הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: את המחאות וההפגנות ההמוניות בחוצות ישראל נגד מה שמכונה הרפורמה המשפטית, כאשר המונים מכל שדרות העם הזה יוצאים שבוע אחרי שבוע למלא את חוצות הערים כדי להשמיע את קולם ולהביע את דעתם, נכון יהיה להגדיר כהתקוממות עממית לא מזויינת נגד הממשלה. צריך להתייחס אליה כנקודת רתיחה של תהליך ארוך שהתבשל על אש קטנה לאורך שנים.

כשהמונים מכל שדרות העם ממלאים מדי שבוע את חוצות הערים, נכון להגדיר זאת כהתקוממות עממית לא מזויינת נגד הממשלה. נקודת רתיחה בתהליך של שנים שהתבשל על אש קטנה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

להתקוממות מסוג זה יש פנים שונות אבל מאפיין אחד מרכזי – הרצון להיפטר משלטון או שליט קיים. יש התקוממויות בהיסטוריה שהתגלגלו למהפכות רחבות ממדים שהשאירו אחריהן המוני גופות מתות כפי שקרה במהפכות האמריקאית, הצרפתית, הרוסית או הסינית. לעומתן היו מהפכות עממיות שהביאו לשינויים משטריים בלא מלחמות פנימיות. בין אלו ראוי לציין את "סתיו העמים" (על משקל "אביב העמים" 1848-9) שהתחולל בשלהי 1989, במהלכו התקוממו ההמונים במדינות מזרח אירופה וסילקו את המשטרים הקומוניסטיים השנואים עליהם. אחת מאותן מהפכות שזכתה לכינוי משלה הייתה "מהפכת הקטיפה" בצ'כוסלובקיה.

האירוע הקרוב ביותר אלינו גיאוגרפית וזמננו התחיל בדצמבר 2010 בתוניסיה בעקבות מותו של בעל דוכן שנקנס והושפל ברחוב ואז הצית את עצמו. המעשה גרם להתפרצות מחאה ציבורית עזה ברחבי המדינה, שביטאה זעם עצור ותסכול של ההמונים נגד שחיתות השלטון והפסיביות והסתגלנות הרבה שהם גילו במשך שנים מול משטר רודני. כעבור חודש נמלט הנשיא מהמדינה. ההתקוממות זכתה בתקשורת לכינוי "מהפכת היסמין".

הדי ההדף בתוניסיה עוררו מיד התקוממויות דומות ברחבי המזרח התיכון, כשהבולטות היו במצרים, לוב, תימן וסוריה. במהלכן קמו מיליונים על השליטים הרודניים ששלטו עליהם שנים רבות.

הדי ההדף בתוניסיה עוררו מיד התקוממויות דומות ברחבי המזרח התיכון, כשהבולטות היו במצרים, לוב, תימן וסוריה. במהלכן קמו מיליונים על השליטים הרודניים ששלטו עליהם שנים רבות

במצרים, הגדולה בין המדינות, הצליחו ההמונים – ברובם צעירים שהתקוממו נגד השחיתות השלטונית והחוליים הכלכליים והחברתיים – להביא לסילוקו של הנשיא חוסני מובארק. בלוב הומת השליט מועמר קדאפי ואילו בסוריה ניצתה מלחמת אזרחים עקובה מדם שבמשך שנים גבתם את חייהם של מאות אלפים ולבריחתם של מיליונים אחרים. הנשיא באשר אסד נותר על כסאו אבל סוריה הפכה למדינה שסועה וזירה להתגוששות של מדינות שונות וכן כר פורה להקמתו והתבססותו של ארגון דאעש הרצחני.

ההפתעה של האירועים הללו והתקוות שנלוו להם בשנים הראשונות זיכו אותם בתואר "האביב הערבי". הייתה זו הפעם הראשונה בעולם הערבי שהתחוללו מרידות עממיות במדינות שנשלטו ביד ברזל במשך עשרות שנים על ידי חבורה של מנהיגים אוטוקרטיים רודפי בצע. ואולם, בהמשך התברר כי לא קל היה לבסס את האביב במדינות מסורתיות המבוססות על דתות, עדות, כתות ומתחים אתניים, שלא התנסו קודם במסורות של שלטון ליברלי וחופשי.

ההבטחה הגדולה שנגוזה

ההפגנות הבלתי פוסקת בחוצות ישראל בחודשיים האחרונים מכוונות, כאמור, נגד הרפורמה המשפטית שנועדה לבצע שינויים ממשיים במערכת המשפטית והשיפוטית שהכרנו עד היום. מי שמאמינים בפשרות תרים אחר נוסחים מגשרים. למרות כוונותיהם הטובות והכנות הם מחטיאים את המטרה האמתית: הפיל שבחדר  בדמותו של ביבי נתניהו. אילו לא רצה בכך הרפורמה לא הייתה באה לעולם מלכתחילה בנוסחה המוצע. יריב לוין ושמחה רוטמן שבקדמת הבמה יצאו לדרך עם רוח המפקד בגבם.

בהמשך התברר כי לא קל היה לבסס את האביב במדינות מסורתיות המבוססות על דתות, עדות, כתות ומתחים אתניים, שלא התנסו קודם במסורות של שלטון ליברלי וחופשי

ביבי נתניהו נמצא ליד הגה השלטון כ-16 שנים והיום הוא לא מסוגל ולא מעוניין לשנות את אורחותיו. הוא כבר לא יכול להמציא עצמו מחדש. זה מה שקורה לרוב לכל מי שחובש זמן ממושך כורסה מרופדת ולא עושה חשבון לאף אחד מלבד לאינטרסים שלו וסביבתו הקרובה. אנשים כאלה מתקשים להבחין בין טוב ורע גם כשהשחיתות מזדחלת למשכנם.

משום כך, עם כל אי-הנעימות ואי-הנוחות הנובעות מהמשך ההפגנות שלא עושות טוב לתדמיתה של ישראל בעיני אזרחיה ובעיני העולם כולו, ביבי לא מחפש הדברות אמתית אלא חוזר שוב ושוב על המנטרות והגימיקים הישנים והשחוקים שלא תמיד מסתדרים גם עם העובדות והאמת.

דוגמה מובהקת ומייצגת לכך היא הבחנתו, כי המוני המפגינים של היום הם אותם אנשים שהפגינו לפני שנים נגד מתווה הגז, עליו אמר לא פעם שיכניס מאות מיליארדי שקלים לתושבי ישראל, יוזיל את יוקר המחיה ויתרום ממון לקרן העושר לטובת מטרות חברתיות וכלכליות.

המפגינים, לדבריו, "אמרו אז שהסכם הגז יעשה נזק – ככה הם אומרים גם היום שתעשה הרפורמה".

כאן הוא כנראה התכוון להסכמי הגז לייצוא, אבל את ההבטחות הגדולות במערכות הבחירות האחרונות הוא ייחס למתווה הגז אותו קידם במרץ ועליו הייתה גאוותו ושעליו קמו מתנגדים רבים בשל ההקלות שהובטחו בו ליזמים הפרטיים שכינויים הטייקונים.

עם כל אי-הנעימות ואי-הנוחות הנובעות מהמשך ההפגנות, נתניהו לא מחפש הדברות אמתית אלא חוזר על המנטרות והגימיקים הישנים והשחוקים שלא תמיד מסתדרים גם עם העובדות

מאחר שנושא זה הוא נקודת ציון מאפיינת לשרטוט הלכי חשיבתו והתנהלותו של ביבי, ראוי בנקודת הזמן הנוכחית לשוב עשור שנים לאחור כדי להיזכר במה מדובר.

בשנת 2014 חוקקה הכנסת את חוק "קרן עושר ריבונית" המוכרת גם בתור "קרן לאזרחי ישראל", "קרן העושר". ייעודה לנהל חלק מרווחיהן של חברות משאבי הטבע בגז, נפט ואשלג – שנודעו בשם "היטל ששינסקי" – על ידי השקעתם מחוץ לישראל והעברה שנתית של אחוז מסוים מרווחי אותן השקעות לטובת מטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות בישראל וכן להבטיח כי מהפירות הללו ייהנו גם הדורות הבאים. אלה "מאות המיליארדים" שהבטיח ביבי.

כשהוא משקר על פרשיות תיק 2,000, 4,000 ואומר שמותר לקבל מתנות ממיליארדרים – ניחא. עניין של השקפת עולם מעוותת. אבל להגיד "מאות מיליארדים" מהגז בשעה שהציבור ראה עד היום קרוב לאפס! מתמלוגי שישינסקי ולכן "קרן העושר" שהבטיח כלל לא הוקמה – זה כבר לצחוק בפרצוף של המצביעים שלו: pic.twitter.com/OK7nHMUEbG

— Guy Rolnik (@grolnik) January 2, 2020

פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל דאז, העריך כי הכנסות המדינה מההיטל הזה יגיעו עד לשנת 2022 ל־ 3.9 מיליארד דולר (14.2 מיליארד ש"ח) ויגדלו עד לכ־119 מיליארד דולר בשנת 2037. תחילת פעילות הקרן נקבעה למועד שיצטברו בה מיליארד ש"ח וזה קרה רק ביוני אשתקד. בחודשים שחלפו מאז גבר זרם התקבולים והיום יש בקרן כ-4.6 מיליארד ש"ח, אבל זה עדיין כשליש מההערכות והתחזיות המקוריות לתקופה הנוכחית.

בדיעבד אנו למדים כי בעודו ממשיך להפריח את בלוני המיליארדים, ביבי הבין כנראה בזמן אמת כי הנתונים לא מתכנסים בתוואי המצופה ולכן נקט במעשה, שבמפתיע עד היום איש לא שאל אותו ולא ביקש את התייחסותו: בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית נכלל סעיף הקובע כי "לאור צרכי המשק בפיתוח מואץ של תשתיות, סיעות הקואליציה מתחייבות לתמוך בהצעת חוק שיביא ראש הממשלה לשינוי 'חוק קרן לאזרחי ישראל', כך שניתן יהיה לעשות שימוש בסכומים שהצטברו ויתווספו לה למימון תשתיות תומכות לדיור או לתחבורה".

הואיל ולפי החוק הקיים הרווחים האמורים נועדו למטרות חברתיות הכוללות כמובן גם דיור ותחבורה, הרי שניתן להבין כי ביבי מעוניין לעשות שימוש בכספי הקרן ולא רק ברווחי ההשקעות.

כלומר, בעוד שבמקור כספי הקרן היו אמורים להיות מנוהלים בנפרד מתקציב המדינה ורק רווחי ההשקעות יועדו להתווסף אליו – בחוק החדש, אם וכאשר יחוקק, כל כספי הקרן עשויים להיכלל בתקציב וכמקובל במקומותינו הם ינותבו גם לפי צרכים פוליטיים. במקרה כזה נראה שהדורות הבאים יאלצו להמתין להזדמנות אחרת.

בחוק החדש, אם וכאשר יחוקק, כל כספי קרן העושר עשויים להיכלל בתקציב, וכמקובל במקומותינו ינותבו גם לפי צרכים פוליטיים. במקרה כזה נראה שהדורות הבאים יאלצו להמתין להזדמנות אחרת

ישראל לא תשקוט

כאמור, המתקוממים מסרבים לקבל את התכתיב של ביבי וממשלתו להסכים לרפורמה המשפטית, בנימוק כי מדובר בהפיכה שלטונית שאחריה תקום כאן דיקטטורה.

שלא במפתיע, קשה לדמיין כי להלכה ישראל מצויה בסוג של דיקטטורה העטופה בדגל ענק של הדמוקרטיה. להלן הדוגמאות:

• היא נשלטת על ידי אדם פופוליסט מניפולטיבי שהצליח במשך שנים להתל ביריביו הפוליטיים ולצבור עוצמה המטילה מורא על בכירי מפלגתו וצל על כל המערכת הפוליטית.
• זהו האיש אשר בהינף קולמוס אחד יכול לרצות לשנות חוק שנועד לטובת אזרחיו היום ובעתיד הרחוק בלא תגובה של המערכת הפוליטית, כולל האופוזיציה.
• ביבי לא התקשה לא לקיים את הרוטציה עם בני גנץ ולא לחוקק את חוק תקציב המדינה על הנזקים שנבעו מכך.
• וכשומר חותם ראש המחנה הלאומי הוא לא התקשה לוותר על האפשרות לספח שטחים ביו"ש ("תכנית המאה" של דונלד טראמפ), שאותה הכתיב בהסכם עם בני גנץ, כדי לזכות תמורתם בהסכמי אברהם בסיועם האדיב של האמריקאים. לכך התכוון בזמנו יצחק שמיר כאשר כינה את ביבי "מלאך החבלה" ובהזדמנות אחרת אמר עליו כי "אין שום דבר שהוא מעל לאינטרס האישי שלו כולל ארץ ישראל".

לכן, נדרשת כאן הבחנה מדויקת של מה מוטל היום על הכף: בזיכרון הקולקטיבי שלנו נותרו הפגנות בלפור כשם כולל לציבור רחב שקם בארבע מערכות הבחירות הקודמות להפגין נגד האיש שהביא אותנו למצב המטורלל, בו האינטרסים האישיים שלו חשובים מהאינטרסים של הכלל.

כיוון שביבי הוא האדם העומד מאחורי הרפורמה הנוכחית, כי אז קריאות המתקוממים צריכות להיות מופנות כלפיו. הדרישה לעצור את הרפורמה כדי "לשבת ולדבר" מנוגדת למהותה של ההתקוממות הנוכחית. הרי מה יועילו חכמים בתקנתם אם הרפורמה תתוקן והאיש נתניהו יישאר על כסאו?

הדרישה לעצור את הרפורמה כדי "לשבת ולדבר" מנוגדת למהותה של ההתקוממות הנוכחית. הרי מה יועילו חכמים בתקנתם אם הרפורמה תתוקן והאיש נתניהו יישאר על כסאו?

המסקנה המתבקשת היא לקבוע כי הקרע בחברה הישראלית איננו ניתן לאיחוי בניסוחים מלומדים בלבד ונדרש מיצוי הפוטנציאל הגלום בהיקפה ונחישותה של ההתקוממות כדי לדרוש את פרישתו של ביבי נתניהו.

מה שהתרחש כאן בשנים האחרונות מצביע על כך שמדינת ישראל לא תוכל לשקוט כאשר הוא נמצא בזירה הפוליטית ועל שכמו גם תיקים עברייניים המתבררים בבית המשפט בירושלים. רק אז יוכלו כל המפלגות היריבות להתכנס ולהסב שוב סביב אותו שולחן.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.