ערב יום הזיכרון, ולאחר יום השואה, צריך פעם אחת לשאול: למה החרדים חיים במדינת ישראל?

זו לא שאלה קנטרנית. היא לא נשאלת כלפי כל קבוצת אוכלוסייה שמתנגדת למדיניות מסוימת, או מבקשת זכויות ייחודיות.

אבל קבוצת החרדים, על חצרותיהם ומפלגותיהם השונות, מכריזים בשבוע הזה בריש גלי כי הם לא עומדים בצפירה ליום השואה, לא עומדים דום לזכר חללי צה"ל, הם לא ציונים לטענתם, הם לא מוכנים להתגייס לצה"ל ודורשים לעגן את הדרישה הזאת בחוק יסוד, הם לא מוכנים ומתנגדים להכניס לימודי ליבה לישיבות ולבתי הספר ברשתות החינוך העצמאי שלהם, כלומר ילדיהם לא ילמדו אזרחות, לא היסטוריה של עם ישראל ובוודאי לא מקצועות ליבה שיאפשרו להם להשתלב בחיים הכלכליים האזרחיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל.

מדוע אם כן הם חיים במדינת ישראל?

החרדים מכריזים בשבוע הזה בריש גלי כי אינם עומדים בצפירה ליום השואה או לזכר חללי צה"ל, הם לא ציונים לטענתם, הם לא מוכנים להתגייס לצה"ל ומתנגדים ללימודי ליבה. מדוע הם חיים בישראל?

מדוע הם לא יורדים מהארץ אל אחיהם בברוקלין למשל?

מה מחזיק את החרדים במדינת ישראל? עולמם הערכי נמצא בעיקר בספרי גמרא והלכה מלפני 600 שנה, הם מתנגדים לכל חוק שמאפשר לקהילות להט"בים שוויון, לכל חוק שמאפשר לנשים שוויון בשירות צבאי, או ייצוג בכנסת או סתם על שלט ברחוב.

הם מתעקשים לנהל את חיי הרוב החילוני בכל הקשור למנהגים ומסורת דתית (נישואין גירושים, מיהו יהודי, תרומת איברים, קבורה) ומסרבים להכיר בזרמים אחרים של היהדות החיים בישראל.

מדוע הם חיים בישראל. במדינת ישראל?

האם יש כאן אתר היסטורי שמחבר אותם אליו מבחינת הזדהות ערכית ואמונה? ירושלים? בית המקדש?

אבל בירושלים של ימינו אין בית מקדש, התפילות לירושלים נישאו גם מהגולה, והחרדים גם לא משתתפים כמעט בעול חייה של ירושלים, או של בית שמש. הם משתדלים לא לשלם מיסים ולחיות בעיקר על חשבון הציבור "הכופר", על חשבון "צבא השמד" שיגן עליהם אבל הם לא יתגייסו אליו.

מדוע אם כן הם חיים במדינה הזאת? הרי הם מתנגדים לכל מהותה. לכל עקרונות מגילת העצמאות שלה. לדגל, להמנון, לימי ההזדהות הציבוריים שלה. הם לא מזדהים עם ערכי הרוב המרכיב את מדינת ישראל ומגן עליה ומקיים אותה.

מדוע אם כן הם חיים במדינה הזאת? הרי הם מתנגדים למהותה. לעקרונות מגילת העצמאות שלה. לדגל, להמנון, לימי ההזדהות הציבוריים שלה. הם לא מזדהים עם ערכי הרוב המרכיב אותה, מגן עליה ומקיים אותה

מדוע הם בכלל  חיים כאן? דווקא כאן?

ככל שאתה הופך והופך בשאלה הזו סימן השאלה גדל.

נכון שיש כאן הכללה מסוימת ויש חלקים מבין החרדים שעובדים ואף משרתים. אולם הנהגת החרדים מבין הרבנים החשובים ומועצות חכמי התורה שלהם, נציגיהם בכנסת ובהנהגת הישיבות, מובילים דרך שאין בה הסבר מדוע הם חיים במדינת ישראל .

ערב יום הזיכרון ולאור הוויכוח החריף, שבו נשמעים גם איומי הסירוב להתנדב של מתנדבי שירות המילואים, השאלה הזו מתחדדת.

ההפיכה המשטרית, אשר לה שותפים החרדים במלוא אונם, וציפייתם לקבל את דרישותיהם בתקציבים ובחוקי אפליה נגד החילונים – מחזקת את התמיהה מדוע הם בכלל חיים פה. מדוע הם מנסים לכפות על הרוב המוחלט של אזרחי המדינה גם את דרישותיהם וגם שינוי משטרי שאינו מקובל על חלק גדול מאוד בציבור שאינו חרדי.
מדוע?

התשובות נמצאות רק בעניין אחד.
הטפילות הנוחה.

לחרדים במדינת ישראל נוח לחיות על חשבון הזולת והמדינה, חיי טפילות קהילתיים ואישיים נוחים על גבם של החילונים. לקבל את התקציבים, להנות מהפטור מגיוס, לקבל שטחי מחיה, דיור זול, פטור מארנונה ומיסים, הקלות בתשלומי ביטוח לאומי, גנים ומוסדות חינוך. פשוט נוח וקל וזמין.

מה שיהיה בלתי אפשרי בשום מדינה אחרת בעולם הדמוקרטי ובוודאי לא בעולם הלא דמוקרטי.

נכון שזו הכללה, ובין החרדים יש שעובדים ואף משרתים, אך הנהגת החרדים מבין הרבנים החשובים, הישיבות, מועצות חכמי התורה שלהם ונציגיהם בכנסת מובילים דרך שלא מסבירה מדוע הם חיים בישראל

ערב יום הזיכרון, צריך פעם אחת לשאול את אריה דרעי ומשה גפני, יצחק גולדנקנופף, ישראל אייכלר וחבריהם – מדוע אינכם יורדים מהארץ למדינה שלא תבקש לגייס אתכם? לא תשאל אתכם את כל השאלות הללו? תאפשר לכם לנהל חיי גטו קהילתיים וכל מה שתצטרכו זה להתנהג שם כשאר האזרחים – לעבוד ולשלם על פרנסתכם, חייכם והגנתכם.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.