המפלגות החרדיות החברות בקואליציה והמגזר שעומד מאחוריהן עשו טעות בחשבון. לו היו לומדים במגזר לימודי ליבה, ייתכן שהיו יודעים לחשב את המספרים והטעות הזו לא הייתה מתרחשת.

מוזר שדווקא מנהיג מושחת כמו אריה דרעי, שהוא ובני משפחתו, לכאורה, יושבים וסופרים ג'ובות של שטרות מעסקאות נדל"ן מפוארות, מכספי ה"עמותות" שלהם ועוד, אינו יודע לספור גם אנשים (אני יודעת שהוא לא סופר אף אחד, בפרט לא את ציבור מצביעיו) אבל היה מצופה שהוא ידע לעשות חישוב פשוט של מי באמת עדיין הרוב כאן.

המפלגות החרדיות החברות בקואליציה והמגזר שעומד מאחוריהן עשו טעות בחשבון. לו היו לומדים במגזר לימודי ליבה, ייתכן שהיו יודעים לחשב את המספרים והטעות הזו לא הייתה מתרחשת

עוד "שליח ציבור" מוזר הוא משה גפני, מי שהיה במשך שנים וגם כעת מכהן כיו"ר ועדת הכספים בכנסת. גם ממנו היה מצופה לדעת לעשות את החשבון ולהבין שהם, החרדים, עדיין לא הרוב.

כמעט, אבל עדיין לא. חבר'ה, זה ייקח לכם עוד כמה שנים.

שני אלה, במשך עשרות שנים, בשקט ובסבלנות, שתו בקשית מהקופה הציבורית לטובת הציבור שלהם (ולשם כך הם נבחרו על ידם שוב ושוב), בעוד אנחנו, הציבור החילוני-ליברלי, צקצקנו בלשוננו והנענו את ראשנו אבל בלענו את הצפרדעים. גם אם היה להן טעם של קרפדות רעילות, בלענו.

בתחילה התעקם לנו הגב, אח"כ התחלנו להרגיש את הכאבים ואז התכופפנו עוד קצת וכעת, כשהגב שלנו נשבר, הם, גפני, דרעי שלא לדבר על המשיחיים מהציונות הפשיסטית-דתית, בטעות של חישוב והיבריס, דרכו עלינו, הציבור שמחזיק, מממן, מגן ומפרנס אותם.

הטעות בחישוב שלהם היא שהם אולי יהיו הרוב בעתיד, אבל הם עדיין לא.
ורק אחדד. הנושא כאן אינו ימין ושמאל. וזו אינה קלישאה.
הנושא כאן הוא מה "קדוש" למי.

ח"כים ושופרות שונים, "פילוסופים", יכולים לדבר מהיום עד מחרתיים על ישראל הראשונה וישראל השנייה. רוב הציבור אינו נמצא בפילוג הגזעני הזה. לא זו בלבד, אלא שרוב הציבור כיום הוא בעל זהות שאין לה כל קשר לעדתיות, וודאי שלעדות אין כל קשר, בישראל של 2023, למעמדות. ואם כן, מדובר בעדות שעלו לכאן בשנות ה-80 ו-90 ולא בשנות ה-50 ו-60.

תחילה התעקם לנו הגב, אח"כ התחיל לכאוב ואז התכופפנו עוד קצת, וכעת, כשהגב שלנו נשבר – הם, בטעות של חישוב והיבריס, דרכו עלינו, הציבור שמחזיק, מממן, מגן ומפרנס אותם

ומה שקדוש לרוב הציבור במדינה ישראל הוא הצביון הישראלי. ועל כן השתיקה רבת השנים של הרוב. הרוב הכיל את כאבי הגב שנגרמו בשל העול הנוראי שנצווה עליו, לשאת על גבו מיעוט של ציבור חרדי שלם, כחלק מערכי הדמוקרטיה, בה דואגים לצרכי המיעוטים ולא פועלים רק לפי דעת הרוב.

הרוב זעק אבל שילם תמורת שמירת הצביון הישראלי-דמוקרטי.

הוא הכיל ובלע את הצפרדעים, שלח את בניו ובנותיו לשרת שירות צבאי, להקריב שנתיים/שלוש אם לא יותר למען המדינה בשעה שציבור שלם לא נקף אצבע לשירות המדינה וכלל החברה.

הוא הקריב את מיטב בנותיו ובניו למען שלמות הצביון הישראלי כי הוא מאמין בו. זה הדבר הקדוש עבורו.

הערכים הדמוקרטיים, הצבעים, התרבויות והאמונות השונות המרכיבות את מה שגורם לנו להיות ישראלים.

אלה הם הדברים קדושים עבור רוב הציבור בישראל.

כמו שהבחור בבני ברק יקום ויילחם אם ייקחו לו את התורה, כך ערכי הדמוקרטיה הם תורת הרוב, הם ערש קיומנו כאן. בלעדיהם לא נותר לנו כאן דבר. בלעדיהם זו לא תהיה ישראל שלמענה יקומו בנינו ובנותינו ויסכנו את חייהם כדי להלחם ולשמור עליה.

כמו שהבחור בבני ברק יקום ויילחם אם ייקחו לו את התורה, כך ערכי הדמוקרטיה הם תורת הרוב, הם ערש קיומנו כאן. בלעדיהם לא נותר לנו כאן דבר. בלעדיהם זו לא תהיה ישראל שלמענה יקומו להלחם ולסכן את חייהם

ואולי כל ההכלה הזו של הציבור הליברלי גרמה לנבחרי הציבור של המשיחיים והחרדים להתבלבל ולדמיין שהציבור הזה ימשיך לבלוע לא רק צפרדעים אלא גם פילים.

והנה, קם הרוב משינה ארוכת שנים כי נגעו לו בעצב הכי רגיש שלו, במה שלא במקרה גם הכי קדוש לו.

אין לי רצון לנבא את העתיד, וידוע לי שאנו רק בתחילת המאבק הזה. אבל המדינה אותה הכרנו לצערי כבר לא תחזור להיות כשהייתה. אולי יש לרוב חלון הזדמנויות מאוד צר, אם רק ימשיך להפגין את האכפתיות שלו, לא רק במחאה אלא גם בקלפי. אולי אז ניתן יהיה עדיין לבנות כאן משהו אפילו טוב יותר משהיה.

מיכל זילקה היא מנהלת מחלקת הקולות הקוראים ופרויקטים בקק״ל לשעבר. בעלת צו הגנה ממבקר המדינה על חשיפת שחיתויות בקק״ל. שפית, קונדיטורית בהתמחותה כיום מנהלת כנסים וקבוצות תורמים מחו״ל. חברה פעילה במפלגת העבודה כ-35 שנה וחברת ועידת המפלגה. בבחירות לכנסת ה-21 התנדבה במטה הבחירות של מרב מיכאלי.