הבריכה החיצונית של אתר הנופש "פינס", ניו יורק (צילום: Courtesy/Steingart associates via the Borscht Belt Historical Marker Project)
Courtesy/Steingart associates via the Borscht Belt Historical Marker Project

הריזורט היהודי

בזמן שהאנטישמיות האמריקאית גאתה, "רצועת הבורשט" שבהרי הקטסקילס קמה לחיים ● יהודי ארה"ב הפכו את האזור לסמל של שגשוג תרבותי וחופש – ואז נטמעו בחברה ונטשו את המקום ● עתה, ארגונים שונים שואפים להחיות את האזור מחדש עם מוזיאון, שילוט מיוחד ומופעי סטנד־אפ, כדי להנציח ולחגוג את תור הזהב היהודי

מלון נוולי גרנד ההיסטורי מתפורר בפינה נידחת בהרי קטסקיל. הכניסה למבנה – שמכיל מאות חדרים – מלוכלכת בפסולת, וחומר בידוד ישן מציץ מסדקי התקרה. ונדליסטים ניתצו את רוב חלונות החדרים – וכתובות גרפיטי פוגמות בחזית הלבנה של הבניין.

המבנה בן עשר הקומות מתנשא מעל מתחם הכולל בריכה שפשטה בה צמחייה, ג'קוזי, בית קפה וחנות למוצרי גולף. רצפת המתחם מכוסה בעפר, באזוב ובזכוכיות מנופצת.

בימי הזוהר של המלון – באמצע המאה הקודמת – הנוולי היה אחד מאתרי הנופש הבולטים של הקהילה היהודית. המלון שימש כאייקון תרבותי ומכונן עבור יהודי ארה"ב – והייתה לו השפעה מתמשכת על החברה האמריקאית.

זרם המבקרים יבש לפני עשרות שנים, וכמעט כל המלונות, בתי הבונגלו ואתרי הנופש האחרים ננטשו או נהרסו. הזיכרון של מה שכונה "חגורת הבורשט" כמעט התפוגג. אולם, ארגונים עממיים פועלים עתה לשימור הזיכרון הזה במסגרת פרויקטים הכוללים הצבת שלטים מיוחדים, פתיחת מוזיאון, עריכת אירועי תרבות, פיתוח תוכנית לימודים – וצילומים לתיעוד שרידי אתרי הנופש.

מלון אוונס ליד אגם אוונס, ניו יורק, 1965 (צילום: Courtesy/Max Schwarz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)
מלון אוונס ליד אגם אוונס, ניו יורק, 1965 (צילום: Courtesy/Max Schwarz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)

זרם המבקרים יבש לפני עשרות שנים, וכמעט כל המלונות, בתי הבונגלו ואתרי הנופש האחרים ננטשו או נהרסו. הזיכרון של מה שכונה "חגורת הבורשט" כמעט התפוגג

מלבד הנצחת העבר, הם מקווים שהיוזמות הללו יחזקו את כלכלת האזור, יחברו יותר יהודים להיסטוריה שלהם ויתרמו למלחמה באנטישמיות. המאמצים הללו החלו על רקע עניין מחודש באותו פרק זמן היסטורי לאור האסתטיקה הנוסטלגית המוצגת ב"גברת מייזל המופלאה", סדרת הלהיט של אמזון, שעלילתה מתרחשת באותה תקופה.

"הסיפור של חגורת הבורשט הוא ייחודי", אומר ג'רי קלינגר, ראש החברה היהודית האמריקאית לשימור היסטורי, שמעורב בפרויקט השילוט. "זה סיפור הרבה יותר גדול, הרבה יותר עשיר, מכפי שהרבה אנשים מעריכים. זה חלק מהתרבות וההיסטוריה האמריקאית".

"בית קיץ ייחודי"

מהגרים יהודים זרמו לארה"ב בסוף המאה ה־19 כדי להימלט מהאנטישמיות באירופה. מהגרים דוברי יידיש יצרו לעצמם דריסת רגל בעולם החדש בעודם מתמודדים עם אנטישמיות נרחבת ומתגוררים בשיכונים בניו יורק. שכונות המגורים הצפופות היו לוהטות בקיץ; מיזוג האוויר טרם הומצא – וחלק מהדיירים ישנו על המרפסות כדי לברוח מהחום.

סביב מפנה המאה, יהודי ניו יורק החלו לנסוע צפונה להרי קטסקיל לחופשת הקיץ. האזור ההררי ממוקם כ־150 קילומטר צפונית לעיר ניו יורק, וידוע ביערות, במפלי המים ובעיירות הקטנות שלו.

פרסומת לאירוח כשר בהרי קטסקיל במדריך למטייל היהודי מ־1917 (צילום: רשות הציבור)
פרסומת לאירוח כשר בהרי קטסקיל במדריך למטייל היהודי מ־1917 (צילום: רשות הציבור)

בתי מלון רבים בארה"ב אסרו על כניסת יהודים – ומודעות מהתקופה התריעו: "לא מקבלים עברים או שחפנים"; "גויים בלבד" או "לקוחות נוצרים בלבד". מתקני אירוח אחרים לא הציעו שירותים לשומרי כשרות

כמה יהודים אף התיישבו שם, הקימו חוות באזורים הכפריים והשכירו חדרים לנופשים במהלך הקיץ לצורך הכנסה נוספת. בתי מלון רבים בארה"ב אסרו על כניסת יהודים – ומודעות מהתקופה התריעו: "לא מקבלים עברים או שחפנים"; "גויים בלבד" או "לקוחות נוצרים בלבד". מתקני אירוח אחרים לא הציעו שירותים לשומרי כשרות.

פרסום יידי בעיקרו בשם "דער יידישער פארם אלמנאק" ("אלמנך החווה היהודי") החל להוציא "מדריך חופשות יהודי" בשנות ה־20 של המאה הקודמת כדי ליידע את הקוראים על אתרים בטוחים שמקבלים יהודים.

רבות מהמודעות במדריך היו ל"בתי חווה" בהרי קטסקיל, שפרסמו את השירותים הכשרים שלהם, את האוכל הטרי הגדל בחוות ואת הפינוקים שהם מציעים כמו מים חמים, מכשירי טלפון ואורות חשמליים. "בית קיץ ייחודי לחבר'ה יהודים־אמריקאים ייחודיים. מטבח הונגרי כשר למהדרין. מוזיקה וריקודים מדי ערב", נכתב במודעה למקום בשם "Bell House".

בתי ההארחה המוקדמים הכשירו את הקרקע לפיתוח מרכז נופש יהודי. חלק מהם נטשו את החקלאות כדי להתמקד באירוח או הרחיבו את הנכסים שלהם כדי שיוכלו להכיל מספר רב יותר של מבקרים. מלון גרוסינגר'ס, ששימש השראה לסרט "ריקוד מושחת", החל את דרכו כאסם בעשור השני של המאה ה־20.

חדר הטרסה במלון גרוסינגר'ס, ניו יורק (צילום: Bill Bard Associates via the Borscht Belt Historical Marker Project)
הטרסה במלון גרוסינגר'ס, ניו יורק (צילום: Bill Bard Associates via the Borscht Belt Historical Marker Project)

מלון גרוסינגר'ס, ששימש השראה לסרט "ריקוד מושחת", החל את דרכו כאסם בעשור השני של המאה ה־20. עד מהרה בתי האירוח התרחבו לכדי רשת של מאות בתי מלון, מתחמי בונגלו ואתרי נופש

עד מהרה בתי האירוח התרחבו לכדי רשת של מאות בתי מלון, מתחמי בונגלו ואתרי נופש. חלקם הציעו מאות חדרים ומתקנים כמו בריכות, מועדוני לילה, תיאטראות ומסעדות. ההמונים החלו להגיע לאזור בסביבות שנות ה־20.

בשנות ה־50, חצי מיליון בני אדם נהנו מדי שנה מאתרי הנופש באזור, כך על פי מכון קטסקילס מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. המקום היה ידוע בכינוי "האלפים היהודיים", "ההרים" או "חגורת הבורשט" על שם מרק הסלק, שהיה פופולרי בקרב המהגרים מאירופה.

אולם, בתי האירוח לא שימשו רק כמקום לינה. הם הפכו לעולם קיצי בפני עצמם והציעו למבקרים חוויית פנאי אמריקאית במסגרת הנוחה והבטוחה של קבוצות המהגרים היהודים, שאליהן הם השתייכו.

חלק מהמקומות היו קשורים לשכונות מסוימות בעיר, ואפשרו לחברי הקהילה להתכנס יחד במהלך החופשות שלהם. פעמים רבות הנשים והילדים נשארו בצפון במהלך השבוע – והבעלים חזרו לעיר כדי לעבוד. בסופי השבוע הם שבו למקום ברכבת, באוטובוס או במכונית. הצעירים מצאו עבודות קיץ באתרי הנופש כדי לממן את השכלתם או בחיפוש אחר רומנטיקה.

הכניסה ל"שביל הפלרטוטים" בבית ההארחה טמרק בהרי קטסקיל, פארק גרינוולד, ניו יורק (צילום: Max Schwartz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)
הכניסה ל"שביל הפלירטוטים" בבית ההארחה טמרק, הרי קטסקיל, פארק גרינוולד, ניו יורק (צילום: Max Schwartz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)

האזור גם הפך לבית גידול ומקפצה לקומיקאים, מוזיקאים ואומני במה אחרים. הם יכלו להתחיל בבתי מלון קטנים יותר, לשכלל את המופע שלהם בהופעות הליליות – ולפלס את דרכם אל אתרי הנופש הגדולים

אתרי הנופש סיפקו שפע של אוכל ובידור למבקרים, בדומה לספינות השיט המודרניות. הנוולי הציע לאורחיו מסלול גולף, קאנטרי קלאב, אגם עם סירות מנוע, עיצוב מפואר ובריכה מקורה.

האזור גם הפך לבית גידול ומקפצה לקומיקאים, מוזיקאים ואומני במה אחרים. הם יכלו להתחיל בבתי מלון קטנים יותר, לשכלל את המופע שלהם בהופעות הליליות, לצפות בחבריהם מופיעים – ולפלס את דרכם אל אתרי הנופש הגדולים. היו גם הצגות תיאטרון ברמה גבוהה, ולכמה מהאתרים היו נבחרות ספורט משלהם.

כמרכז בידור, "חגורת הבורשט" הפכה מוקד משיכה לאומני במה יהודים ולא יהודים כאחד, כמו ברודווי או לאס וגאס. רבים מהם המשיכו מאוחר יותר להופעות בטלוויזיה ובמקומות אחרים מחוץ להרי קטסקיל – וייצאו את "חגורת הבורשט" לשאר אמריקה.

מופעי סטנד־אפ תפסו מקום מרכזי בסצנה, וייצרו קומיקאים כמו וודי אלן, ג'רי סיינפלד, מל ברוקס, רודני דיינג'רפילד, לני ברוס וג'ואן ריברס. אתוס מופעי הסטנד־אפ של האזור מהדהד עד היום בעולם הבידור האמריקאי ובסצנת הסטנד־אפ המחודשת של העיר ניו יורק.

מלון צ'רלס וליליאן בראון, לוך שלדרייק, ניו יורק, 1960 (צילום: Steingart Associates via the Borscht Belt Historical Marker Project)
מלון צ'רלס וליליאן בראון, לוך שלדרייק, ניו יורק, 1960 (צילום: Steingart Associates via the Borscht Belt Historical Marker Project)

מופעי סטנד־אפ תפסו מקום מרכזי בסצנה, וייצרו קומיקאים כמו וודי אלן, ג'רי סיינפלד, מל ברוקס, רודני דיינג'רפילד, לני ברוס וג'ואן ריברס. אתוס מופעי הסטנד־אפ של האזור מהדהד עד היום בעולם הבידור האמריקאי

גם מיעוטים אחרים מצאו מפלט באזור, בהם שחורים, אירים, איטלקים ולהטב"קים. ג'קי רובינסון, ששבר את מחסום הצבע בבייסבול מקצועי ב־1947 עם הברוקלין דודג'רס, היה אורח קבוע בגרוסינגר'ס והיה מיודד עם משפחת גרוסינגר. בונגלו בשם "קאסה סוזנה" הציע מרחב בטוח לבעלי מגדר נון־קונפורמי.

זיכרון ושכחה

"חגורת הבורשט" חוותה דעיכה בשנות ה־70 כשהאנטישמיות פחתה והיהודים האמריקאים השתלבו יותר בחברה. רבים מהם עזבו את העיר, דורות חדשים החליפו את הישנים – וטיסות נעשו נגישות יותר. בשנות ה־80 רוב אתרי הנופש כבר סגרו את שעריהם.

כיום, המבנים הרעועים נהרסים או מוסבים לשימוש אחר. אלו שנהגו לפקוד את "חגורת הבורשט" כבר הלכו לעולמם או הזדקנו. בתי הבונגלו עומדים ממוטטים לצדי הדרך, מוקפים עשב שגדל פרא.

מלון גרוסינגר'ס נהרס באופן חלקי בשרפה בשנה שעברה. בראונ'ס – אתר נופש מוביל אחר – נשרף ב־2012. הקונקורד נעל את שעריו ב־1998, וקטשר'ס נסגר ב־2013. המבנה שלו נהרס ובמקומו נבנה אתר יוגה ובריאות. מצבו הכלכלי של האזור התדרדר גם הוא כשהתיירות יבשה.

הבריכה המקורה במלון גרוסינגר'ס בליברטי, ניו יורק (צילום: מריסה שיינפלד)
הבריכה המקורה במלון גרוסינגר'ס בליברטי, ניו יורק (צילום: מריסה שיינפלד)

המבקרים בנוולי היום צריכים להתגנב פנימה דרך חור בגדר ולחצות נחל על קורה חלודה כדי להגיע לנכס הנטוש. שלט על הדרך מציע 550 אקרים [כ־2,200 דונם] למכירה, כשהאתר נראה בקושי ממרחק מבעד לעצים.

אולם, כמה פרויקטים עממיים חדשים שואפים לשמר את ההיסטוריה. הצלמת מריסה שיינפלד גדלה בהרי קטסקיל. ב־2016 היא פרסמה ספר עטור שבחים המתעד את אתרי הנופש, בשם "חגורת הבורשט: ביקור בשרידי ארץ הנופש היהודית של אמריקה". התמונות מציגות את המבנים הבלויים, הנטושים, שהזמן קפא בהם.

מאוחר יותר היא חברה לקלינגר מהחברה היהודית האמריקאית לשימור היסטורי, שמציבה שלטים היסטוריים במרחבים ציבוריים ברחבי ארה"ב כדי ליידע את העוברים והשבים על ההיסטוריה המקומית.

לוחיות זיכרון הוצבו באזורים ציבוריים ברחבי ניו יורק, אבל אף אחת מהן לא מוקדשת להיסטוריה היהודית של הרי קטסקיל. בשנה שעברה שיינפלד וקלינגר השיקו את פרויקט לוחיות הזיכרון של "חגורת הבורשט"

לוחיות זיכרון היסטוריות כבר הוצבו באזורים ציבוריים ברחבי מדינת ניו יורק, אבל אף אחת מהן לא מוקדשת להיסטוריה היהודית של הרי קטסקיל. בשנה שעברה שיינפלד וקלינגר השיקו את פרויקט לוחיות הזיכרון של "חגורת הבורשט", כדי להאיר ולחגוג את ההיסטוריה הזאת, באורח קבע.

"בר האונייה" במלון לורלס, אגם סאקט, מונטיצ'לו, ניו יורק, 1950 (צילום: Max Schwartz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)
"בר האונייה" במלון לורלס, אגם סאקט, מונטיצ'לו, ניו יורק, 1950 (צילום: Max Schwartz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)

"אנחנו כל כך מתרחקים מ'חגורת הבורשט', מהאנשים שחוו את התקופה, כמו הסבים והסבתות שלי שכבר אינם – עד שהיא נשכחת מהזיכרון. אפילו המקומות הפיזיים נעלמים", אומרת שיינפלד. "הצבת הלוחיות נראית מאוד הולמת כרגע".

"זה צריך להיות חקוק באבן איפשהו, כי באמת, בשלב הזה, אתה לא רואה שום דבר חוץ מהריסות", אומר אייזק ג'פריס, המנהל החזותי של הפרויקט. במסגרת הפרויקט יוצבו 15 עד 20 שלטים ברחבי האזור, בעיקר במרכזי הערים.

לוחות המתכת הצבעוניים, הכבדים, שייוצרו בעבודת יד, יהיו בגודל 102X81 סנטימטר, גדולים הרבה מהשלטים ההיסטוריים הציבוריים שאפשר לראות ברחבי מדינת ניו יורק. בצדם האחד ייחרט הסבר כללי על "חגורת הבורשט", ובצד השני פרטים על כל מיקום, לצד תמונות רלוונטיות וקוד QR לקבלת מידע נוסף באינטרנט.

השלטים נועדו עבור בני הדור המבוגר יותר, וכן לצעירים שפחות מכירים את ההיסטוריה של האזור. "כפי שאני רואה זאת, אנחנו יכולים לעשות על זה סרט, שישה אנשים יצפו בו – ואז הם ישכחו מזה; או לכתוב ספר שיגיע למדף האחורי בפינה מאובקת", אומר קלינגר. "השלטים האלה הופכים למשהו שהקהילה מתגאה בו – וזה יעזור למשוך תיירות תרבותית".

מלון אוונס ליד אגם אוונס, לוך שלדרייק, ניו יורק, 1950 (צילום: Max Schwarz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)
מלון אוונס, ניו יורק, 1950 (צילום: Max Schwarz Co. via the Borscht Belt Historical Marker Project)

השלטים ייחנכו בהשקות הכוללות אירועים ציבוריים חינמיים שחוגגים את ההיסטוריה של האזור. חנוכת השלט הראשון תתקיים ב־25 במאי במונטיצ'לו, ותלווה בהקרנת הסרט התיעודי "ברוכים הבאים לקטשר'ס" ובשיחה עם הבמאים.

שני שלטים נוספים ייחנכו באוגוסט במאונטיין דייל ובסוואן לייק, והאירועים יימשכו במהלך הסתיו והשנה הבאה. חלק מהחומרים החזותיים שיצרו המארגנים יוצגו גם בגלריה במאונטיין דייל במהלך הקיץ.

מארגני הפרויקט עובדים בשיתוף פעולה עם היסטוריון ממחוז קטסקיל כדי לוודא שהמידע יהיה מדויק. לדברי שיינפלד, גורמים רשמיים באזור "אהבו את הפרויקט" ותמכו בו.

האזור היה נתון במאבק כלכלי בעשורים האחרונים, אבל חלק מהעיירות חוות פריחה מחודשת עם העלייה בתיירות ורכישת בתי הנופש על־ידי תושבי הערים

האזור היה נתון במאבק כלכלי בעשורים האחרונים, אבל חלק מהעיירות חוות פריחה מחודשת עם העלייה בתיירות ורכישת בתי הנופש על־ידי תושבי הערים. הפרויקט הנוכחי ייתן דחיפה נוספת למבקרים ולעניין במקום.

בתי אירוח נטושים מתקופת "חגורת הבורשט" במאונטיין דייל, ניו יורק (צילום: מריסה שיינפלד)
בתי אירוח נטושים מתקופת "חגורת הבורשט" במאונטיין דייל, ניו יורק (צילום: מריסה שיינפלד)

ברגע שכל השלטים יוצבו במקומם, המארגנים מתכננים לקשר ביניהם באמצעות מפה וסיור קולי, שיעודדו את המטיילים לבקר בעיירות שונות באזור. קלינגר גם מתכנן ליצור רשת נוספת של לוחיות היסטוריות קטנות יותר באתרים יהודיים בהרי קטסקיל, כמו בתי כנסת לשעבר.

מארגני הפרויקט גם מתכננים לפתח תוכנית לימודים עבור קבוצות סטודנטים ותלמידים, ולתרגם אותה לעברית או ליידיש עבור היהודים האורתודוקסים המבקרים באזור, חלקם עושים שימוש מחודש במתקנים ישנים של "חגורת הבורשט".

קלינגר אומר שהשלטים גם יסייעו "לקדם את הסיפור היהודי". פעם הוא סייר בדדווד שבדרום דקוטה כדי להציב שלטים המאירים את ההיסטוריה היהודית של הקהילה המקומית מתקופת הבהלה לזהב. במהלך הסיור הוא שאל את אחד המקומיים על חנוכייה שראה שם. האיש, שלא ידע שקלינגר יהודי, רטן על היהודים ש"הופיעו אחרי שאנחנו הגענו".

"זאת הדרך שלי להילחם באנטישמיות, בתיקוף הנוכחות ההיסטורית שלנו", הוא אומר על השלטים. "זה המרקם של החוויה האמריקאית. היו לנו עשרות סיפורים כמו זה שאף אחד לא מכיר. אנחנו השפענו על ההתפתחות של התרבות האמריקאית המודרנית, ו'לחגורת הבורשט' היה מקום מרכזי. יהודים, לא יהודים, כולנו יחד חלק מהסיפור הזה"

המבנה הנטוש של אתר הנופש גרוסינגר'ס, ניו יורק, 6 בנובמבר 2013 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)
המבנה הנטוש של אתר הנופש גרוסינגר'ס, ניו יורק, 6 בנובמבר 2013 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

"אנחנו השפענו על ההתפתחות של התרבות האמריקאית המודרנית, ו'לחגורת הבורשט' היה מקום מרכזי. יהודים, לא יהודים, כולנו יחד חלק מהסיפור הזה"

הערכה לעבר

ג'פריס, המנהל החזותי של הפרויקט, ביקר באתרי הנופש ולמד אותם במהלך שש השנים האחרונות. הוא מצלם את הבניינים השבורים במקום בעזרת תאורה ואפקטים אחרים, כדי לייצר דימויים "אסקפיסטיים" מלאי דמיון.

"אני לא באמת מקבל את התחושה שהיית מקבל בבניין נטוש ומעורר צמרמורת", הוא אומר, ומשווה את אתרי הנופש לצ'רנוביל, העיר הסובייטית לשעבר שקפאה בזמן בעקבות האסון הגרעיני של 1986.

"זה סוג מסוים של נווה מדבר אבוד, נסתר, כמו עיר רפאים, עם פרחים שצומחים מתוך מלונות שנראים כמו טירות ביער; תיאטראות ענקיים שנקראו על שמות כוכבים הוליוודיים, שפשוט יושב שם", אומר ג'פריס. "אני מסתכל מסביב, מסתכל על הארכיטקטורה, מנסה לחשוב איך זה היה נראה פעם".

קבוצה אחרת מתכננת לפתוח את "מוזיאון חגורת הבורשט" בעיירה אלנוויל. המוזיאון יוקם בבניין מפואר בכניסה לעיר, ששימש כבנק בשנות ה־20. המוזיאון מתוכנן להיפתח ב־2025. הבנק שפעל פעם במקום היה מהבודדים שהסכימו לתת הלוואות למלונאים היהודים הראשונים.

הדמיה של מוזיאון "חגורת הבורשט" באלנוויל, ניו יורק (צילום: Architecture in Formation)
הדמיה של מוזיאון "חגורת הבורשט" באלנוויל, ניו יורק (צילום: Architecture in Formation)

המוזיאון יציג חפצים, קטעי ארכיון, סרטים, הרצאות, חומרים חינוכיים ויכלול תצוגות אינטראקטיביות בטכנולוגיה גבוהה כדי למשוך צעירים. "המוזיאון יכול להיות חינוכי וגם כיפי"

המוזיאון יציג חפצים, קטעי ארכיון, סרטים, הרצאות, חומרים חינוכיים ויכלול תצוגות אינטראקטיביות בטכנולוגיה גבוהה כדי למשוך לצעירים. המארגנים עובדים בשיתוף פעולה עם המכון המדעי היהודי ייווא ועם מכון קטסקילס של אוניברסיטת נורת'ווסטרן.

"המוזיאון הזה יכול להיות חינוכי וגם כיפי. אתה יכול ללמוד על קומדיה ועל איך הגענו לאן שהגענו, אבל גם ללמוד על הכוחות שמתחת לפני השטח ועל הדעות הקדומות", אומר אנדרו ג'ייקובס, הנשיא השותף של מועצת המנהלים של המוזיאון.

"זה סוג שמח של מוזיאון. הרבה מוזיאונים יהודיים הם מאוד עצובים ומדברים על שואה, פוגרומים, רדיפות", הוא אומר. המוזיאון החדש הוא "דרך להציג לראווה את התרומות של היהודים. היהודים הם חלק מהניסוי האמריקאי, והם חלק גדול מאוד מהסיפור".

מלבד חומרים על יהודים, המוזיאון ידגיש את התפקיד שמילאו הרי קטסקיל כמעוז של קבוצות שוליים אחרות. "יש מסורת שלמה בהרי קטסקיל של מקום מפלט מדעות קדומות, ואנחנו הולכים לאמץ את זה בחום", אומר ג'ייקוב, ומוסיף כי המוזיאון יעסוק גם בנושא הקומדיה של "חגורת הבורשט" ומורשתה.

הדמיה של מוזיאון "חגורת הבורשט" (צילום: Architecture in Formation)
הדמיה של מוזיאון "חגורת הבורשט" (צילום: Architecture in Formation)

הבסיס של אוסף המוזיאון הגיע מאלן פרישמן, שרברב מקומי ומפקח בנייה. הוא היה צריך להרוס כמה מהמבנים באזור, אבל הציל חפצים רבים לפני שהדחפורים עלו על הקרקע

הבסיס של אוסף המוזיאון הגיע מאלן פרישמן, שרברב מקומי ומפקח בנייה. הוא היה צריך להרוס כמה מהמבנים באזור, אבל הציל חפצים רבים לפני שהדחפורים עלו על הקרקע ואחסן את השלל בסככות מאחורי ביתו.

האוסף שיוצג יכלול תא טלפון, גלויות, תפריטים, כלי מטבח ושלט ניאון צהוב גדול שנלקח מקטשר'ס. חדר מלון מתקופת שנות ה־70 בעל "עיצוב ססגוני" ישוחזר בחדר הכספת של הבנק לשעבר, אומר ג'ייקובס.

הוא מאמין כי הפעילות סביב "חגורת הבורשט" צוברת תאוצה בזכות העניין באסתטיקה של התקופה בקרב הצעירים והסדרה "גברת מייזל המופלאה". "אני גם חושב שיש תשומת לב חדשה לקבוצות הנדחקות לשוליים בעקבות עליית האנטישמיות. זה רגע כזה", הוא אומר. "נראה שיש הרבה התרחשות סביב 'חגורת הבורשט'".

טוני סלהוב ורייצ'ל ברונהאן, מתוך "גברת מייזל המופלאה" (צילום: Amazon Studios)
טוני סלהוב ורייצ'ל ברונהאן, מתוך "גברת מייזל המופלאה" (צילום: Amazon Studios)

המוזיאון ערך טקס הנחת אבן פינה מוקדם יותר החודש, ויפתח תצוגת פופ־אפ להצגה מוקדמת של האוסף ביולי. רוב המימון שלו הגיע מתורמים ומנדבנים יהודים, אומר ג'ייקובס. מארגני המוזיאון גם יערכו את פסטיבל "חגורת הבורשט" הראשון באלנוויל ב־29 ביולי.

הפסטיבל יחגוג את ההומור, התרבות והמטבח המקומי, ויכלול מופעי סטנד־אפ, הופעות מוזיקה חיה, סרטים ותוכניות חינוכיות. הפסטיבל יקיים שיתוף פעולה עם מרתף הקומדיה המפורסם של ניו יורק, ויארח מופע שלו. התפריט יכלול מעדנים יהודיים מסורתיים כמו קנישס, פסטרמה, וכמובן – בורשט.

עוד 2,225 מילים
סגירה