הפוגרום בחווארה
בשבוע שעבר כתבתי בטור הזה כי ישראל על פי רוב לא רואה את מה שמתרחש כבר שנים מעבר לגבול. שם, חיילים נלחמים בחוליות מחבלים – ומתנחלים נלחמים באזרחים פלסטיניים תמימים. ההתעלמות הסיסטמתית הזאת גורמת לתפיסה מעוותת של המציאות, שבה רק צד אחד נתפס כאלים.
השבוע, גם מי שרצה בכל הכוח להמשיך ולהתעלם נאלץ להישיר מבט ולהתבונן בעשרות השרפות שהשתוללו בכפר חווארה בפאתי שכם. אין מדובר בשרפות יער טבעיות או בהתלקחויות אקראיות. ישראלים – מתנחלים יהודים – התארגנו בהמונים וביצעו את זממם אף שכל העולם ואחותו ידעו כי בכוונתם לבצע פוגרום בחווארה.
צה"ל, שב"כ, משטרה – כולם ידעו. החיילים הגיעו למקום כדי להוציא את הפלסטינים מבתיהם הבוערים ולהציל חיי אדם, אך הם לא הצליחו למנוע את הפרעות – את מעשי הטרור.
עבור הפלסטינים בחווארה ובמאות כפרים אחרים בגדה זאת מציאות חייהם: המתנחלים מתפרעים, עוקרים עצי זית, פוגעים ברכוש, מנחיתים מכות רצח על רועי צאן וקוטפי זיתים – והצבא משקיף מקרוב. לא מתערב, לא מונע.
עבור הפלסטינים בחווארה ובמאות כפרים אחרים בגדה זאת מציאות חייהם: המתנחלים מתפרעים, עוקרים עצי זית, פוגעים ברכוש, מנחיתים מכות רצח על רועי צאן וקוטפי זיתים – והצבא משקיף מקרוב
גם צה"ל סופג את השנאה היוקדת של הפורעים והמחבלים המכונים בטעות "נוער גבעות". רק השבוע, אחרי הפוגרום בחווארה, בעת הפינוי של המאחז הבלתי חוקי "אביתר", מתנחלים פגעו בחיילי צה"ל וניסו לדרוס אותם, כמו שקרה בעבר לא פעם ולא פעמיים ביצהר, חברון ובהתנחלויות נוספות.
ועדיין, כל עוד השנאה הופנתה כלפי הפלסטינים והחיילים בשטחים – העניין הזה לא הטריד יותר מדי את הישראלי הממוצע. הנרטיב המתנחלי – שהפך לרשמי – תיאר את המתנחלים בתור חלוצים, שנמצאים בקו החזית, ולמעשה מגנים לכאורה על הישראלים בתוך הקו הירוק בגופם.
אף שניתן גם לטעון בדיוק את ההפך – חיילי צה"ל עסוקים באבטחת ישובים במקום להתעסק בלוחמה נגד הטרור – וגם סופגים שנאה ופגיעות מצד המתנחלים האלימים. אולם, עכשיו אלה שהסיתו במשך שנים נגד הפלסטינים, החיילים והשמאל – עלו לשלטון.
עכשיו השנאה שלהם נשפכת גם לתוך ישראל – בין אם מדובר באלימות המשטרה נגד המפגינים, האיומים של שמחה רוטמן נגד היועצים המשפטיים והאופוזיציה – והקריאות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' "למחוק את חווארה", אך בתנאי ש"מדינת ישראל תעשה זאת".
אלה שהסיתו במשך שנים נגד הפלסטינים, החיילים והשמאל – עלו לשלטון. עכשיו השנאה שלהם נשפכת גם לתוך ישראל – בין היתר בקריאות "למחוק את חווארה"
עכשיו זה כבר לא משחק חוץ, זה העניין הכי ישראלי שיש. מי שהדחיק את גידול הפרא הזה שצמח – בחסות ממשלות רבות מדי – בשטחים, עכשיו, סוף־סוף, נאלץ להתמודד עם התוצאה. לא מעבר לגבול – אלא כאן, בתוך מדינת ישראל.
מצרים ממשיכה בדיפלומטיה של רעידות אדמה
ביום שלישי, שר החוץ המצרי סאמח שוכרי קיים ביקור רשמי בסוריה, לראשונה מאז פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011. לא רק מצרים, אלא גם ערב הסעודית ניצלה את ההזדמנות והצורך הדחוף בסיוע לאוכלוסייה הסורית בעקבות רעידת האדמה, על מנת לקדם את האינטרסים המדיניים.
השיח על החזרה של סוריה לחיק המשפחה הערבית החל כבר לפני כמה שנים, כשנהיה ברור שבשאר אל־אסד שרד את המלחמה – ובסיוע של רוסיה ואיראן, ייצב את שלטונו במדינה. האמירתים היו הראשונים שקפצו למים הקרים. הם טענו שרק חיבוק ערבי חם מסוגל לנתק את סוריה מאיראן ולנרמל את דמשק במזרח התיכון הערבי.
האמירתים היו הראשונים שקפצו למים הקרים. הם טענו שרק חיבוק ערבי חם מסוגל לנתק את סוריה מאיראן ולנרמל את דמשק במזרח התיכון הערבי
גם הירדנים, השכנים המיידיים של סוריה, חשבו כך. מעברי הסחורות נפתחו מחדש – וסחורות סוריות זולות חזרו לירדן, שנחנקת ממשבר כלכלי חריף. מי שמתנגד בתוקף לנרמול של סוריה היא ארה"ב. המסר האמריקאי התקיף בעניין הזה עבר לכל בירות ערב.
כעת, בעקבות רעידת האדמה הקשה, כשאפילו ארה"ב הסירה חלק מהסנקציות על מנת להכניס סיוע דחוף לסוריה – המדינות הערביות כנראה חשות שיש הצדקה לביקורים ולשיחות. בערב הסעודית הודו לאחרונה שהמדיניות ביחס לסוריה הייתה שגויה, וייתכן שבקרוב בריאד או באבו דאבי שוב ינסו להתניע את המהלך של החזרת סוריה לליגה הערבית.
לפי שעה, לא ברור איך תגיב ארה"ב, שלא שינתה את מדיניותה ביחס לאסד, שאשם ברצח של מאות־אלפי סורים במהלך שנות מלחמת האזרחים במדינה.
מי מרעיל תלמידות באיראן?
במשך כמה חודשים השלטונות באיראן התעלמו מדיווחים מטרידים על הרעלות המוניות בבתי ספר לבנות ברחבי המדינה. מנהלי בתי הספר, הרשויות המקומיות והורים מודאגים דיווחו על מאות תלמידות בקום, טהרן, כרמאנשאה וערים אחרות, שנאלצו להתאשפז בגלל שאיפת גזים רעילים.
התלמידות דיווחו על קשיים בתפקוד, כאבי ראש חזקים, בחילות והקאות. רק בעיר קום כ־800 תלמידות הורעלו בשלושת החודשים אחרונים. עתה, נשיא המדיני איברהים ראיסי, התייחס לסדרת האירועים הללו ומינה את שר הפנים אחמד וחידי לחקור אותם.
במשך חודשים השלטונות באיראן התעלמו מדיווחים מטרידים על הרעלות המוניות בבתי ספר לבנות במדינה. תלמידות דיווחו על קשיים בתפקוד, כאבי ראש חזקים, בחילות והקאות
בכיר איראני אישר כי מדובר ב"מתקפה כימית" נגד מוסדות חינוך לבנות (רק בית ספר אחד הכולל בנים הותקף בצורה דומה). סגן שר הבריאות יוסוף פנהי אמר לעיתונאים כי מדובר במתקפה מצד גורמים "המעוניינים בסגירה של מוסדות חינוך לבנות". אולם, לאחר מכן הכחיש את דבריו.
הורים זועמים הפגינו בכמה מוקדים והאשימו את השלטונות בניסיון לרצוח את בנותיהן. הסיפור הזה עלול להוסיף דלק למחאה האיראנית שפרצה בספטמבר 2022 בעקבות מותה של מהסה אמיני, צעירה ממוצא כורדי שהותקפה על־ידי משטרת הצניעות ונפטרה כעבור יממה בבית חולים בטהרן.
מלבנון לשדה הקרב באוקראינה תמורת 350 דולר
"רוסיה מגייסת לוחמים במחנות הפליטים הפלסטיניים בדרום לבנון ומשגרת אותם לשדה הקרב באוקראינה. המגויסים מקבלים שכר של כ־350 דולר", כך אמר גורם בממשלה הלבנונית לסוכנות הידיעות האמריקאית "The Media Line".
המקור הוסיף שבגלל בעיות רישום של פלסטינים, קשה לעקוב ולהעריך במדויק כמה פלסטינים עזבו את לבנון כדי להילחם בשורות הצבא הרוסי באוקראינה. אולם, הוא מעריך כי מדובר בכ־300 בני אדם. הגיוס מתבצע בתיאום עם חזבאללה, שגם הוא מגייס לוחמים צעירים, במיוחד כאלה המיומנים בהפעלת מל"טים מתאבדים איראניים.
הדיווחים על גיוס רוסי של לוחמים מהמזרח התיכון החלו לזלוג עוד לפני שנה, מייד אחרי הפלישה לאוקראינה. באותה עת דובר על סוריה – מדינה התלויה ברוסיה ובהגנה שהיא מספקת למשטר אסד. אולם, אחרי הדיווחים הראשוניים על תחילת הגיוס, הסתבר שהסורים לא נוהרים לאוקראינה.
רק כמה מאות מגויסים הגיעו למחנות האימונים ברוסיה – ולא ברור כמה מהם הגיעו בסופו של דבר לחזית. קשה להאמין שבלבנון – למרות המצוקה הכלכלית – המגייסים הרוסיים ינחלו הצלחה
ככל הנראה, רק כמה מאות מגויסים הגיעו למחנות האימונים ברוסיה – ולא ברור כמה מהם הגיעו בסופו של דבר לחזית. קשה להאמין שבלבנון – למרות המצוקה הכלכלית הקשה – המגייסים הרוסיים ינחלו הצלחה גדולה יותר.
קודם כל, למרות התמיכה ההיסטורית בסוגיה הפלסטינית, בקרב הסונים בסוריה ובלבנון התמיכה ברוסיה דווקא לא גבוהה. בשלב הנוכחי, החדשות על המוני חיילים רוסיים הרוגים – שאף אחד לא טורח לאסוף ולהחזיר למולדת – כבר עשו את דרכן גם למזרח התיכון.
הסיפור הזה מבטא יותר מכל את הייאוש הרוסי והצורך הדחוף בבשר תותחים זר, כזה שלא נכלל בשום ספירה של חיילים הרוגים. עד עכשיו "קבוצת וגנר" – מיליציה פרטית שגייסה אסירים מבתי הכלא – מילאה את הפונקציה הזאת. עתה, כשב"וגנר" הפסיקו לגייס עבריינים המרצים עונשי מאסר, מוסקבה שוב פונה למזרח התיכון.
היום הזה בתולדות מזה"ת: הפיגוע בשגרירות הסעודית
ב־1 במרץ 1973, בזמן ששגרירות ערב הסעודית בבירה הסודנית קיימה אירוע רב משתתפים הכולל את הדיפלומט האמריקאי הבכיר ג'ורג' קורטיס מור – מחבלים המשויכים לארגון הטרור "ספטמבר השחור" פרצו לבניין, השתלטו על השומרים ולקחו עשרה בני ערובה, כולם דיפלומטים מערביים.
בקרב בני הערובה היו דיפלומטים אמריקאים, כולל מור, וגם דיפלומטיים בלגיים וספרדים. המחבלים דרשו לשחרר מבתי הכלא בישראל אסירים פלסטיניים, ומבתי כלא במערב את פעילי ארגון הטרור המזרח־גרמני "באדר־מיינהוף".
נשיא ארה"ב דאז ריצ'רד ניקסון סירב לשאת ולתת עם "ספטמבר השחור" ושלושה בני ערובה הוצאו להורג. אחרי שלושה ימים המחבלים שיחררו את שאר בני הערובה ומסרו את עצמם לידי השלטונות הסודנים
נשיא ארה"ב דאז ריצ'רד ניקסון סירב לשאת ולתת עם "ספטמבר השחור" ושלושה בני ערובה הוצאו להורג. אחרי שלושה ימים המחבלים שיחררו את שאר בני הערובה ומסרו את עצמם לידי השלטונות הסודנים.
המחבלים הוסגרו למצרים למורת רוחם של האמריקאים, שקטעו את יחסיהם עם ח'רטום והפסיקו את הסיוע הצבאי בעקבות התקרית. רק שלושה מחבלים ריצו עונשי מאסר בכלא המצרי. שלושה נוספים – ככל הנראה – השתחררו וצעדיהם נעלמו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם