אחת התגובות המלגלגות ביותר לפיטוריו בטוויטר הנשיאותי של ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, הייתה של שר הטכנולוגיה והתקשורת האיראני שכתב: "מחפשים מעצב לשפם? עכשיו זה בחינם".
אף אחד לא משלה את עצמו באשר לנסיבות הפיטורים. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מכין את הקרקע למפגש עם מקבילו האיראני, חסן רוחאני, ועד אז הוא מטאטא מהדרך כל מי שיכול להפריע לו.
על הדאגה הישראלית מהמהלך ניתן להכביר בניתוחים.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ללא ספק איבד אוזן קשבת בחדר הסגלגל. ספק אם נתניהו יתרגם את שתיקתו הרועמת למעשה. הוא לא ירצה להרגיז את מי שהעניק לו נכסים מדיניים, הסברתיים ופוליטיים. אבל בל תטעו, החשש בירושלים גדול, והפעם אי אפשר לנאום בקונגרס.
האיראנים בחנו את ארצות הברית באופן מדוקדק במהלך השנה האחרונה, ובכל פעם נוכחו לדעת שאיומים לחוד ומעשים לחוד. כך עם הגמגום המתמשך מול צפון קוריאה שממשיכה ללכת בבטחה בשני נתיבים: הראשון של מתק שפתיים וחיוכים, האחר של סדרות ניסויי טילים מתריסות.
ניסיון העבר מוכיח שאיראן יודעת לשחק היטב עם הקלפים שלה. תמורת כל "גלגול לאחור" של יכולת שצברה בניגוד להסכם, תידרש תמורה מידית. זו הדרך האיראנית- צבירת הישגים תוך כדי משא ומתן וכל שכן בסיומו
כך גם פירשו האיראנים את ביטול התקיפה הנרחבת לאחר הפלת המל"ט האמריקני מעל מימי המפרץ. בולטון לחץ לתקוף, טראמפ אישר, אבל חזר בו שעות ספורות לפני פקודת האש. בראייתם, "השטן הגדול" מצמץ קודם.
השאלה עתה היא מה תעשה טהרן אחרי הפגישה, שמתוכננת כנראה להתקיים בשולי עצרת האו"ם בעוד שבועיים. האם פגישה כזו תעצור את המשך ההפרות האיראניות של ההסכם? ואם כן, מה יקרה בטווח הזמן המידי? האם הכמות העודפת של האורניום תועבר מאיראן למדינה אחרת? האם הצנטריפוגות החדשות שהוכנסו לשימוש, ומדאיגות מאוד את המערב בשל קצב ההעשרה המוגבר שלהן, יוחזרו למחסנים?
ניסיון העבר מוכיח שאיראן יודעת לשחק היטב עם הקלפים שלה. תמורת כל "גלגול לאחור" של יכולת שצברה בניגוד להסכם, תידרש תמורה מידית. זו הדרך האיראנית – צבירת הישגים תוך כדי משא ומתן וכל שכן בסיומו.
סביר להניח שעד לפגישה עם טראמפ טהרן תכלכל היטב את צעדיה הבינלאומיים, גם בכל מה שקשור לפעילות צבאית במזרח התיכון.
ביטול שיחות השלום הסודיות עם הטליבאן בוושינגטון על ידי הנשיא בתחילת השבוע, הוא ללא ספק תמרור אזהרה לאיראניים מצד אחד, והוכחה נוספת לנשיא אימפולסיבי מצד שני.
נזכיר, טראמפ ראה בסיום המלחמה באפגניסטן הישג חשוב, שהוא חלק מתכנית אסטרטגית לצמצום מעורבותה של ארצות הברית בסכסוכים צבאיים בעולם. הרג חייל אמריקני בסוף השבוע שעבר, הספיק לו כדי לקבור מאמץ דיפלומטי, צבאי ומדיני של כמעט שנה.
אלא שלפגישת רוחאני-טראמפ יש נדבכים נוספים. בראייה האיראנית, פגישה כזו היא בגדר הישג תודעתי משמעותי בזירה המזרח תיכונית, והתרסה כלפי מי שנתפסות כידידות של ארצות הברית: ישראל, סעודיה, מצרים ומדינות המפרץ. אין ספק שבעולם הסוני המתון יש מי שיפרש את הפגישה הזו כסטירת לחי אמריקנית.
באופן מפתיע, על עובדה אחת אין עוררין: לכולם ברור שאיראן והמערב יישבו שוב למשא ומתן על ההסכם. בראיית טראמפ, עצם ההסכמה האירטנית לפגישה היא בבחינת ניצחון והוכחה כי ארצות הברית מגיעה חזקה לשולחן הדיונים.
בולטון חשב אחרת, נתניהו חושב אחרת, אבל טראמפ החליט, ועכשיו יהיה מעניין לראות מתי.
בראייה האיראנית, פגישה בין טראמפ לרוחאני היא בגדר הישג תודעתי משמעותי בזירה המזרח תיכונית, והתרסה כלפי מי שנתפסות כידידות של ארצות הברית: ישראל, סעודיה, מצרים ומדינות המפרץ
שאלת התזמון היא קריטית, משום שאיראן יכולה להאיץ את קצב ההפרות, ובכך לצבור נכסים, כדי שיוכלו לדון עליהם בעתיד הקרוב.
אפשרות נוספת, שלא מייתרת את הראשונה, היא יוזמות צבאיות שאפתניות יותר כלפי מי שתוקף אינטרסים שלה בעיראק, סוריה ולבנון.
צעד כזה מסוכן מאד מבחינתה, שכן קשה יהיה לצפות את תגובת הצד השני. כך שגם ירושלים, הממורמרת מהמהלך, מחזיקה מנוף לחץ משמעותי. האם הוא יתורגם ליוזמות התקפיות תכופות ונועזות יותר של צה"ל? ספק גדול.
בסופו של דבר, ראש ממשלת ישראל צריך את הנשיא טראמפ כמעט בכל תרחיש – למעט אולי הפסד בבחירות. לכן, הוא צריך לבלוע צפרדע במקרה הזה, גם אם היא ענקית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם