מי שהגיע אתמול לאצטדיון טדי למשחק בין בית"ר ירושלים והפועל תל אביב, הרגיש כמו בשדה קרב. מאות שוטרים חסמו את הדרכים קילומטרים לפני האצטדיון. כולם היו מצוידים בכל הכלים הדרושים לפיזור הפגנות. מתרסים הוקמו בכל פינה. פרשים על סוסים פטרלו בסביבה, מוכנים לכל אירוע.
קרוב ל-24 אלף איש הגיעו אתמול לטדי. הקופות נסגרו מבעוד מועד, הבדיקות היו מדוקדקות והמתח בלתי נסבל. ברקע הדברים הייתה ההצתה האלימה בלילה הקודם של מתקני האימונים של הפועל תל אביב במתחם חודורוב בתל אביב, והחששות של מנהלי הפועל לחייהם של אוהדי הקבוצה שיגיעו לטדי.
אפילו השר איתמר בן-גביר, לא תאמינו, קרא להרגיע את הרוחות. "בואו לכדורגל, לא למלחמה. אלימות היא מחוץ לתחום", צייץ השר שאלימות הייתה אצלו לאורך שנים דווקא עמוק בתחום הפעילות.
אפילו השר איתמר בן-גביר, לא תאמינו, קרא להרגיע את הרוחות. "בואו לכדורגל, לא למלחמה. אלימות היא מחוץ לתחום", צייץ השר שאלימות הייתה אצלו לאורך שנים דווקא עמוק בתחום הפעילות
זו הייתה שריפה נוראית. מתחם אימונים שלם עלה באש. התמונות מזירת האירוע מחרידות. הכול הלך פייפן. לכולם ברור גם שמדובר בהצתה מכוונת. החשד נפל על אוהדי בית"ר ירושלים, ששונאים את הפועל תל אביב מאז שמשה סיני הרס להם את חגיגות האליפות בימק"א ב-1984.
אין עדיין שום הוכחה שאוהדי בית"ר הם המציתים, אבל כתובות של "לה פמיליה" נמצאו שם. ההצתה הזו היא שהדליקה את האוהדים משני המחנות אמש במשחק, שהסתיים בניצחון גדול של הפועל תל אביב – 3:1 – ועוד בעשרה שחקנים.
אתמול דיברו על ביטול המשחק בגלל ההצתה, ביטול המחזור ואפילו על ביטול הליגה. מה שקורה כאן הוא באמת מפחיד, ולא רק בכדורגל. לפני שבועיים התקיים בארנה בירושלים גמר גביע המדינה בכדורסל בין הפועל ירושלים ומכבי תל אביב.
הארנה הוא היכל הכדורסל היפה ביותר בישראל ואולי גם באירופה, אבל את אולמות הכניסה המפוארים השחיתו עשרות גדרות ומחיצות שהוצבו במקום ונועדו להפריד בין האוהדים של שתי הקבוצות. הכול התעכב, האוהדים זעמו, האווירה הספורטיבית שחייבת ללוות את האירועים הללו נהרסה על הפתיחה.
וכך, כל אוהד ספורט שמגיע למשחק כדורגל טעון או למשחק כדורסל בין קבוצות צמרת יריבות מסתובב בתחושה משונה של חשש ומועקה.
בעיני השוטרים כל אחד הוא חפץ חשוד. ההיערכות מסביב מקוממת ומתריעה. אתה רואה אבות שתופסים בחוזקה את היד של ילדיהם רק כדי לחצות בשלום את דרך החתחתים לאצטדיון. בתוך האצטדיון הם נתקלים באלימות מילולית במקרה הטוב, או באלימות פיזית, שהיא מעשה שגרה במגרשים.
בעיני השוטרים כל אחד הוא חפץ חשוד. ההיערכות מסביב מקוממת ומתריעה. אתה רואה אבות שתופסים בחוזקה את היד של ילדיהם רק כדי לחצות בשלום את דרך החתחתים לאצטדיון
מאמן הפועל תל אביב חיים סילבס סיפר אתמול שאסר על בני משפחתו להגיע לטדי בגלל הסכנה. על הפתיחה, אוהדי תל אביב זרקו חזיזים והציתו אבוקות. לקראת הסיום אוהדי בית"ר השליכו מכל הבא ליד והמשחק נעצר לכמה דקות. לעתים קרובות גם שריקת הסיום רק פותחת את המערכה מחוץ לחומות האצטדיון, וגם הדרך הביתה הופכת לאירוע מסויט.
לקראת הסיום אוהדי בית"ר השליכו מכל הבא ליד והמשחק נעצר לכמה דקות. לעתים קרובות גם שריקת הסיום רק פותחת את המערכה מחוץ לחומות האצטדיון, וגם הדרך הביתה הופכת לאירוע מסויט
מיד אחרי המשחק אתמול פרצו אוהדי בית"ר לכר הדשא כדי להתעמת עם הקהל המריע של הפועל. כוחות משטרה ומג"ב הגיעו לבלום אותם. 15 נעצרו. אוהדי הפועל הגיבו באבוקות שנשארו להם. רבים מהם נשארו אתמול בטדי שעה ארוכה. כוחות משטרה גדולים ליוו אותם החוצה מחשש לעימותים נוספים עם הבית"רים שהפסידו.
גם השוטרים אלימים לעתים שלא לצורך. לאורך השנים ראיתי את התשוקה הזו להכות באוהדים, לפרוץ לתוך הקהל, לדהור עם הסוסים בשביל הקטע, לטפס ליציעים גם כאשר זה לגמרי מיותר. לפעמים הטיפשות המשטרתית הזו גרמה לאסונות קשים.
את העונה הזו אי אפשר כנראה להפסיק. הכול ייגמר איכשהו בעוד חודשיים-שלושה. הבעיה היא בהמשך. אילו היה הדבר תלוי בי הייתי עושה כאן הפסקה של שנה בכדורגל, וחוזר לעונת 2024/25 עם דרך אחרת לחלוטין.
מה עושים? שבועיים ארוכים ביליתי בנובמבר במונדיאל בקטאר. אני אומר ביליתי כי זה מה שצריך להיות הכדורגל: בילוי ולא סיוט מלחמתי.
מיליון וחצי אוהדים הגיעו לקטאר. 32 נבחרות השתתפו בו. היריבות בין הנבחרות הייתה לעתים עצומה, בעלת רקע היסטורי ולאומי אלים. היצרים ליוו כל משחק כמעט, שבו היה תלוי הכבוד הלאומי. האוהדים והשחקנים נתנו את כל הנשמה עבור הנבחרות שלהם. רבים חסכו כספים וחצו עולמות בדרך לדוחא, רק כדי שלא לחזור מובסים.
ועל כל זאת, במונדיאל לא נרשם אירוע אלים אחד וגם לא תקרית גזענית אחת! זו הייתה חגיגה עולמית אדירה, שמחה ואופטימית. הסיבה הייתה אחת: הגישה.
פיפ"א המארגנת ושלטונות קטאר באו לעשות טוב. הכול היה מוקפד ומסודר ומדוקדק, אבל גם ידידותי להפליא. אלפי שוטרים וסדרנים אבטחו את המונדיאל הזה, הם לא ויתרו על שום בדיקה, אבל עשו את הכול בחיוך, בהתנצלות, בנימוס ובהומור יוצאי דופן. הם היו שותפים באירוע ולא באו לקלקל אותו. הם חיבקו את האוהדים בשמחה, ואלה חיבקו אותם.
לפי שוטרים וסדרנים אבטחו את המונדיאל הזה, הם לא ויתרו על שום בדיקה, אבל עשו את הכול בחיוך, בהתנצלות, בנימוס ובהומור יוצאי דופן. הם היו שותפים באירוע ולא באו לקלקל אותו
הדרך לאצטדיונים לא הייתה אלימה ומאיימת, להיפך. היא הייתה כיפית, כמו כל האירועים בעיר סביב המונדיאל. להקות מצוינות ומוסיקת עולם משובחת ליוו את מאות אלפי האוהדים לכל מקום וכל הזמן.
הפסטיבלים לא פסקו לרגע גם ברחבי העיר. החוויה במגרש רק השלימה את מה שקורה מסביב. האוהדים הרגישו מאושרים. גם אחרי הפסדים מרתיחים היו מי שחיכו להם מחוץ לאצטדיון והציעו להם מוסיקה וריקודים, כי לא קרה כלום. זה רק ספורט, לא?
הלוואי שזו תהיה הגישה גם כאן. אפשר להפוך את הכול לקליל ומהנה יותר. צריך רק רצון, השקעה, דמיון יוצר וגם חינוך והסברה. קחו שנה הפסקה ותבנו את הכול מחדש – בלי שריפות, בלי הצתות, בלי מכות, בלי דקירות, בלי פחד ושוטרים אלימים, אבל עם חיים אחרים של ספורט שהוא אחרי הכול חוויה מדהימה, אם לוקחים אותה קצת אחרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם