איך הגענו עד הלום?

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט

כשנשאל ראש הממשלה הראשון של סין העממית, מה תהיינה תוצאות המהפכה הצרפתית, השיב ש"עדיין מוקדם לדעת". קביעה זו נכונה בוודאי בנוגע לתוצאות המהפכה המשטרית לה אנו עדים. האמוק החקיקתי שאנו חווים נותן תחושה שהשד כבר יצא מהבקבוק והארץ הולכת ומאבדת את שפיותה, הולכת ונחלית ברוחה.

כשנשאל רה"מ הראשון של סין העממית מה תהיינה תוצאות המהפכה הצרפתית, השיב ש"עדיין מוקדם לדעת". קביעה זו נכונה גם לתוצאות המהפכה המשטרית. האמוק החקיקתי נותן תחושה שהשד יצא מהבקבוק

למרות הבטחתה של נשיאת ביהמ"ש העליון הגב' אסתר חיות ש"שום מבצר לא נופל", אנו חוזים בנפילת הלבנים ממרומי הקירות של מבצרנו הקרוי "מדינת ישראל". אך התמוטטות זו היא תוצאה ישירה של המהלומות שהלמו בכותלי מבצרנו עוד טרם הושלמה בנייתו.

כמי שמוצא עצמו שועט במדרון בלי יכולת לעצור, ומביט בחטף לאחור כדי לראות מי דחף אותו מעבר לשפת התהום, אני מוצא עצמי מהרהר בשאלה איך הגענו למצב הכאוטי הנוכחי. איך קרה שהמדינה משתנה לבלי הכר אל מול עיננו המשתאות. מי יכול היה לעצור את הטירוף אך נמנע מלעשות זאת?

במאמרי הקודם טענתי שההפיכה המשטרית לא יכולה הייתה להתרחש אילולא עלה בידי נתניהו לגייס את תמיכתן המוחלטת של המפלגות הדתיות. ראוי אם כן לבחון קודם כל את כר המרעה שהצמיח את מקורות הכוח הללו ואפשר להם למלא תפקידים מרכזיים על במת ההיסטוריה.

החטא הקדמון הוא ללא ספק הסטטוס קוו. אותו הסדר עתיק שבבסיסו מונחת האמונה, שהמצב הקיים הינו הרע במיעוטו, בוודאי ביחס לכל ניסיון לשנות אותו. בעוד שבראשית דרכו נענה הסטטוס קוו בהתנהלות פרגמטית של הפוליטיקאים הדתיים, בבחינת "דתי בביתך ממלכתי בצאתך", הרי שככל שגבר כוחם הפוליטי, כך הורחבו ההסדרים הדתיים ונדחסו אל תחת כנפיו המגוננות של הסטטוס קוו. נמצא, שאותו סטטוס קוו צנום שהוגדר עוד בתקופת היישוב היהודי טרם הקמת המדינה תפח בימים אלו (באורח דינמי הנוגד את אופיו) לכדי גוש מחניק בגרונו של הציבור הליברלי.

ככל שגבר כוחם הפוליטי, הורחבו ההסדרים הדתיים ונדחסו תחת כנפי הסטטוס קוו. נמצא, שהסטטוס קוו הצנום שהוגדר עוד בתקופת היישוב היהודי טרם הקמת המדינה תפח לכדי גוש מחניק בגרונו של הציבור הליברלי

אך הכלי המרכזי להעצמת כוחן של המפלגות הדתיות הינו המימון הממשלתי של מוסדות ושירותי דת. ואכן, על פני השנים ניתן לראות גידול מתמיד בתקציבים התומכים (באופן ישיר או עקיף) באורח חיים דתי. תהליך זה מעמיד את ישראל במקום גבוה מאוד ביחס לדמוקרטיות מפותחות אחרות, במדד שיעור ההקצבות לדת מתוך תקציב המדינה, שניה רק לטורקיה. אלמלא התקצוב הנדיב, היו המפלגות הדתיות עסוקות בשימור אורח החיים של בוחריהן ולא בשינוי אורח החיים של כלל אוכלוסיות המדינה.

עתה משהובהר מקור הכוח הפוליטי (אם כי לא הרעיוני) שמוביל את ההפיכה, ראוי לעיין באלו אשר ניצבו על פרשת הדרכים שלאורכה נגררה הדמוקרטיה החבוטה, ולא מצאו כוח להציל אותה.

שוו בדמיונכם שדין אחד היה לכל. מי שהודה מעל בימת הכנסת שכראש ממשלה הוא קיבל מתנות ולקח מלקוח מאנשי ממון, בנימוק שמותר לקבל מתנות מ"חברים", היה נאשם ומורשע עפ"י הודאתו, כמו כל פקיד ציבור שהיה נוהג כך. דמיינו.

על פרשת דרכים זו, ניצב היועמ"ש הקודם, מר אביחי מנדלבליט והוא היה אמור להשיב לראש הממשלה בנימין נתניהו בכתב אישום ובתהליך משפטי מזורז ונמרץ. תחת זאת, הוא הביט אנה ואנה כבוחן האם ניתן להתעלם מהחרפה, חכך בדעתו ארוכות ולבסוף, כמי שלא נותרה ברירה בידיו, הגיש כתב אישום. אלא שהוא בחר לאחד את הגשתו עם יתר תיקי האלפים.

על פרשת דרכים זו, ניצב היועמ"ש הקודם, מר אביחי מנדלבליט והוא היה אמור להשיב לראש הממשלה בנימין נתניהו בכתב אישום ובתהליך משפטי מזורז ונמרץ. תחת זאת, הוא הביט אנה ואנה כבוחן האם ניתן להתעלם מהחרפה

החלטה זו מנעה את האפשרות לקיים משפט מהיר, עם הרשעה כמעט וודאית בעבירת שוחד שבצידה קלון (על בסיס הודאת הנאשם).

רה"מ נתניהו והיועמ"ש מנדלבליט / צילום: רויטרס
צילום: רויטרס

בעולם דמיוני בו הייתה מתקבלת הרשעה כזו, היה נאלץ נתניהו לרדת מבימת ההיסטוריה והדמוקרטיה המשתנקת מחוסר אוויר הייתה נושמת לרווחה.

החלושעס אשר אחז ביועמ"ש מנדלבליט כל אימת שנדרש למעללי נתניהו ומשפחתו הינו ביטוי קיצוני לרפיסות הכללית שהפגין בלחימה בשחיתות השלטונית, אשר כרסמה בדמוקרטיה מעת לעת.

גם הפרה של עקרונות ומסורות דמוקרטיים לא הציתו בקרבו רוח קרב. כך למשל, הוא נמנע מלהתעמת עם שרי ממשלה אשר נקטו בפעולות הפוגעות בציבורים שונים על רקע אידיאולוגי. כדוגמת שרת התרבות מירי רגב אשר קידמה את חוק הנאמנות בתרבות, שר החינוך יואב גלנט שביקש למנוע את פרס ישראל מפרופ' עודד גולדרייך רק בשל דעותיו וכמובן התנגדותו לעתירות שהוגשו כנגד חוק הלאום. מנגד, הוא התהדר בסובלנות יוצאת דופן להשתוללות בעלי שררה אשר שרטו את פניה של הדמוקרטיה שוב ושוב.

החלושעס אשר אחז ביועמ"ש מנדלבליט כל אימת שנדרש למעללי נתניהו ומשפחתו הינו ביטוי קיצוני לרפיסות הכללית שהפגין בלחימה בשחיתות השלטונית, אשר כרסמה בדמוקרטיה מעת לעת

בפרשת דרכים אחרת, השקיף מן הצד שחקן מרכזי אחר בעולם המשפט. היה זה לא אחר מאשר בג"ץ, אשר לפתחו גולגלה הדמוקרטיה האומללה שהתחננה על נפשה באומר:  אל נא תפקידו את גורלי בידי מי שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום חמור, הכולל שלושה אישומים בעבירות שיש עמן קלון: שוחד, מרמה והפרת אמונים.

שופטי בית המשפט העליון, הבוקר
צילום: יוסי זמיר

ממרום מושבם הסיטו י"א השופטים את מבטם מהדמוקרטיה שלמרגלותיהם ופסקו שאין מניעה משפטית למנות נאשם בעבירות שחיתות שלטונית חמורות לראשות הממשלה. הגדילה להתייהר הנשיאה חיות עת הכריזה ש"שום מבצר לא ייפול", כפרפרזה על זעקת השבר של העותרים שהתריעו על מבצר הדמוקרטיה המט ליפול.

פסיקתם זו הינה כצנינים בעיני החוק, הקובע שנתניהו לא יכול היה להתמנות לשורת תפקידים פחותים יותר בשירות המדינה, לאור מצבו המשפטי. גם עילת הסבירות לא נשלפה מנדנה, טרם תסולק בבושת פנים מארגז הכלים המשפטי במסגרת ההפיכה המשטרית.

ממרום מושבם הסיטו י"א שופטי בג"ץ את מבטם מהדמוקרטיה שלמרגלותיהם ופסקו שאין מניעה משפטית למנות נאשם בעבירות שחיתות שלטונית חמורות לראשות הממשלה

ומשגורשה כלאחר יד מפני בג"ץ, נגררה הדמוקרטיה המדממת אל משכן נשיא המדינה, ראובן ריבלין. לקראת כינון הכנסת ה-24, ושלא כדרך הטבע, מערך הכוכבים בשמי הפוליטיקה הישראלית הסתדר בגיאומטריה נדירה, שהעניקה לנשיא כוח של ממש למנוע מינוי ראש ממשלה המואשם בפלילים, או לפחות לנסות לעשות זאת.

ראובן ריבלין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אלא שזאת יש לדעת. הנשיא ראובן ריבלין המתקלס בלשון מליצית, מעולם לא הותיר עקבות במישור הביצועי (גם כשמילא תפקידי שר). גם הפעם לא חרג ממנהגו זה. הוא הביט בעיניה הדומעות של הדמוקרטיה, פרש את ידיו לצדדים, זקף את ראשו כאומר אין בכוחי להצילך, לכי לנפשך. בכך שחרר עצמו מהנטל הכבד שזימנה לו ההיסטוריה, תוך שהוא מבצר את מעמדו של נשיא המדינה כשל פסאדה מאופרת בכבדות ותו לא.

באותו הצומת ובאותו משכן מנמנם לו בשלווה הנשיא הנוכחי, אשר שמור לו מקום מיוחד על קיר הקלון של מפקירי הדמוקרטיה. הנשיא יצחק הרצוג לא הניח למשק כנפי ההיסטוריה להעירו מתרדמתו.

באותו הצומת ובאותו משכן מנמנם לו בשלווה הנשיא הנוכחי, אשר שמור לו מקום מיוחד על קיר הקלון של מפקירי הדמוקרטיה. הנשיא יצחק הרצוג לא הניח למשק כנפי ההיסטוריה להעירו מתרדמתו

אלא שרעש ההמון הרעיד את שלוותו. הוא התייצב אפוף שרעפים אל מול פני האומה, גייס את רסיסי האסרטיביות המשייטים להם בחלל החופשי, היישיר מבט אל הדמוקרטיה המייבבת והציע לה ל…התפשר עם מבקשי נפשה. להתפשר הוא מציע, משל נקלע הוא למריבת ילדים על צעצוע ולא לניסיון לבצע הפיכה משטרית.

יצחק הרצוג, הנשיא של כולם
צילום: אוליביה פיטוסי פלאש90

אין צורך להכביר מילים על האיש הנרפה הזה, אשר הפעם היחידה שעמד על שלו הינה עת שמר על זכות השתיקה בחקירתו בפרשת העמותות. אל לה לדמוקרטיה לשאת את מבטה אל משכן הנשיא. כדברים המיוחסים לצ'רצ'יל ("מכונית ריקה הגיעה לרחוב דאונינג 10 וממנה יצא קלמנט אטלי") אפשר לומר, שברחוב הנשיא בשכונת טלביה בירושלים לא מתגורר איש.

ובקצה הדרך מתגודדים הפוליטיקאים המייצגים את הציבור הליברלי והערבי ומתקוטטים זה עם זה. בעוד הדמוקרטיה מחוללת בראש חוצות, נבעטת ברגלי כל מצורע וזב חוטם, הם אוחזים איש בצוואר רעהו, נאבקים על שברי חלומותיהם המנופצים, הנדמים להם כצללים גדולים לאור השמש השוקעת.

אין צורך להכביר מילים על האיש הנרפה הזה, אשר הפעם היחידה שעמד על שלו הינה עת שמר על זכות השתיקה בחקירתו בפרשת העמותות. אל לה לדמוקרטיה לשאת את מבטה אל משכן הנשיא

לא, הם לא ישלבו ידיים לכדי חומה בצורה אל מול כוחות הכאוס. הם לא בנויים לזה. הם פוליטיקאים ובראש סדר העדיפות של הפוליטיקאי (באשר הוא) ניצב…הוא עצמו. רק לעת בחירות, או כשנפשו תועה בהרהורים שמחוץ לעולם הגשמי, מהגג הוא בעדת מצביעיו.

מושי משה בן 65. בוגר ישיבה תיכונית, שהחליף את הדת ברציונאליות ואת האמונה בספקנות. מ"פ בשריון (בדימוס). איש הייטק, מאמן טריאתלון (איש ברזל), ליברל פסימי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
חובב, תודה על תגובתך העניינית. הדיקטטורה ברפורמה המשפטית משתקפת בהתנגדות נחרצת של כל האופוזיציה, וחשוב מכך, של חלק גדול מהעם. למעשה, כל הסקרים שראיתי מצביעים על כך שרוב אזרחי המדינה מתנ... המשך קריאה

חובב, תודה על תגובתך העניינית.
הדיקטטורה ברפורמה המשפטית משתקפת בהתנגדות נחרצת של כל האופוזיציה, וחשוב מכך, של חלק גדול מהעם. למעשה, כל הסקרים שראיתי מצביעים על כך שרוב אזרחי המדינה מתנגדים לה.
קביעתך ש"רוב מצביעי הימין דמוקרטים יותר מאשר בגץ" לא ברורה לי. אין זה מתפקידו של בגץ להיות דמוקרטי אלא לשפוט על בסיס החוק והצדק.
אבל, תשובה ממוקדת יותר לשאלתך היא, שהרפורמה המשפטית מחלישה את הרשות השופטת בכך שהיא מעניקה לממשלה (הרשות המבצעת) שליטה במינוי השופטים ושוללת מבית המשפט את השימוש בעילת הסבירות. כיוון שבשיטה הפרלמנטרית הקיימת, הממשלה בעצם שולטת ברשות המחוקקת (הכנסת), חשוב מאוד לשמור על הרשות השלישית, קרי השופטת, עצמאית מפני כוחה הרב של הממשלה. וכל זה, לא נגד הממשלה, אלא כדי להבטיח את זכויות האזרחים, כולל אלו שבחרו בממשלה.
זה נכון שתפקיד הכנסת הוא לחוקק, אבל במשטר דמוקרטי, רצוי שכוח זה של הכנסת יוגבל וירוסן.

עוד לא הבנתי איפה הדיקטטורה ברפורמה המשפטית? אני מחפש ולא מוצא. הרוב של מצביעי הימין הם דמוקרטיים יותר מבג"ץ שלקח לעצמו כוח ללא רשות החוק. תפקיד הבג" ץ לשפוט על פי החוק. תפקיד הכנסת לחו... המשך קריאה

עוד לא הבנתי איפה הדיקטטורה ברפורמה המשפטית? אני מחפש ולא מוצא. הרוב של מצביעי הימין הם דמוקרטיים יותר מבג"ץ שלקח לעצמו כוח ללא רשות החוק. תפקיד הבג" ץ לשפוט על פי החוק. תפקיד הכנסת לחוקק. שלא יתערב לשטח לא לו.

עוד 1,234 מילים ו-2 תגובות
סגירה