בשנת 1978 הוציא יעקב (יענקל'ה) רוטבליט אלבום סולו ראשון, מקורי ומפתיע. רוטבליט, שהיה ידוע עד אז כפזמונאי פופולרי ("שיר לשלום", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "קפה טורקי" "חוזה לך ברח"), פרץ עם תקליט אישי שבו עיבד את חוויותיו ממלחמת ששת הימים, בה לחם כמפקד מחלקה, נפצע קשה ואיבד את רגלו.

רוטבליט, שהיה ידוע כפזמונאי פופולרי, הוציא ב-1978 אלבום סולו ראשון, מקורי ומפתיע. תקליט אישי בו עיבד את חוויותיו ממלחמת ששת הימים, בה לחם כמפקד מחלקה, נפצע קשה ואיבד את רגלו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

רוטבליט היה "הראשון לזהות" את הרוח ההרסנית של גל האופוריה שפרץ בארץ לאחר המלחמה כבר בשירו המהפכני "שיר לשלום". כעשר שנים לאחר מכן, כשהשלכותיה של המלחמה כבר ניכרו, גיבש רוטבליט אלבום קונספט שלם הקשור בה.

שירי האלבום עוסקים במלחמה, אהבה ושלום, אך לסכם את המסר העולה ממנו בסיסמה הנדושה "עשו אהבה לא מלחמה" – יהיה פשטני מדי. שירי "כך שיחררתי את ירושלים" משקפים הלכי רוח מורכבים, לעתים מנוגדים, הנסובים סביב המתח שבין המקומי והאוניברסלי, בין האישי ללאומי, בין ציניות לאהבה, בין ירושלים, מלחמות ושכול, לבין סקס סמים ורוקנרול.

ההפקה המוסיקלית והעיבודים של מיקי גבריאלוב, ברוח הפולק והבלוז האמריקאי, מעמידים את הטקסטים הירושלמיים של רוטבליט בהקשר גלובלי רחב ובכך מעניקים להם ממד אוניברסלי.

גם תמונת העטיפה מטיבה לשקף את הרוח המורכבת של האלבום. רוטבליט קטוע הרגל יושב במראה היפי כלשצדו גיטרה למרגלות האנדרטה לנופלי החטיבה הירושלמית, עליה חקוקים שמות חבריו. לצד התמונה מופיע הכיתוב הציני: "אלבום ניצחון" – איזכור ל"אלבומי הניצחון" הילדותיים שצצו כפטריות אחר הגשם בעקבות מלחמת ששת הימים.

רוטבליט היה "הראשון לזהות" את הרוח ההרסנית של גל האופוריה שפרץ בארץ לאחר המלחמה כבר בשירו המהפכני "שיר לשלום". אחרי כעשור, כשהשלכות המלחמה כבר ניכרו, גיבש רוטבליט אלבום קונספט שלם סביבה

"מעבר יבוק", השיר הפותח את האלבום, מתווה הלך רוח מרכזי באלבום. נבואה עם דחקה, קודש וחול, תנ"ך ורוקנרול:

"בארבע לפנות בוקר באופן די מדהים
היה אלי לפתע דבר האלוהים
אמר לי בן אדם תקשיב אלי טוב
אתה קונה גיטרה ויוצא אל הרחוב".

תיאור פסיכדלי אבסורדי של מציאות ירושלמית, כעשור לאחר "שחרור העיר", שר-מדקלם רוטבליט בקטע המכונה "החוזר בתשובה לשאלת כתבנו". במעין חגיגת סינדרום ירושלים מלהטט רוטבליט בין דוד המלך, הורדוס, מריה, מוחמד, הרצל והפקות הוליוודיות.

"על חומותייך ירושלים הפקדתי את כוחות משמר הגבול", מכריז רוטבליט, אך לא שוכח להוסיף: "מוחמד מחכה להר/ אם לא יחזור אליו היום אינשאללה הוא יחזור מחר".

מן הסבך הדתי-לאומי הבלתי פתור הזה, רוטבליט בורח למצבו האישי וחושב איך לפחות יוכל להעביר את הלילה בנעימים ("וגם הלילה לא רוצה לבד הו אלוהים גדול/ מי שלא ישן עם מי שהוא רוצה ישן עם מישהו יכול").

תיאור פסיכדלי אבסורדי של מציאות ירושלמית, מעין חגיגת סינדרום ירושלים, כעשור לאחר "שחרור העיר", שר-מדקלם רוטבליט בקטע המכונה "החוזר בתשובה לשאלת כתבנו"

הוא גם יודע שאהבתו לעיר המסובכת מנצחת, ובוחר לסיים במילים: "הלו הלו ירושלים, חוזר אלייך בן אוהב".

(העיבוד בשיר זה הוא של יצחק קלפטר).

שיר הנושא "כך שחררתי את ירושלים" רווי גם הוא בשלל מיתוסים דתיים, קלישאות חבוטות ופסוקי תנ"ך נדושים שנשאו על גבם "גיבורינו משחררי ירושלים", ורוטבליט ביניהם. אלא שהציניות מהולה באהבה. בולט בשיר הניגוד שבין המבוכה מהאדרת "הניצחון", איוולת המלחמה, כאב השכול, לבין אהבה כנה לעיר ה"מאוחדת" והזדהות פרדוקסלית עם אותן הקלישאות עצמן.

הרוח "הבוב-דילנית" של האלבום מגיעה אל שיאה ב"באתי אלייך". לטקסט הנפלא וה"מחופף" של רוטבליט תפר גבריאלוב עיבוד בהשראת "הוריקן" של דילן, עם כינור קאנטרי סוחף של טוני בראוור ואילתורי פסנתר של דני פאר.

אבל הציניות מהולה באהבה ובולט בשיר הניגוד שבין המבוכה מהאדרת "הניצחון", איוולת המלחמה, כאב השכול, לבין אהבה כנה לעיר ה"מאוחדת" והזדהות פרדוקסלית עם אותן הקלישאות עצמן

כאן מתרכז רוטבליט בסקס וסמים כשהוא מתאר את אהבתו הנכזבת לאהובתו, הדוחקת בו כי יפנה מקומו לטובת הגבר הבא:

"עוד צמא לעינייך רעב לצחוקך
אל חום ירכייך ואל חן הילוכך
אך הסתיו כבר מביא עוד עני אל פתחך
את עושה סימנים רוצה שאלך".

לא נפקד מקומן של קונוטציות תנ"כיות גם בשיר זה. רוטבליט קושר את מעלליו לסיפור האהבה של יעקב (יענקל'ה?) ורחל, עם טוויסט מיני וברוח עשן הגראס האופף את התקליט כולו:

"באתי אלייך והייתי אחר
גללתי לך אבן מפי הבאר
גלגלנו סיגריה זה התחיל לדבר
והאש לא כבתה ואני עוד בוער".

אבל עם כל הכבוד לבוב דילן, קל יותר לשיר על שלום ואהבה כשלא יצאת פצוע ממלחמה וקברת את חבריך. השכול רובץ על שירי האלבום, גם הוא לצד סקס וסמים ואלכוהול.

אבל עם כל הכבוד לבוב דילן, קל יותר לשיר על שלום ואהבה כשלא יצאת פצוע ממלחמה וקברת את חבריך. השכול רובץ על שירי האלבום, גם הוא לצד סקס וסמים ואלכוהול

בבלוז הנקרא "במקום חוברת לזכרו" פותח רוטבליט בשורה "רעב למין יצאתי מן המלחמה" ומסיים בשורות: "בבית עלמין צבאי מספר גוש וחלקה / תביא את הבקבוק לכאן הכוס שלי ריקה".

"בטיילת פעם 16" מתאר רוטבליט את "האלמנה שושנה" יושבת על הבר, "חשבה על החיים ומה הביאו בשבילה/ חמש שנים מאז שבעלה בתעלה".

רוטבליט בוחר לסיים את האלבום בצד אחד, ברור. "שיר שלום מס' 2 עד ∞" הוא רפרור לאותו שיר שלום שכתב אחרי המלחמה, שוב עם ריף הנדריקסי-סנדרסוני בפתיח. עתה מוגש השיר כפרסומת לשלום ואהבה בהשתתפות אמנים נוספים ביניהם דני ליטני, אריק לביא, דודו אלהרר, מיקי גבריאלוב ויהודית רביץ.

רוטבליט הקליט את "כך שיחררתי את ירושלים" כתרפיה לפוסט טראומה אישית וכביטוי למבוכה של "משחרר ירושלים" שגם בחר לחיות בעיר. כל שהיה ביכולתו לעשות כאמן הוא להפוך את הייאוש ליותר נוח, לתעל את משברו האישי ואת המלכוד הדתי-לאומי ליצירה אומנותית.

רוטבליט הקליט את "כך שיחררתי את ירושלים" כתרפיה לפוסט טראומה אישית וכביטוי למבוכה של "משחרר ירושלים" שגם בחר לחיות בעיר. כל שהיה ביכולתו לעשות כאמן הוא לתעל הכל ליצירה אמנותית

דומה שבעת ההיא עוד תקוות שלום קיננו בלבו. הוא לא שיער בנפשו שהפלונטר הפוליטי שהחל להתבלט על פני השטח עשר שנים אחרי המלחמה, יתפח ויגיע למימדים מפלצתיים בימינו, 45 שנים אחרי. מבחינה זו, אלבומו זה נותר רלוונטי, וביתר שאת.

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.