דבר אחד יש לומר על יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן ועל שר המשפטים יריב לוין: הם מבינים מהו כוח פוליטי והם יודעים איך להשתמש בו. והם משתמשים בכוחם הפוליטי גם אם מדובר בבריונות פוליטית.
דבר אחד יש לומר על יו"ר ועדת החוקה רוטמן ועל שר המשפטים לוין: הם מבינים מהו כוח פוליטי והם יודעים איך להשתמש בו. והם משתמשים בכוחם הפוליטי גם אם מדובר בבריונות פוליטית
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כפי שהבטיח רוטמן:
"כשנחזור, לא נצטרך אפילו להתווכח עם מערכת המשפט והתקשורת אלא פשוט לומר: תשתקו" (מתוך ראיון שהתפרסם ב"מגזין 14" זמן קצר לפני השבעת הממשלה הנוכחית).
אני מקווה שהנשיא הרצוג ילמד משני הבריונים איך להשתמש בכוחו הפוליטי ויסרב לחתום על הצעות החוק שיריב לוין ורוטמן מקדמים.
כל חוק הנחקק בישראל (למעט חוקים שעוסקים בסמכויות נשיא המדינה) מחייב את חתימת הנשיא. החוק מפורסם רק לאחר חתימתו, ונכנס לתוקף רק לאחר פרסומו הרשמי.
אלא שיש דעות שונות באשר למחויבות של הנשיא לחתימה על חוק והשאלה באשר למשמעות החתימה של הנשיא על חוקים לא נבחנה עדיין בבית המשפט. על כן ניתן לומר שאין לה פרשנות משפטית מחייבת.
אני מקווה שהנשיא הרצוג ילמד משני הבריונים איך להשתמש בכוחו הפוליטי ויסרב לחתום על הצעות החוק שיריב לוין ורוטמן מקדמים. משמעות החתימה של הנשיא על חוקים לא נבחנה עדיין בבית המשפט
הנשיא הרצוג צריך לקחת דוגמה מנשיא איסלנד אולפור גרימסון. ב-2008, נשיא איסלנד, אולפור גרימסון, הגדיר מחדש את מוסד הנשיאות, שעד אז שימש בעיקר בתפקיד טקסי, והפך אותו לסמל של העצמאות האיסלנדית. זאת, לאחר שסירב לחתום ולאשר חוק שהיה מחייב את ממשלת איסלנד לממן את תשלום חובות הבנקים האיסלנדיים לממשלות הולנד ובריטניה.
ממשלות הולנד ובריטניה החזירו לאזרחיהן, שהיו בעלי חשבונות בבנקים באיסלנד שקרסו, את הפיקדונות שהפקידו בהם. ואז אותן ממשלות לחצו לחץ ברוטלי על ממשלת איסלנד כדי שתערוב לפיקדונות של אזרחיהן בבנקים האיסלנדיים שקרסו.
הממשלה האיסלנדית נכנעה ללחץ והעבירה חוק Icesave bill בהתאם לדרישות של ממשלות אלו.
הנשיא גרימסון סרב לחתום על החוק, בטענה שהעם צריך לאשר את החוק.
במשאל העם שנערך הבוחרים סרבו לאשר את הצעת החוק Icesave.
שנה אח"כ עברה בפרלמנט האיסלנדי הצעת חוק Icesave נוספת ברוב של 44 קולות נגד 16.
ב-2008, נשיא איסלנד הגדיר מחדש את מוסד הנשיאות שהיה עד אז טקסי, והפך אותו לסמל העצמאות האיסלנדית. הוא סירב לחתום ולאשר חוק שהיה מחייב את ממשלת איסלנד לממן את חובות הבנקים האיסלנדיים
עקרון הפרדת הרשויות והכרזת העצמאות מגדירים את המשטר הדמוקרטי במדינה. אלא שבשנים אחרונות אנחנו עדים להליכים המרסקים את העיקרון הזה, את האיזון והבקרה ההדדיים בין הרשויות השונות.
מעמדה של הרשות המחוקקת – הכנסת – הוחלש מאוד, ובמידה רבה הכנסת מבצעת את רצונה של הממשלה:
- חברי כנסת מהקואליציה מנועים מלהעלות הצעות חוק אם לא קיבלו את הסכמת ועדת השרים לענייני חקיקה.
- הממשלה היא שיוזמת את רוב החקיקה המשמעותית.
- החוק "הנורווגי" הביא לכך שחברי כנסת שנכנסו לפיו לכנסת אינם עצמאיים, שכן הם יכולים להיות מפוטרים לאלתר על ידי השרים שאותם החליפו.
כבר היום עצמאות הרשות המחוקקת היא פיקציה לכל דבר וענין.
האיזונים על פעולות ללא מגבלות של השלטון בישראל נותרו אך בידי בית המשפט העליון. עכשיו אנו עומדים בפני הצעות החוק שמציעים לוין ורוטמן, שנועדו להכפיף את הרשות השופטת לרשות המבצעת, לממשלה.
מניעת ביקורת של בית המשפט העליון ושליטה של הממשלה במינויים לבית המשפט העליון מבטלות את הפרדת הרשויות כליל, ומכפיפות את כל הרשויות לממשלה המכהנת.
בהבדל מהמקרה של איסלנד, בישראל שלנו מדובר לא על העברת כספים, אלא על חוקים המבטלים למעשה את שיטת המשטר הדמוקרטי, את עקרונות היסוד של הכרזת העצמאות של מדינת ישראל
פרופ' יצחק זמיר, שהיה היועץ המשפטי לממשלה, שופט בבית המשפט העליון, ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, פרסם מאמר בכותרת "כיצד למנוע את התאבדות הדמוקרטיה בישראל" הרלוונטי לנושא זה. מהמאמר:
"חוקי יסוד נוספים [לאלו שכבר עלו], אמורים לפטור את הממשלה והכנסת מכל מגבלה, ולאפשר להן לפרוץ כל גבול. הם סוללים את הדרך לדיכוי, שרירות ושחיתות שלטונית….כידוע, כוח משחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין. וחוקי היסוד שכבר הוצעו על ידי הממשלה יקנו לה כוח מוחלט".
לשאלות האם בית המשפט מוסמך להפעיל ביקורת על חוקים ובמיוחד על חוקי יסוד שחוקקה הכנסת, והאם בית המשפט רשאי להתערב אם הכנסת תשנה חוק יסוד באופן שיאיים על הדמוקרטיה הישראלית, עונה פרופ' זמיר ב"כן" ברור.
"הכנסת איננה הריבון, היא רק שליח של הדמוקרטיה, ואין לה סמכות להרוס את הדמוקרטיה.
"לכן השאלה האם בית המשפט מוסמך לפסול את חוק היסוד שימנע ביקורת של בית המשפט על כל חוק יסוד, יהיה אשר יהיה, היא שאלה גורלית לעתיד המדינה".
לדעתו של פרופ' זמיר, התשובה חיובית: הוא מוסמך.
ומכאן לשאלה בדבר הסמכות, היכולת והחובה של נשיא המדינה לא לחתום על חוקים המבטלים את שיטת המשטר הדמוקרטי, כאשר המשמעות המשפטית של היעדר החתימה של הנשיא היא שהחוקים לא יכנסו לתוקף.
ומכאן לשאלת הסמכות, היכולת והחובה של נשיא המדינה לא לחתום על חוקים המבטלים את שיטת המשטר הדמוקרטי, כאשר המשמעות המשפטית של היעדר חתימתו היא שהחוקים לא יכנסו לתוקף
שינוי האיזון וביטולה למעשה של ההפרדה בין הרשויות, וביטול היכולת והסמכות של בית המשפט לדון בשאלת תוקפו של חוק יסוד – ימנע ביקורת של בית המשפט על כל חוק יסוד. חוקי יסוד הנמצאים בליבת הצעות החוק שמציעים יריב לוין ושמחה רוטמן, לא רק מאפשר לנשיא לא לחתום – הוא מחייב אותו לא לחתום. ואם יחתום, יהיה הוא עצמו שותף אקטיבי לחיסול המשטר הדמוקרטי בישראל.
גם אם לממשלה אין כוונת זדון, התמונה הכללית ממש מבהילה https://t.co/kdEj3VVXVX
— Haaretz הארץ (@Haaretz) February 20, 2023
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם