בזמן שעתיד מלחמת העולם השנייה לוט בערפל, שלושת המנהיגים הגדולים של בעלות הברית – נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט, ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ושליט ברית המועצות יוסיף סטלין – נפגשו לראשונה בהיסטוריה פנים אל פנים בטהרן. הפגישה התקיימה בנובמבר 1943.

הפגישה כללה כמה רגעים קלילים: צ'רצ'יל חגג את יום הולדתו ה־69 בריקודים – והיו גם רגעים מתוחים: סטלין התבדח על הריגת 50–100 אלף חיילים גרמנים עם תום המלחמה. בסוף הכינוס בעלות הברית היו נחושות לפלוש לרייך השלישי.

עם שובו של רוזוולט לארה"ב בדצמבר, הוא שיתף את אחד העיתונאים בבית הלבן בסקופ: הנאצים ניסו להתנקש בו, בצ'רצ'יל ובסטלין באיראן. "אני מניח שזה היה הישג מרשים עבורם אם הם היו מצליחים להוריד את שלושתנו", שחזר בפני התקשורת.

אף שהסיפור לא זכה לכיסוי תקשורתי רחב בזמנו, הפרק הזה בעלילות הריגול של מלחמת העולם השנייה עורר עניין לאורך העשורים שחלפו. ניסיון ההתנקשות קיבל כינוי קליט – "מבצע קפיצה לרוחק" – וכלל דמויות משנה מפוקפקות. המפוקפק שבהם היה אוטו סקורצני.

הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט סוקר את הכוחות האמריקאים מג'יפ בתחנה צבאית בטהרן, איראן, אחרי פגישתו עם וינסטון צ'רצ'יל ויוסיף סטלין, 14 בדצמבר 1943 (צילום: AP Photo/International News Photos)

"אתה יכול לראות בספר שרוזוולט חוזר הביתה מטהרן ומייד אומר שהפגישה הלכה היטב ושהנאצים 'ניסו להרוג אותנו'. הפלישה לנורמנדי התבצעה כשנה אחרי הפגישה – ותוכנית ההתנקשות הפכה להערת שוליים"

סקורצני היה מומחה נאצי למבצעים מיוחדים, שעמד מאחורי התוכנית לחילוץ בניטו מוסוליני מידי בני עמו הזועמים ב־1943. הוא היה קשור גם לעלילת טהרן, אבל מה שמדהים באמת זה שהקריירה שלו אחרי המלחמה כללה גם עבודה עבור המוסד.

רבים הפחיתו בחשיבות תוכנית ההתנקשות והיו כאלה שאף פקפקו בעצם קיומה. כל זה נבחן עתה בספר חדש בשם: "הקונספירציה הנאצית: המזימה הסודית לרצוח את רוזוולט, סטלין וצ'רצ'יל" ("The Nazi Conspiracy: The Secret Plot to Kill Roosevelt, Stalin, and Churchill") מאת הסופרים בראד מלצר וג'וש מנץ'.

"אתה יכול לראות בספר שרוזוולט חוזר הביתה מטהרן ומייד אומר שהפגישה הלכה היטב ושהנאצים 'ניסו להרוג אותנו'", מספר מנץ' בריאיון לזמן ישראל לצד שותפו לכתיבה. "הפלישה לנורמנדי התבצעה כשנה אחרי הפגישה – ותוכנית ההתנקשות הפכה להערת שוליים בהיסטוריה".

שני המחברים הם בעלי ניסיון עשיר בחקירות של אירועים לא ידועים בהיסטוריה. ספריו של מלצר הגיעו לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס והוא מנחה שתי תוכניות בערוץ ההיסטוריה. הוא גם סייע לאתר בעבר את הדגל האמריקאי שהניפו לוחמי האש מעל גראונד זירו בתמונה האייקונית מ־11 בספטמבר, דגל שנעלם באופן מסתורי.

ג'וש מנץ', אחד ממחברי "הקונספירציה הנאצית" (צילום: Mary Robertson)

מנץ' אינו יהודי, אבל אימו החורגת – כמו גם אביו החורג המנוח – הם יהודים. "השואה הייתה נושא חשוב מאוד לאורך כלל חיי", הוא אומר. "הספר אפשר לי לצלול לעומק הנושא"

הוא אף שיתף פעולה עם מנץ' – מפיק טלוויזיה תיעודית וסופר רב מכר בעצמו – בשני ספרים קודמים על ניסיונות התנקשות כושלים בנשיאים ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן. "הקונספירציה הנאצית" נמצא כבר כחודש ברשימת רבי־המכר של הניו יורק טיימס, הישג בלתי מבוטל לספר היסטוריה.

"אתה עובד ביחד עם מישהו על ספר, זה קצת כמו חתונה", אומר מלצר. "יכול להיות שאתם לא מסכימים על הכול, אבל לגבי הדברים החשובים ביותר אתם חולקים את אותה תפיסת עולם". תפיסת העולם הזאת כוללת את האימה מפני פשעי המלחמה הנאצים.

הפשעים הללו נידונו בספר הקודם של המחברים, שם מתוארים בפירוט אירועים כמו ועידת ואנזה מ־1942, שבה תוכננה ההשמדה של יהודי אירופה ואירועי רצח המונים – "אקציית ארנטפסט", למשל, הטבח במחנה ההשמדה מיידנק ובשני תתי־מחנות עבודה של מיידנק, טרווניקי ופוניאטובה.

מנץ' אינו יהודי, אבל אימו החורגת – כמו גם אביו החורג המנוח – הם יהודים. "השואה הייתה נושא חשוב מאוד לאורך כלל חיי", הוא אומר. "הספר אפשר לי לצלול לעומק נושא חוסר הסובלנות והשנאה של קבוצות אתניות או קבוצות מיעוטים".

בראד מלצר, אחד ממחברי "הקונספירציה הנאצית" (צילום: Michelle Watson)כ

מלצר, שהוא כן יהודי, מספר: "מישהו פעם שאל אותי בזמן השקה של ספר, 'מתי שמעת לראשונה על השואה, מתי השואה נכנסה לראשונה לרדאר שלך?' עניתי: מבחינתי, כיהודי, היא תמיד הייתה על הרדאר שלי. האופן שבו אתה גדל, זה חלק מהדנ"א שלך". לכן, הוא אומר, "זה תמריץ חזק יותר לספר את הסיפור".

מלצר נתקל לראשונה בסיפור הזה בכתבה שקרא ברשת. "הייתה מזימה לרצוח את צ'רצ'יל, סטלין ורוזוולט בשיא מלחמת העולם השנייה", הוא נזכר. "מייד שלחתי את הכתבה לג'וש. זה אמיתי? או לא? מה הסיפור?"

מלצר נתקל לראשונה בסיפור הזה בכתבה שקרא ברשת. "הייתה מזימה לרצוח את צ'רצ'יל, סטלין ורוזוולט בשיא מלחמת העולם השנייה", הוא נזכר. "מייד שלחתי את הכתבה לג'וש. זה אמיתי? או לא? מה הסיפור?" אחרי מחקר מקוון בנושא, המחברים הרגישו כי נתקלו באתגר. "זה היה מאוד, מאוד מבלבל", אומר מלצר. "היה הרבה מידע סותר. הרבה ממנו התגלה כמוטעה".

"מאוד קשה לסנן את כל המידע הקיים, להבין מה אמיתי ומה לא", אומר מנץ'. הם גילו כי למנהיגים היה קשה לתאם את הפגישה בטהרן, בעיקר משום שסטלין סירב לצאת מגבולות ברית המועצות, שסבלה מהפסדים מסחררים בזמן שנלחמה על חייה כנגד גרמניה הנאצית.

סטלין הציע להיפגש בעיר הרוסית אסטרחן. שותפיו הציעו מקומות כמו אסמרה באתיופיה או אנקרה בטורקיה. בסופו של דבר סטלין היה זה שהמליץ על טהרן, בירה של מדינת שכנה שהובילה ברכבותיה את האספקה של בעלות הברית.

וינסטון צ'רצ'יל ויוסיף סטלין מצדיעים במהלך ההמנונים הלאומיים של מדינותיהם. נובמבר 1943 (צילום: AP Photo/British Official Photo)

"הוא לא הסכים להתפשר", מספר מלצר. "הוא הרוויח ביושר את הכינוי שלו, 'איש הפלדה'". הסכנה הייתה גדולה: לרייך השלישי הייתה היסטוריה מוכחת של ריגול באיראן, עם רשת הריגול אס דה בפיקוד ולטר שלנברג.

הסוכנות הצליחה לשגשג בזכות הסוכן הגרמני פרנץ מאייר, שיכולת ההישרדות שלו לאורך שינויי המשטרים מיקמה אותו בנקודה אידיאלית לפגיעה בבנות הברית. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, ממשלתו של רזא שאה פהלווי האיראני הייתה פתוחה לגרמניה הנאצית.

באקלים הפוליטי החדש, מאייר "ניסה ליצור סוג של מחתרת פרו־נאצית באיראן", מסביר מנץ'. הוא הצליח לגייס כמה אנשים וארגונים. הרעיון היה להפיל את הכיבוש של בנות הברית

בנות הברית הובילו להדחתו של השאה, ובנו הבכור – מוחמד רזא שאה פהלווי – החליף אותו בתפקידו – ואז איראן נכבשה. באקלים הפוליטי החדש, מאייר "ניסה ליצור סוג של מחתרת פרו־נאצית באיראן", מסביר מנץ'. הוא הצליח לגייס כמה אנשים וארגונים. הרעיון היה להפיל את הכיבוש של בנות הברית, לחבור לגרמניה הנאצית – ולעזור לה".

הוא הצליח לבסס אזור הצנחה ולבקש אספקה. "ברגע הזה, לנאצים היה את הדבר הכי טוב שיש למישהו במהלך קרב", אומר מלצר. "הייתה להם הזדמנות". יחד עם זאת, מאייר לא שמר על דיסקרטיות ושיתף את חברתו האיראנית לילי סנג'רי בתוכניותיו.

ווינסטון צ'רצ'יל בכובע אוזבקי שהוענק לו על־ידי יחידת העיתונות הבריטית לרגל יום הולדתו ה־69 בטהרן, איראן, 30 בנובמבר, 1943 (צילום: AP Photo)

סנג'רי יצאה באותה תקופה בחשאי עם חייל אמריקאי בשם רוברט מריק וסיפרה לו על תוכניותיו של מאייר. מריק, כך מסתבר, ניהל גם כן חיים כפולים כסוכן מודיעין – והעביר את המידע לבריטים. "הסוכן הנאצי פרנץ מאייר לא בדיוק ידע שבנות הברית שותפות לסודות שלו", אומר מנץ'. "זמן קצר אחר כך הפכו ימיו בטהרן לספורים".

באמצע אוגוסט 1943 עצרו הרשויות הבריטיות חבר מרכזי במעגל הריגול – דודה, רופא השיניים של סנג'רי, והוא הוביל אותם למאייר. המעצר הגיע בדיוק בזמן. בערך שבועיים קודם לכן, ב־3 באוגוסט, האס דה קיבל אישור מהפעילים שלו באיראן בנושא הפגישה של שלושת המנהיגים הגדולים.

בסוף נובמבר הגיעו רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין לטהרן לפגישתם שהתעכבה. אף שמאייר לא היה פעיל עוד, לנאצים היו תוכניות חדשות. הם התחילו לקבל מודיעים ממודיע בלתי צפוי של בנות הברית, "קיקרו", המשרת האישי של שגריר בריטניה בטורקיה, שפעל מאנקרה.

היטלר, שלנברג וסקורצני נפגשו במאורת הזאב של הפיהרר במזרח פרוסיה, ככל הנראה כדי לדון במבצע בטהרן. לדברי הסובייטים, 38 מרגלים גרמנים הוצנחו לאיראן

אדולף היטלר, שלנברג וסקורצני נפגשו במאורת הזאב של הפיהרר במזרח פרוסיה, ככל הנראה כדי לדון במבצע בטהרן. לדברי הסובייטים, 38 מרגלים גרמנים הוצנחו לאיראן, כשכולם מלבד שישה נתפסו בערב הוועידה.

אדולף היטלר וחברי המפלגה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה (צילום: רשות הציבור)

נציגים סובייטים שיתפו את המידע לגבי קנוניית ההתנקשות עם מקביליהם האמריקאים והבריטים – ושכנעו את האמריקאים להעתיק את מקום מגוריהם מהשגרירות האמריקאית לשגרירות הסובייטית. "הם יכלו להיפגש במיקום מאוד מאובטח", אומר מנץ' ומוסיף שהשגרירות הסובייטית הייתה סמוכה לזו הבריטית.

אם המנהיגים היו צריכים לחצות את העיר בכל פעם כדי להיפגש, הוסיף, "החשש הגדול היה מצלפים נאצים, חיילים או כנראה מרגלים בתחפושת שהיו יכולים לירות בהם". כפי שיגלו הקוראים, זה לא היה התעלול היחיד שהצליחו בנות הברית לבצע. אך הוא היה חיוני.

"החשיפה הסובייטית והאזהרות לאמריקאים ולבריטים מנעו מהנאצים לנסות ולהוציא לפועל את ההתנקשות הזאת", אומר מנץ'. עד סוף הוועידה, ששת המרגלים שנותרו נעצרו באמצעות ריגול נגד

"החשיפה הסובייטית והאזהרות לאמריקאים ולבריטים מנעו מהנאצים לנסות ולהוציא לפועל את ההתנקשות הזאת", אומר מנץ'. עד סוף הוועידה, ששת המרגלים שנותרו נעצרו באמצעות ריגול נגד. סקורצני כבר לא יגיע לטהרן.

אבל השאלה הגדולה נותרה עדיין פתוחה: עד כמה הסיכון היה אמיתי? ראש המרגלים של בריטניה בטהרן ג'ו ספנסר היה מהראשונים לחלוק על הדיווח של רוזוולט בנוגע למזימה הנאצית. "צ'רצ'יל תמיד האמין שהקנוניה הייתה אמיתית", אומר מנץ'. "הוא כותב עליה בזיכרונותיו… לא כולם פקפקו בה. באופן כללי, אלה שכן פקפקו נוטים להיות היסטוריונים וחוקרים בריטים".

וינסטון צ'רצ'יל נושא דברים בינואר 1939 (צילום: AP Photo/ Staff/ Putnam)

ב־29 בדצמבר 2022 ציטט הדיילי מייל את ההיסטוריון הבריטי אנדי סונדרס: "אין שום ראיות לכך שמאייר היה שם כדי לארגן את ניסיון ההתנקשות". מנץ' מצטט היסטוריון בריטי אחרי, אדריאן או'סליבן.

"או'סליבן היה מאוד סקפטי לגבי ההתנקשות", אומר מנץ'. "הוא כתב בהרחבה על המשטר האיראני במלחמה, שסיפק לנו הרבה מידע מועיל בנוגע לפרנץ מאייר, מעגל המקורבים שלו ומשימות נאציות שונות באיראן ב־1943.

"הוא חשב שהסובייטים המציאו את כל הסיפור או ניפחו אותו מסיבותיהם. מה שאנחנו מנסים לעשות בספר זה לבחון את כל הדעות המפקפקות. הגענו לנקודת אמצע מסוימת", אומר מנץ'. "יש נקודות מבט שונות וטיעונים בעד ונגד. בסופו של דבר, הגענו למסקנה משלנו. אנחנו מקבלים את העובדה שחלק מהמידע עדיין בגדר מסתורין, עדיין לא ידוע".

"הוא חשב שהסובייטים המציאו את כל הסיפור או ניפחו אותו מסיבותיהם. מה שאנחנו מנסים לעשות בספר זה לבחון את כל הדעות המפקפקות. הגענו לנקודת אמצע מסוימת"