ברשימה הקודמת סיפרתי לכם על המשפחה שהייתה לי ולא ידעתי. משפחה שאיבדתי ומצאתי בשנה האחרונה בקופסת נעליים ישנה שהסתתרה לה באינטרסול.
"חוה אלברשטיין שרה על גברת אחת שגרה בתוך אבטיח. מה הסיכוי שבתוך קופסת נעליים ישנה שנשמרה עשרות שנים באינטרסול – גרה לה משפחה גדולה שלא ידעתי שהיא קיימת?", פוסט של @HananiRapoport בזירת הבלוגים של זמן ישראלhttps://t.co/SCwDKufqDV
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי— זמן ישראל (@ZmanIsrael) March 3, 2023
אינטרסול זאת מילה של פעם, בדיוק כמו בוֹידֶעם ביידיש, רק בצרפתית. בדירות של פעם היו מחביאים שם את כל מה שלא רצו לראות מול העיניים. שם קברו את הסודות. בקופסאות קרטון אגדו את הרשימות, התמונות, ואת הזיכרונות שלא רצו לזכור.
אינטרסול זאת מילה של פעם, בדיוק כמו בוֹידֶעם ביידיש, רק בצרפתית. בדירות של פעם היו מחביאים שם את כל מה שלא רצו לראות מול העיניים. שם קברו את הסודות בקופסאות קרטון
אחד המסמכים הראשונים שמצאנו היה "תצהיר" שנתן סבא שלי, אליהו דוד הכהן רפופורט, בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. זה היה חלק ממאבק משפטי שניהל בשמם של היורשים, יורשי אֶחָיו ואחיותיו, שנרצחו בשואת יהודי אירופה בין השנים 1939-1945.
בתצהיר היו שמות כולם. כל אלה שהיו ואינם עוד. כל אלה שלא ידענו לזכור ולהזכיר במהלך עשרות השנים שחלפו. פתאום התחוור לנו שגם אנחנו היינו פעם משפחה גדולה. משפחה שאיבדה למעלה מעשרים גברים, נשים, נערים נערות ואפילו תינוק אחד, ישעיהו צייטלין הי"ד שנרצח עם אמו אביו נח וחיה סבתו על אדמת גרמניה. ישעיהו עוד לא היה בן שלוש.
בפרק הקודם עשיתי לכם היכרות עם שמואל רפופורט מקובנה ושלמה רפופורט אחיו, מברלין. שניים מעשרת אחיו של סבא שלי, אליהו. הכרתי לכם גם את פאני או פניה, לבית בראון מברלין. הנערה שעזבה את ביתה על מנת להינשא לשמואל.
הפעם נתוודע לענף נוסף למשפחת רפופורט, בריגה, משפחת צייטלין.
הכירו בבקשה את:
אמא: חיה לבית רפופורט, דודה של סבא שלי.
אבא: ישעיהו צייטלין.
הילדים: שמואל, יצחק, נח.
בתצהיר היו שמות כולם, שהיו ואינם עוד. אלה שלא ידענו לזכור ולהזכיר בעשרות השנים שחלפו. פתאום התחוור לנו שגם אנו היינו פעם משפחה גדולה. משפחה שאיבדה למעלה מ-20 גברים, נשים, נערים, נערות ותינוק
האם חיה נולדה בביאליסטוק שברוסיה הלבנה, אחות לאבא של סבא שלי אליהו רפופורט. היא נישאה לישעיהו צייטלין ועברה להתגורר בביתו בריגה שבליטא.
בליטא נולדו שלושת הילדים. המשפחה התגוררה בשכונה טובה בריגה, במרכזה של העיר. ביתם של הצייטלינים היה לא רחוק מביתו של ישעיהו ליבוביץ', הפרופסור, שלימים הפך לאחד מסמלי היהדות המתחדשת. משפחת צייטלין חיה חיים נוחים. חברים רבים בעיר ומשפחה נרחבת במרחק נסיעה; בגרודנו, קובנה, וביאליסטוק.
שמואל, הבן הצעיר, נפטר ממחלה בעודו ילד, וישעיהו, אבי המשפחה, הלך גם הוא לעולמו בגיל צעיר והשאיר את חיה אלמנה מטופלת בשני בנים.
יצחק, הבן הבכור, הגשים את החינוך הציוני שקיבל בבית, ועלה לפלשתינה ב-1933. חיה, יחד עם הבן הצעיר, נח, הצטרפו אליו מאוחר יותר.
הימים היו ימי המנדט הבריטי, הישוב היהודי מנה כרבע מיליון תושבים, מחציתם חיו בתל-אביב. הישוב הערבי היה כפול בגודלו מזה היהודי, והתחיל להתארגן תחת מוסדות לאומיים ערביים כדוגמת המוסדות הציונים שקמו בארץ ישראל כבר במאה הקודמת.
המתח בין האוכלוסייה הערבית ליהודית גבר. התושבים הערבים ראו איום ישיר בזרם העולים היהודים מאירופה, שהלך וגבר ככל שהאנטישמיות והגזרות הכלכליות נגד היהודים ברוסיה, גרמניה ופולין הלכו והכבידו, אבל חיה ונח לא נרתעו. הם הגיעו יחד באונייה לנמל יפו, שם פגשו אותם סבא שלי אליהו, אחיינה, ויצחק, בנה הבכור.
המתח בין האוכלוסייה הערבית ליהודית גבר. התושבים הערבים ראו איום ישיר בזרם העולים היהודים מאירופה, שהלך וגבר ככל שהאנטישמיות והגזרות הכלכליות נגד היהודים הלכו והכבידו, אבל חיה ונח לא נרתעו
חיה החליטה לתת הזדמנות לחיים חדשים בארץ ישראל, והקימה בית בארץ ישראל, ברחובות, בשכנות לבת משפחה רחוקה – חנה פיינשטיין.
באפריל 1936 נרצח יצחק, הבן הבכור של חיה. ביום השלישי לפרוץ "המאורעות", המרד הערבי של 1936, כאשר הותקף על גבול יפו, על ידי ערבים שהטיחו אבן כבדה בראשו. יצחק, שזוהה בטעות במשך יומיים כיצחק רבינוביץ', נפטר בעודו מוטל על שולחן הניתוחים בבית החולים. מאות ליוו אותו לקבורה בקבר אחים בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. חיה אמו הסבירה שתמיד היה מתלוצץ כששאלו לשמו וזה היה מקור הטעות.
נח הפליג רק שלושה ימים קודם לכן באונייה "תל-אביב" בדרכו לריגה לעשות שם סידורים אחרונים לפני המעבר של המשפחה לפלשתינה – לתמיד. נח שמע על הטרגדיה שפקדה את המשפחה רק עם הגיעו לחוף, וחזר לפלשתינה. הוא אסף את אמו וחפציה, ויחד חזרו לריגה לתמיד.
בריגה נשא נח לאשה את חנה ונולד להם בן זכר, ישעיהו קראו לו לזכר אביו של נח.
השנה הייתה 1939, אירופה הייתה במלחמה. היהודים הפכו לטרף קל בידי הכובשים הנאצים ועוזריהם. כבר לא היה מדובר בבריונות או בגזירות כלכליות נוספות. כשפרצה מלחמת העולם השנייה – מכונת המלחמה הגרמנית שמה לה למטרה – לחסל כל סממן של חיים יהודים על אדמת אירופה. היהודים רוכזו בגטאות ולאחר מכן במחנות ריכוז והשמדה. מכונת המוות הגרמנית בעזרת משתפי פעולה בפולין, באוקראינה ואחרים עבדה מסביב לשעון לספק את תאוות הרצח של החיה הנאצית.
לחזור לפלשתינה כבר אי אפשר היה. שלטונות המנדט הבריטי סגרו את הכניסות לארץ ישראל והתירו כניסה לבודדים שזכו לקבל "סרטיפיקט". סבא שלי ניסה לעזור לדודתו, בנה, אשתו והנכד הקטן, לקבל סרטיפיקט חדש – מאמציו לא צלחו.
לחזור לפלשתינה כבר אי אפשר היה. שלטונות המנדט הבריטי סגרו את הכניסות והתירו כניסה לבודדים שזכו ל"סרטיפיקט". סבי ניסה לעזור לדודתו, בנה, אשתו והנכד הקטן, לקבל סרטיפיקט חדש – מאמציו לא צלחו
באוגוסט 1939 כותבת חיה צייטלין מכתב לאחיינה (סבא שלי) בתל-אביב:
"יקרים וחמודים שלי!
כבר מזמן לא קיבלתי מכם ידיעות.
מה נשמע אצלכם? מה שלומכם? מה שלום הילדים? אנחנו ברוך השם כולנו בריאים. מאניה אנחנו מקבלים ידיעות טובות לעיתים קרובות. ישועל'ה ברוך השם מתפתח טוב, היום קיבלנו ידיעה שישועל'ה בפעם ראשונה התיישב ויושב. הלוואי שיהיה לנו ממנו הרבה נחת ושבכל העולם יהיה שקט.
התוקף של הסרטיפיקט שלי פג בקרוב ועכשיו יהיה לי קשה לנסוע. נשתדל להאריך את תוקפו. מבקשת מכם יקרים, עכשיו כתבו לנו לריגה לתיבת דואר P.B 185, היות ואני לא יודעת עד מתי נהיה פה.
מביאליסטוק אני מקבלת ידיעות לעיתים רחוקות. כותבת רק בריינדל.
מחכה בקוצר רוח לידיעות טובות מכם,
אוהבת אותכם, דודה חיה".
המלחמה התרחבה, הגטאות פונו אל מחנות השמדה. נח הופרד מחנה והילד. הוא נשלח לבוכנוואלד שעל אדמת גרמניה. ישעיהו בן השלוש, אמו וסבתא חיה, אמא של נח – גם הם עלו בארובות המשרפות לגן עדן.
"ישועל'ה ברוך השם מתפתח טוב", כתבה חיה לאחיינה בתל אביב, "היום קיבלנו ידיעה שישועל'ה בפעם ראשונה התיישב ויושב. הלוואי שיהיה לנו ממנו הרבה נחת ושבכל העולם יהיה שקט"
אנחנו נשארנו עם התמונות בשחור לבן בקופסת נעליים.
חנני רפופורט בעברו מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם