אויב חדש על הכוונת של ממשלת נתניהו הכושלת – נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון.
"תודה לנגיד בנק ישראל על מתנת החג המפוארת שהעניק לאזרחי ישראל", כתב בסרקאזם עלוב השר שלמה קרעי (ליכוד), לאחר ההכרזה על העלאת הריבית ל-4.5%, והוסיף: "עם אטימות כזו ערב חג הפסח, אולי אפשר לשים רובוט בתפקיד הנגיד".
"הנגיד חיבל בכלכלת ישראל, התחזיות שלו פוליטיות", החרה החזיק אחריו חבר מפלגתו, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות והשר לשוויון חברתי עמיחי שיקלי.
נגיד בנק ישראל הוא לא הראשון שחוטף מטח רעל רק משום שקיבל החלטה רציונלית בתחום סמכותו או כי העז להביע עמדה מקצועית, שאינה מתיישבת עם הקו של ממשלת ההרס. קדמו לו היועמ"שית גלי בהרב מיארה, שנחשבת ל"שטן הגדול" בקרב חברי הקואליציה, ורבים וטובים ש"פשעם" הנורא הוא ניסיונם לשמור על יושרה מקצועית ולכבד את החוק.
נגיד בנק ישראל הוא לא הראשון שחוטף מטח רעל רק משום שקיבל החלטה רציונלית בתחום סמכותו או כי העז להביע עמדה מקצועית, שאינה מתיישבת עם הקו של ממשלת ההרס
ההתקפות הפרועות על פרופ' אמיר ירון ועורכת הדין גלי בהרב מיארה הן חלק מאג'נדה מתוכננת. בממשלה שיסוד קיומה הוא השקר, המומחים ואנשי המקצוע הם איום ממשי שחובה להיאבק בו, לקעקע את אמינותו ולערער על עצם הלגיטימיות שלו להציג את האמת המקצועית.
מבחינת קברניטי המדינה, הנגיד הוא "אויב האומה" רק כי העז – יחד עם 99.9% ממומחי הכלכלה – להציג את המחיר הפיננסי הכרוך בהפיכה המשטרית. היועמ"שית, לשיטתם של חברי הקואליציה, היא "דמות משוקצת" בשל התעקשותה ה"מחוצפת" לתפקד כשומרת סף ולבלום מהלכים דרקוניים הסותרים את החוק.
המלחמה באנשי המקצוע לא מתקיימת רק באמצעות השמצות ודפי מסרים שקריים. דרך נוספת לגמד את אנשי המקצוע ולמנוע מהם לממש את שליחותם הציבורית, היא ניסיון לבצע מינויים פוליטיים בגופים שאמורים להיות עצמאיים, מקצועיים ונטולי פניות.
לעתים הניסיון צולח, כמו במינוי של עו"ד אלעד ברדוגו – אחיינו של איש התקשורת יעקב ברדוגו – לתפקיד היועץ המשפטי של חברת נתיבי ישראל (כפיים לשרת התחבורה, מירי רגב). במקרים אחרים הוא נבלם, כמו בניסיון של שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס, למנות את אסנת מארק למנכ"לית משרד המדע.
במסגרת הניסיונות ש(תודה לאל) עדיין לא צלחו, נמנה הניסיון של נתניהו למנות את מנכ"ל משרדו ואישו אמונו, יוסי שלי, לממלא מקום ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – גוף מקצועי לחלוטין שעליו לספק למשרדי הממשלה נתונים מהימנים ואובייקטיבים.
מספרים, כך נתניהו מבין, הם הדרך הטובה ביותר לשלוט באזרחי ישראל. ברגע שתהיה לממשלה שליטה מלאה על המידע המועבר לאזרחים, הדרך למשטר אוטוקרטי סלולה וקלה במיוחד.
מספרים, כך נתניהו מבין, הם הדרך הטובה ביותר לשלוט באזרחי ישראל. ברגע שתהיה לממשלה שליטה מלאה על המידע המועבר לאזרחים, הדרך למשטר אוטוקרטי סלולה
ניסיון נוסף לחרב גוף מקצועי התרחש בסוף פברואר. בלילה שבו הממשלה התכנסה על מנת לאשר את תקציב המדינה, שר החינוך יואב קיש ביקש להכניס לחוק ההסדרים את הצעת החוק שלו (הנושאת את הכותרת "הגברת השקיפות והפיקוח הציבורי בספרייה הלאומית") לפיה הדירקטוריון הקיים של הספרייה יפוזר תוך 30 יום והמדינה והאוניברסיטה העברית ימנו דירקטוריון חדש.
שר החינוך, כך לפי ההצעה, ייצג את המדינה וימנה את היו"ר ואת רוב הדירקטורים. ומה אם אחד המינויים של השר ייפסל בוועדה שצריכה לאשר אותם – כי, לצורך העניין, יש להם זיקה פוליטית? אל דאגה. הממשלה תוכל לאשר אותם בלי שום בעיה.
חרף התנגדות היועץ המשפטי של משרד האוצר (שהסביר שלהצעה של קיש אין קשר לתקציב המדינה, שהיא רק עושה פוליטיזציה לספרייה הלאומית, ושלא קדמה לה שום עבודת מטה, כפי שהסביר במדויק העיתונאי שאול אמסטרדמסקי), שרי הממשלה אישרו את ההצעה.
בסיומה של הסאגה, לאחר ששני תורמים הודיעו שימשכו את כספם מהספרייה אם החוק יעבור, השר קיש הודיע שהוא הגיע ל"הבנות" עם הספרייה הלאומית לפיהן הצעת החוק תבוטל אך תישמר לו הזכות למנות ארבעה חברי מועצה במקום אחד, חבר דירקטוריון אחד וחבר בוועדת הביקורת של הספרייה. את הצעת החוק השר לא גנז, והוא יוכל להניחה בעתיד כל אימת שיתחשק לו.
בימים אלו השרה מירי רגב מנסה להדיח את מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר ולהחליפו, כך נראה, בדמות "לא מזיקה" שתיענה לכל גחמותיה. כך או כך, הרכבת שנקראת מדינת ישראל דוהרת באמוק לתהום, כשהיא מנערת מעליה את אנשי המקצוע הישרים שעוד נותרו במערכת.
"איכות היא לא מילה גסה", הייתה הסיסמה שליוותה במשך שנים את הטלוויזיה החינוכית. "מקצוענות" היא מילה גסה בקרב חברי הקואליציה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תחושת הקורבנות כנרטיב השלטוני היא סממן מפחיד במיוחד
אחרי מלחמת עולם הראשונה גרמניה השליטה תחושת קורבנות שהיא הושפלה והטיחה אשמות בגורמים לא רלוונטים כגון היהודים וסוציאליסטים במפלות שלה.
גם אצלנו קבוצות ענקיות חשות בתחושת קורבנות ורגשי נחיתות שיביאו עלינו משטר לאומני הלכתי מפחיד ומבעית