סיפור לשעת לילה על חוויות מהמיטה, קרן הארנונה, ואיך כל זה קשור להיערכות רשויות למשבר האקלים.

כל מי שישן עם בן או בת זוג, נתקל מתישהו בסוגיית הצדק החלוקתי של השמיכה. אצלנו לפחות שני הצדדים טוענים בדרך כלל לקיפוח. מכיוון שיש שני צדדים מעורבים שהם גם השופטים ההכרעה מורכבת. מאוד. אלא שהפתרון היה פשוט, הגדלת השמיכה.

במרד הרשויות בקרן הארנונה והדיון הציבורי בעניינו נוטים להשתמש במונחים כמו "רשויות עשירות", ו"צדק חלוקתי בין הרשויות" ועוד מונחים המטעים ומסווים את המצב כפי שהוא לאשורו.

מרד הרשויות בקרן הארנונה והדיון הציבורי נוטים להשתמש במונחים כמו "רשויות עשירות", ו"צדק חלוקתי בין הרשויות" ועוד מונחים המטעים ומסווים את המצב לאשורו

אם נחזור לסיפור האינטימי הקודם, הריב על השמיכה הקצרה מבטא קודם כל קבלת התכתיב של האוצר ואגף התקציבים לגבי גודלה.

משרד האוצר מרעיב את כלל השירותים הניתנים לאזרחי ישראל במשך עשורים. (התירוצים מתחלפים ולא כאן המקום לסקור אותם). מספיק להשוות את ההוצאה הציבורית האזרחית בישראל לתושב לעומת הממוצע במדינות ה-OECD.

ההוצאה הציבורית ב-2022, פרסום בעיתון דבר

כל תושב, גם ברשויות הנחשבות עשירות, יודע שהן אינן מצליחות לספק לתושביהן שירותים ברמה להם הם זכאים. גם ברשויות עשירות מערכת החינוך עומדת בפני קריסה והיתרון שלהן הוא רק קצת יותר טלאים מאשר מערכת החינוך ברשויות מוחלשות.

התשתית המקצועית ברשויות "העשירות" קורסת מרוב עבודה אבל לפחות קיימת. רשויות מוחלשות, לעומת זאת, נעדרות מטה מקצועי שיוכל להתמודד עם תכנון לטווחים בינוניים וארוכים, למידה ופיתוח תשתיות ידע ועוד: דברים חיוניים לעירייה הרוצה להבטיח חיים ראויים לאזרחיה.

משרד האוצר מרעיב (בתירוצים מתחלפים) את כלל השירותים הניתנים לאזרחי ישראל במשך עשורים. מספיק להשוות את ההוצאה הציבורית האזרחית בישראל לתושב לעומת הממוצע במדינות ה-OECD

המדיניות ארוכת השנים של משרד האוצר לייבוש השירות הציבורי לתושבים כללה דחיקה של עוד ועוד שירותים והוצאות אל עבר השלטון המקומי. לעיתים מסיבות נכונות וראויות:

• הידע על הצרכים של התושבים נמצא ברשות עצמה.
• מענה מיטבי לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים הינו בקהילה שלהם.

אולם, השלטון המקומי קיבל אחריות למשימות הללו בלי המשאבים שהובטחו עבורם, וצמצמו עוד יותר את היכולת שלו לתת מענה.

בקרן הארנונה מבקש שר האוצר בצלאל סמוטריץ לייצר מנגנון מיסוי של הכנסות מארנונה בין הרשויות שיחולק על פי שני קריטריונים עיקריים: חוזקה הכלכלי של הרשות, וכמות יחידות  הדיור שתאשר בתחומה. בפועל זהו ניסיון לבצע הפרד ומשול בין הרשויות, על ידי יצירת ניגוד אינטרסים לכאורה בין רשויות חזקות ומוחלשות כלכלית.

אלא שאסור לתת למסך זה להסתיר את האמת הפשוטה – רשויות מקומיות בישראל כולל "העשירות" קורסות כלכלית. אנחנו רואים זאת במסגרות החינוך של הילדים, במשרדי הרשות ובעובדי הקבלן הממלאים את הרשות בכל התחומים כחלק ממדיניות ממשלתית.

כלל מיסוי הארנונה מהווה 15% מהמיסים ולכן הוא אינו יכול להיות המנגנון לתיקון הבעיה הזו.

רשויות מקומיות בישראל כולל "העשירות" קורסות כלכלית. אנחנו רואים זאת במסגרות החינוך של הילדים, במשרדי הרשות ובעובדי הקבלן הממלאים את הרשות בכל התחומים כחלק ממדיניות ממשלתית

מאבק הרשויות כולן צריך להיות על הגדלת ההוצאה הציבורית ותקצוב כלל התחומים הנמצאים באחריותם באופן ריאלי, "הגדלת השמיכה" ולא משיכתה מצד לצד.

צעדים אלו לא ישיגו את מטרתם משום שהם יחלישו עוד יותר השלטון המקומי ואת יכולתו לנהל את התחומים שבתחומי אחריותו.

הנימוק השני למהלך, שצעד זה יזרז, לכאורה, תכנון ואישור יחידות דיור – הופרך בעשרות דיונים קודמים. אין בעיה של מחסור ביחידות דיור מתוכננות. "המלאי התכנוני" מספיק.

יש בעיה של תת ביצוע משום שהמדינה (משרד האוצר) החליטה שהיא תלויה ברצונם הטוב של יזמים וקבלנים ורואה בכל מרכיב הבנייה מכשיר מרכזי לשאיבת הכנסות מהציבור במקום דרך למתן שירות לאזרחיה. וזאת במקום לייצר מציאות עם בנייה ציבורית שתכתיב סטנדרט תכנוני וביצוע גבוה.

העיוות העתיק בחלוקת השטחים בין מועצות אזוריות לבין ערים בפריפריה צריך להיות מתוקן על ידי ועדת גבולות, ועל ידי פיתוח אזורי תעסוקה משותפים. כפי שכבר נעשה בכמה אזורים (בני שמעון-רהט-להבים, רמלה-גזר ועוד) והפסקת התחרות בפיתוח אזורי תעשיה מקבילים סמוכים אחד לשני בגלל התחרות על המתמדת על ההכנסות מארנונה.

מאבק הרשויות כולן צריך להיות על הגדלת ההוצאה הציבורית ותקצוב כלל התחומים הנמצאים באחריותם באופן ריאלי, "הגדלת השמיכה" ולא משיכתה מצד לצד

התמודדות מקומית ושיתוף פעולה הדוק בין רשויות

בכל העולם וגם בישראל השלטון המקומי ניצב בחזית החדשנות, מפתח ומטמיע מודלים חדשים להתמודדות עם אתגרים מוכרים, כמו גם עם חדשים כמו השלכות משבר האקלים.

גם בישראל המדיניות הלאומית להתמודדות עם משבר האקלים שמה את הרשויות המקומיות במרכז, מתוך הבנה שהן נמצאות במגע ישיר עם התושבים, ובידן הידע והיכולת להבין את הצרכים המגוונים ולהציע מענים מהירים חדשניים ואפקטיביים. החלשת הרשויות והיכולת שלהן לנהל את השטח שבאחריותן, יחלישו גם את היכולת שלהן לפתח מענים אלו.

בישראל רשויות מקומיות מקבלות תקציבים ממשרד הגנת הסביבה ומשרד האנרגיה לכתיבת תוכניות היערכות למשבר האקלים. התקציבים ליישום התוכניות התחילו לצאת ולפי התוכנית גם הם אמורים להינתן לכלל הרשויות שיגישו תוכניות מתאימות.

ההחלטה להעביר את תכנון ההיערכות לרשויות המכירות את התושבים ואת השטח באופן בטוב ביותר היא נכונה ומדויקת.

אלא שככל שהתוכניות האלו יאמצו את גישת ה"הפרד ומשול" וישאירו את המיקוד רק בגבולות הרשות, ולא יהוו תשתית לשיתוף פעולה רחב בין רשויות מגוונות סמוכות, דינן להיכשל.

ככל שתוכניות ההיערכות למשבר האקלים יאמצו את גישת ה"הפרד ומשול" וישאירו את המיקוד רק בגבולות הרשות, ולא יהוו תשתית לשיתוף פעולה רחב בין רשויות מגוונות סמוכות, דינן להיכשל

אימוץ מנגנון שוק תחרותי הוא ניסיון לתקן את הבעיה על ידי הגורם שהביא לה מלכתחילה. התקציבים המופנים לרשויות לניהול ההיערכות צריכים ליהיות בסיס לשיתוף פעולה ביניהן ולא העצמת התחרות.

רן רביב חבר בצוות NZO תוכנית לאומית לאנרגיה מתחדשת. אוהב מדבר וג'אז. תושב בית שמש, נשוי ואב ל-3.