בשנת 1932 נבחר מיכאל אוטרגוגנברגר לראשות העיר וורגל – עיר קטנה השוכנת לאורך נהר אין שבמחוז טירול האוסטרית, שבדיוק עמדה בפני משבר הומניטרי חסר תקדים.

העיר סבלה מאבטלה גבוהה. מחוסרי עבודה רבים איבדו את זכאותם לדמי האבטלה. בסך הכול, כ־500 איש היו חסרי כושר השתכרות בעיירה המונה כ־4,000 תושבים. 1,000 מובטלים נוספים חיו בסביבותיה הכפריות הקרובות.

אוטרגוגנברגר מצא קופה עירונית ריקה, שנותרו בה רק כ־40 אלף שילינגים, עם סך חובות אדיר של 1.3 מיליון שילינג אוסטרי. המצב נראה אבוד. לפי תחזית הכלכלנים, החובות היו אמורים רק לתפוח, כפי שקרה בשאר ערי אוסטריה. על פי אותה תחזית, קופת העירייה פשוט תתרוקן כליל משום שחלק גדול מתושבי העיר לא מסוגל לשלם ארנונה – והוצאות המועצה רק עולות לצרכי רווחה.

וורגל לא הייתה שונה מכל עיר אחרת במדינה. אוסטריה – כמו שכנותיה – הייתה בעיצומו של משבר כלכלי אדיר. מגזר הבנקאות המצטמצם הוביל להתאדות היצע הכסף, שקרס מארבעה מיליארד שילינג אוסטרי ב־1928 ל־2.2 מיליארד בלבד ב־1934 – ירידה של 45%. איש לא דמיין לעצמו בחלומות הכי ורודים כי מטבע אחד שינפיק אוטרגוגנברגר יהפוך את וורגל בתוך שנה לפלא כלכלי.

אוטרגוגנברגר מצא קופה עירונית ריקה, שנותרו בה רק כ־40 אלף שילינגים, עם סך חובות אדיר של 1.3 מיליון שילינג אוסטרי. המצב נראה אבוד. לפי תחזית הכלכלנים, החובות היו אמורים רק לתפוח

הנס של מיכאל אוטרגוגנברגר

אוטרגוגנברגר היה בן למשפחת איכרים טירולית ותיקה. את מרבית חייו חי בעוני, אך נזהר מלסגל לעצמו מנטליות של בן מעמד הפועלים. בגיל 21 הוא כבר עבד במשרה הראשונה שלו בתחנת הרכבת של וורגל, שם התבלט כמנהיג העובדים. בשל כך גם נעצר קידומו.

בשנת 1912 הוא נבחר כנציג ארגון מהנדסי הרכבת של אינסברוק. אולם, עבור פקידי רשת הרכבות האוסטרית הוא נחשב כמי שמייצג את האינטרסים של העובדים כנגד האינטרסים מבוססי הכסף של מנהלי הרכבת.

לאחר מכן הצטרף אוטרגוגנברגר למועצת עיריית וורגל, ומהר מאוד מצא את דרכו לראשות העיר. הסכום הזעום שנותר בקופת העיר הקטנה איים לפגוע ברשימת הפרויקטים הארוכה שאונטרגוגנברגר הבטיח להוציא לפועל כראש עיר. פרויקטים כמו תחזוקה, תיקון וסלילה מחדש של כבישים וגשרים; תאורת רחובות; תחזוקת גנים ציבוריים; הרחבת הרשת העירונית לאספקת מים ונטיעת עצים.

אוטרגוגנברגר הושפע מכתבי המהגר הגרמני סילביו גזל, וקרא שוב ושוב את ספרו "הסדר הטבעי". גזל נחשב לכלכלן תאורטי, לפעיל חברתי ויש שיגידו גם לאנרכיסט, בשל השאיפה ליישום כלכלה חופשית. "הסדר הטבעי" מציע מערכת מוניטרית חדשה ומהפכנית. אף שלגזל לא הייתה הכשרה כלכלית רשמית, רעיונותיו עניינו כלכלנים, ממשלות ורשויות מוניטריות ברחבי העולם.

"הסדר הטבעי" מציע מערכת מוניטרית חדשה ומהפכנית. אף שלגזל לא הייתה הכשרה כלכלית רשמית, רעיונותיו עניינו כלכלנים, ממשלות ורשויות מוניטריות

הקריאה החוזרת בגזל הביאה את אוטרגוגנברגר לגבש שורה של רעיונות, שבעקבותיהם הוא קיים סדרת פגישות, שבהן שכנע את חברי ועדת הרווחה לקיים את הישיבה הבלתי נשכחת ב־5 ביולי 1932. בישיבה – שהתקיימה תחת הכותרת "התוכנית להקלת המצוקה" – הציע אוטרגוגנברגר להנפיק מטבע מקומי מהפכני המבוסס על ההצעה של גזל.

באותה ישיבה ציין אוטרגוגנברגר כי זרימה מחזורית איטית של כסף היא, לדעתו, הסיבה הראשית לכלכלה המקרטעת. הוא טען שכסף – בתור אמצעי חליפין – נעלם מידיהם של האנשים העובדים ומצטבר בידי אנשים מעטים, ששומרים אותו בחסכונות, צוברים עליו ריבית ולא מחזירים אותו לשוק.

שנתיים אחרי שגזל נפטר, אוטרגוגנברגר הציע לכונן בוורגל מטבע מקומי חדש בשם "שטרות עבודה" או "שטרות וורגל", שיפעל במקביל למטבע הקיים. המועצה תנפיק את "שטרות וורגל" – והציבור יקבל אותם בערכם הנקוב המלא. כלומר, שטר וורגל אחד יהיה שווה לשילינג אוסטרי.

השטרות הונפקו בערכים של 1, 5 ו־10 שילינג. מהדורה הכוללת 32 אלף "שטרות וורגל" הודפסה. בשל הצלחת המטבע היה צריך להכניס למחזור רק כשליש מהשטרות המודפסים.

סוד הצלחת המטבע

"שטר וורגל" היה מורכב מסוג של איגרת שעליה הודבקו בולים, ואיבד אחוז מערכו הנקוב מדי חודש. כדי למנוע את ירידת הערך הזו, בעל האיגרת היה חייב להדביק בסוף כל חודש בול השווה לערך הירידה. את הבולים ניתן היה לרכוש בבית המחוז. רכישת הבולים הוקדשה ליצירתה קרן לשעת חירום.

בסוף כל שנה נדרשו התושבים להחליף את כל השטרות הישנים בחדשים. ההחלפה נעשתה ללא תשלום במידה שהבולים הודבקו לשטר כנדרש. משום שאף אחד לא רצה לשלם את דמי ירידת הערך (דמי אגירה), אנשים מיהרו להשתמש בשטר מהר ככל האפשר.

הכסף החדש הפך את כל התפיסה של אגירת כסף וחסכון כסף. במקום תמריץ לחיסכון, יצר הכסף תמריץ להשקעה. כלומר, אנשים חסכו על־ידי השקעה בדברים בעלי ערך אמיתי

הכסף החדש הפך את כל התפיסה של אגירת כסף וחסכון כסף. במקום תמריץ לחיסכון, יצר הכסף תמריץ להשקעה. כלומר, אנשים חסכו על־ידי השקעה בדברים בעלי ערך אמיתי, במקום לחסוך על־ידי אגירת שטרות.

על הצד האחורי של השטרות הודפסה ההצהרה הבאה:

לכל מאן דבעי! כסף שתנועתו המחזורית מתנהלת בעצלתיים, עורר משבר סחר חסר תקדים והטיל מיליונים לסבל שאין בלתו. כאשר שוקלים את הדבר מנקודת מבט כלכלית, הרס העולם כבר החל. הגיע הזמן שבאמצעות פעולה החלטית ומושכלת נפעל לעצירת צלילת מכונת הסחר, וכך נציל את האנושות ממלחמות השמדת־אחים, תוהו ובוהו והתפוררות.

בני אדם חיים על־ידי החלפת שירותים שהם מספקים. מחזור־כסף איטי אחראי במידה רבה לעצירתם של חליפין אלה ומטיל מיליוני פועלים למצב של חוסר תעסוקה.

על כן עלינו להחיות מחדש החלפה זו של שירותים ועל־ידי כך להשיב את המובטלים אל שורות היצרנים. זו היא מטרתו של כסף וורגל, בהוצאתה של העיר וורגל: הוא מרכך את אימתו של הסבל; הוא מציע עבודה ולחם.

השימוש בשטרות לא היה כרוך בסיכון כלשהו משום שהם היו מגובים לחלוטין על־ידי המטבע הלאומי האוסטרי. מועצת העירייה החזיקה רזרבה של 40 אלף שילינגים בחשבון בנק משלה, כך שכל מי שרצה יכול היה להמיר את "שטר וורגל" עם המטבע הלאומי בכל עת.

על פעולה זו גבתה העירייה עמלה של 2%. עמלה זו סייעה להגדיל את הכנסות המועצה. מעט מאוד אנשים עשו את ההמרה משום שהעמלה הייתה יקרה יותר מתשלום התיקוף מחדש של הכסף (1%). יחד עם זאת, כל "שטרות וורגל" שהוחזרו לבנק או שולמו למועצה באמצעות מיסים, הוחזרו מייד לתוך מחזור העסקים בעיר.

הכסף הלאומי שהיה בקופת העירייה הושקע בחשבון חיסכון מיוחד. הכסף הזה ניתן כהלוואה לספקים אמינים בריבית של 6%, מה שהגדיל עוד יותר את פיקדונות העירייה.

הכסף הלאומי שהיה בקופת העירייה הושקע בחשבון חיסכון מיוחד. הכסף הזה ניתן כהלוואה לספקים אמינים בריבית של 6%, מה שהגדיל עוד יותר את פיקדונות העירייה

המטבע יוצא לדרך

ב־31 ביולי 1932, מנכ"ל העירייה רכש את סדרת "שטרות וורגל" הראשונה מוועדת הרווחה בערך נקוב של 1,800 שילינגים והשתמש בה לתשלום 50% (שעלה אחר כך לכדי 75%) ממשכורותיהם של כל עובדי העירייה, כולל של העומד בראשה. המשכורות האלה הוחזרו לקהילה כמעט בו ביום בצורה של תשלומי מס.

ביום השלישי עלתה הסברה שהשטרות זויפו, משום שהשטרות שהונפקו בסכום של 1,800 שילינגים הולידו תשלומי מס בסך 5,100 שילינגים. אולם, מבירור שנעשה מאוחר יותר נמצא כי תכונותיו הייחודיות של המטבע הביאו לכך שהכסף החליף ידיים פי 13–14 יותר מהר מהכסף הלאומי.

השפעת הכסף המשלים הייתה מרשימה. המיסים ששולמו בעזרתו – בחודש הראשון בלבד – אפשרו לפתוח פרויקטים ציבוריים שהעסיקו 50 איש, כשמשכורותיהם שולמו בשטרות החדשים.

במחצית השנייה של 1932 הוציאה וורגל 100 אלף שילינגים על בנייה וסלילה של שבעה קילומטרים של כבישים ועל הרחבה של מערכת הביוב, כשהעלות כולה כוסתה על־ידי תשלום פיגורי מיסים. לראשונה מזה חודשים רבים, ההפקדות לחשבון העירייה עלו על המשיכות.

השפעת הכסף המשלים הייתה מרשימה. המיסים ששולמו בעזרתו – בחודש הראשון בלבד – אפשרו לפתוח פרויקטים ציבוריים שהעסיקו 50 איש, כשמשכורותיהם שולמו בשטרות החדשים

ראש העיר הוציא לפועל את כל הפרויקטים שתכנן אחרי 13 חודשים של שימוש במטבע החדש. המועצה בנתה בתים חדשים וגם גשר. בינואר 1933 החלה העירייה לבנות מקפצת סקי ומאגר מים. כל זאת בלי הצורך בגיוס חוב כלשהו. אזרחים השתמשו בשטרות גם כדי לשתול יערות מחדש, בציפייה לתזרים המזומנים העתידי שיתקבל מפעולת שתילת העצים.

כפי שניתן היה להיווכח, אנשים הזדרזו להיפטר מהכסף שברשותם גם על־ידי תשלום מיסים. החובות והפיגורים הכבדים בתשלום מס, שהיו נחלת הכלל עד להוצאת המטבע המקומי, נפרעו במלואם. רבים אף שילמו את מיסיהם מוקדם, עוד לפני מועד התשלום הנקוב. הכנסות המועצה צמחו מ־2,400 שילינגים בשנת 1931 לכדי 20,400 בשנת 1932.

האבטלה בוורגל גם היא חוסלה – העיר הייתה במצב תעסוקה מלא. כלכלית, לא הייתה אינפלציה. פוליטית, כל הצדדים המעורבים בזירה המקומית סחרו בכסף החדש.

מעדותה של קלוד בורדה – בעלת תואר שני בהנדסה מהפוליטכניקום של ציריך – ניתן להבין עד כמה השפיע המטבע החדש על הכלכלה:

ביקרתי בוורגל באוגוסט 1933, בדיוק שנה אחרי השקת הניסוי. אין אלא להכיר בכך שהתוצאה גובלת במופלא. הדרכים הידועות לשמצה משתוות עתה לאוטוסטרדה האיטלקית. קומפלקס המשרדים של ראש העירייה הושב לקדמותו באורח יפהפה בתור בית־כפר מקסים עם גלדיולות פורחות.

גשר בטון חדש נושא בגאווה את השלט: 'נבנה בכסף חופשי בשנת 1933'. בכל מקום נראים פנסי רחוב חדשים, וכן רחוב אחד הנושא את שמו של סילביו גזל. הפועלים באתרי הבניין הרבים כולם תומכים בקנאות במערכת הכסף החופשית. הייתי בחנויות: האגרות מתקבלות בכל מקום לצד הכסף הרשמי. המחירים לא עלו.

כמה אנשים החזיקו בדעה שהמערכת שאותה מנסים בוורגל מונעת יצירה של ערך, תוך שהיא פועלת בדרך נסתרת חדשה לניצול משלם המיסים. נראה שישנה טעות קלה בהשקפה זו. מעולם לא נראו משלמי מיסים שאינם נושאים קולם במחאה כשעליהם להיפרד מכספם.

בוורגל אף אחד לא מחה. להיפך, המיסים משולמים מראש; אנשים מתלהבים מהניסוי ומתלוננים מרה על התנגדות הבנק המרכזי להוצאת שטרות חדשים. בלתי אפשרי לכנות זאת 'צורה חדשה של מס' לשיפורה הכללי של וורגל ותו לא. לא נותר אלא להסכים עם ראש העירייה שהכסף החדש מבצע את תפקידו הרבה יותר טוב מהישן.

אני מותירה זאת למומחים לברר אם ישנה אינפלציה למרות הגיבוי [שקיים למטבע] של 100%. דרך אגב, עליות מחירים, שהן הסימן הראשון לאינפלציה, אינן מתרחשות.

עד כמה שהדבר נוגע לחסכון, ניתן לומר שהכסף החדש מתעדף חסכון ראוי לשמו על פני צבירת הררים של כסף. היות וכסף מאבד מערכו בכך ששומרים אותו בבית, ניתן להימנע מאובדן הערך על־ידי הפקדתו בבנק החיסכון.

וורגל הפכה למעין מוקד עלייה לרגל עבור מאקרו־כלכלנים ממדינות שונות. ניתן לזהותם מייד על־ידי ארשת פניהם המלומדת, כאשר הם דנים ברחובותיה המתוחזקים למופת של וורגל, תוך כדי ישיבה ליד השולחן במסעדות. אוכלוסיית וורגל, הגאה בתהילתה, מקדמת אותם בברכה.

הנסיקה וההתרסקות של המטבע בעולם

השמועות על הצלחת המטבע של אונטרגוגנברגר פרשו כנפיים. ראש ממשלת צרפת אדואר דאלאדיה ערך ביקור מיוחד בעיר כדי לחזות ב"נס של וורגל". בינואר 1933 שוכפל הפרויקט לעיירה השכנה קירכבול. ביוני 1933 אונטרגוגנברגר כבר נשא דברים בכנס שאירח נציגים מטעם 170 עיירות וכפרים שונים. 200 רשויות מקומיות אוסטריות היו בשלבים שונים של תהליך אימוץ רעיון המטבע המשלים.

הניסוי גם זכה לתשומת לב בינלאומית מעבר לים, כולל מכלכלנים כמו ג'ון מיינרד קיינס ואירווינג פישר. האחרון אף תמך ביישום מטבע דומה בארה"ב. פישר אף ניסה להשפיע על המועמד האמריקאי לנשיאות פרנקלין ד' רוזוולט לתמוך ברעיון המהפכני, אך הוא לא יושם. בסופו של דבר הסתבר שגם ימי המטבע בטירול האוסטרית היו ספורים.

אף שממשלת אוסטריה לא הייתה עוינת כלפי הניסוי בוורגל, הבנק המרכזי נלחץ ממנו והחליט לאכוף את זכות המונופול שהייתה לו על המטבעות על־ידי איסור הנפקת מטבעות משלימים.

הבנק ניסה למנוע התפשטות של מערכות דומות משום שפחד לאבד שליטה על כמות הכסף שבמחזור הכספים, מה שהתפרש על־ידו כסוג של איום על יכולתו לשלוט באינפלציה

הבנק ניסה למנוע התפשטות של מערכות דומות משום שפחד לאבד שליטה על כמות הכסף שבמחזור הכספים, מה שהתפרש על־ידו כסוג של איום על יכולתו לשלוט באינפלציה. המפלגה הסוציאליסטית במחוז גם התנגדה לתוכנית.

התיק הובא בפני בית הדין העליון של אוסטריה, שאשרר את המונופול של הבנק המרכזי על הנפקת כסף במדינה. ב־1 בספטמבר 1933, בדיוק 13 חודשים אחרי שהחל הניסוי בוורגל, הנפקת השטרות של אוטרגוגנברגר הפכה לעבירה פלילית – והתוכנית נעצרה.

וורגל חזרה תוך זמן קצר לאבטלה של 30%. חוסר שקט חברתי התפשט במהירות ברחבי אוסטריה. בשנת 1938 סיפח היטלר את אוסטריה ואנשים רבים קידמו אותו כמושיעם הפוליטי והכלכלי.

אחרי מלחמת העולם השנייה, הרבה ממה שקרה בגרמניה לפני המלחמה ובמהלכה הודחק ונעלם מהעולם. גרמניה נבנתה מחדש בדמותו ובצלמו של המערב. הניסוי של וורגל הפך להיות נחלת העבר ונעלם בחור השחור של ההיסטוריה.

בניתוח האירועים, אונטרגוגנברגר סבר שכסף הנושא היטל הפחתה ממלא את תפקידו באופן מיטבי בהרבה מהכסף המולאם. הוא גם העלה את הרעיון שניתן ליישם את הפתרון הזה ברמת המחוזות – ואף ברמת המדינות. מאז המקרה בוורגל אף בנק מרכזי לא הכיר במטבעות משלימים.

ברנרד ליאטר – מי שהיה מאדריכלי מטבע האירו ומי שניסה לקדם מערכות מטבע משלימות בעולם בנוסח וורגל – היטיב לתאר את הקיבעון המחשבתי הסורר כיום בקרב המנהיגות המוניטרית בעולם. "הבנקים המרכזיים הם כמו דגים בים – הם נולדו במים, חיים במים ומתים במים, ואין להם שמץ של מושג שיש עוד חיים שלמים שניתן לקיים על פני היבשה".

"הבנקים המרכזיים הם כמו דגים בים – הם נולדו במים, חיים במים ומתים במים, ואין להם שמץ של מושג שיש עוד חיים שלמים שניתן לקיים על פני היבשה"