עצה בחינם למבקרים בלונדון: אם אתם לא יודעים מה השעה – סעו לגריניץ' והעיפו מבט לכיוון מצפה הכוכבים שבראש הגבעה. שם, על הבניין המרכזי, ניצב כדור אדום שבדיוק בשעה 12:55 יעלה לחצי התורן. שלוש דקות מאוחר יותר הוא כבר יהיה בראש התורן. ב־13:00 בדיוק הוא ירד לתחתית העמוד. והנה, הבעיה נפתרה, לנוחיות הנוכחים ואנשי הספינות בנהר התמזה הסמוך.
ניתן לומר שגריניץ' – והטקסים שלה – קפאו בזמן, אבל זו אנגליה. טקסים אנכרוניסטים הם חלק מהמהות. אבל גריניץ' לא רק שלא קפאה בזמן – אלא גם המציאה אותו. כאן נולד הזמן האחיד בבריטניה ובעולם – וכאן עובר קן האורך המפורסם ביותר מצפון לדרום. קו אורך אפס, המקום שממנו מתחילה החלוקה לאזורי זמן שונים – מרכז העולם, או לפחות מרכז המפה.
כאן ניתן לעמוד משני צדי המרידיאן – קו אורך החקוק ברצפת מצפה הכוכבים המלכותי. רגל אחת בכל חצי כדור – ואתם במרכז. רגל אחת בקצה מערב ורגל אחרת בתחילת המזרח. אבל גריניץ' היא הרבה יותר מ"זמן גריניץ'". מדובר באחד המקומות המעניינים והיפים ביותר בלונדון, בטח אם אתם רוצים לצאת קצת מהמרכז העמוס, הדחוס, המזוהם והמואץ.
גריניץ' ("נמל ירוק" בשפות צפוניות עתיקות) היא מקום איטי יותר, רגוע, ירוק, אסתטי ומרתק על גדות נהר. הביקור כאן הוא כמו יציאה מלונדון. עם שילוב של נוף, היסטוריה, מלוכה, מדע, שווקים וכפר עירוני, גריניץ' היא חופשה בתוך חופשה.
גריניץ' היא הרבה יותר מ"זמן גריניץ'". מדובר באחד המקומות המעניינים והיפים ביותר בלונדון, בטח אם אתם רוצים לצאת קצת מהמרכז העמוס, הדחוס, המזוהם והמואץ
גריניץ' נמצאת בדרום־מזרח לונדון, במרחק של כ־30 דקות נסיעה ממרכז העיר, במקום שבו הנהר מתעקל בצורה חדה ויוצר שני חצאי אי. ניתן להגיע אליה בדרכים רבות, בין היתר, בנסיעה ברכבת העילית מתחנת לונדון ברידג' לתחנות בלקהית', מייז היל או גריניץ'.
ניתן להגיע גם ברכבת הקלה שיוצאת מתחנת בנק המשופצת, שעוברת במזרח התעשייתי לשעבר, בין תעלות המים וגורדי השחקים של קנרי וורף (ביום טוב אולי תראו כלבי ים) עד לתחנת קאטי סארק.
אפשר לקחת את הרכבת התחתית לתחנת נורת' גריניץ' הכחולה והיפהפייה – ומשם להמשיך באוטובוס או בהליכה ארוכה מערבה, לאורך הנהר, או באמצעות הדרך המתבקשת – שייט בתמזה מתחת לגשרים, לצדי האתרים המוכרים לעבר המזח של גריניץ' הימית – אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1997.
"אנסמבל הבניינים בגריניץ' והפארק מסמל את השאיפות האומנותיות והמדעיות של אנגליה במאות ה־17 וה־18", נכתב בנימוקי אונסק"ו ואכן, האתר, שכולל את המבנים ההיסטוריים, הפארק ואת אזור בלקהית' הוא לא רק חוויה אסתטית אלא גם מסע בזמן, תרתי משמע, לימים שבהם נפרצו גבולות בתחומים רבים.
המיקום האסטרטגי של גריניץ' הקנה לה את חשיבותה. רומאים, ויקינגים ואחרים, באו, כבשו והתגוררו במקום עד שבמאה ה־15 הקים הדוכס מגלוסטר אחוזה גדולה
המיקום האסטרטגי של גריניץ' הקנה לה את חשיבותה. רומאים, ויקינגים ואחרים, באו, כבשו והתגוררו במקום עד שבמאה ה־15 הקים הדוכס מגלוסטר אחוזה גדולה בתחתית הגבעה. האחוזה עברה לידי הכתר ב־1447. במקום הזה שכן הארמון של מלכי ומלכות אנגליה משושלת טיודור. שם נולדו שניים מהמפורסמים והחשובים שבהם: המלך הנרי השמיני והמלכה אליזבת' הראשונה.
גריניץ' פארק הסמוך היה הפארק הפרטי שלהם, שבו הם צדו להנאתם. מאוחר יותר הפך המקום לפארק המלכותי הראשון מבין שמונה. בהמשך עברו בני המלוכה לווסטמינסטר – והארמון המלכותי נהרס. על שטחו נבנה בית החולים לימאים בעיצוב הארכיטקט הדגול סר כריסטופר רן.
בשיא התגוררו במקום 2,700 פנסיונרים של הצי המלכותי – ומאוחר יותר הפך בית החולים לאקדמיה הימית המלכותית. היום הוא מהווה את לב אתר המורשת העולמית. במרכז הקולג' ניצבים ארבעה מבני פאר קלאסיים כסוג של הפגנת עוצמה המדגישה את חשיבות הכוח הימי הבריטי במאה ה־17.
מדובר במבנים סימטריים מרשימים, הניצבים זה מול זה וביניהם כיכרות ומדשאות ועוד כמה מבנים קטנים, כמו מרכז המבקרים המצוין, הקפלה היפה והאולם המרשים בעל התקרה המצוירת (כניסה בתשלום). אחד הבניינים מושאל לפקולטה למוסיקה וברוב שעות היום ניתן ליהנות מליווי מוסיקלי איכותי לטיול – מחצוצרה בודדת לתזמורת שלמה.
בניית בית החולים החלה ב־1696 והושלמה כעבור 55 שנים. אולם, ההון שהושקע בבנייה השתלם לדורות הבאים. רן, שהשנה מלאו 300 למותו, ועוזרו ניקולס הוקסמור, הותירו אתר מהמרשימים והיפים ביותר בלונדון
בניית בית החולים החלה ב־1696 והושלמה כעבור 55 שנים. אולם, ההון שהושקע בבנייה השתלם לדורות הבאים. רן, שהשנה מלאו 300 למותו, ועוזרו ניקולס הוקסמור, הותירו אתר מהמרשימים והיפים ביותר בלונדון. פתאום, בלב שכונה לונדונית, בין בתי הקפה, הסמטאות הצרות מימי הביניים, החנויות והמסעדות צץ לו קומפלקס מרהיב.
מדובר באתר חובה לחובבי כריסטופר רן, ארכיטקטורה קלאסית ואסתטיקה. הוא מפואר אבל לא מוגזם, מרשים אבל לא מגמד, מרהיב אבל לא רהבתני. עמדו או שבו במקום המתאים לכם, התרכזו בנוף – ודברים טובים יקרו.
בין שני מבני הענק בעלי הכיפות הגדולות והצריחים, מעבר לכביש הראשי, נמצא אחד הבניינים היפים בעיר, זה שבעצם השפיע על תכנון האזור כולו – בית המלכה, שתכנן איניגו ג'ונס, מגדולי הארכיטקטים הבריטים.
הבית נוצר עבור המלכה אנה מדנמרק, אשתו של ג'יימס הראשון. הבית תוכנן ב־1618 אבל עיכובים שונים כמו מלחמות אזרחים, הוצאות להורג של מלכים וגם מקרי מוות טבעיים – הביאו להשלמת הבנייה רק כ־80 שנה מאוחר יותר.
מדובר בבניין בסגנון נאו־קלאסי, שנבנה כווילה מימי הרנסאנס, בקווים פשוטים שמשתלבים בפארק. בהתחלה הבניין היה מוסתר על־ידי הארמון אבל בזמן העבודות על בית החולים לימאים בשנות ה־70 של המאה ה־17 דרשה המלכה מרי השנייה שהנוף לנהר לא יחסם, כפי שהיה בתכנון המקורי.
מאז משלים בית המלכה את מבני הקולג' – והם יוצרים ציר של המשכיות ותנועה מנהר ועד ההר (טוב, גבעה), דרך השדרה המרכזית של הפארק ועד הכנסייה של בלקהית', להבדיל משורת מבנים גדולה על גדות התמזה.
היום המבנה משמש כחלק ממוזיאוני גריניץ' – והוא פתוח לביקורים ומרשים מבפנים ומבחוץ. במקום ישנו אוסף אומנות איכותי, רהיטים היסטוריים וגרם מדרגות אומנותי
היום המבנה משמש כחלק ממוזיאוני גריניץ' – והוא פתוח לביקורים ומרשים מבפנים ומבחוץ. במקום ישנו אוסף אומנות קלאסי ומודרני איכותי, רהיטים היסטוריים וגרם מדרגות אומנותי.
כתושב השכונה לשעבר ומבקר קבוע בפארק גריניץ', ראיתי את בית המלכה מאות פעמים משני צדיו ועדיין אני מתלהב בכל פעם מחדש, אם כי הפעם הראשונה (בדרך למשחק כדורגל בשעות הערב) היא הזכורה מכל.
זו לונדון. חמש דקות משם על הכביש יש אוסף של חנויות מכוערות וטייק אווי – ושכונה רגילה לכל דבר. אבל באמצע – אתר לגאוות העולם כולו. ליד בית המלכה נמצא המוזיאון הימי לבעלי העניין בנושא. מאחוריו, כבר בשטח הפארק, נמצאת יצירת אומנות בשם "ספינת נלסון בבקבוק".
מדובר בדגם של 1 ל־30 של "ויקטורי", ספינת הדגל של האדמירל נלסון בתוך בקבוק זכוכית ענק שיצר האומן ינקה שוניברי. היצירה הוצגה בהצלחה בכיכר טרפלגר, בקרבת עמוד נלסון, עד שנרכשה והועברה למקומה הנוכחי.
השילוב של הספינה המפורסמת ביותר בתולדות הצי והמפרשים העשויים מבדים ממערב אפריקה, נועד לעורר מחשבות על הקשר שבין העוצמה הצבאית ובין הקולוניאליזם והגיוון האתני בבריטניה
השילוב של הספינה המפורסמת ביותר בתולדות הצי והמפרשים העשויים מבדים ממערב אפריקה, נועד לעורר מחשבות על הקשר שבין העוצמה הצבאית ובין הקולוניאליזם והגיוון האתני בבריטניה בת ימינו.
ביום שמש זה מקום נהדר לשתייה קפה. מעל למוזאונים מתנשא הפארק האהוב עליי בלונדון. הוא גדול אבל לא ענק, יש בו אתרים היסטוריים ומודרניים; חלקים מטופחים בקפידה ואחרים יותר פראיים; מדשאות ומגרש קריקט לצד עצים עבותים בני מאות שנים; אוכלוסיית צבאים, גן ורדים ושדרות עצים מפוארות.
בשל הבדלי גובה דרמטיים בין החלק הצפוני לדרומי – יש גם ואדיות, גבעות קטנות וגם נקודת תצפית מהיפות בלונדון לעבר הנהר וקנרי וורף. באופן טבעי פירוש הדבר שישנה גם עלייה תלולה יחסית ולבעלי הכושר המוגבל מומלץ להגיע מהשער הדרומי. ניתן לנסוע ברכבת לבלקהית', ליהנות מסיור בשכונה היוקרתית ולקחת אוטובוס – או לחצות את השטח הפתוח – לעבר שער הכניסה.
הפארק שונה בכל ביקור ותמיד אותו דבר. עתה, באביב, עצי הדובדבן פורחים. בקיץ תורו של גן הוורדים לככב ושל מגרש הקריקט לארח משחקים – ובחורף נוצרת אסתטיקה דרמטית, כשהפארק מושלג והבריכות קפואות. בסתיו, בשלכת, כשעצי הערמונים ממטירים אגוזים והשבילים מלאים בעלי שלכת, פארק גריניץ' הוא ממלכה בפני עצמה.
באביב, עצי הדובדבן פורחים. בקיץ תורו של גן הוורדים לככב ושל מגרש הקריקט לארח משחקים – ובחורף נוצרת אסתטיקה דרמטית, כשהפארק מושלג והבריכות קפואות
וקיים גם השילוב של הפארק והמבנים. מנקודת התצפית ניתן לראות את הקולג' ובית המלכה – ובהמשך את הנהר ואת מזרח לונדון. ממש ליד הנקודה הזו נמצא מצפה הכוכבים המלכותי, גם הוא בתכנונו של כריסטופר רן, שהעניק למקום את חשיבותו המדעית.
כאן התפתחה העבודה על מיפוי גרמי השמיים לצרכי הימאים בצי הסוחר ובצי המלכותי – ומאוחר יותר נקבע קו אורך 0, שעובר מדרום לצפון וחוצה את רצפת רחבת המצפה, הפארק והעולם כולו.
במאה ה־18 יורדי הים עדיין התקשו לנווט. קווי האורך – בניגוד לקווי הרוחב – לא היו קלים לחישוב והפרלמנט הכריז על תחרות ב־1714. ג'ון הריסון עבד כל חייו על פיתוח שעון שיתאים לתנאי הים ובגיל 75, ב־1765, הוא הציג יחד עם בנו את 4H – הדגם הרביעי של השעון שלו.
השעון נוסה בהצלחה בשייט לאיים הקאריביים והריסון זכה בפרס על פריצת הדרך המדעית. ניתן להצטלם בפיסוק רגליים בין העולמות ולבקר במוזיאון הקטן שמיועד לחובבי מדע ואסטרונומיה, שם מוצגים השעונים של הריסון ועבודות של האסטרונומים המלכותיים.
במקום ישנו גם פלנטריום לחובבי התחום אבל יותר מכל ישנה תחושה של חשיבות וחשיבה. כאן נוצרו כמה מהכלים החשובים ביותר בתחומי הניווט, האסטרונומיה, הקרטוגרפיה ומדידת הזמן
במקום ישנו גם פלנטריום לחובבי התחום אבל יותר מכל ישנה תחושה של חשיבות וחשיבה. כאן נוצרו כמה מהכלים החשובים ביותר בתחומי הניווט, האסטרונומיה, הקרטוגרפיה ומדידת הזמן. ב־1874 נקבע זמן ממוצע גריניץ' כבסיס לקביעת אזורי הזמן בעולם כולו, וגם אם היום הזמן נמדד על־ידי שעונים אטומים, זמן ושעה מקושרים למקום הזה.
בין אלו שנהנו מההמצאות האלו היו אנשי צוות הקאטי סארק, ספינת מפרש מהירה שעוגנת היום על הרציף בגריניץ'. הקאטי סארק ("שמלה קצרה" בגאלית ודמות מכשפה משיר של רוברט ברנס הסקוטי) הושקה במספנות בדמברטון שבסקוטלנד ב־1869 ונועדה להיות "טי קליפר" – ספינה מהירה להובלת תה מסין וכותנה מאוסטרליה וסחורת מבריטניה.
ב־1885 קבעה הספינה שיא להפלגת מפרשים בין אוסטרליה ללונדון, 72 יום בלבד. אולם, כבר מיומה הראשון היה ברור שהקאטי שייכת לדור אחר. שבוע לפני השלמת העבודה במספנות, נחנכה תעלת סואץ וספינות קיטור יכלו להפליג למזרח דרך הים התיכון. ספינות המפרש, שהיו תלויות ברוח, לא יכלו להפליג בתעלה ונאלצו להמשיך בנתיבי השייט המסורתיים סביב אפריקה.
בין השנים 1883 ו־1895 חזרה הקאטי סארק לממש את יעודה כספינה מהירה בקו אוסטרליה–בריטניה. הספינה הובילה כותנה לשווקים הבריטיים במהירות שיא למרות התחרות מצד ספינות הקיטור. הספינה המשיכה לשבור שיאי מהירות עד שספינות הקיטור נגסו בשוק לקראת אמצע שנות ה־90 של המאה ה־19.
הספינה נמכרה לבעלות פורטוגלית ב־1895, איבדה את שמה ורק ב־1922 חזרה לבעלות בריטית ולשמה המוכר כספינת חובלים בנמל פלמאות' שבמערב אנגליה ומאוחר יותר בקנט, שבדרום־מזרח אנגליה. ב־1954 הועלתה הספינה למקום משכנה בגריניץ' – ושלוש שנים מאוחר יותר חנכה המלכה את האתר בטקס שהועבר בשידור חי לאומה.
יותר מ־15 מיליון איש ביקרו על ספינת הקאטי סארק. היא הפכה לאחד האתרים האהובים ביותר בבריטניה. אבל השנים על המזח היבש והחשיפה לגשם הביאו לקורוזיה ולהתעקמות השלד – ולחשש ממשי לשלומה
יותר מ־15 מיליון איש ביקרו על סיפונה מאז, והיא הפכה לאחד האתרים האהובים ביותר בבריטניה. אבל השנים על המזח היבש והחשיפה לגשם הביאו לקורוזיה ולהתעקמות השלד – ולחשש ממשי לשלומה. ב־2007 החלו עבודות שיפוצים נרחבות. הסיפונים, התרנים והמפרשים פורקו, חלקי המתכת חוזקו, חלקי העץ טופלו וגוף הספינה הורם.
לילה אחד עלה שואב אבק תעשייתי באש ודליקת ענק השתוללה באתר העבודות. אחרי כמה ימים של הלם ואבל התברר למרבה המזל שיותר מ־50% מהספינה פורקו ממנה זמן קצר לפני השריפה – והנזק היה קטן בהרבה מהחששות.
ב־2012, השנה שבה אירח הפארק את התחרויות האולימפיות לרכיבה על סוסים, נחנכה הספינה מחדש כשהיא מרחפת בבטחה מעל גלי זכוכית לעוד כמה מאות שנים. המקום פתוח לביקורים בתשלום ולהתרשמות מחיי המלחים. ניתן אף, בתשלום נוסף, לטפס על סולמות החבלים ולהעפיל למפרשים הגבוהים (מאוד) ולגלוש מהם באומגה לסיפון.
ליד הספינה נמצאת המנהרה להולכי הרגל, שמצדה השני ניתן ליהנות מתצפית נוספת לעבר הציר המפואר של הבניינים והפארק. מעבר לאתרים ההיסטוריים והפארק האהוב, ישנה גריניץ' העירונית. במרכזה נמצא שוק מקורה של עתיקות, עבודות יד, מזכרות ודוכני מזון.
המקום, כמו כל העסקים באזור, ספג מכה קשה בימי הקורונה וטרם חזר לתפארתו, אבל ניכרת התאוששות, והשוק הולך ומתמלא חזרה בעסקים שונים ובתיירים. עם קצת מזל וסבלנות ניתן למצוא מציאות של ממש
המקום, כמו כל העסקים באזור, ספג מכה קשה בימי הקורונה וטרם חזר לתפארתו, אבל ניכרת התאוששות, והשוק הולך ומתמלא חזרה בעסקים שונים ובתיירים. עם קצת מזל וסבלנות ניתן למצוא מציאות של ממש. אולם, יש ימים בלי דוכן ראוי אחד. זה חלק מחוויית החיפוש.
אין בשוק וברחובות מסביב מחסור במסעדות, בדוכנים, במאפיות ובבתי קפה וגם לא בחנויות בוטיק, אבל יש שני פאבים ראויים לציון מיוחד. בטיילת שעל שפת התמזה, בין הקולג' לנהר לכיוון מזרח, נמצא פאב טרפלגאר טאברן. הצייר הדגול ויליאם טרנר והסופר צ'ארלס דיקנס אכלו שם – והאחרון אף אזכר אותו באחד מספריו.
ראשי ממשלות כמו בנג'מין דיזראלי וויליאם גלדסטון בילו שם ולא בלי סיבה. מהחלונות נשקף נוף הנהר והקירות מכוסים בעבודות אומנות. זה לא עוד פאב מסחרי אלא פאב היסטורי, בדומה לפאב הקאטי סארק שבהמשך הטיילת.
מחלונות הפאב השני נשקף קומפלקס ה־O2 הענק; ספינות אובר טסות על המים; וקירות העץ עשויות בחלקן משלדי ספינות טבועות שחולצו מתחתית הנהר ומקורות עץ של אצטדיון הוואלי הסמוך של קבוצת צ'רלטון את'לטיק.
האצטדיון נסגר לכמה שנים בשנות ה־80, לפני שאוהדים הצילו אותו וחידשו אותו. קורות העץ הישנות הפכו לחומר גלם מקומי ומרגש, לפחות אותי. זה המקום לסיים את היום עם פיינט או עם כוס קפה או עם אוכל פאבים טיפוסי – ולהעיף מבט בטיילת.
פעם, הטיילת הזאת הייתה מוקד הכוח הצבאי והכלכלי של בריטניה. מכאן יצאו סחורות וספינות מלחמה, כאן גם נפרצו גבולות במדע ובאומנות. ישנם דרכים רבות לחזור מגריניץ', אבל הדרך המומלצת היא ברכבל
פעם, הטיילת הזאת הייתה מוקד הכוח הצבאי והכלכלי של בריטניה. מכאן יצאו סחורות וספינות מלחמה, כאן גם נפרצו גבולות במדע ובאומנות. ישנם דרכים רבות לחזור מגריניץ', אבל הדרך המומלצת היא ברכבל מעל לנהר. הקו יוצא מתחנת נורת' גריניץ' ונוחת בגדה הצפונית. משם ניתן לעלות על רכבת קלה למרכז.
זה לא קו הגיוני או חסכוני בזמן אלא פרויקט טיפוסי שנחנך כשבוריס ג'ונסון עמד בראשות העיר, במימון של חברת תעופה מהמפרץ הפרסי. אולם, אין דרך מיוחדת יותר לסיים יום בגריניץ'. 90 מטר מעל לתמזה ו־400 שנה אחורה וקדימה בתרבות ובזמן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם