נאום ארבעת השבטים של רובי ריבלין חילק את החברה הישראלית לארבעה שבטים על בסיס יחסם ליהדות: החילוני, הדתי-לאומי, הערבי והחרדי. לדבריו השבטים שונים מהותית אלה מאלה, והולכים ומתקרבים בגודלם זה לזה.

אלא שאירועי החודשים האחרונים הציפו לעינינו ארבעה שבטים שונים, המחולקים על בסיס יחסם לשלטון המרכזי: רפובליקאי, מלוכני, משיחי ובני-מיעוטים, וארבעת השבטים הללו ממש אינם שווים בגודלם.

אירועי החודשים האחרונים הציפו לעינינו ארבעה שבטים שונים, המחולקים על בסיס יחסם לשלטון המרכזי: רפובליקאי, מלוכני, משיחי ובני-מיעוטים, וארבעת השבטים הללו ממש אינם שווים בגודלם

השבט הרפובליקאי

השבט העיקרי הוא השבט הרפובליקאי, המבוסס על תפיסת העולם הליברלית של העולם המערבי. הערך המרכזי לתפיסתם הוא החירות. לדעתם המדינה צריכה לאפשר להם בחירה חופשית לאורח חייהם, למקורות פרנסתם ולחינוך ילדיהם. לשם כך הם מוכנים לשלם מחיר יקר, כספי (תשלום מיסים ועבודה קשה), התנדבותי (שרות צבאי או לאומי כולל מילואים), ונשיאה על גבם את אלו שאינם עובדים (חרדים ואחרים).

לבני השבט הזה חשובה רמת חיים אך גם איכות החיים. הם אוהבים את הארץ וחורשים אותה לאורכה ולרוחבה, אך הם מוכנים לוותר על חלקים ממנה על מנת לשמור על אורח חייהם הכולל מרוץ אינדיווידואלי ליעדים שהציבו לעצמם.

השבט הזה הוא הגדול ביותר, הוא כולל חילוניים מהעיר והכפר, מסורתיים מהפריפריה ומהמרכז, וגם דתיים-לאומיים, חרדים ומיעוטים. יש בו מכל גווני הקשת הדתית, העדתית והאתנית של ישראל והוא מהווה מעל למחצית מתושבי המדינה.

תפיסת עולמו מחייבת חברה דמוקרטית שתאפשר לחבריו לשמור על חירותם ועל עקרונות כגון זכויות האדם ואזרח ושוויון בפני החוק. הם מוכנים לשלם קצבאות ועזרה לחלשים שיצמצמו את פערים כלכליים וחברתיים בתמורה לתחרות כלכלית אינטנסיבית וחופש בחירה.

הוא שוחר אמנות מחד גיסא ופיזיקה מאידך גיסא. הוגי הדעות שלו הם פרופ' ישעיהו ליבוביץ', מרטין בובר ויהודה עמיחי. מנהיגיו הם מפקדים בכירים בצבא, שהוכיחו כושר המנהיגות ומוכנות להקריב ולסכן עצמם למעט המדינה.

השבט העיקרי הוא הרפובליקאי, המבוסס על התפיסה הליברלית של העולם המערבי. הערך המרכזי לתפיסתם הוא החירות. לדעתם המדינה צריכה לאפשר בחירה חופשית לאורח חייהם, מקורות פרנסתם וחינוך ילדיהם

שלושת השבטים האחרים, המחולקים על פי תפיסת עולם שונה ביחסם אל השלטון המרכזי, מהווים פחות ממחצית תושבי המדינה.

השבט המלוכני

שבט גדול נוסף הוא השבט המלוכני המחפש מלך להעריצו, קיסר לכבדו ולשרתו, דמות אב או מנהיג שינחה אותו וייתן לנתיניו תחושה שהם בעלי ערך. מנהיגים דתיים כגון הרב עובדיה יוסף והרב אריה דרעי הדוברים את דבר האל; מנהיגים חילוניים כמנחם בגין, אריאל שרון, ובנימין נתניהו המשרים עליו תחושת בטחון.

ההבדל בין נתניהו לקודמים לו הוא – נתניהו רואה עצמו כסוג של אל, נישא מעל העם, נוהג בגינוני מלכות ולצדו הקיסרית הנעלה ויורש עצר מעורב להמשיכו.

השבט המלוכני מוכן לוותר על חירותו בתמורה להכרת התודה מנשוא הערצתו. כל עוד יקבל ליטופים וג'ובים בתמורה לנאמנותו יהיה מוכן לקבל גם מעט השפלה וזלזול.

האידאולוגיה שלו היא תודעת שרות המלוכה, הוגי הדעות שלו הם ד"ר אבישי בן-חיים הוגה תורת "ישראל הראשונה וישראל השנייה" ו"הבשורה המתוקה", לצידו ד"ר גדי טאוב החוקר מהונגריה ועוד מספר אנשי תקשורת כעמית סגל, בועז ביסמוט, שמעון ריקלין, אראל סג"ל וחברי כנסת קולניים המתחרים ביניהם על ניואנסים של נאמנות ומנפנפים במוצאם בהתאם לתורתו של אב"ח על מנת להצדיק את נכונותם להתרפס בפני הקיסר שמוצאו מישראל הראשונה.

שבט גדול נוסף הוא המלוכני המחפש מלך להעריצו, קיסר לכבדו ולשרתו, דמות אב או מנהיג שינחה אותו וייתן לנתיניו תחושת ערך. השבט המלוכני מוכן לוותר על חירותו בתמורה להכרת התודה מנשוא הערצתו

השבט המשיחי

השבט המשיחי הוא הקטן מכולם אך הנחוש מהם. נאמניו מאמינים במשיחיות דתית-לאומנית, חילונית-לאומנית, או דתית-חרדית. אלו גם אלו רואים את ייעודם המשיחי כעליון על כל מרכיב אחר. הדמוקרטיה, שלטון החוק, זכויות האדם והאזרח, כל אלו מפריעים להם לממש את תפיסת עולמם המכירה בעליונות הגזע העליונות ו/או הדת.

הם מוכנים לשלם בדמו של מישהו אחר על מנת לשמור על ערכים אלו, הם מוכנים להשקיע ימים ולילות, לחיות במחסור ובחוסר נוחות כי מה שמניע אותם היא התחושה שהם עושים היסטוריה, משיבים עטרה ליושנה, האמת ותבונה בידיהם.

יעדם של הלאומנים המשיחיים הוא להקים בישראל מדינת הלכה יהודית, גזענית, אליטיסטית ופונדמנטליסטית. הוא עושה זאת בעזרת שני ארגונים המספקים את הידע התיאורטי ופועלים בצורה שיטתית לפרק את כל המנגנונים המודרניים והחוקתיים של מדינת ישראל הדמוקרטית – אנשי "תורת ישראל" ו"פורום קהלת".

שבט המיעוטים

השבט רביעי הוא שבט המיעוטים המהווה 20% מאזרחי המדינה, ולמרות גודלו הוא מתנהג בדומה למיעוטים במדינות אתניות. עד 1948 נלחם, אך מאז שהפך לחלק ממדינת ישראל התרגל להוריד את הראש עד יעבור זעם.

השבט המשיחי מוכן לשלם בדמו של מישהו אחר כדי לשמור על ערכי עליונות הדת/הגזע, להשקיע ימים ולילות, לחיות במחסור ובחוסר נוחות – כי הוא מונע מתחושה שהוא עושה היסטוריה ושהאמת והתבונה בידיו

שבט זה מפוצל לדתות ועדות שונות, קבוצות בבעלות אינטרסים שונים ובימים סוערים אלו הוא לא יודע כיצד להגיב. הוא תוהה האם מדובר במלחמה בין זרמים יהודיים וכאשר תסתיים הקבוצות ימשיכו לחיות תחת שליטתו במידה והזרמים הרפובליקאים או המלוכנים ינצחו, או האם מדובר בסיכון קיומי אם הזרם המשיחי ינצח, ואז יאלצו לארוז את חפציהם ולנוס מפה.

בינתיים שותקים המיעוטים, הם צופים מן הצד ומנסים להבין לאן פונה המאבק הפנים-יהודי הזה, מי משלושת השבטים היהודים ינצח, ואז יחשבו דרכם הלאה.

*  *  *

עוד לפני הקמת המדינה היה השבט הרפובליקאי הגדול והמשמעותי ביותר. הוא קבע את התנהלות המדינה, וחשב בטעות שהתחרות העיקרית שלו היא עם שבט המיעוטים. אך במהלך שלושים השנה האחרונות חלו שינויים דרמטיים במבנה החברתי ששינו את אופייה של החברה הישראלית והחלישו את כוחו.

בימים אלו ניתן לראות כי השבט המלוכני והשבט המשיחי משלבים ידיים כדי להפילו ומוכנים לסכן את קיומה הכלכלי, החברתי והביטחוני של מדינת ישראל על מנת שתתנהל על פי תפיסת עולמם.

מי ינצח? רק הנחוש ביותר. לזרם המלוכני בהנהגת הקיסר נתניהו ובני משפחתו אין קווים אדומים על מנת לבסס את שליטתו; הזרם המשיחי רואה בימים אלו שעת כושר להחיל חיים הלכתיים פונדמנטליסטיים ולא חושש לפגוע בנשים ובמיעוטים.

מי ינצח? הנחוש ביותר. לזרם המלוכני בהנהגת הקיסר נתניהו ומשפחתו אין קווים אדומים לביסוס שליטתו; הזרם המשיחי רואה בימים אלו שעת כושר להחיל חיים הלכתיים פונדמנטליסטיים

השבט הרפובליקאי לא רגיל לפעול נגד החוק, הוא רגיל לתרום בצורה ממוסדת מטעם השלטון, אך כדי להגן על ציפורי נפשו – המשטר הדמוקרטי והחיים הליברלים, יהיה עליו לקום מן הכורסה ולעלות על הבריקדות. ואם לא, כדאי שכבר עכשיו יארוז את תיקיו ויעבור לארץ אחרת.

ולשבט המיעוטים כדאי להחליט באיזה צד הם תומכים, כי הפעם הם לא יוכלו לשבת יותר על הגדר. כל שינוי ישפיע באופן מיידי גם על חייהם ועתידם.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.