נושא
ספורט
מיקה דליגדיש (צילום: אמה מילר)
אמה מילר

מיקה שלנו "זה אתגר לפתח יחסי אמון עם חיה ששוקלת חצי טונה"

ישראל צוהלת: מיקה דליגדיש, עולה חדשה מארה"ב, השיגה בשבוע שעבר את הקריטריון להשתתפות באליפות אירופה ברכיבה אמנותית ● שם תתמודד על הזכות לייצג את ישראל באולימפיאדת טוקיו 2020 

עוד 767 מילים
  • AP_19195705523285 (צילום: PA דרך AP\ ניק פוטס)
    PA דרך AP\ ניק פוטס
  • קפטן אנגליה אוין מורגן מרים את הגביע לאחר הניצחון בגמר אליפות העולם בקריקט בין אנגליה לניו זילנד בלונדון, אנגליה, 14 ביולי, 2019. אנגליה ניצחה בגביע לראשונה בנסיבות מדהימות, כשניצחה את ניו זילנד בשובר שוויון כפול (צילום: AP\ אייג'אד ראהי)
    AP\ אייג'אד ראהי
  • בן סטוקס מאנגליה מחזיק את ידיו בהתנצלות לאחר שקיבל סיבוב נוסף לאחר שהכדור ניתז מהמחבט שלו במהלך גמר גביע העולם הכדורגל בין אנגליה וניו זילנד בלונדון ב-14 ביולי, 2019 (צילום: AP\ אלאסטיר גרנט)
    AP\ אלאסטיר גרנט

הדשא של השכן לאוהדי בית"ר יש מה ללמוד מאלופת הקריקט

עם שחקנים מוסלמים, שחקן מברבדוס ושחקן מפתח שנולד במדינה מולה שיחקה (ניו זילנד), נבחרת אנגליה זכתה בגביע העולם בקריקט - בהובלת קפטן מאירלנד ● דיוויד הורוויץ עם כל מה שיש לישראלים ללמוד ממשחק הקריקט הטוב ביותר בכל הזמנים - לא פחות

קרוב לוודאי שרוב הקוראים הישראלים לא צפו בגמר גביע העולם בקריקט שנערך בלונדון ביום ראשון האחרון.

מן הסתם, המשחק לא שודר באף אחד מערוצי הספורט הרבים בישראל. אז תנו לי לתאר לכם מקצת ממה שהחמצתם… ואני לא מתכוון (רק) לדיווח ספורט.

בתור חובב קריקט נלהב יליד לונדון ושחקן בינוני (שניסה, לשווא, לעניין בו את ילדיי חובבי הספורט, שנולדו בירושלים), צפיתי בדרמה שהתפתחה ביום ראשון אחר הצהריים דרך אתרי סטרימינג.

השידור נתקע באופן מרתיח בכמה רגעים מכריעים, אם כי, למרבה המזל, לא בדקות האחרונות. לצד הצפייה קראתי את העדכונים של ה"גרדיאן", והקשבתי לפרשנות ברדיו של ה-BBC.

כך הצלחתי איכשהו לראות ולשמוע את סוף המשחק מורט העצבים. כל מי שצפה במשחק הזה יזכור אותו לנצח. בתור אירוע קריקט, הוא היה חסר תקדים.

"אני לא מאמין למה שאני רואה", צעק שדר הרדיו בשיא הדרמה. "זה לא באמת קרה", הסכים שדר אחר. ואלו היו באמת תגובות ששיקפו את מה שהתרחש במגרש, ולא סגנון מוגזם של שדרנים.

ב"גרדיאן" נכתב: "זה היה הסוף הכי מדהים, ממוזל ובלתי ייאמן של משחק קריקט שאי פעם צפינו בו, שלא לדבר על גמר גביע העולם". הקפטן לשעבר של נבחרת אנגליה, אנדרו שטראוס, הצהיר כי "זה היה משחק הקריקט הטוב בהיסטוריה".

טורניר גביע העולם בקריקט, שנערך פעם בארבע שנים, כלל השנה שבעה שבועות של משחקים יומיים, שהגיעו לשיאם בגמר של יום ראשון, בין אנגליה לניו זילנד. ואם אתם חובבי ספורט, אתם כבר כנראה יודעים: אנגליה ניצחה.

אנגליה ניצחה בזכות סעיף שכמעט אף אחד לא שמע עליו קודם לכן – "מהסיבה האקראית למדי", כפי שנכתב ב"גרדיאן", "שהם חבטו יותר כדורים מחוץ לגבולות המגרש".

המשחק הוכרע כך לאחר שובר שוויון, שגם הוא הסתיים בתיקו, לאחר ששתי הקבוצות כבר השיגו תיקו של 241 ריצות, כשמשחק יום אחד כולל בדרך כלל 50 אוברס (סדרות של הגשות). אם כל התיאור הזה, או רובו, בלתי מובן לכם, אל דאגה; כמו שאמרתי, זה איננו (לגמרי) דיווח ספורט.

בעוד ששדרי קריקט מסביב לעולם מחפשים סופרלטיבים בניסיון לתאר במילים את ההתמודדות על המגרש, שנטתה בכל פעם לטובת קבוצה אחרת, שבחנה את גבולות כישוריהם ואישיותם של השחקנים, ושתוצאותיה לא היו ידועות עד הזריקה האחרונה, גם מי שאינו אוהד נלהב יכול היה להבחין בפלא שהתרחש שם.

שלבי הנוקאאוט הדגישו את היכולת של ספורט לחבר בין אנשים ועמים. הודו ופקיסטן אינן השכנות הכי טובות, מה שהופך את משחקי הקריקט ביניהן לתחרות הרבה יותר מורכבת

שלבי הנוקאאוט בטורניר הדגישו את היכולת של ספורט לחבר בין אנשים ועמים. הודו ופקיסטן אינן השכנות הכי טובות, מה שהופך את משחקי הקריקט ביניהן לתחרות הרבה יותר מורכבת.

אבל היריבות שלהן בקריקט – הספורט הפופולרי ביותר בשתי המדינות, בהודו באופן מדהים במיוחד – התנהלה בכבוד ובלהט ספורטיבי בשלבים המוקדמים של הטורניר, למרות המשמעות הגדולה של המשחק.

בגמר עצמו, ניו זילנד הייתה חסרת מזל, בלשון המעטה, כאשר כדור ניתז שלא במכוון ממחבטו של שחקן נבחרת אנגליה, בן סטוקס, והעניק לה עוד ארבע ריצות. התקרית המוזרה הזאת, שגם גררה טעות בשיפוט, לא עוררה סצנות של עצבנות מצד השחקנים הניו זילנדים, אלא תגובה שנעה מהלם לייאוש לקבלה.

סטוקס, במקום לחגוג את היתרון הלא צפוי, התנצל, ואמר לאחר מכן שימשיך להתנצל למשך שארית חייו. התקרית הייתה "די מבישה", אמר הקפטן של ניו זילנד, קיין ויליאמסון, כשהודה בתבוסה בצורה מאופקת וספורטיבית להפליא.

אולם הדבר הכי בולט בהקשר הרחב יותר, מעבר לקריקט, היה ההרכב של נבחרת אנגליה – הנבחרת האנגלית הראשונה שזכתה בגביע העולם בקריקט, הנבחרת של המדינה אשר מתמודדת כעת עם השלכותיה של ההצבעה על הברקזיט מ-2016 על הזהות הלאומית שלה.

ראשית, קפטן הנבחרת האנגלית הוא אירי, אוין מורגן. השחקן המצטיין של המשחק, בן סטוקס, נולד מכל המקומות שבעולם דווקא בניו זילנד, שמולה אנגליה התמודדה. החובט הפותח שלה, ג'ייסון רוי, הוא מדרום אפריקה. ג'ופרה ארצ'ר, השחקן החדש בן ה-24 שהגיש את הכדורים בסוף הגמר, נולד בברבדוס.

"קפטן הנבחרת הבריטית הוא מהגר, החובט המוביל הוא מהגר, המגיש המהיר ביותר הוא מהגר, האול-ראונדר המוביל הוא מהגר, והספינר הראשי הוא בן של מהגר"

השחקן ה-12 של הקבוצה (המחליף הראשון), מועין עלי, הוא מוסלמי מזוקן מברמינגהם שלמשפחתו שורשים בפקיסטן (שהתאחדות הקריקט העולמית אסרה עליו לפני חמש שנים לענוד צמידים עם הססמאות "שחררו את פלסטין" ו"הצילו את עזה"). שחקן מפתח בנבחרת היה מוסלמי יליד אנגליה נוסף, עאדל רשיד.

כפי שסיכם דניאל לואיס מהארגון Youth Politics, "קפטן הנבחרת הוא מהגר, החובט המוביל הוא מהגר, המגיש המהיר ביותר הוא מהגר, האול-ראונדר המוביל הוא מהגר, והספינר הראשי הוא בן של מהגר".

השחקנים האלה – השונים זה מזה במוצאם, בדתם ובצבע עורם – שהתקרבו להדחה בשלבים המוקדמים של הטורניר, דחפו ומשכו זה את זה לקראת הניצחון. זו הייתה הצלחה שנבעה בסופו של דבר מרוח הקבוצה, בתחושת האחדות שלה.

גמר גביע העולם היה תצוגה מדהימה של ענף הספורט המקסים ביותר. הוא גם הראה שהשלם גדול הרבה יותר מסך חלקיו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 723 מילים
  • צ'ארלס וקמילה, מהדורת קיץ 2019 (צילום: Chris Jackson/Pool Photo via AP)
    Chris Jackson/Pool Photo via AP
  • מצעד הגאווה בלונדון, 2016 (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
    Vianney Le Caer/Invision/AP
  • תערוכת המאנגה היפנית במוזיאון הבריטי (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
    AP Photo/Kirsty Wigglesworth
  • רובי וויליאמס בהופעה (צילום: AP Photo/Eduardo Verdugo)
    AP Photo/Eduardo Verdugo
  • קיץ 2019 בלונדון (צילום: AP Photo/Frank Augstein)
    AP Photo/Frank Augstein

הייאוש נעשה יותר נוח כל הדברים לעשות החודש בלונדון

הפאונד בשפל, הטמפרטורות נוחות, הסיילים בשיאם - יולי זה החודש של לונדון ● פארקים ירוקים, נהרות קרירים, טורניר ווימבלדון, תערוכות מדוברות, הופעות מצוינות, מצעד גאווה ומשפחת המלוכה ● בזמן שישראל בוערת, הבריטים מעבירים את הקיץ בסטייל ● אסקפיזם לשבת

קיץ הוא העונה שבה לונדון יוצאת החוצה, לפארקים, להופעות באוויר הפתוח, לנהר ולגגות, חושפת עור ומשתכרת. החדשות הטובות הן שבינתיים הקיץ השנה נעים מאוד, אין גלי חום מעיקים כמו ביבשת ואין ימים רצופים של גשם.

אמנם הכל יכול להשתנות תוך שבוע, אבל כרגע, יולי 2019 הוא הזמנה גדולה לבקר בלונדון. החדשות הרעות? אין.

ווימבלדון 2019 (צילום: (AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
ווימבלדון 2019 (צילום: (AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

1. טורניר ווימבלדון

אירוע הספורט הקבוע של הקיץ הוא טורניר הטניס בווימבלדון שיחל את השבוע השני שלו ביום שני, עד למשחקי הגמר בסוף השבוע הבא.

גדולי הטניסאים בעולם משחקים במועדון "אול אינגלנד" במערב העיר, על משטחי הדשא הירוקים, ומלבד הטניס ניתן ליהנות או לגחך מהאופי השמרני של הטורניר, לשתות שמפניה ולאכול תותים במחירים מופרזים.

השנה, מלבד המאבקים המרכזים בטורנירי הגברים והנשים, יש הפתעה בטורניר הזוגות המעורבים השולי, בו יככבו הצמד סרינה ווילאמס ואנדי מארי מול יריבים אלמונים בהרבה. מידי יום מוקצים כרטיסים לקהל הרחב, והם מוצעים למכירה במועדון, בדרך כלל אחרי המתנה של כמה שעות. פרטים כאן.

רובי וויליאמס בהופעה (צילום: AP Photo/Eduardo Verdugo)
רובי וויליאמס בהופעה (צילום: AP Photo/Eduardo Verdugo)

2. פסטיבלי מוזיקה

על מדשאות אחרות יערכו הקיץ פסטיבלי מוזיקה גדולים. הייד פארק במרכז העיר יארח כמו בכל שנה את British Summer Time והשנה עם סדרת הופעות של אמנים מוכרים מאוד ולא כל כך צעירים. בכל יום יערכו הופעות רבות ובשבת הקרובה האמנים המרכזים הם סטיווי וונדר וליונל ריצ'י.

למחרת יעלו על הבמה הגדולה בריאן פרי וברברה סטרייסטנד. בשבת הבאה פלורנס והמאשין ו-The National, וביום ראשון יככב רובי ווילאמס ואיתו עשרות אלפי בריטים שתוים שישירו ביחד להיטי עבר. כרטיסים ניתן לקנות כאן.

ב-12 ביולי, ביום שישי הבא, יופיעו בפארק ניל יאנג ובוב דילן בהופעה משותפת. ההופעה הייתה אמורה להיות חלק מהפסטיבל, אבל בשל חילוקי דעות עם נותני החסות נפרדו דרכי המארגנים והאמנים. כרטיסים במחירי מופקעים ניתן להשיג באתרי יד שנייה.

פסטיבל גריניץ' מגיע לסיומו בסוף השבוע הקרוב אבל ניתן לראות את פול וולר מופיע ביום ראשון באחד האתרים היפים בעיר. גריניץ' תמיד שווה ביקור על הפארק הסמוך, השווקים התוססים, ספינת המפרש הקאטי סארק שהפכה למוזיאון ונופי התמזה. כרטיסים ניתן לרכוש כאן, או לטייל לאורך הנהר עם כוס בירה מאחד הפאבים המצוינים וליהנות מהמוזיקה.

פסטיבל צעיר יותר ברוחו יערך בגאנרסברי פארק במערב העיר בסוף השבוע הבא. Lovebox Festival משווק כמסיבת ענק של האוס, טכנו, היפ הופ, אר אנד בי וגריים ופרטים נוספים ניתן למצוא באתר הפסטיבל:

גם בגני קיו הנהדרים יערכו הופעות מוזיקליות כולל התזמורת של ג'ולס הולנד וריק אסטלי, אבל האירוע המומלץ ביותר הוא תערוכת פסלי הזכוכית של דייל צ'יהולי Reflections on nature. ברחבי הגנים, אתר מומלץ לביקור בכל השנה, הוצבו יצירות זכוכית גדולות ומעניקות מבט חדש לסביבה הטבעית של הגנים. הפסלים מוארים וביקור בשעות הערב מומלץ גם הוא.

תערוכת המאנגה היפנית במוזיאון הבריטי (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
תערוכת המאנגה היפנית במוזיאון הבריטי (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

3. מוזיאונים

למי שמחפש צל או מחסה מגשם המוזיאון הבריטי הוא היעד הראשון. מלבד האוסף המפואר יש שתי תערוכות מתחלפות מצוינות. אחת על אומנות המאנגה היפנית והשנייה היא תערוכה מפעימה של תחריטי עץ של אדוארד מונק. לצד "הצעקה" מוצגת ה"מאדונה" ושאר יצירות מרשימות ובלתי מתחנפות.

"אנחנו לא רוצים ליצור ציורים יפים שיתלו על קירות הסלון", הוא אמר. "אנחנו רוצים ליצור או לפחות להניח יסודות לאמנות שתעניק משהו לאנושות. אמנות שתרתק ותעסיק את הצופה. אמנות מהלב".

בטייט בריטניה מוצגת תערוכה מעניינת על וינסנט ואן גוך בתקופה בה הוא חי בלונדון. מהתערוכה ניתן ללמוד על ההשפעות המקומיות אותן הוא ספג בבריטניה על המשך דרכו אם כי חשוב לציין שלמרות גודלה של התערוכה אין בה הרבה מהיצירות המפורסמות ביותר של ואן גוך. ועדיין צפייה מקרוב ב"ליל כוכבים", היא תמיד חוויה מרגשת. פרטים כאן.

חובבי משפחת המלוכה יכולים לנצל את הקיץ לביקור בארמון בקינגהם החל מה-23 ביולי . בגלריית המלכה מוצגת הקיץ תערוכה של רישומי ליאונרדו דה וינצ'י. פרטים כאן.

מצעד הגאווה בלונדון, 2016 (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
מצעד הגאווה בלונדון, 2016 (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)

5. מצעד הגאווה

בשבת הקרובה יערך מצעד הגאווה לאורך ריג'נטס סטריט לכיוון כיכר טראפאלגר וסוהו כולה תהפוך לאתר חגיגות. זהו קיץ לונדוני טיפוסי. הגדה הדרומית של התמזה, מגשר צ'רינג קרוס ועד טאוור ברידג' שוקקת חיים ופעילות.

ליד הגשר המפורסם ישנו אמפיתאטרון בו יוקרנו סרטים ומשחקים מווימבלדון, אמני רחוב ודוכני מזון, טובים יותר וטובים פחות, שווים בדיקה לפחות וכיכר טרפלגר תארח הקרנה של האופרה המלכותית בתשיעי ליולי עם "נישואי פיגארו". את הביקור ניתן לסכם בהצגת "חלום ליל קיץ" בתאטרון ברידג' – גרסה מופרזת ומוקצנת של הקומדיה השייקספירית הפופולרית. כן, כל העיר במה. פרטים כאן.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 638 מילים

די לגזענות אני מוחמד, והראש שלי מורם

עלי מוחמד במדי מכבי נתניה (צילום: Roy Alima/Flash90)
Roy Alima/Flash90
עלי מוחמד במדי מכבי נתניה

מזה כשבוע התקשורת הישראלית מתדיינת בנושא מוזר. לכאורה, התחושה היא שאתה חי בימי הטינה, השנאה ובתקופת החושך.

נתקעתי במקומי בעודי יושב מול מסך הטלוויזיה ומקשיב לדעותיהם של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. נדהמתי, במיוחד, לשמע דבריה של אוהדת ששמה אביגיל שרעבי, שבסוף השבוע החולף עברה מערוץ לערוץ כדי לבטא את עמדתה.

היא ציינה שאין לה בעיה לצרף את השחקן שחום העור, עלי מוחמד, לקבוצת בית"ר ירושלים. לדבריה, הוא שחקן מצטיין ויכול לסייע בידי הקבוצה הירושלמית לכבוש את המקום הראשון בליגת העל בעונה הבאה.

עם זאת, קיימת בעיה אחת והיא – שמו, "מוחמד". שם זה אינו יכול להתקבל באצטדיון טדי, מגרש הכדורגל של בית"ר ירושלים. "נמצא לו כינוי חדש, וכינויו זה יעלה בקריאות שתושמענה ביציעים של טדי. לא יעלה על הדעת שהשם מוחמד יהיה נושא לשיחתנו ויהי שגור על לשוננו כשנעודד ונברך אותו", הוסיפה שערבי.

מה חושבת אביגיל שרעבי על סערת עלי מוחמד?

"אולי הוא יאהב את הכינוי שניתן לו יותר מהשם שלו?" זה מה שחושבת אוהדת בית"ר ירושלים, אביגיל שרעבי, על סערת השחקן עלי מוחמד

פורסם על ידי ‏החדשות‏ ב- יום שלישי, 11 ביוני 2019

גברתי הנכבדה, הנני להביא בפנייך כמה מכינויו של "מוחמד", שבאמצעותם יכול הקהל המתנשף ביציעים של אצטדיון טדי לעודד את השחקן: "האמין", "דובר האמת", "הנבחר" והרשימה ארוכה.

גברתי הנכבדה, האם את יודעת, כי השחקן הנאה, שחום העור, "עלי מוחמד" הוא בן לדת הנוצרית, אך גם השתייכות זו אינה עומדת לימינו מול משפחת הטינה הירושלמית, "לה פמיליה".

מיום שנכבשה מזרח ירושלים ועד היום מנסים המוסדות הישראליים לספח את תושבי ירושלים כדי שיהיו חלק מירושלים רבתי.

גברתי הנכדה, את יודעת שהשם הנפוץ ביותר בעולם בכלל, ובירושלים בפרט, הוא השם "מוחמד". האם משפחת הטינה "לה פמיליה" תחתור למצוא חלופה לכל ערביי ירושלים הנושאים את שמו של מוחמד?

גברתי הנכבדה, מעשה בנביא הערבי מוחמד, עליו השלום, ושכנו היהודי. השכן היהודי היה נוהג לעקוב אחר צאת הנביא מביתו ולהשליך בדרכו טינופת, כדי שיורע לנביא והטינופת תזהם את בגדו הטהור.

מעשה ההתנכלות נמשך כמה שבועות ופתאום נפסק. הנביא מוחמד, אשר שם לב, כי שכנו היהודי נעלם כבר שלושה ימים, שאל עליו, ונענה: הוא חולה ומוטל על מיטתו. או-אז החליט הנביא לקחת עמו מתנה והלך לבקרו בביתו.

מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

גברתי הנכבדה, אבי, זכרונו לברכה, היה אנאלפביתי, והוא דאג לקרוא לחלק מבניו על שמות הנביאים: בנו הבכור – שמו מוסא, הוא משה נביא היהודים, עליו השלום; בנו האחר מכונה על שם נביא הנצרות, עיסא, עליו השלום; ובן נוסף קרוי על שם מוחמד, עליו השלום.

בשמותינו, אביו, קיבץ את התהילה על כל גווניה – פאר היהדות, רוח הנצרות ותפארת האסלאם.

גברתי הנכבדה, אני פרופסור מוחמד חוג'יראת, למדתי, חונכתי, עבדתי ולימדתי במוסדות יהודיים וישראליים, שלא התעניינו בחיפוש חלופה לשמי, כדי להימנע מאזכור שמי.

נכון שסבלתי וממשיך לסבול בגלל שמי, "מוחמד", שהיה בשבילי כמו הפרפרים של מולייר, אך יחס זה לא הוסיף לי אלא גאווה וזקיפות קומה.

אומר לך גברתי, ואומר לכל אוהדי בית"ר ירושלים ולכל חולה נפש שיש לו בעיה עם השם "מוחמד", אני מתגאה, מתפאר ומתהלל בעובדה ששמי "מוחמד".

הנני יהודי באורח החיים שלי, נוצרי ברוחי, דרוזי בעוז רוחי ומוסלמי ביצרי, והעיקר בן-אדם וקוראים לי "מוחמד".

פרופ' לחינוך מדעי. סיים את הדוקטורט בנושא כימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית ירושלים. מרצה וחוקר בתחום הוראת המדעים. סופר. מאז 2007 עד היום משמש כסגן ראש המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל – חיפה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 433 מילים
אדה הגרברג (במרכז) במשחק בהונגריה (צילום: Balazs Czagany/MTI via AP)
Balazs Czagany/MTI via AP

אחרי שנים של השפלות: הכדורגלניות נותנות בראש

בפעם הראשונה החליטה התאחדות הכדורגל האירופית שגמר ליגת האלופות לנשים יהיה אירוע עצמאי - ולא צמוד לגמר של הגברים - והקהל מילא את האיצטדיון בבודפשט ● אדה הגרברג הנורווגית הובילה את ליון לניצחון, אבל בגביע העולם לא תראו אותה ● היא מסרבת לייצג את ארצה, כל עוד לא מתייחסים אליה כמו לכוכבים הגברים

עוד 984 מילים
אליאס כץ, במדי נבחרת פינלנד באולימפיאדת פריז, 1924
האצן הציוני הראשון

בחלקה הצבאית ברחובות נטמן אלוף אולימפי ישראלי

"לאליהו כץ מובטח מקום מכובד בהיסטוריה של הספורט העברי", נכתב על החלל הראשון של רחובות במלחמת העצמאות ● מי שעשה את ריצתו התחרותית הראשונה בנעליים רגילות ובמכנסיים ארוכים עלה לישראל מפינלנד כאלוף אולימפי, והספיק לתרום לספורט העברי בשנות המנדט

"הוא האלוף האולימפי הפיני האלמוני ביותר", אומר ההיסטוריון הפיני רוני סמולר על אליאס (אלו) כץ, וניתן להגיד שהוא גם האלוף האולימפי הישראלי האלמוני ביותר. הוא אמנם לא זכה לראות את הקמת מדינת ישראל, ומת בדצמבר 1947, אבל כץ, שקבור בחלקה הצבאית מספר אחת ברחובות ומונצח באנדרטה לחללי פעולות האיבה בהר הרצל, הספיק לתרום לספורט העברי בשנות המנדט על סף הקמת המדינה.

קברו של אליאס כץ ברחובות (צילום: עודד ישראלי)
קברו של אליאס כץ ברחובות (צילום: עודד ישראלי)

כץ נולד בטורקו בפינלנד ב-1901, בן למשפחה של חיל יהודי מצבא הצאר הרוסי. כמו יהודים אחרים הוא נשלח לפינלנד, ואחרי שירות צבאי ארוך, לעיתים 20 שנה, הורשה להישאר באוטונומיה הרוסית. הוא היה צעיר אתלטי ופעיל מאוד. הוא נהג לבלות במרתוני ריקודים אל תוך הלילה, והצטרף למועדון הספורט היהודי הקטן בטורקו, ושם גם שיחק כדורגל. בגיל 18 הוזמן להשתתף בתחרות ריצה למרחק בינוני. "הוא רץ בנעלים רגילות ובמכנסים ארוכים, ובכל זאת ניצח את האלוף. מישהו חשב שזה רעיון טוב עבורו להפוך לרץ ולהתאמן בצורה מסודרת", מספר סמולר.

זה בהחלט היה רעיון טוב. כץ עבר להתאמן במועדון הספורט הגדול בטורקו ושם פגש את פאבו נורמי, מגדולי האתלטים האולימפים בכל הזמנים וראש ל"פינים המעופפים", ששלטו בתחום הריצות בשנות ה-20. השניים הפכו לחברים ונורמי עזר לרץ חסר הניסיון לשפר את הטכניקה שלו. כץ נהג להתנדנד מצד לצד במהלך ריצתו, ונורמי תיקן את הסגנון של הבחור יהודי המוכשר. הקרירה של הרקדן מטורקו החלה לפרוח.

מעמד של אלילים

להיות חבר נבחרת פינלנד יחד עם נורמי לא היה דבר של מה בכך. נורמי וחברו לנבחרת, וילה ריטולה היו כוכבי ענק שזכו בשנות ה-20 ב-14 מדליות זהב ושש מדליות כסף במשחקים האולימפים. במדינה כמו פינלנד הזכייה הזו הזניקה אותם למעמד של אלילים.

סמולר הוא עיתונאי ותיק שדיווח מירושלים במשך 20 שנה ומשמש כיום כנשיא הקהיליה היהודית בפינלנד. הוא חיבר ספר על ההיסטוריה של הספורט היהודי והקהיליה בפינלנד ומסביר: "פינלנד זכתה בעצמאות זה עתה ב-1917 ורק כחמש – שש שנים מאוחר יותר פאבו נורמי הריץ את פינלנד לתודעה הבין לאומית והיה מקור גאווה לאומית לאורך השנים. מחוץ לאצטדון האולימפי יש פסל של נורמי עד היום.

כץ (מימין) מאחורי פאבו נורמי ואוסקרי ריסאנן ב-1920
כץ (מימין) מאחורי פאבו נורמי ואוסקרי ריסאנן ב-1920

״פינלנד היא אומה של ספורט, ולא רק באתלטיקה קלה. מאז ימי פאבו נורמי וריטולה, בשנות ה-20, פינלנד היא מעצמה בספורט החורף, הוקי קרח ועד יארי ליטמנן. הספר שלי זכה בתואר ספר הספורט של 2016 ועבור מדינת אוהבת ספורט כמו פינלנד זה הישג יפה".

סמולר גאה לציין ששיחק בזמנו יחד עם אבא גינדין, שחקן העבר של הפועל חיפה, ומספר שעל העותק מספר אחת של ספרו חתום לאסה וירן, האלוף האולימפי הגדול בריצות 5,000 ו-10,000 מטרים מאולימפידות מינכן 1972 ומונטריאול 1976. "הוא חבר טוב שלי ושל הקהיליה היהודית. הוא חזר מזועזע מרצח הספורטאים הישראלים במינכן ומאז הוא שומר על קשר חם עם הקהילה". על כריכת הספר מופיע ציור של כץ חוצה את קו הסיום באצטדיון.

כץ התקדם במהירות תחת הדרכתו של נורמי בתחילת שנות ה-20.  הוא כיכב בתחרויות לקביעת הסגל האולימפי ב-1923, וזכה במקום בנבחרת הפינית הגדולה. בפריס הוא ניצח במקצה המוקדם בריצה ל-3,000 מטרים מכשולים בזמן של 9:43.8 דקות, הזמן הטוב ביותר במוקדמות. בגמר הוא היה בחבורת המובילים, אך שני סיבובים לסיום נפל, נסוג למקום החמישי, אבל התאושש ובזכות סיום אדיר זכה במקום השני עם זמן של 9:44.0, עשר וחצי שניות אחרי ריטולה, שזכה בחמש מדליות זהב אולימפיות במהלך הקריירה שלו. השניים שיתפו פעולה עם נורמי וזכו במדלית הזהב במירוץ הקבוצתי למרחק 3,000 מטרים. כץ שרץ את ריצתו התחרותית הראשונה במכנסיים ארוכים הפך לאלוף אולימפי.

איסור על פעילות ספורטיבית ליהודים

ב-1925 הוא עבר לברלין שם הצטרף למועדון בר כוכבא, שבשירותיו כיכבה לילי חנוך המצטיינת. היו אלו שנות החובבנות בספורט וכץ עבד למחייתו בכלבו הגדול KWD. אבל הישגיו הספורטיבים והילת המנצחים האולימפית קידמו את מועדון כר כוכבא ממועדון יהודי מקומי למועדון חשוב בסדר גודל אירופאי.

ב-1926 היה כץ שותף לשיא העולם של הרביעייה הפינית במירוץ השליחים למרחק 1,500 מטרים ולקראת המשחקים האולימפים באמסטרדם לחצה עליו ההתאחדות הפינית כדי שיחזור לייצג אותה. אחרי משא ומתן על התנאים הכלכלים הוא נעתר, אבל נפצע בקרסולו ולא היה שותף לאולימפיאדה בה היה מועמד להצלחה נוספת.

הוא חזר לברלין ואימן באגודת בר כוכבא עד לעליית הנאצים לשלטון, האיסור על פעילות ספורטיבית ליהודים וסגירת המועדון. כץ יכול היה לחזור לפינלנד, אבל העדיף לעלות לארץ ישראל, כמו רבים מחבריו למועדון, שתרמו בישראל לקידום הספורט ומאוחר יותר במדינה הצעירה.

בני קהילתו הישנה אמנם שירתו בצבא הפיני לצד חיילים גרמנים בחזית הרוסית, אבל לא נרדפו על ידי הנאצים (בניגוד ליהודים שהגיעו לפינלנד מאוסטריה וצ'כיה). כץ, שעברת את שמו לאליהו, קיווה להמשיך לעבוד כמאמן גם בארץ ישראל אבל לא זכה לקבל משכורת עבור עבודתו והידע המתקדם שלו. הוא התקשה להתפרנס ועבד כשומר ופועל באצטדיון המכביה ומאחר יותר כפועל בנין ומקרין סרטים במסגרת הצבא הבריטי.

בשעות הפנאי הוא אימן רצים באגודת מכבי והיה אמור לאמן אתלטים ישראלים בהופעתם הראשונה באולימפיאדת לונדון 1948. אבל השתתפות ישראל בוטלה וכץ לא זכה לראות את המדינה העברית העצמאית.

״סמל לנוער הספורטיבי העברי״

ב-24 דצמבר 1947 הקרין כץ סרט במחנה ליד עזה, ואחרי ההקרנה נרצח על ידי שני ערבים, החלל הראשון של רחובות במלחמת העצמאות. "לאליהו כץ מובטח מקום מכובד בהיסטוריה של הספורט העברי", נכתב למחרת היום, "זכרו לא יישכח ויהיה לסמל לנוער הספורטיבי העברי".

למרות שבמשך שנים הוענק גביע על שמו לזוכה בריצה במסגרת אליפות ישראל, שמו נשכח במולדתו ובארצו החדשה. "הציבור בפינלנד כמעט שלא יודע על כץ, בעיקר כי הוא היה רק מספר שנים מצומצם בצמרת האתלטיקה, ואז עבר לברלין וכשהוא חזר לזמן קצר בלבד", אומר סמולר. בבית העלמין ברחובות, בחלקה הצבאית מספר אחת נטמן האלוף האולימפי תחת מצבה שעליה כתוב "אליהו בן שלמה זלמן כץ. מפינלנד. נפל על משמרתו. י"א טבת תש"ח. תנצב"ה".

 

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 859 מילים

להחשיך או לא להחשיך?

חצי גמר האלופות בין ליברפול לברצלונה נופל על יום השואה ברביעי הבא, הגומלין ביום הזכרון ● מי שירצה לראות בכל זאת, יצטרך להתחבר לאתרים פיראטים ברשת

ליאונל מסי, שחקן כדורגל בברצלונה (צילום: AP Photo / Manu Fernandez)
AP Photo / Manu Fernandez
ליאונל מסי, שחקן כדורגל בברצלונה

בשבועיים הקרובים ייפגשו ליברפול וברצלונה פעמיים במסגרת חצי גמר ליגת האלופות. הצופים בישראל לא יוכלו לראות את המשחקים, אלא אם יתחברו לאתרים פיראטים ברשת.

המשחק הראשון יתקיים בקאמפ נואו ב-1 במאי, יום רביעי הבא, ערב יום הזכרון לשואה. אם זה לא מספיק, משחק הגומלין באנפילד יתקיים ב-7 במאי, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.

מסי בכותל (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
מסי בכותל (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

עמית לוונטל, מ״ישראל היום״, אמר בראיון לכאן ב' כי החשכת המסך היא טעות. לעומתו, טען שדר הספורט של הערוץ, אורי לוי, כי אין כאן בכלל שאלה ולא צריך לשדר.

הצופים יצטרכו להתנחם בחצי הגמר השני, המסקרן לא פחות, בין טוטנהאם לאייאקס. המשחק הראשון של ה"דרבי היהודי" יערך בלונדון ב-30 לאפריל, יום שלישי הקרוב, ומשחק הגומלין ביום העצמאות, ה-8 למאי.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 109 מילים
סגירה