הרפורמה המשפטית עוררה דיון ציבורי שמתאפיין בביטול הצד השני ואף באלימות.  השיח המתלהם חודר לבית ולבתי הספר ויוצר נזק לילדים, שלא לומדים להתמודד עם אי הסכמה. אך אפשר אחרת: להפוך את המחלוקת להזדמנות להקנות לילדינו מיומנויות חיוניות.

אחת המיומנויות החשובות ביותר שמציינים החוקרים של עולם העבודה החדש, היא היכולת לעבוד בצוות ולנהל אי הסכמות. האתגר הזה נעשה סבוך כשלוקחים בחשבון כי אחד המאפיינים של התקופה העכשווית הוא הצפה של מידע קצר ושטחי, ובמקרים רבים, בעיקר כשמדובר ברשתות החברתיות, השיח נוטה להפוך לאוסף של סיסמאות. בפועל, בכדי שפעילות בעולם העבודה החדש תחשב כיעילה ומפרה, היא דורשת יכולת לייצר דיון שמשלב כמה דעות ומתמודד עם תפיסות שונות, גיוון תרבותי, אישיותי וחברתי. מסיבה זו,  חשוב כל כך להעניק לילדים את הכלים לנהל דיון במצבי מחלוקת.

כדי שפעילות בעולם העבודה החדש תחשב יעילה ומפרה, היא דורשת יכולת לייצר דיון שמשלב כמה דעות ומתמודד עם תפיסות שונות. לכן חשוב כל כך להעניק לילדים את הכלים לנהל דיון במצבי מחלוקת

חקיקת הרפורמה המשפטית בכנסת בשבועות האחרונים עוררה בקרב החברה הישראלית דיון ייצרי, מקטלג ובמידה רבה רדוד, שעושה בדיוק את ההפך. כמה מחבריי הלכו להפגין השבוע נגד הרפורמה ופרגנתי להם מאוד על האכפתיות, המעורבות והנכונות לפעול למען החברה שבה הם חיים. אחד מקרובי משפחתי שמע זאת והגיב לי בסלידה ובכעס: "הם המון מוסת שלא יודע בכלל על מה הוא מפגין. הם צריכים להתבייש בעצמם".

עבורי כל אדם שיוצא מהבית כדי למחות ולהיאבק על עמדותיו, מימין ומשמאל, ראוי להערכה – גם כשזה בשם מהלכים או ערכים שאני מתנגד להם מכל וכל. בעיני, הימין מקדם את הרפורמה תוך אמונה שלמה שהוא נלחם על הדמוקרטיה הישראלית, ואילו השמאל מתנגד לאותה רפורמה בדיוק מתוך אמונה פנימית שגם הוא נאבק על הדמוקרטיה כפי שהוא רואה אותה.

כן, קוראי שורות אלה יכולים לחשוב שהדברים הללו הם תמימות, אך אני פשוט מסרב להיסחף אחרי שיח השנאה והזלזול, שהפך לנורמה בחברה הישראלית. השיח הזה הוא מסוכן. הוא גולש גם לבתי הספר של ילדינו, לכביש, לרחוב ומחלחל בקלות אל הבתים והמשפחות שלנו.

מבלי משים, אנו מאפשרים לתיבת התהודה לעבור למצב אוטומט ולהדהד בעקביות את אותם המסרים במעגליות. כך השמאל משוכנע שתומכי הממשלה הם עדר מוסת ונבער, והימין סבור שכל המפגינים נגדה אינם אלא המון משולהב נטול חשיבה עצמית. שיח שמתקיים בשוטף באופן הזה, גורם לנזק ממשי ליכולת של ילדנו לפתח דיון מועיל במצבים של מחלוקת.

כמה מחבריי הלכו להפגין נגד הרפורמה ופרגנתי להם על האכפתיות והמעורבות. אחד מקרוביי שמע זאת והגיב בסלידה: "הם המון מוסת שלא יודע בכלל על מה הוא מפגין. הם צריכים להתבייש בעצמם"

אבל לא הכל שלילי בוויכוח הציבורי הנוכחי, השיח הזה מהווה גם הזדמנות לצמיחה עבור ילדינו. את הדיון הציבורי הנדיר שהתעורר סביב הרפורמה המשפטית אנו כהורים יכולים למנף לכלי חינוכי עבור ילדינו.

ראשית, שימו לב לאופן שבו אתם מדברים על הצד האחר. האם אתם מבטלים את הצד השני ורואים בו חסר דעה, חסר היגיון או הבנה? אמירות שכאלה מלמדות את הילדים לא להתייחס ברצינות לשום עמדה נגדית, מגדירות את הצד השני בדיון כחלש ומגוחך, פוגעות ביכולת של הילדים לשאת אי הסכמה גם בנושאים אחרים ומנציחות את המחשבה כי רק צד אחד נוכח בדיון – הצד שלנו.

שנית, התייחסו בכבוד ובהערכה לאנשים שבצד השני ולמניעים שלהם. גם אם אינכם מחזיקים בדעותיהם, הניחו שאנשים יוצאים להפגין מתוך אכפתיות, גם מעצמם וכן, גם מכם. כמו כן, הניחו שמובילי הרפורמה לא מקדמים אותה רק לשם תועלת אישית אלא כי בראש ובראשונה הם מאמינים שזהו הדבר הנכון לדמוקרטיה.

ולבסוף, והחשוב מכל, למדו את ילדיכם להקשיב גם כאשר הם לא מסכימים. נסו לשבור את הפרדיגמה שבה נוח לכל צד להקשיב אך ורק לטיעוניו המוכרים. תנו לילדיכם להאזין לפודקסטים, לקרוא כתבות ולשמוע עמדות דווקא של הצד השני, גם אם אינכם מסכימים עמן. זה יהיה עבורם תרגיל מצוין בהקשבה שיבנה אצלם את היכולת להתמודד באופן בוגר ואחראי במצבי אי הסכמה.

ראשית, שימו לב לאופן שבו אתם מדברים על הצד האחר. האם אתם מבטלים את הצד השני ורואים בו חסר דעה, חסר היגיון או הבנה? אמירות שכאלה מלמדות את הילדים לא להתייחס ברצינות לשום עמדה נגדית

אסור שנעצום את העיניים בפני המחלוקות ונאטום את האוזניים כלפי הצד השני. בין אם נרצה ובין אם לאו, השיח הציבורי האלים והמבטל חודר אלינו הביתה, וכשהוא שם הוא עלול להוות אסון ליכולת של הילדים לנהל שיח, אך הוא גם יכול להיות משאב ומקור חשוב ללמידה. זה תלוי רק בנו ההורים.

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש ומרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי. מנהל קבוצת הפייסבוק "אנשי המחר".