כבוד הנשיא, לא מתפשרים עם פורץ שמנסה להרוס את הבית

שלט בהפגנה מול הכנסת, פברואר 2023 (צילום: Karen Saar)
Karen Saar
שלט בהפגנה מול הכנסת, פברואר 2023

נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג הוא אדם עם כוונות טובות שרוצה, באמת ובתמים, לפייס ולאחד את העם.

קריאתו להידברות שתוביל לפשרה סביב ההפיכה המשטרית (מי שקורא לה "רפורמה" זורה חול בעיניים), מגיעה ממקום ממלכתי, אחראי ופטריוטי. אך באותה נשימה היא נאיבית וחסרת תוחלת. מובילי ההפיכה אינם מצוידים בתום הלב של הרצוג.

קריאת הנשיא הרצוג להידברות שתוביל לפשרה סביב ההפיכה המשטרית מגיעה ממקום ממלכתי, אחראי ופטריוטי. אך באותה נשימה היא נאיבית וחסרת תוחלת. מובילי ההפיכה אינם מצוידים בתום הלב שלו

נשיא המדינה משתייך ל"מרכז הקיצוני" – זרם שמי שנמצא בו בורח מעמדות נחרצות, נע עם כיוון הרוח ותמיד מחפש את "האמצע".

אלא שאין "אמצע" בין דמוקרטיה לדיקטטורה. הניסיון לייצר סימטריה בין שוחרי דמוקרטיה למי שמבקשים לחרבה, כוזב, פחדני ופתטי.

הידברות על נוסחה מרוככת עם "הוגי" ההפיכה המשטרית – בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן –  משולה לאדם שנכנס אליו פורץ הביתה והוא מנהל איתו מו"מ, שבסופו מתגבשת פשרה לפיה הפורץ יקבל "רק" את הסלון והשירותים.

הידברות היא דבר מבורך, חיוני במרבית המקרים, אך כדי לנהל משא ומתן אפקטיבי נדרשת נכונות מינימלית להגיע לפתרון הוגן, מאוזן ומיטיב עבור שני הצדדים.

נתניהו, לוין ורוטמן לא מעוניינים לתקן. הם מעוניינים להחריב. לפיכך, כל ניסיון להגיע עימם לפשרה נדון לכישלון ורק מסייע להם להכשיר את ההפיכה הרדיקלית, שמטרתה היחידה היא לחלץ נאשם בפלילים מכתבי אישום חמורים שעשויים או עלולים – כל אחד על פי הפוזיציה שלו – להוביל אותו לכלא.

כולם מתכתשים על סעיפי "הרפורמה" המשפטית אך שוכחים את הפרט החשוב ביותר – מי שמוביל את התוכנית המוצעת הוא אדם שמדינת ישראל מאשימה אותו כרגע בשוחד, מרמה והפרת אמונים. כשם שחשוד בעבירות מין לא ימונה לאחראי למניעת הטרדות מיניות, כך נאשם בפלילים לא יכול ואיננו כשיר להוביל שינויים במערכת המשפט.

הנשיא הוא "מרכז הקיצוני" הבורח מעמדות נחרצות, נע עם כיוון הרוח ומחפש "אמצע". אלא שאין "אמצע" בין דמוקרטיה לדיקטטורה. הניסיון לייצר סימטריה בין שוחרי דמוקרטיה למחריביה – כוזב, פחדני ופתטי

רוב אזרחי ישראל מסכימים (כולל כותב שורות אלו) שמערכת המשפט זקוקה לתיקונים ושיפורים, בדומה למרבית הגופים שיש להם השפעה משמעותית על חיינו. עם זאת, לא מתקבל על הדעת שיוזם "התיקונים" הללו הוא נאשם בפלילים שיפיק מהם רווח אישי (וסלחו לי שאינני קונה את אחיזת העיניים לפיה נתניהו פסיבי ולוין הוא מוביל "הרפורמה").

"העם בחר בו", אומרים חסידי "הרפורמה", "הממשלה נבחרה בצורה דמוקרטית". שתי אמיתות לאלו שחוזרים על המנטרה האולטרה-דמגוגית – ראשית, כל הסקרים מעידים כי רוב הציבור מתנגד ל"רפורמה" במתכונתה הנוכחית (על פי ממצאי הסקר של כאן 11, שנערך בשיתוף עם מכון קנטאר, 50% ציינו כי הם נגד הרפורמה, 28% הביעו תמיכה ברפורמה ו-23% טרם גיבשו את דעתם. בחדשות ערוץ 12 התוצאות לא היו שונות בהרבה).

שנית, גם מי שנבחר באופן חוקי לא מוסמך לקבל החלטות לא חוקיות. העובדה שממשלת ישראל נבחרה בצורה דמוקרטית לא מקנה לה את הזכות לעשות מה שבא לה, להתנכר למגילת העצמאות ולמוטט את היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל.

ההתנגדות שלי לפשרה עם השילוש הלא-קדוש  – נתניהו, לוין ורוטמן – אינה רק ערכית אלא גם פרגמטית.

מי שבזים למומחי הכלכלה והמשפט, לא מחפשים להגיע לעמק השווה. אין היתכנות להגיע להישג ממשי עם יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, המזלזל במומחים שמדברים בדיוני הוועדה וקורא לכלוא (לא פחות) את היועמ"ש לשעבר רק כי העז לבקר את הממשלה המכהנת.

אין שום תוחלת בהידברות עם השר לוין, שאוחז באג'נדה פנאטית ביחס לבית המשפט ומכריז שימשיך לקדם את החקיקה הדרקונית, רבע שעה אחרי שנשיא המדינה קורא לצדדים להרגיע ולדון בפשרה.

ומעל לכל – אין שום סיכוי להגיע לפשרה הוגנת עם ראש ממשלה שתוקף את הרשות השופטת באולם בית המשפט (כאשר מסביבו חבורה של חסרי חוליות שנותנת לו גיבוי בשביל ג'ובים), מתעקש למנות עבריין שהונה את בית המשפט והורשע כבר 3 פעמים לשר הבריאות והפנים, ומוכן להקריב את העתיד של כולנו למען שרידותו האישית.

ההתנגדות שלי לפשרה עם השילוש הלא-קדוש  – נתניהו, לוין ורוטמן – אינה רק ערכית אלא גם פרגמטית. מי שבזים למומחי הכלכלה והמשפט, לא מחפשים להגיע לעמק השווה

אז מה כן? ממשיכים במאבק לוחמני ובלתי מתפשר ואם צריך, מחריפים את צעדי המחאה. אחרי הכל, המימון הגרמני והאיראני, ש"פוצח" על ידי שרת התעמולה והכזבים, מאפשר לנו להתמיד במאבק להצלת הדמוקרטיה.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 638 מילים
סגירה