במרוצת השנים התפרסמו לא מעט כתבות על צורת החינוך הסקנדינבית. הכתבות הללו עסקו בהשוואה בין בתי הספר בארץ לבין אלו ששם. אך לנו התאפשר לבצע מעין ניסוי שדה מיוחד. בקיץ האחרון עשינו רילוקיישן והעברנו שלושה ילדים מבית ספר יסודי ממלכתי בהוד השרון לבית ספר בינלאומי בשיטת ה-IB בנורווגיה. יש לנו נקודת מבט ייחודית של ילדים שחוו את שתי השיטות על בשרם.

לא מעט כתבות השוו את בתיה"ס בארץ לאלו שבסקנדינביה. לנו התאפשר מעין ניסוי שדה. בקיץ האחרון עשינו רילוקיישן והעברנו 3 ילדים מביה"ס יסודי ממלכתי בהוד השרון לביה"ס בינלאומי בנורווגיה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

התיישבנו לשוחח על ההבדלים כשהמעבר טרי, כשעוד זוכרים לפרטים את הבית ספר בארץ ומאידך מכירים מספיק טוב את בית הספר בנורווגיה. בשיחה השתתפו כרמל בכיתה ו', אלינור בכיתה ד' וברי בכיתה א'. נוכחנו לדעת שבתי הספר נבדלים כמעט בכל היבט וניכר הבדל רב במידת ההנאה מהלימודים.

צורת לימוד

אלינור: "צורת הלימוד יותר משחקית ומשתמשים ביותר טכנולוגיה. לכל אחד יש מחשב ואני ממש אוהבת שאפשר להכין מצגות. גם הספרייה בנורווגיה הרבה יותר פעילה, ואנחנו נמצאים בספריה פעם בשבוע".

כרמל: "לומדים הרבה יותר בחברותה. עושים הרבה עבודות ביחד. חוקרים נושאים בקבוצות ומשתמשים במחשבים האישיים כדי לחקור לעומק. גם יש הרבה פחות מקצועות אז יש יותר זמן ללמוד את אותם מקצועות. וגם כאן יש שעתיים של ספורט ובארץ יש רק שעה".

בבית הספר היסודי בנורווגיה יש רק ששה מקצועות: שפה, שפה זרה, ספורט, מוסיקה, אומנות, חשבון. וזהו. מקצעות אלו לוקחים בערך חצי מהזמן. בחצי השני עוסקים בחקירה של נושא. מדי שבועיים יש יחידת חקר אחרת. היחידה יכולה להיות קשורה לגיאוגרפיה, היסטוריה, מדעים, אומנות או נושא אחר. לרוב יחידת חקר משלבת מספר דיספלינות יחדיו.

ביחידות חקר לא מתמקדים בידע שצריך לצבור אלא בצורת הלימוד שמעודדת חשיבה עצמאית, התעמקות ולמידה שיתופית. התלמידים מתחלקים לקבוצות, חוקרים נושא, בונים מצגות או דגמים ומציגים לכיתה. התמקדות בנושא אחד במשך שעות רבות על פני שבועיים מאפשרת לחוות וללמוד נושא ממגוון כיוונים.

בבית הספר היסודי בנורווגיה יש רק ששה מקצועות: שפה, שפה זרה, ספורט, מוסיקה, אומנות, חשבון. וזהו. מקצעות אלו לוקחים בערך חצי מהזמן. בחצי השני עוסקים בחקירה של נושא

לעומת זאת בישראל, בכיתה ו' שבה בתי הבכורה הייתה לומדת אילו הייתה בארץ, יש שישה עשר מקצועות. זה כולל מספר מקצועות שעוסקים בהם רק שעה בשבוע. רוב הלימודים הם פרונטליים ועיקרם הקשבה למורה ותרגול עצמי. לילדים קשה לשבת 45 דקות רצוף ולהקשיב. זה קשה לכל ילד, בוודאי לילדים שמעט מתקשים או עם הפרעות קשב וריכוז. ילדים אילו, והם רבים, מאבדים לגמרי את הכיתה.

עם כל כך הרבה מקצועות קשה ליצור רצף לימודי ואין ממש יכולת להתמקד בתחום מסויים. באופן זה צריך לדחוס חומר במקום לחוות אותו ורוב מה שנלמד נשכח מיד אחר כך. גם מבוגרים יתקשו ללמוד שישה עשר מקצועות במקביל, לא כל שכן ילדים בבית ספר יסודי.

המנהלת בבית הספר בארץ מנסה לקדם למידה פרוייקטלית. גם היא מכירה בחשיבותה. אך עם עשרות מקצועות – הפרוייקטליות היא לא יותר מקצף על פני המים. כדי שמעבר ללימוד פרוייקטלי יצליח, צריך להפחית משמעותית את מספר המקצועות, להאט את הקצב ולהפסיק לנסות להעביר כל כך הרבה תכנים.

עומס והערכות תלמידים

כרמל: "הציונים מתחילים רק בחטיבת הביניים ובישראל בכיתה ג'".

אלינור: "בישראל המורות היו מלחיצות לגבי מבחנים. ומאוד התייחסו לציונים".

העומס העודף ביסודי בארץ מתבטא לא רק במספר המקצועות אלא גם בשיעורי בית. בישראל החל מכיתה ב' יש שיעורי בית ובכל שנה נוספים עוד. בנורווגיה כמעט אין שיעורי בית, אלא רק מבקשים מהילדים לקרוא מדי יום. בכיתה ו' נותנים גם דפי עבודה בחשבון.

עם כל כך הרבה מקצועות קשה ליצור רצף לימודי ואין ממש יכולת להתמקד בתחום מסויים. באופן זה צריך לדחוס חומר במקום לחוות אותו ורוב מה שנלמד נשכח מיד אחרי

גם מבחנים וציונים אין ביסודי בנורווגיה. יש משוב מפורט על כל עבודה שמתייחס למידת ההשקעה, לתהליכי גדילה ולנושאים לשיפור. בבית הספר בארץ המבחנים וציונים התחילו בכיתה ג', אך בנוסף לציונים גם בארץ נתנו לילדים משוב מפורט ולטעמי פועלים במידה הנכונה ולא שמים דגש רב מדי על ציונים. המבחנים בארץ לא מזיקים יתר על המידה, אך נוכחתי לדעת שכשתלמידים לומדים מתוך סקרנות, מבחנים לא נחוצים. הסקרנות היא תמריץ חזק יותר.

משמעת

אלינור: "המורים פה לא מרימים את הקול כל-כך בקלות".

כרמל: "בארץ בשיעורי ספורט הייתי מתרחקת מהכדור. פה אני מנסה לתפוס את הכדור. אם הייתי מחטיאה בארץ היו מעירים הערות מעליבות וצועקים עלי. בנות רבות בארץ ממציאות סיבות כדי להתחמק מספורט, אך כאן שיעורי ספורט הם מהנים".

בעיות משמעת וגילויי אלימות יש בבתי הספר בשתי המדינות, וטיפול בבעיות משמעת זה חלק בלתי נפרד מחינוך. אך בארץ העיסוק במשמעת מועצם פי כמה. המורות בארץ נדרשות להרים את קולן לעיתים קרובות. לעיתים אף נדמה שהכיתה בארץ היא זירת התגוששות בין המורות שרוצות קשב לבין התלמידים שמפריעים.

כנראה שיש לזה כמה סיבות מערכתיות: הכיתות בארץ גדולות מדי, המקצוע שוחק, השכר נמוך ולמורות אין מספיק גיבוי. בנוסף לכל אלו, שיטת הלימוד מנתבת את המורות והתלמידים למסלול התנגשות. הילדים נדרשים לשבת זמן רב מדי ולהקשיב או למלא חוברות עבודה משמימות. כשצורת הלימוד תשתנה בעיות המשמעת יפחתו במידה ניכרת.

לעיתים נדמה שהכיתה בארץ היא זירת התגוששות בין המורות שרוצות קשב לבין התלמידים שמפריעים. כנראה שהסיבות מערכתיות: הכיתות גדולות מדי, המקצוע שוחק, השכר נמוך ולמורות אין מספיק גיבוי

סביבת לימודים ותשתיות

ברי: "בישראל יש יותר מסטיקים מתחת לשולחן". וכרמל: "זה מאוד מפריע; זה דוחה ברמות".

אלינור: "בארץ התאפקתי לא ללכת לשירותים ופה אני לא מתאפקת. זה משפיע מאוד על הריכוז".

כרמל: "בישראל בשירותים על הקירות היו קשקושים עם מילים לא יפות. המנהלת דאגה שיצבעו את הקירות ודיברה עם התלמידים אבל אחרי שוב הוסיפו ציורים. בישראל היה קצת לא נוח בשירותים".

אין ספק שיש בבית ספר פרטי בנורווגיה יותר תקציבים מאשר בארץ וזה משמעותי. בכיתה כאן יש בין 16 ל-20 תלמידים לעומת 25 עד 37 תלמידים בכיתה בישראל. לכל ילד יש מחשב אישי עם מסך מגע. יתר הציוד: צבעים, דפים, עטים וכלי עבודה פשוט נמצאים בכיתה ולא צריך להביא מהבית. גם למורה יש ציוד הוראה טוב יותר כולל מסך אלקטרוני גדול. לעומת זאת דבר שבולט בהעדרו הם ספרי לימוד. יש ספרי קריאה, אך מלבד זאת הלימוד ממחושב או חוויתי ולא מועבר דרך ספרי לימוד כלל.

זה נכון, לישראל אין נפט ואי אפשר לצפות לאותה רמה של תשתיות, אך יש הבדלים מקוממים. מי בינינו המבוגרים היה משלים עם שירותים מלוכלכים במקום העבודה? אם כן, איך אנחנו משלימים עם סביבת לימודים כזו. אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו שמים את טובת הילדים בראש, אך בסדר העדיפויות הלאומי הם קרוב לתחתית.

מי מאיתנו היה משלים עם שירותים מלוכלכים במקום העבודה? אז איך אנו משלימים עם סביבת לימודים כזו? אנחנו אוהבים לחשוב שאנו שמים את טובת הילדים בראש, אך הם קרוב לתחתית בסדר העדיפויות הלאומי

ערכים

כרמל: "בישראל כמעט ולא שמעתי על דמוקרטיה, דיקטטורה או שלום. פה הנושאים האלו כל הזמן הם חלק מחומר הלימוד. למשל הצגת סוף שנה עוסקת בשלום. ראינו סרטים על מדינות שמפלים בין לבנים לכהי עור. ולמדנו על זוכי פרס נובל לשלום".

אלינור: "בישראל מלמדים בעיקר על דמויות ישראליות חשובות ומעט מאוד פעמים על העולם. אך בנוורוגיה מלמדים בעיקר על דברים בעולם. למשל כבר כמה שבועות שאנחנו לומדים על שלום. וכל קבוצת תלמידים בוחרת קונפליט או אישיות לחקור ואחר כך לשתף את הכיתה".

התמזל מזלנו שבבית הספר בארץ שמו דגש רב על הצד הרגשי, ודיברו עם התלמידים על אכפתיות וקהילתיות לעיתים קרובות. אפילו קיימו תוכנית מפגשים בין בית הספר לבית ספר ערבי מטייבה. כל זה, לצד התעסקות רבה בחגי ישראל ובעידוד לאומיות שלאו דווקא עולים בקנה אחד עם הערכים של כל ההורים.

בנורווגיה בהצגת כריסטמס הלבישו את ילדי כיתה א' בחלוק של מלאכים. הם הסתובבו עם נרות ושרו שיר לקדושה לוסיה. זאת למרות שבין הילדים יש לא רק נוצרים אלא גם הינדים וגם כמה מוסלמים ויהודים.

מעבר למפגן הדתי הזה, כמעט לא מתעסקים בחגים או מנהגים דתיים במהלך השנה. גם לא מתעכבים יתר על המידה על פטריוטיזם נורווגי. במקום זאת רוב הזמן מוקדש ללמידה, דיון ויישום של ערכים הומניסטיים כמו שוויון, שלום וזכויות אדם. בגלל שזהו בית ספר בינלאומי נחשפים הרבה יותר לתרבויות אחרות ונעזרים בילדים שמוצאם מאותן מדינות בבניית התכנים.

מעבר למפגן הדתי של הקדושה לוסיה, כמעט לא מתעסקים בחגים או מנהגים דתיים. גם לא מתעכבים מדי על פטריוטיזם נורווגי. רוב הזמן מוקדש ללמידה, דיון ויישום ערכים הומניסטיים כמו שוויון, שלום וזכויות אדם

בנוורוגיה עוסקים גם בערכים "ארציים" יותר כמו עצמאות ואהבת הטבע (לא אהבת הארץ אלא אהבת הטבע). בישראל כדי לצאת לטיול צריך אישורי הורים, הורים מלווים ואוטובוסים. פה פשוט יוצאים להליכה, חופרים בור בשלג ומדליקים מדורה. הרף הבירוקרטי לפני יציאה מבית הספר נמוך יותר ולכן גם יוצאים לעיתים תכופות יותר. הילדים מתכננים את התפריט ואורזים לעצמם את הציוד. זה חלק חשוב מהחוויה. בכיתה ד' הם כבר יוצאים לטיול הליכה עם לינה בחוץ ובכיתה ו' יוצאים לטיול הליכה של כמה ימים.

טיול בית ספר בנורווגיה

לסיכום

בית הספר שהילדים למדו בו בארץ נחשב בית ספר טוב. המורות משקיעות והמנהלת מתאמצת להכניס שינויים. יחד עם זאת, הרגשתי שיש מרחק רב בין החינוך שהילדים מקבלים לבין מה שהם ראויים לו. עכשיו אני יודע בדיוק למה הם ראויים, למה כל הילדים ראויים. כדי להגיע לשם צריך לשנות דברים מהיסוד.

אבי לטנר הוא ייזם הייטק המתמחה בבניית מוצרי תוכנה שמשתמשים אוהבים. למד הנדסה בבן גוריון וב-MIT והוא פעיל חברתי בלוחמים לשלום.