מאה שנה לפני שקורי טן בום ההולנדית החביאה יהודים מאחורי קיר מזויף בחדר השינה שלה, סבה הקלוויניסטי נהג להזמין לאותו בית את שכניו כדי להתפלל למען עם ישראל.
עתה, ספר חדש בשם "בתו של השען" ("The Watchmaker's Daughter") מאת הסופר לארי לופטיס, מציע לראשונה ביוגרפיה מקיפה באנגלית על טן בום, שהשתמשה בבית משפחתה – ובחנות השעונים שלה – כדי להסתיר מאות יהודים ומתנגדי משטר מידי הנאצים.
"השם שלה מוכר מאוד במעגלים נוצריים", אומר לופטיס, שפרסם בעבר ספרים העוסקים במלחמה. "לא ברור למה אצל היהודים השם שלה לא מוכר. גם היא וגם אביה קספר הוכרו על־ידי יד ושם כחסידי אומות עולם", אמר לופטיס לזמן ישראל.
בארה"ב טן בום מוכרת בעיקר בזכות הסרט "המחבוא" משנת 1975, המבוסס על ספרה מ־1971. כדי להרחיב את הדיווח ההוא איתר לופטיס את כתביה המקוריים של טן בום המאוחסנים באילינוי, בארכיון מרכז בילי גרהם בוויטון קולג'.
בזמן מלחמת העולם השנייה משפחת טן בום החביאה כמה מאות יהודים ואנשי מחתרת הולנדים. רוב הפליטים נותרו במחבוא כמה ימים – או שעות – אבל חלקם חיו בבית במשך חודשים
כאמור, בזמן מלחמת העולם השנייה משפחת טן בום החביאה כמה מאות יהודים ואנשי מחתרת הולנדים. רוב הפליטים נותרו במחבוא כמה ימים – או שעות – אבל חלקם חיו בבית במשך חודשים לצד בני המשפחה. בפברואר 1944 מודיע הולנדי בגד במשפחה וחשף את מקום המסתור.
הגרמנים עצרו את כל משפחת טן בום. יותר מ־30 אנשים נלקחו על־ידי הגסטאפו – וקורי ובני משפחה נוספים – ביניהם אביה בן ה־84 – נכלאו בסכוונינגן.
"בבת עינו של אלוהים"
בהארלם השקטה – מרחק של כרבע שעה נסיעה ברכבת מאמסטרדם – הפך ביתם של משפחת טן בום למוזיאון בשנת 1988, חמש שנים אחרי מותה של קורי בגיל 91. לפני מגפת הקורונה, לדברי נציגי המוזיאון, הגיעו כ־30 אלף מבקרים מדי שנה (לצורך השוואה, מוזיאון בית אנה פרנק באמסטרדם קיבל כ־1.3 מיליון מבקרים ב־2019).
המוזיאון – במרכז העתיק של הארלם – קרוב לכנסיית גרוטה קרק. במהלך המלחמה הוא היה סמוך גם למפקדה של כוחות הביטחון הגרמנים. משפחת טן בום לא שימשה רק כתחנת מעבר לאנשים שנמלטו מהנאצים – אלא פעלה ממש מתחת לאף האויב.
"מבקרים רבים חושבים שהעבודה והאהבה שהפגינה משפחת טן בום לעם היהודי לאורך הדורות מיוחדת מאוד", אומר יאאפ ניווסטרטן, אוצר המוזיאון ובנם של אחד המייסדים, פריץ ניווסטרטן.
המבקרים במוזיאון נאספים לאורך חלון, שמשפחת טן בום השתמשה בו בעבר כדי לסמן לאנשי המחתרת כי בטוח להתקרב לבניין. בזמנים קבועים מראש, מגיע מדריך מטעם המוזיאון ומקריא את שמותיהם של האנשים שנרשמו לסיור.
אחרי שעולים במעלה המדרגות, מתבקשים המבקרים "להרגיש בבית" בסלון המשוחזר של המשפחה. הם לומדים על המסורת המשפחתית של הפצת אהבה כלפי יהודים, שהתחילה כבר ב־1844, כשוילם טן בום הזמין את השכנים לאותו החדר בדיוק כדי להתפלל למען העם היהודי.
משמעות שם המשפחה הלא שגרתי "טן בום" בהולנדית היא "בעץ". קספר טן בום, בנו של וילם, ראה יהודים כ"בבת עינו של אלוהים". בזמן שהיהודים הסתתרו בביתו, עודד אותם קספר לשמור את השבת ואת החגים. רוב הפליטים היהודים – מצדם – סייעו למשפחה במיוחד בימי ראשון, היום הקדוש למארחיהם.
בזמן שהיהודים הסתתרו בביתו, עודד אותם קספר לשמור את השבת ואת החגים. רוב הפליטים היהודים – מצדם – סייעו למשפחה במיוחד בימי ראשון, היום הקדוש למארחיהם
"נוצרים סיכנו את חייהם – ולפעמים אפילו הקריבו אותם – למען העם היהודי", אמר ניווסטרטן לזמן ישראל. בקצה הבית נמצא חדר השינה של קורי, שם הוקם קיר מזויף שאפשר להחביא עד שישה יהודים. עובדים של המחתרת ההולנדית התקינו במקום מערכת אוורור, מה שאפשר להחביא פליטים עד 24 שעות רצופות במהלך פשיטות ומעצרים.
עד לפני שלוש שנים, פעל עדיין שען בקומת הקרקע של הבניין. השולחן שלו נותר בין חנות הספרים של המוזיאון לבין הכניסה לאזור המגורים – ומזכיר את האופן שבו נראתה החנות בזמן המלחמה. "אנחנו לא גובים דמי כניסה מתוך עקרון", אומר ניווסטרטן. "אנחנו עושים את זה כי אנחנו מאמינים שכולם צריכים לשמוע את המסר בנושא הסליחה, הסובלנות והאהבה לעם היהודי, בלי לשלם על זה".
"עובדת האל"
אביה של קורי והמודל לחיקוי שלה, קספר, מת בכלא הולנדי, שם נחקר על־ידי הנאצים. זמן קצר לאחר מכן נשלחו קורי ואחותה למחנה הריכוז ראוונסבריק בגרמניה, אחרי שהות קצרה במחנה הריכוז פיכט.
בזמן המעצר בגרמניה, האחיות טן בום השתמשו בספר תנ"ך מוברח כדי להמיר את דת האסירות לנצרות. אולם, במהלך היום הן עסקו בעבודות כפייה ועברו התעללות מצד השומרות. "הגיהינום הוא מקום טוב להפיץ בו את בשורת האל ולהעניק תקווה. היא הרגישה מחויבת בעיקר לעבודה עם הנערות הצעירות", כותב לופטיס ב"בתו של השען".
"הגיהינום הוא מקום טוב להפיץ בו את בשורת האל ולהעניק תקווה. היא הרגישה מחויבת בעיקר לעבודה עם הנערות הצעירות"
בטסי מתה במאסר בגיל 59, אחרי שהיא וקורי תכננו את החזון שעליה ליישם: להקים בית לאנשים המחלימים מטראומת המלחמה. זמן קצר אחרי המלחמה קיימה קורי את הבטחתה והקימה מרכז שיקום בבלומנדל, שם שיכנה פליטים ממחנות הריכוז וגם הולנדים ששיתפו פעולה עם הנאצים.
"סליחה היא המפתח לדלתות העוינות ולאזיקי השנאה. זה הכוח ששובר את שלשלות המרירות ומנפץ את אזיקי האנוכיות", כתבה טן בום ב"קטעים ממחברותיי". טן בום ייסדה מרכזי שיקום נוספים בהולנד וחזרה לגרמני ב־1947 כדי להיפגש עם השומרת מראוונסבריק שהתאכזרה כלפי בטסי אחותה במיוחד – ולמחול לה.
במהלך העשורים שאחרי השואה ביקרה טן בום ב־60 מדינות במסגרת "עבודת האל". היא הייתה ההולנדית הראשונה שהוכשרה כשענית רשמית – והעדיפה אנלוגיות הקשורות למקצוע שלה. "אלוהי, אתה מניע את גלגלי היקום. אתה יודע מה גורם לכוכבים לנוע ואתה יודע איך לגרום לשעון לפעול", כתבה טן בום בספרה "המחבוא".
טן בום יצרה בארה"ב חברות ארוכת שנים עם אסירים בכלא סן קוונטין בקליפורניה. מערכות היחסים שיצרה ברחבי ארה"ב הובילו אותה לעבור לגור במדינה, שם מתה בשנת 1983. אומרים כי המתנה היקרה ביותר שקיבלה הייתה לוח עץ פשוט מ"הגברים של כנסיית הגן" בסן קוונטין, עליו נחקק שמה והמילים: "אסירה של ישו" ב־1977.
"מה שהופך את הסיפור של קורי לייחודי זה שאף כי איבדה בני משפחה – היא סלחה לכולם: לנאצים, לשומרות, אפילו לאדם שהלשין על משפחתה"
להערכתו של לופטיס, העשורים שהקדישה לתוכניות למעורבות חברתית אחרי המלחמה היו "כבדי משקל" יותר מאשר השנים שסבלה במלחמה. "המלחמה נוכחת בכל דור – וגם ההתנגדות לאלימות", אומר לופטיס.
"מה שהופך את הסיפור של קורי לייחודי זה שאף כי איבדה בני משפחה במלחמה – היא סלחה לכולם: לנאצים, לשומרות שכלאו אותה בראוונסבריק, אפילו לאדם שהלשין על משפחתה", אומר לופטיס. "יש פה לקח לכל אדם, צעיר כמבוגר: מחילה".
השותף המייסד של המוזיאון פריץ ניווסטרטן מסכים: "במשך 30 שנה קורי נסעה בעולם ודיברה עם מיליוני אנשים בניסיון להעביר מסר של תקווה ומחילה. היא סיפרה לאנשים על אהבתו של האל ועל האהבה שאנחנו צריכים לחוש לעם היהודי.
"קורי אמרה לעיתים קרובות: אין בור עמוק יותר מאהבתו של האל. גם עכשיו, 40 שנה אחרי מותה, החוויות שלה והספרים ממשיכים לרומם אנשים מסביב לעולם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אשריי שזכיתי לפגוש את בני משפחתה, לפני כעשר שנים.
דיברנו בעברית, ככה סתם ברחוב הולנדי סואן ביום א. הם שמעו אותנו, שאלו האם אנחנו ישראלים וסיפרו לנו את הסיפור.
בסיום המפגש הם העניקו לנו את הספר המתורגם לאנגלית.
תהינו מה גורם לאנשים להסתובב ברחובות העיר עם ספר שכזה והגענו למסקנה שההנצחה של קורי ובני משפחתה הגיבורים זורמת בדמם.
הקלוויניסטים אינם אנשים מתונים. חוקי הדת שלהם מחמירים ונוקשים ביותר, בעיקר כלפי עצמם. אבל כמה יופי יש בדת שמלמדת אותך מה נכון וישר לכל ברואי האל.