הארכיטקטורה האזורית שינתה את פניה
ערב הסעודית ואיראן שוב פותחות את השגרירויות שלהן בטהרן ובריאד; שר סורי מבקר בבירה הסעודית; וגם אנשי חמאס פתאום זוכים בהכרה ובהזמנה לביקור רשמי, במקביל לביקורו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.
פתאום נדמה שכל מה שישראל השיגה בעולם הערבי בשנים האחרונות מוטל בספק. המדינות הערביות, כולל מדינות "הסכמי אברהם" ובראשם איחוד האמירויות, פתחו בתהליך מואץ של התקרבות לאיראן כבר לפני כמה שנים – ועכשיו התהליך הזה הסתיים בחתימה על הסכם הנורמליזציה.
גם סוריה, שהייתה מנודה מאז 2011, מקבלת בהדרגה לגיטימציה. לא ברור אם היא תחזור לשורות הליגה הערבית כבר בחודש במאי, אך ברור שזאת הכוונה של האמירתים והסעודים, שתומכים במהלך הנ"ל. העולם הערבי מעוניין ברגיעה, גם מול איראן ובת בריתה סוריה – וגם בשטחי הרשות הפלסטינית.
למען הרגיעה, העולם הערבי מוכן לנסות גישה חדשה: דיפלומטיה במקום לוחמנות, גמישות במקום עקשנות. לא כולם מרוצים: בחריין – שתמיד הרגישה מאוימת על־ידי איראן בגלל האוכלוסייה השיעית הגדולה שלה – אולי לא מרוצה, אך בגלל קרבתה לערב הסעודית היא מסתירה זאת היטב.
גם סוריה, שהייתה מנודה מאז 2011, מקבלת בהדרגה לגיטימציה. לא ברור אם היא תחזור לשורות הליגה הערבית כבר בחודש במאי, אך ברור שזאת הכוונה של האמירתים והסעודים
גם כווית, קטאר, מצרים ומרוקו לא ממהרות לשום מקום (אם סוריה לא תחזור לחיק הליגה הערבית הפעם, זה יקרה בזכות התנגדותן). כולן ממתינות לראות כיצד יתנהגו האיראנים כדי להבין האם המדיניות הערבית החדשה נשאה פרי והצליחה להשפיע על ההתנהלות של טהרן.
המשך המדיניות הפייסנית הנוכחית יהיה תלוי, כאמור, בהתנהגות של איראן בסוריה, בתימן, בעיראק ובמדינות נוספות. ומה באשר לישראל? למרות רצונו העז של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנרמל את היחסים עם ערב הסעודית – ואף לקשור את השלום עם הפלסטינים בעניין הזה (כי אם הסעודים יבואו, גם לפלסטינים לא תהיה ברירה) – כרגע נדמה שבבירה הסעודית החליטו לשים את ישראל על המתנה.
שלום עם ערב הסעודית עדיין אפשרי משום שיש להם מה להרוויח ממנו. אולם, מבחינתם, העניין הזה לא בוער כלל וניתן לדחות אותו למועד מאוחר יותר, כשהמצב בישראל יהיה יותר רגוע – ובבית הלבן יישב נשיא אחר.
אבל מה שצריך להדאיג את ההנהגה הישראלית זה לא הכתף הסעודית הקרה בעניין הנורמליזציה, אלא הרצון לנרמל יחסים עם איראן. גם אם העניין הזה זמני – כי הרי נמר לא יהפוך חברבורותיו – יש תוכניות בתחום הביטחוני והכלכלי שעלולות לעצור; יש יחסים שעתידים להצטנן.
שלום עם ערב הסעודית עדיין אפשרי משום שיש להם מה להרוויח ממנו. אולם, מבחינתם, העניין הזה לא בוער וניתן לדחות אותו למועד מאוחר יותר, כשהמצב בישראל יהיה יותר רגוע
כרגע יש הרבה אי־ודאות בנוגע לעתיד הקרוב, שלא לדבר על עתיד הרחוק. ישראל תצטרך לחפש את דרכה בתוך המציאות המשתנה ולעשות זאת בחכמה בזמן שהיא ממשיכה לשמור על יחסים טובים עם מדינות ערב ולהיאבק נגד הכוונות של איראן להשתמש במצב החדש כדי להתעצם.
ההנהגה הישראלית תצטרך להיות ממוקדת מאוד בזירה ההפכפכה הזאת. דיבורים על רצון בשלום עם ערבה הסעודית אינם מספיקים. לישראל דרושה מדיניות אזורית חדשה ומשולבת כדי להתמודד עם כל האתגרים החדשים. ספק אם להנהגה הנוכחית של המדינה יש את הקשב הדרוש לכך.
סודאן שוב מדממת והפתרון לא נראה באופק
לפחות 270 בני אדם נהרגו ואלפים נפצעו בסודאן מאז שפרצה הלחימה בין הצבא לבין "כוחות התמיכה המהירה" – כוח צבאי שצמח מתוך מיליציית ג'נג'וויד הרצחנית, שנלחמה לצד צבא סודאן במלחמה בדארפור.
מנהיג הצבא ומנהיג המדינה, עבד אל־פתאח בורהן, האיש החזק ביותר בסודאן, האשים את כוחות התמיכה המהירה ואת העומד בראשם, מוחמד חמדאן דגאלו "חמיתי", בניסיון הפיכה נגדו.
כמה מדינות ערביות קראו לצדדים להפסיק את הלחימה, אך כמו שקורה לא פעם בעולם הערבי – לא כולם תומכים באותו צד. בעוד שמצרים תומכת בצבא הסודאני, בריאד ובאבו דאבי קרובים יותר לכוחות התמיכה המהירה
בבירה ח'רטום מתנהלים קרבות קשים ואזרחים רבים, שהיו לכודים בביתם במהלך הימים האחרונים, החלו לעזוב את האזור בניסיון להימלט לערים בטוחות יותר. מי שלא הספיק לברוח מסתכן במחסור חמור במצרכים שאוזלים במהירות.
כמה מדינות ערביות קראו לצדדים להפסיק את הלחימה, אך כמו שקורה לא פעם בעולם הערבי – לא כולם תומכים באותו צד. בעוד שמצרים תומכת בצבא הסודאני, בריאד ובאבו דאבי קרובים יותר לכוחות התמיכה המהירה.
מי שמשקיף מהצד בתדהמה על הדרמה האלימה בח'רטום ובאומדורמאן הסמוכה הם מיליוני האזרחים שהשתתפו לפני כ־40 שנים במהפכה, שבמהלכה הודח הנשיא עומר אל־בשיר.
הגנרלים שפעם שירתו את אל־בשיר השתלטו על המדינה וסירבו לפנות את מקומם לטובת החברה האזרחית. המאבק האלים בין הכוחות הצבאיים השונים מראה בבירור ש"האביב הסודאני" נכשל להביא דמוקרטיה לסודאן בניגוד לרצונו של העם הסודאני, ששוב נאלץ לנוס על נפשו ולסבול מאלימות קשה.
לבנון בלי נשיא, בלי ממשלה וגם הבחירות המקומיות נדחו
הפרלמנט הלבנוני הצביע שוב על הארכת כהונת חברי מועצת העירייה ובכירים מקומיים אחרים, ודחה את הבחירות כדי למנוע שיתוק פוליטי נוסף במדינה. כמה חברי פרלמנט, כולל ממפלגת "הכוחות הלבנוניים" הנוצרית, החרימו את ההצבעה והביעו את התנגדותם למהלך הזה.
הנשיא הלבנוני הקודם מישל עאון סיים את כהונתו באוקטובר 2022 ומאז ללבנון אין נשיא. הבחירות לפרלמנט נערכו במאי 2022 – ומאז המדינה מתנהלת עם ממשלת מעבר. דחיית הבחירות המקומיות מצטרפת לשורה של כישלונות המאפיינים את המערכת הפוליטית במדינה, שלא מסוגלת לקבל החלטה כמעט באף תחום, כולל בנושא שולי כמו שעון קיץ.
דחיית הבחירות המקומיות מצטרפת לשורה של כישלונות המאפיינים את המערכת הפוליטית במדינה, שלא מסוגלת לקבל החלטה כמעט באף תחום
אזרחים רבים ממשיכים לצאת ולהפגין ליד הפרלמנט ובית הנשיא (הריק), אך אפילו הם כבר לא מאמינים שניתן לשנות דבר כדי להציל את הטיטניק הטובעת, שפעם הייתה השוויץ של המזרח התיכון.
מצרים: משפיענית רשת תיאסר בגלל "פגיעה בערכי המוסר"
סלמה אל־שימי רק רצתה ליהנות ברשת ולהרוויח סכומים נאים. היא הצטלמה בבגדים של נערה כפרית, נצמדה לרכבי יוקרה והקליטה סרטון ליד הפירמידות הגדולות בגיזה וליד פרימידת המדרגות בסקארה. אחרי פרסום הסרטון הזה, סלמה נעצרה בפעם הראשונה. היא הואשמה ב"פגיעה בערכי המוסר" ובפגיעה "בהיסטוריה הפרעונית המפוארת".
היא שוחררה ממעצר ולאחר כשנתיים נעצרה שוב. בתחילת השבוע בית משפט באלכסנדריה גזר את עונשה: שנתיים מאסר בכלא וקנס כספי בגובה של כ־100 אלף לירות מצריות. אולם, אל־שימי לא לבד. גם משפיעניות רשת אחרות שניסו את מזלן באינסטגרם, טיקטוק ויוטיוב נעצרו – וחלקן נזרקו לכלא בגין "עבירות בתחום המוסר".
בתחילת השבוע בית משפט באלכסנדריה גזר את עונשה: שנתיים מאסר בכלא וקנס כספי בגובה של כ־100 אלף לירות מצריות
אחת מהן, מיאדה אדהם, גם הואשמה בסחר בבני אדם. למה השלטונות רודפים את כוכבות הרשת בעלות מאות־אלפי העוקבים? האם מצרים הופכת למדינה דתית יותר או שמא השלטון חושש ממוקדי הכוח החדשים ברשת – אפילו אם מדובר במעריצים של דוגמניות ובלוגריות? ייתכן שזה קשור בשתי הטענות.
היום הזה בתולדות מזה"ת: "האביב הברברי"
ב־20 באפריל 1980, התסיסה שזכתה בשם "האביב הברברי" באלג'יריה הגיעה לשיאה. אלפי ברברים – שזעמו על הערביזציה בארצם, שלא מכבר השתחררה מהשלטון הצרפתי – דרשו אוטונומיה תרבותית ושפתית.
בצרפת התפתחו תנועות ברבריות לאומיות וקבוצות תרבותיות משום שאלג'יריה מנעה זאת באופן נחרץ. ב־10 במרץ 1980 בוטל כנס חשוב בנושא התרבות הברברית באוניברסיטת חסנואה בעיר טיזי אוזו. בעקבות ביטול הכנס, פרצו הפגנות ושביתות בבתי ספר, באוניברסיטאות ובעסקים.
במשך כחודש וחצי השלטונות עצרו מאות פעילים, סטודנטים ורופאים ברברים. בעקבות כך, ב־20 באפריל, הוכרזה שביתה כללית. המחאה דוכאה, אך לאחר מכן הזהות הברברית קיבלה הכרה באלג'יריה ובמדינות ערב אחרות בצפון אפריקה. בשנת 2016 השפה הברברית הפכה לאחת השפות הרשמיות באלג'יריה, במקביל לשפה הערבית.
המחאה דוכאה, אך לאחר מכן הזהות הברברית קיבלה הכרה באלג'יריה ובמדינות אחרות בצפון אפריקה. בשנת 2016 השפה הברברית הפכה לאחת השפות הרשמיות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם