איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

מאט לייבוביץ' באושוויץ-בירקנאו, מחזיק עותק של "אלבום אושוויץ" שבו מופיעה סבתו בלה (ביילה) סולומון, אוקטובר 2017 (צילום: אלן קאווש)
אלן קאווש
מאט לייבוביץ' באושוויץ-בירקנאו, מחזיק עותק של "אלבום אושוויץ" שבו מופיעה סבתו בלה (ביילה) סולומון, אוקטובר 2017

מוקפת בילדים ובנשים, נערה מתבגרת מסבה את ראשה ומחייכת. שלא כמו רוב היהודים בטרנספורט, היא איננה עונדת טלאי צהוב. שמה הוא בלה (ביילה, ביידיש) והיא נראית גאה בשמלת הפסח החדשה שלה, שתפרו דודותיה.

זה היה יום בהיר בסוף מאי 1944 כשבלה סולומון בת ה-16 – סבתא שלי – הועמדה לסלקציה באושוויץ-בירקנאו. הארובות האלה הן של המאפייה, נאמר למי שזה עתה הגיעו; המשפחות יתאחדו שוב אחרי החיטוי, ותוודאו שהמזוודות שלכם מסומנות לצורך זיהוי.

הצילום של סבתי נראה סטרילי באופן מוזר. אין תחושה של הגעה לגיהינום כפי שתיארו אלי ויזל ופרימו לוי. התמונה צולמה באור יום, כך שאין זרקורים המופנים אל הקרבנות שיורדים מקרונות המשא באיומי שוט. אין כלבים שנובחים לעברם.

הצילום של סבתי נראה סטרילי באופן מוזר. אין תחושה של הגעה לגיהינום כפי שתיארו אלי ויזל ופרימו לוי. התמונה צולמה באור יום, כך שאין זרקורים המופנים אל הקרבנות שיורדים מקרונות המשא. אין כלבים שנובחים לעברם

התמונה של סבתי אחת מ-197 התמונות מ"אלבום אושוויץ", אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה. למרות שהייתי מודע לקיומו של האלבום לפחות 20 שנה, לא חשבתי לחפש אותה בין דפיו עד 2015.

מסיבות שאינן ברורות להיסטוריונים, צלם של האס-אס (ארנסט הופמן או ברנהרד ולטר) תיעד במשך כמה ימים באותו אביב את ה"תהליך" בן 11 השלבים שעברו יהודים הונגרים במחנה.

המחנה הותאם לקבלת גל של 424,000 יהודים הונגרים, שרובם נרצחו עם בואם. אחת ההתאמות הייתה הארכת מסילות הרכבת אל תוך המחנה, דבר שאיפשר לזרז את התהליך.

"אלבום אושוויץ" מחולק ל-11 פרקים, שלכל אחד מהם כותרת התואמת את "הנוהל המיוחד" שהיה נהוג כלפי האסירים בכל אחד מהשלבים.

האלבום, שערוך באופן כרונולוגי, מתחיל בקרבנות היורדים מקרונות המשא. הוא מסתיים ב"חורשה", שבה יהודים שנשלחו למוות – בעיקר ילדים וזקנים – המתינו בין עצי הלבנה. התמונות מהחורשה תויגו כ"גופות שאינם כשירים עוד" .

אחת מתמונות "אלבום אושוויץ" שצולמה מגג של קרון משא במאי 1944. כמה מקציני האס-אס ומהקרבנות היהודים שהגיעו למחנה באותו טרנספורט זוהו (צילום: יד ושם)
אחת מתמונות "אלבום אושוויץ" שצולמה מגג קרון משא ב-1944. כמה מקציני האס-אס ומהקרבנות זוהו (צילום: יד ושם)

"אף אחד לא התחתן בלעדיי"

לפני שחיפשתי את סבתא שלי באלבום, שמעתי את העדות שלה. כמה שנים לאחר צאתו של הסרט "רשימת שינדלר" ב-1993, סביי וסבתותיי משני הצדדים נתנו עדות לקרן השואה של סטיבן ספילברג. הייתי האדם הראשון במשפחה שראה את הראיון עם סבתא, אם כי רק בשנת 2010, שלוש שנים לאחר מותה.

סבתא – באבי, קראנו לה – נולדה ב-1927, וגדלה בעיירה זניאצ'ובה באוקראינה של היום. הקהילה החקלאית החצי-יהודית לא הייתה רחוקה מהמרכז החסידי מוקצ'בו, היכן שבאבי ויהודי העיירה שלה נכלאו מאוחר יותר בגטו.

באבי, שהייתה אחת מ-8 ילדים, דיברה יידיש, צ'כית ואוקראינית. למשפחתה הייתה חווה, והיא אירחה עניים לשבת ושלחה אוכל לנזקקים. זניאצ'ובה לא הייתה בדיוק שטייטל, אבל לא היה בה חשמל, והחדשות פורסמו בכיכר המרכזית.

סבתא תיארה את עצמה כילדה ערמומית, שתמיד נזהרה מאביה "הפנט הדתי". "כשאבא לא היה שם, אני הייתי שם", אמרה למראיין של ספילברג. היא נהנתה להתגנב לכנסיות כדי לצפות בכלות ובחתנים: "איש לא התחתן בלעדיי", סיפרה.

נוסף על כישוריה הלשוניים ויצר ההרפתקנות שלה, באבי הייתה מיומנת במלאכות יד שונות הכוללת חוט ומחט. שלא כמו אחיה, היא השתלבה היטב בחברה הלא-יהודית, לכן אמה נהגה לשלוח אותה לעיר כדי למכור את תוצרתם. היא אהבה להשוויץ בבגדיה והייתה רזה כמו עמוד, כך סיפרה בחיוכה הרחב.

כשגיליתי שסביי וסבתותיי היו בשואה, נאמר לי שהם באו מצ'כוסלובקיה. ידעתי שרוב קרוביה של באבי נרצחו באושוויץ, ושהיא נכלאה שם. אבל לא חשבתי שהיא עשויה להיכלל ב"אלבום אושוויץ", משום שהתמונות שם היו של יהודים הונגרים.

בסוף 2015 השגתי פריצת דרך במחקר שלי: האזור שבאבי חיה בו היה תחת שליטה הונגרית בזמן המלחמה. מיד תהיתי אם מישהו מהאנשים שזוהו באלבום בא גם הוא מזניאצ'ובה. בדקתי כל כיתוב בגרסה של האלבום שפרסם יד ושם, ואכן היו שם אנשים מזניאצ'ובה ומערים אחרות באזור רותניה הקרפטית.

מיד התחלתי להשוות את תמונת הנערה לתמונות של סבתי מהשנים שלאחר המלחמה. הדמיון, הסכימו כולם, היה ברור. התיאור העצמי של סבתי עזר לי למצוא אותה בין מאות נשים וילדים ב"אלבום אושוויץ"

מצויד בתיאור העצמי של באבי כילדה שובבה, רזה מאוד ובעלת רצון חופשי, בחנתי את תמונת הנערה בדפיו הראשונים של האלבום.

הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה המוזרה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו. אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה בפעם הראשונה.

מיד התחלתי להשוות את תמונת הנערה לתמונות של סבתי מהשנים שלאחר המלחמה. הדמיון, הסכימו כולם, היה ברור. התיאור העצמי של סבתי עזר לי למצוא אותה בין מאות נשים וילדים באלבום.

תמונה מ"אלבום אושוויץ" שעובדה כדי להבליט את בלה (ביילה) סולומון, מאי 1944 (צילום: יד ושם)
תמונה מ"אלבום אושוויץ" שעובדה כדי להבליט את בלה (ביילה) סולומון (ראשונה מימין), מאי 1944 (צילום: יד ושם)

"תמסרו את הילדים"

ביום האחרון של פסח, "כשהכלים עוד חיכו לשטיפה", באבי והיהודים של זניאצ'ובה רוכזו ונשלחו לגטו מוקצ'בו.

במשך שישה שבועות הם ישנו על רצפה של מפעל. יום אחד לפני חג השבועות, ב-27 במאי, הועמסו כולם על קרונות משא. באבי זכרה שבמהלך המסע רבים סביבה התפללו, ושגופה של אדם שמת בדרך הושלכה החוצה.

לאחר ששורה של קרונות נכנסה לבירקנאו, נוסעי הטרנספורט הורדו מהם. נשים יהודיות הונגריות במטפחות לבנות קיבלו את פניהם.

"תמסרו את הילדים, לא יהיה להם מה לאכול", כך אמרו הנשים לפי זיכרונה של סבתי. כמה מהאימהות מסרו את ילדיהן לסבתות או לדודות מבוגרות, בהנחה שהם יזכו לתנאים טובים יותר ב"מחנה המשפחות". לאחר שכולם חולקו לשורות לצורך סלקציה, צלם האס-אס צילם את התמונה עם באבי שלי.

לפי עדותה של סבתי, אמה ושלוש אחיותיה הצעירות נשלחו למקלחות, יחד עם אביה ושני אחיה הצעירים. אחד מאחיה, סימון, היה בן 15, וייתכן שהיה יכול לשרוד את הסלקציה, להערכתה של באבי, אילו העמיד פנים שהוא מבוגר בשנה.

לפי עדותה של סבתי, אמה ושלוש אחיותיה הצעירות נשלחו למקלחות, יחד עם אביה ושני אחיה הצעירים. אחד מאחיה, סימון, היה בן 15, וייתכן שהיה יכול לשרוד את הסלקציה, אילו העמיד פנים שהוא מבוגר בשנה

היות שהאס-אס היה צריך "לקבל" כמעט חצי מיליון יהודים הונגרים בחודשיים, לא היה זמן לקעקע מספר על זרועה של סבתי. מכיוון שבכל יום הגיעו למחנה כמה טרנספורטים, המערכת התקשתה לעמוד בעומס, לכן דילגו על כמה שלבים.

הדבר המכריע יותר עבור האס-אס היה שה"תנורים" לא יכלו להכיל את כל אלפי הגופות שנערמו מדי יום. "לא היה להם מקום לשרוף אותן", אמרה באבי בעדותה.

תנאי העומס האלה הביאו להצטלבות דרכיהם של סבתי ושל אביה ליד חורשת עצי הלבנה. כשבאבי ואחיותיה צעדו ממבנה "סאונת" החיטוי אל מחנה הנשים ההונגריות, המילים "שמע ישראל" נצעקו לעברן.

"העפתי מבט, וזה היה אבי", סיפרה סבתי. "הוא ראה אותנו עוברות, והתחיל לצעוק. הוא זיהה אותנו גם בלי השיער שלנו. הוא זיהה אותנו".

ישראל וזליג, אחיה של לילי יעקב, ב"אלבום אושוויץ" (צילום: יד ושם)
ישראל וזליג, אחיה של לילי יעקב, ב"אלבום אושוויץ" (צילום: יד ושם)

"היענות לציפיותיהם של השלטונות"

כמו סבתי, לילי יעקב מהעיירה בילקה הגיעה לאושוויץ בסוף מאי באחד מאותם טרנספורטים מהונגריה. כמו סבתי, גם לילי הועברה מאושוויץ למחנה אחר. במקרה שלה, המחנה הזה היה דורה-מיטלבאו בגרמניה.

עם שחרור המחנה, יעקב נכנסה למבנים שהיו קודם לכן מחוץ לתחום כדי לחפש אוכל, בגדים ותרופות. בעודה נוברת במגירות בביתנים, היא מצאה אלבום בצבע חום בהיר שנשא את הכותרת "יישוב מחדש של יהודי הונגריה".

בין דפי האלבום, יעקב ראתה את פניהם של קרובי משפחתה שנרצחו. היא גם זיהתה את עצמה בתמונת רוחב של אסירות שראשיהן גולחו זה עתה.

היו שם תצלומי תקריב של רבנים שהיא הכירה מבילקה ותמונה של שני אחיה הצעירים במעילים ובכובעים תואמים, שהפכה לאייקונית.

מאז שנות ה-60, תמונות מ"אלבום אושוויץ" הוצגו באלפי ספרים, מאמרים, מוזיאונים וסרטים תיעודיים, ושימשו כראיה במשפט אייכמן ובהליכים משפטיים נוספים. באופן מפליא, כמעט שלושה רבעים מהקרבנות שפניהם מופיעים בתמונות זיהו את עצמם או זוהו על ידי קרובי משפחה או ניצולים אחרים.

עם זאת, ישנם כמה פערים בהבנה שלנו את אוסף התמונות הזה שהוכן בקפידה. "כולם מכירים את האלבום, אבל אף אחד לא באמת בחן או ניתח אותו כראוי למסמך היסטורי, בעיקר באמצעות כלים של ביקורת חיצונית ופנימית", כתב ההיסטוריון הצרפתי טל ברוטמן במאמר אקדמי שפירסם בשנה שעברה.

באמצעות קיטלוג קפדני של עשרות קרונות, ברוטמן איתר בתמונות האלבום לפחות שבע רכבות גירוש. בנוסף על כך, הוא קבע כי לא ייתכן שכל התמונות צולמו ביום אחד, כפי שנטען בכמה גרסאות מודפסות של האלבום

ברוטמן מתאר את "אלבום אושוויץ" כ"מסמך מבודד" בין המקורות על השואה, וכותב כי האלבום "נועד להראות שהמבצע התנהל באופן חלק ואת ההיענות לציפיותיהם של השלטונות".

באמצעות קיטלוג קפדני של עשרות קרונות רכבת שנבנו בארבע מדינות שונות באירופה, ברוטמן איתר בתמונות האלבום לפחות שבע רכבות גירוש.

בנוסף על כך, הוא קבע כי לא ייתכן שכל התמונות צולמו ביום אחד, כפי שנטען בכמה גרסאות מודפסות של האלבום.

יהודים הונגרים ממתינים ל"מקלחות" בחורשה של אושוויץ-בירקנאו, מאי 1944, חלק מ"אלבום אושוויץ" (צילום: יד ושם)
יהודים הונגרים ממתינים ל"מקלחות" בחורשה של אושוויץ-בירקנאו, מאי 1944, חלק מ"אלבום אושוויץ" (צילום: יד ושם)

"לא ניתן לומר יותר מכך"

"לגבי האלבום של לילי יעקב, לא ניתן לאשר או להפריך דבר", אומר פבל סביצקי, דובר מוזיאון ההנצחה באושוויץ-בירקנאו. כמו המדריכים שהוא עובד עימם, סביצקי מכנה את האלבום "האלבום של לילי יעקב", ולא "אלבום אושוויץ".

זאת, משום שהיו כמה אלבומים הקשורים במחנה המוות, בהם אחד שצילמו קציני האס-אס של המחנה באתר שבו הם שהו בקרבת מקום.

לסביצקי יש ידע אנציקלופדי על אושוויץ-בירקנאו, והוא יצר ספר מרתק שבו התמונות מ"אלבום אושוויץ" מוצגות לצד תמונות שהוא צילם באותם מקומות.

כדי ליצור את צמדי התמונות הוא התאים בין המבנים שהופיעו בתמונות הישנות – כגון עמודי הגדר או הארובות – לשרידים שנותרו במחנה כיום.

בשנת 2002, נינה שפרינגר-אהרוני מיד ושם הייתה אחת החוקרים שכתבו מאמרים לספר "אלבום אושוויץ: סיפורו של טרנספורט". כיום אנחנו יודעים שהתמונות מראות כמה טרנספורטים שונים, כך שהכותרת אינה מדויקת.

במאמר של שפרינגר-אהרוני, "התצלום כמסמך היסטורי", היא מספקת לקוראים תובנות על התמונות, לרבות המועד שבו הן צולמו.

בשנת 2002, נינה שפרינגר-אהרוני מיד ושם הייתה אחת החוקרים שכתבו מאמרים לספר "אלבום אושוויץ: סיפורו של טרנספורט". כיום אנחנו יודעים שהתמונות מראות כמה טרנספורטים שונים, כך שהכותרת לא מדויקת

"הסתמכתי על עדויות של ניצולים רבים שזוהו בזמנו באלבום", אומרת שפרינגר-אהרוני. "רוב הניצולים לא נקבו בתאריך מדויק, אבל הם הצהירו מפורשות שהם הגיעו בערב שבועות, בכללם לילי יעקב".

"הסתמכתי על עדויות של ניצולים רבים שזוהו בזמנו באלבום", אומרת שפרינגר-אהרוני. "רוב הניצולים לא נקבו בתאריך מדויק, אבל הם הצהירו מפורשות שהם הגיעו בערב שבועות, בכללם לילי יעקב".

"ניסיתי גם לבדוק את התאריך לפי שמות הגטאות שמהם יצאו הטרנספורטים והרכבות, פלוס שניים-שלושה ימים – משך המסע עד לאושוויץ.

"נראה לי נכון ללכת בעקבות דבריהם של הניצולים ולקבוע את התאריך כ-28-27 במאי 1944, ערב שבועות", כתבה לי שפרינגר-אהרוני.

לדברי סבתי, היא נלקחה מגטו מוקצ'בו בערב שבועות. כך שהיא לא הייתה באותו טרנספורט עם לילי יעקב – שבכל מקרה הגיעה מגטו אחר.

הטרנספורט של באבי היה אמור להגיע יום או יומיים אחרי החג שבו מציינים את קבלת התורה, בשבוע שבו הגיעו לבירקנאו יותר מעשרים רכבות גירוש.

בתוך שעות מהרגע שבו הונצח חיוכה על ידי צלם האס-אס, סבתי כבר למדה את חוקי אושוויץ. הארובות לא היו שייכות למאפייה, משפחות לא שבו והתאחדו.

קריאת ה"שמע ישראל" של אביה, שנצעקה בסמוך לתאי הגזים, היו מילותיו האחרונות אליה. באבי מעולם לא ראתה אותו שוב, את אמה או את חמשת אחיה.

עוד 1,577 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 17 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

כיסוי וטעייה עיר ענק מתקופת הברונזה תיקבר שוב

שרידים ארכאולוגיים של עיר ענקית מתקופת הברונזה ישובו וייקברו, לטובת בניית מחלף שישרת את העיר חריש - אבל יונצחו בהדמיית תלת-ממד ● הממצאים מלמדים על עבר בן 5,000 שנה, ואף קדום יותר ● עכשיו הארכאולוגים מסבירים מדוע הם חיים עם זה בשלום

עוד 1,224 מילים

טראמפ היה משענת קנה רצוץ מלכתחילה

מדיניות הזיג-זג של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הותירה במזרח התיכון שורה של שחקנים, בהם ישראל, המבינים שאמריקה, שעליה התרגלו לסמוך, עוזבת ומשאירה להם להתמודד לבדם עם תורכיה, איראן ורוסיה.

במאמר שפרסם ב"ישראל היום", כתב אל"מ (מיל') רונן איציק, מפקד חטיבת שריון לשעבר, כי להבנתו ההחלטה של נשיא ארצות הברית להסיג את כוחות הצבא האמריקני מצפון מסוריה, ולאפשר לנשיא תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לפתוח שם במבצע רחב היקף, "לא באה ממקום אימפולסיבי. אין ספק שהותרת הכורדים במצב הנתון קשה להבנה ולעיכול, אולם הדינאמיקה במזרח התיכון דורשת חשיבה שונה, והמציאות לעיתים אכזרית". המטרה במהלך היתה, לתפישתו, לייצר מהלך כנגד איראן, שיחתור תחת אסטרטגיית ההתפשטות שלה במרחב.

הפעולה התורכית, כתב, מהווה הפעלת "שרירים" שמתבצעת בשטחה של סוריה, בעלת בריתה הקרובה של איראן, וכשמחברים את זה "לתגבור הכוחות האמריקאים בסעודיה, לא נותר אלא להבין שהמטרה האמריקאית היא להכביד את הלחץ על איראן. זאת בשילוב הסנקציות המשתקות, אמורים להביא את האייתולות להחלטה על המשך דרכם – האם לחזור לשולחן המשא ומתן, או להמשיך ולהסלים".

כשקוראים את המאמר, קשה שלא לראות בו פליק-פלאק יצירתי במיוחד, שנועד להסביר מדוע למרות שהנשיא האמריקני הפנה עורף לבעלי בריתו, הכורדים, ופגע באינטרס הביטחוני של בעלת בריתו, ישראל, הוא נותר בחזקת "הנשיא הכי טוב לישראל אי פעם".

קשה שלא לראות במאמר פליק-פלאק יצירתי במיוחד, שנועד להסביר מדוע הנשיא האמריקני, שהפנה עורף לבעלי בריתו, הכורדים, ופגע באינטרס הביטחוני של בעלת בריתו, ישראל – נותר עדיין בחזקת "הנשיא הכי טוב לישראל אי פעם"

המציאות, כנראה, אחרת. תורכיה אינה פועלת כרגע כנגד האינטרס האיראני, ואינה מציבה איום על יציבות שלטונו המרכזי של אסד. תגבור הכוחות האמריקנים בסעודיה מהווה חלופה רפה לעובדה שארצות הברית נמנעה מתגובה של ממש לשורת הפרובוקציות והתקיפות האיראניות האחרונות, ובכלל זה התקיפה המתוחכמת בה נעשה שימוש בטילי שיוט.

תור הזהב נגמר

לנוכחות ארצות הברית בסוריה היתה חשיבות רבה עבור ישראל, ממגוון סיבות. לכוחות, בדגש על אלו המוצבים בבסיס שבטאנף, הסמוך לגבול סוריה עם עיראק וירדן, היתה משמעות הן של חסם פיסי, שמבודד ומונע מכוחות איראניים מעבר לסוריה, והן במישור ההרתעתי. כשארצות הברית "מסכנת את עורה" במשחק, במובן של ביטחון חייליה, היא מחויבת יותר לבלימת איראן.

כשאין לאמריקנים שחקנים על המגרש (למרות הנסיגה, אגב, נקלע בשבוע שעבר כוח מיוחד אמריקני, שפעל סמוך לעיירה קובאני, להפגזה ארטילרית של הצבא התורכי ויצא מזה בעור שיניו) הם מחויבים פחות. בינתיים, הכוחות בטאנף לא מתפנים.

הנשיא מימש, גם הפעם, את הכלל הידוע שטבע הלורד פלמרסטון, ראש ממשלת בריטניה באמצע המאה ה-19, לפיו ביחסים בינלאומיים אין חברים ואויבים קבועים, אלא רק אינטרסים קבועים. החברים והאויבים נקבעים בהתאם להם. עכשיו, קבע טראמפ (שאת יועציו לביטחון לאומי מחליף כמו גרביים), זה לא באינטרס האמריקני להוסיף ולתמוך בכורדים, או לחלופין להתנגש עם איראן ותורכיה.

הנשיא מימש, גם הפעם, את הכלל הידוע שטבע הלורד פלמרסטון, ראש ממשלת בריטניה באמצע המאה ה-19, לפיו ביחסים בינלאומיים אין חברים ואויבים קבועים, אלא רק אינטרסים קבועים

עוד במרוץ לנשיאות טען טראמפ כי אמריקה לא איבדה כלום במזרח התיכון, ובוודאי שאין בכוונתו לשקוע בעוד מערכה מדממת נוסח עיראק ואפגניסטן. בישראל ובמדינות נוספות פשוט בחרו להתעלם מהדברים, והנה, התברר שהוא התכוון ברצינות. הבעיה עם טראמפ היא, כרגיל, הזיג-זג. המהירות שבה הוא נע ממדיניות אחת לאחרת, מבלי לגלות הבנה עמוקה בפרטים או באופן שבו יש לנהל את מדיניות החוץ של ארצו.

אין בנסיגה האמריקנית בכדי להפחית את המאמצים הישראליים לבלימת ההתפשטות האיראנית, להפך, אבל היא מהווה רוח גבית לכל יריבותיה במרחב. בין שמדובר בשאיפה האיראנית להשגת הגמוניה אזורית, או רצונה של רוסיה של פוטין למצב עצמה כמוציאה והמביאה באזור.

הנשיא טראמפ הצטייר בראשית נשיאותו כשותף קרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כתב השבוע ב"הארץ" חיים תומר, ששימש בעברו כראש אגפי מודיעין ותבל במוסד. מהלכים כמו הפרישה מהסכם הגרעין, פתיחת שגרירות בירושלים וההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן נראו כאילו "נפתח 'תור זהב' וכי לישראל ולראש ממשלתה השפעה אסטרטגית כמעט בלתי מוגבלת על וושינגטון". ההערכה בישראל, בעיקר בימין הפוליטי, היתה כי ארצות הברית עתידה בהשפעת ישראל להכניע את איראן ולגבש הסכם גרעין חדש, "נוקשה ומגביל יותר".

תומר, שהיה מפקד גדוד שריון לפני שעבר למוסד, העריך ש"תור הזהב" הסתיים ומתגבשת "מדיניות טראמפית שונה, הפוכה ב–180 מעלות, ומנוגדת לאינטרסים של ישראל", המנסה להדק יחסים עם איראן

תומר, שכמו איציק היה מפקד גדוד שריון לפני שעבר למוסד, העריך ש"תור הזהב" הסתיים ומתגבשת "מדיניות טראמפית שונה, הפוכה ב–180 מעלות, ומנוגדת לאינטרסים של ישראל", הכוללת ניסיון להדק את היחסים עם איראן.

בתקיפה בסעודיה, ציין, הפגינה איראן "יכולת פגיעה מדויקת ובחתימה נמוכה. המשמעות היא, שיש ביכולתה לעשות פעולה דומה ולפגוע בישראל", מעיראק למשל, שלאחריה תתנער איראן מאחריות, ותטען כי את הפעולה ביצעו מליציות עיראקיות בתגובה לתקיפות אוויריות המיוחסות לישראל.

בחמש השנים האחרונות, בהובלת הרמטכ"לים גדי איזנקוט ואביב כוכבי, ובגיבוי ממשלת נתניהו, ניהל צה"ל מערכה ארוכה שכללה פעולות חשאיות וגלויות, כנגד התבססות איראן בסוריה. מעתה, הדגיש תומר במאמרו, "צריכה ישראל להביא בחשבון כי המצב הקיים, של העדר תגובה איראנית למערכה אותה היא מנהלת זה מספר שנים, המכונה המב"מ (המערכה בין המלחמות) למניעת התבססות אסטרטגית של איראן בסוריה ובאחרונה כנראה גם בעיראק — עלול להשתנות".

ישראל לבד במגרש, בתמיכה אמריקנית

כמו בכל שנה (כמעט) נאם הרמטכ"ל בעצרת הזיכרון לחללי חטיבת הצנחנים, שמסורתית נערכת יום לפני ערב יום הכיפורים. הפעם, עבור הרמטכ"ל אביב כוכבי מדובר היה בקהל הבית, שכן הוא גדל בחטיבה, ומכיר את מרבית המפקדים הבכירים שישבו בקהל, בין שגידל אותם כמח"ט או שירת תחתם כמפקד צעיר.

המסר העיקרי מנאום כוכבי היה כי צה"ל לא יאפשר "פגיעה במדינת ישראל, ואם תתרחש, נגיב בעוצמה". היה מי שפירש זאת כהפנמה של מערכת הביטחון כי ישראל נותרה לבדה במגרש

המסר העיקרי מנאומו, על רקע האפשרות שכללי המשחק משתנים, היה כי צה"ל לא יאפשר "פגיעה במדינת ישראל, ואם תתרחש, נגיב בעוצמה". היה מי שפירש זאת כהפנמה של מערכת הביטחון כי ישראל נותרה לבדה במגרש, ואין לה לסמוך אלא על עצמה. יש בכך צדק מסוים. אך לא לגמרי.

היחסים ההדוקים, כמעט ברית שאינה כתובה (וטוב שאינה כתובה), בין ישראל לארצות הברית, אינם קמים ונופלים על המדיניות של נשיא אחד או של ראש ממשלה, המתעקש לזהות את ישראל רק עם המפלגה הרפובליקנית. ישראל נהנית מסיוע ביטחוני אמריקני ענף, מתמיכה בקונגרס ומאהדה בקרב הציבור האמריקני שמבטיחים תמיכה אמריקנית בעניינה.

את מעשה המלחמה עצמו, כפי שלמד רה"מ אולמרט כשפנה לנשיא האמריקני בוש הבן בבקשה שיפעל צבאית כנגד הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, תצטרך ישראל לעשות לבדה.

בשבוע שעבר אמר מי שהיה הרמטכ"ל אז, גבי אשכנזי, בראיון ל"מעריב", כי האתגר הגדול היה כיצד "משמידים את הכור הזה בלי להגיע למלחמה". ישראל עמדה בכך, אבל נהנתה מגיבוי אמריקני. הגיבוי הזה, שראשיתו במלחמת יום הכיפורים שהזכיר כוכבי בנאומו, עתיד להימשך.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,006 מילים

רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי, ויש סיבה לדאגה

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך ● בשיחת טלפון אחת, הפך טראמפ את אסד מרוצח המונים למושיע הכורדים ● רוסיה מצידה מפגינה נוכחות בצפון סוריה ומשדרת לארדואן מי הבוס ● ובישראל עוקבים בדאגה במיוחד אחרי מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן ● פרשנות

עוד 487 מילים

שקד: "לא חתמנו לנתניהו - זוג לא חותם על הכתובה מדי שבוע"

שקד: "גנץ צריך לרצות להיות שני ברוטציה כדי לצבור ניסיון" ● ניסנקורן: "גנץ צריך להיות ראשון כי אין מעליו עננה" ● מיקי זוהר מזהיר מפני ממשלה עם הרשימה המשותפת

10:52 עריכה

ח"כ מיקי זוהר מזהיר ממה שהוא רואה כהשלכות הביטחוניות של ממשלה שלדעתו יו"ר "כחול לבן", בני גנץ, מתכנן להקים עם הרשימה המשותפת.

"ממשלה עם הרשימה המשותפת עלולה לדרדר את המדינה ביטחונית למקומות שלא הייתה בהם מעולם", אמר זוהר הבוקר בראיון בתוכניתה של אילנה דיין בגלי צה"ל, "ממשלה כזו תחשוש לעשות פעולות שלא יהיו נוחות לחברי הכנסת הערבים".

השאלה, שעליה זוהר לא ממש ענה, היא מתי אי פעם מישהו מ"כחול לבן" דיבר על ממשלה בהשתתפות הרשימה המשותפת.

מיקי זוהר (צילום: (יונתן זינדל/פלאש 90))
מיקי זוהר (צילום: (יונתן זינדל/פלאש 90))
10:32 עריכה

אחמד טיבי מאתגר את סדר היום הציבורי והמוסכמות בישראל ומשווה בין ההתגייסות למען נעמה יששכר לבין השתיקה בנוגע להיבא אללבדי פלסטינית-ירדנית שעצורה בישראל במעצר מנהלי בחשד שסייעה לחיזבאללה ושובתת רעב כבר שלושה שבועות בדרישה להישפט לפי דיני הראיות, שמעצרה מסעיר את הציבור – בירדן:

09:30 עריכה

אמנון אברמוביץ' ועודד בן עמי מגיבים לסערה סביב ה"קדיש" שהשמיע אתמול על נתניהו. בן עמי אומר: "זאת לא הייתה כוונתנו, לא הייתה לי שום כוונה להגיד את הדברים הללו, ואם מישהו הבין ככה אנחנו מתנצלים". ואילו אברמוביץ' טוען שהסערה סביב המערכון המוזר שאילתר עם בן עמי היא הסתה נגדו:

09:18 עריכה

על רקע הבאזז אודות כוונת "כחול לבן" להקים "ממשלת מיעוט" אומר הבוקר ח"כ אבי ניסנקורן מהמפלגה בראיון לרשת ב' כי "אנחנו מעדיפים ממשלת אחדות וכל תרחיש שאינו ממשלת אחדות הוא פחות טוב, אבל אנחנו נבדוק את כל האפשרויות".

בתגובה לדבריה של איילת שקד לפיהן "גנץ צריך לרצות להיות שני ברוטציה כדי לצבור ניסיון", אמר ניסנקורן: "גנץ צריך להיות הראשון ברוטציה כי לא מרחפת מעליו שום עננה".

אבי ניסנקורן (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)
אבי ניסנקורן (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)
09:10 עריכה

סיעת "הימין החדש" בראשות נפתלי בנט שפרשה מיד אחרי הבחירות מ"ימינה" סירבה לחתום אתמול על "הצהרת הנאמנות" החדשה לבנימין נתניהו, לפיה מפלגות גוש הימין לא יצטרפו ל"ממשלת מיעוט" בראשות כחול לבן ובתמיכת הרשימה המשותפת.

ואולם, ח"כ איילת שקד מ"הימין החדש" אמרה הבוקר בראיון לרשת ב': "מפלגתי לא חתמה על ההתחייבות כי גם זוג נשוי לא מאשר את הכתובה מדי שבוע מחדש. מיותר לחתום שוב על התחייבות שכבר נתנו מספר פעמים".

כך או כך, נראה כי בעוד הבית היהודי והמחנה הלאומי – שותפותיה לשעבר של "הימין החדש" ב"ימינה" חותרות לתרחיש של ממשלה צרה בראשות נתניהו, ב"ימין החדש" חותרים להצטרף לממשלת אחדות – אבל בראשות נתניהו. בראיון ברשת ב' אמרה שקד כי "בני גנץ צריך לרצות להיות שני ברוטציה אחרי בנימין נתניהו כדי לצבור ניסיון". שקד עצמה, נזכיר, צברה ניסיון לא קל בנקודה הזאת.

08:28 עריכה

השקט שלפני סוף המנדט? המערכת הפוליטית כמעט דוממת הבוקר, שבוע לפני פקיעת המנדט של ראש הממשלה בנימין נתניהו להרכבת ממשלה נוספת.

הפוליטיקאי הראשון ששמענו מצהיר משהו על הפלונטר הפוליטי הבוקר הוא ח"כ חילי טרופר מ"כחול לבן" שלמעשה חוזר ומחדד את הצהרת הבחירות הראשית של בני גנץ ויאיר לפיד – "לא נשב תחת ראש ממשלה עם כתב אישום".

בראיון ל"בוקר טוב ישראל" בגלי צה"ל הצהיר טרופר: "אנחנו לא נשב עם נתניהו תחת כתב אישום, גם במסגרת של מתווה הנשיא ריבלין. אני לא רואה את זה קורה. מתווה ריבלין פחות רלוונטי, כי הדיון על הנבצרות הוא יותר השלב האחרון, אם בכלל, של שיחות המשא ומתן".

"צריך לדון על הכול, אבל השיחות צריכות להתנהל בחדר. אנחנו כבר מזמן קוראים לשתי המפלגות להיכנס לחדר ולדון במהות. בינתיים אני לא רואה את זה קורה. אני מעריך שנתניהו יסיים את המנדט בלי להרכיב ממשלה ובני גנץ ירכיב במקומו".

ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)
ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)
עוד 6 עדכונים

עשיתי את ניו יורק ואת דויד לה שאפל

אבא ז״ל היה לו מנהג. היה לוקח מפתח וחורץ על הקיר סימן של איקס. סוג של  חותמת שעם. היום בו עברתי לגור לבד קיבל גם הוא חריץ שכזה. ״אתה עושה טעות ותחזור הביתה בלי כלום כמו שאתה עוזב״, אמר לי. אבא צדק. ההורים תמיד צודקים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר.

לא קינאתי בבני הדודים כשרכבו על האופניים החדשות שקיבלו. זה לא עניין אותי. אני לא אדם של שופינג. יריב שלי ממש מכריח אותי לקנות בגדים. אהבתי מאוד לצייר. תמיד ציירתי וכתבתי. להיות צייר היה תמיד במחשבות שלי. הציור היה חיים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר

עד שהגעתי לצבא לא הכרתי הומואים. בחטיבה הייתה לי חברה. הייתי בן 15. זה לא החזיק. בצבא הכרתי בחורה. קיבוצניקית. היה לנו רומן קצר. שירתתי בצריפין. בה״ד 6. בית ספר לתחזוקה, לשם הגעתי אחרי טירונות אי שם בדרום. תחזוקה זה אפסנאות. עברתי קורס בנושא. מרתק (סתם). בבסיס זה למדו חיילים להיות נהגים של, ולהפוך טבחים של סירי ענק.

נשארתי בבסיס כחלק ממחלקות ההדרכה. בשל לימודי האמנות והגרפיקה בתיכון שילבו אותי כשרטט בהוצאה לאור. סיפקנו שקפים וחומרים מודפסים למחלקות ההדרכה בבסיס. את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס.

היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר ומילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים. את סיכת חיל תחזוקה אני עיצבתי. נדמה לי שיש כבר אחרת במקומה.

בהוצאה לאור הכרתי את מי שיהיו חברים שלי וילוו את חיי בעשורים הבאים. היינו רביעייה. נותרתי עם אחת, את השניים האחרים שיחררתי מחיי. השתחררה המועקה שלא רצתה לצאת. בסוף יצאה והיום אני משוחרר, בעיקר מביקורת

את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס. היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר והם מילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״. למ׳ לקח הרבה מאוד זמן לצאת מהארון. אני תמיד אומר שצריך לתת לכל אדם את הזמן שלו להיפתח. לכל אחד התפרחת שלו.

דרך א׳ ידעתי שיש דבר כזה מועדונים. קודם לכן לא יצאתי לבלות. גם לא כשהייתי בתיכון. עם חברים בחטיבה שהיתה בשכונה הקרובה אלינו נהגנו ״להסתובב״ בדיזנגוף, ואולי הייתה גם גלידה אמריקאית על הדרך.

לא יצאתי קודם לכן למועדון גם לא כשלמדתי בתיכון הצפונבוני. א׳ מסתבר הכיר את עולם הבנים כבר מגיל 15. לי היה זה עולם חדש. לא היו לי הרבה עולמות מלבד ספרים וכן ציור. גם ״כן״ לא בטוח שהיה לי. אחרי הצבא כן.

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״

״דיווין״, מועדון ריקודים להומואים, היה אז מקום מפגש יחיד. חיים כהן (הזמר אדם) היה התקליטן. אחרי הצבא הכרתי את ״גן העצמאות״ שהיה ה״מקום״ למצוא בו זיון, ואם התמזל המזל יותר מסקס.

ב״דיווין״ הכרתי את האהבה הראשונה שלי. קראו לו ג׳קי. יעקב טלבי. מעולם קודם לכן לא התרגשתי בבטן כמו עם היפה הזה. היו עוד יפים. תמיד אזכור לו את הרגשות הראשונים שלי.

תמיד ידעתי שאני נמשך לגברים. בנעורי היו התנסויות. מעולם לא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות על הזהות המינית שלי. התמזל מזלי וניחנתי באופי אדיש, שקיבל את החיים כי שהם בלי התפלספויות.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור עם א׳ ומ׳ בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. יריקה מהים והליכה קצרה מבן יהודה וממועדון ״התיאטרון״. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בתל אביב בדרכו ממצרים. אז צילם עבור הנשיונל גי׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו.

עבדתי במלצרות, הייתי ברמן, מנהל משמרת״. תמיד פיטרו אותי. אהבתי את אורח החיים החדש. עבודה בשעות שמאפשרת לחוות לעתים את היום לרב את הלילה והייתי איש של לילה.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בת"א בדרכו ממצרים. אז צילם לנשיונל ג׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו

לא פעם מצאתי עצמי חוזר (אחרי משמרת בקפה בו עבדתי) עם האופניים מ״גן העצמאות״ אחרי סקס או בלי סקס. היו לילות שהבאתי לדירה השכורה בחורים והיו לילות לבנים של ציור. הרבה לילות לבנים של ציור.

בלי שרציתי או תכננתי, מצאתי עצמי בזוגיות מוזרה עם עולה חדש מאמריקה, צעיר ממני בכמה שנים. הייתי אז בן 23.

אחרי שנפרדנו הוא שב לארצו והתגורר קרוב לבוסטון בעיירה של הומואים מזדקנים. אמנים ומשוררים. פרובינסטאון קראו לה. הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה.

הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה

אני זוכר את הלילה הראשון. הייתי רשום במועדון הלוהט באותם ימים ״ליים לייט״. רשם אותי מעצב תפאורות שהכרתי בעיירה ההיא. לקחתי איתי את האיש הנחמד שנתן לי לישון בדירתו. הבחור הכי יפה, מוקף בנות, הביט לעברי.

בשירותים מול המראה כבר הבטנו אחד לשני בעיניים. והיו לי עיניים. שלחתי את הנחמד הביתה ומצאתי את עצמי נוסע בארבע לפנות בוקר בסאבווי ל״ברונקס״ עם היפיוף האיטלקי שהדבר הראשון שעשה כשירדנו מהרכבת היה לקנות דלי ענק של קנטאקי פרייד צ׳יקן.

הקשרים שיצרתי בעיירה הציורית חיברו אותי לצלמים והפכתי חבר של הצלם דויד אמסטרונג ז״ל ונאן גולדין, היום צלמת מאוד ידועה בעולם, אז היתה מורה באוניברסיטת ניו יורק. היא היתה המורה הרוחנית של דויד. שניהם צילמו אותי הרבה. אני מופיע במספר ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה.

אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)
אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)

כשהזכרתי את השם דויד לה שאפל שהכרתי בלילה תל אביבי, דחקו בי כולם לחדש את הקשר עימו וכך עשיתי. לה שאפל, מגדולי הצלמים של דורנו, ניהלנו רומן קצר. אפילו עבדתי איתו. זה נמוג כמו שזה בא. הייתי קישוט לא יותר.

הצלם דויד אמסטרונג ז״ל והצלמת נאן גולדין צילמו אותי הרבה. אני מופיע בכמה ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה

איזה כיף שמגדת עתידות צועניה וקשישה שישבה בחלון ראוווה בוילג׳ של מנהטן, אמרה לי לחזור לישראל, שם מחכה לי אהבה גדולה. היא צדקה. יריב ואני בזוגיות בריאה כבר כמעט 27 שנים. אנחנו מגדלים את רואי (20) ואת יאן (מכשפה בת 13). בסוף בסוף אין כמו הבית. אין כמו משפחה. למזלי היא טובה. לא לכולם יש המזל הזה ועדיין, תעשו הכל כדי להיות מאושרים. חגים שמחים.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,037 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני 27 דקות
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

תקווה חדשה-ישנה למאבק במלריה: קוטל חרקים מימי הנאצים

חוקרים אמריקאים גילו מחדש קוטל חרקים יעיל במיוחד, שהיה בשימוש הנאצים ונעלם לאחר מלחמת העולם השנייה ● למרות יעילותו, השימוש בדי-אף-די-טי הופסק מסיבות פוליטיות - והעולם אימץ את הדי-די-טי ● לפי ארגון הבריאות העולמי, בכל שתי דקות מת בעולם ילד ממלריה

עוד 621 מילים

הכנסייה האתיופית בירושלים נסגרה למתפללים

פרסום ראשון הכנסייה המפורסמת בירושלים נסגרה למבקרים ומתפללים, לאחר שאירעו בה עימותים אלימים בהם עורבו מאבטחים ושוטרים ● ברקע למאבק על המוסד הוותיק עומד הקרע האתני-דתי המחריף באתיופיה, שראש ממשלתה זכה לאחרונה בפרס נובל לשלום

עוד 764 מילים

הקהילה היהודית הקטנה של האלה, גרמניה, מורכבת ברובה מיוצאי בריה"מ לשעבר ● אחרי ניסיון הפיגוע בבית הכנסת שלהם ביום כיפור, שבמהלכו נורו למוות שני אנשים שאינם נמנים עם חברי הקהילה, הפך המקום לאתר עלייה לרגל ● יעקב שוורץ השתתף בתפילות הראשונות בבית הכנסת שהיה היעד למתקפה

עוד 1,163 מילים

ראשי מפלגות הימין התחייבו שלא להצטרף לממשלה צרה בראשות גנץ, אם וכאשר תוקם

ח"כים בכחול-לבן מסרבים לשבת בממשלה כזאת ● ליברמן מסרב להצהיר שלא יעשה כן ● שקד ובנט לא הצטרפו להתחייבות של הבלוק ● לדברי מקורבים, גנץ לא שולל את מתווה הנבצרות והרוטציה ● יו"ר כחול-לבן והרמטכ"ל נפגשו היום לאור האתגרים הביטחוניים ● השופט מלצר דורש חקירה פלילית של אי סדרים בעשרות קלפיות

עוד 35 עדכונים

מיהו יהודי? גרסת המעבדה

חשיפה הרבנות הראשית מבצעת בדיקות דנ"א שנויות במחלוקת, בחיפוש אחר דם יהודי כאישור ליהדותו של אדם ● השיטה החלה במוסקבה כיוזמה פרטית שנועדה להוכיח את יהדותם של יוצאי ברית המועצות לשעבר ● כעת, תומכיה של השיטה מתמודדים עם תביעה בבג"ץ ועם ביקורת חריפה

עוד 4,918 מילים

דרוש מנהיג ספר חדש משווה את נתניהו לקודמיו - וזה לא מחמיא לו

האם ישראל תוכל לחזור לעידן המנהיגים ההרואיים? ● בספר חדש, נזכרים דניס רוס ודייויד מקובסקי ברגעים איקונים של קבלת החלטות בישראל, ושואלים אם יש לישראלים את מה שצריך בשביל להיפרד מהפלסטינים

עוד 2,218 מילים

טיול לחג מסע בעקבות ליידי טונשוק והמלכה רוקסלנה

הטיול הקצר בעקבות חגיגות נבי מוסא יוצא מרחוב הדגל הזעיר ברובע המוסלמי ● בדרך אפשר לפגוש את עקבותיהם של נביאים, ממלכים, מצביאים ופילגשים ● טיול לירושלים - חלק חמישי

עוד 749 מילים

רגע לפני החגים, כניסת התיירים לישראל זינקה לגבהים חדשים ● בממשלה מתמוגגים, אבל אם התיירים ימשיכו לנהור לכאן בלי היערכות חדשה, תל אביב וירושלים ייפרדו מעוד דירות לטובת airbnb, נתב"ג יקרוס תחת העומס והפריפריה לא תיהנה מהשגשוג ● בתעשייה מזהירים: "ישראל יכולה למשוך 10 מיליון תיירים בשנה, אבל צריך לשאול אם זה טוב ומשרת את כולם"

עוד 1,740 מילים

נתניהו העביר לפוטין בקשה רשמית לחנינה לנעמה יששכר

יו"ר ישראל ביתנו: "היחיד שחתם על הסכמים עם הערבים זה נתניהו, אנחנו עדיין מחכים לתשובה מצוות המו"מ של הליכוד, יש לנו סבלנות" ● לפיד: על ישראל לסייע לכורדים "בכל דרך" ● מטה המאבק למען שחרור נעמה יששכר יקיים הפגנה מול שגרירות רוסיה בישראל ● שר החינוך פרץ: אין מקום לשוברים שתיקה ולמחסום ווטש בבתי הספר

עוד 24 עדכונים

מחקר ענק טוען: הקהילה היהודית בארה"ב היא עדיין הגדולה בעולם​

בניגוד לשמועות, הקהילה היהודית בארה"ב חיה, בועטת - ואפילו מתרחבת ● על פי מחקר רחב היקף, יהדות ארה״ב גדלה בשבע השנים האחרונות ב-10% ומספר היהודים שם מוערך ב-7.5 מיליון, לעומת 6.74 מיליון בישראל ● ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם

האוכלוסייה היהודית בארצות הברית גדלה ב-10% ב-7 השנים האחרונות והיא הגדולה בעולם, כך עולה מפרויקט מחקר שאסף מידע מ-150 סקרים נפרדים.

המחקר, שערך המכון למחקרים חברתיים על שם סטיינהרדט באוניברסיטת ברנדייס, בחן את האוכלוסייה היהודית ב-48 מדינות ארה"ב (הוואי ואלסקה לא נכללו בסקר) וכלל השוואות למחקרים דומים שערך המכון ב-2012 וב-2015.

הנתונים מראים כי ארצות הברית היא כיום המדינה בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ובה כ-7.5 מיליון יהודים. בישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים כעת 6.74 מיליון יהודים.

"הציניות בנוגע ליהדות ארה"ב והסברה שאנחנו אוכלוסייה שהולכת ומתכווצת, שאנו אוכלוסייה שהולכת ונעלמת, אינה נכונה", אומר לאונרד סאקס, מנהל מרכז סטיינהרדט. "הנבואה של יהדות ההולכת ונעלמת עדיין לא התגשמה".

המחקר אינו קובע מספר מוחלט לגבי מספרם של היהודים בארצות הברית, זאת מכיוון שבניגוד לישראל, מרשם האוכלוסייה אינו כולל שאלות לגבי השתייכותם הדתית של האזרחים ולכן הנתונים מתבססים על סקרים והערכות.

לפי המחקר האחרון, מספר היהודים בארה"ב עשוי לנוע בין 7.1 מיליון ל-7.8 מיליון. יהודים מהווים כ-2% מהאוכלוסייה בארה"ב. ההגדרה בה השתמשו החוקרים לשאלת מיהו יהודי היא גמישה יותר מכפי שמקובל בישראל.

כ-4.4 מיליון מבוגרים בארה"ב מגדירים את עצמם כיהודים. בנוסף יש כ-1.5 מיליון מבוגרים נוספים "הרואים עצמם כבעלי רקע יהודי, או יהודים על פי קריטריונים אחרים". כמו כן, ישנם 1.6 מיליון ילדים שגדלים כיהודים בארה"ב.

מיהם האמריקנים הרואים עצמם בעלי רקע יהודי אך לא מזדהים עם דת משה?

"יותר מקובל כיום לומר, אם אינך יהודי דתי, שאתה יהודי חסר דת", אומר סאקס. "יותר אנשים, במיוחד צעירים שאינם שומרי מצוות, הינם חסרי דת, אבל אין זה אומר שהם אינם מעורבים או שהם אינם הופכים למעורבים יותר בתור מבוגרים".

הבדל מרכזי נוסף שעולה מהמחקר בין הקהילות היהודיות בישראל ובארה"ב נוגע לפוליטיקה. בעוד בישראל רוב הציבור היהודי נוטה לימין ולשמרנות, הרי שבארה"ב, לפי המחקר, היהודים היו ונותרו מבצר של ליברליזם פוליטי.

המחקר מצא ש-51% מיהודי ארה"ב מזדהים כדמוקרטים (לעומת 34% מכלל האמריקאים). רק 17% מהם מזדהים עם הרפובליקנים. יש יותר מפי שניים יהודים ליברלים (42%) לעומת יהודים שמרנים (20%). כל הנתונים מעידים כי הקהילה היהודית שם נוטה שמאלה באופן מובהק ביחס לכלל האוכלוסייה האמריקנית.

נתונים אחרים שנבדקו במחקר חיזקו את ההנחה שיהודי ארצות הברית נותרו כשהיו תמיד: ליברלים, משכילים ולבנים.

בנוסף, המספרים מראים כי הקהילה היהודית האמריקנית מוסיפה להיות מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הכללית. 26% מיהודי ארצות הברית הם בני 65 ומעלה, בהשוואה ל-20% בלבד בקרב כלל הציבור. שיעור היהודים המבוגרים הגבוה ביותר נמצא, באופן לא מפתיע, בפלורידה, שם שליש מהיהודים הם מעל גיל 65.

בהסתכלות על הפיזור הגאוגרפי של היהודים בארצות הברית, נמצא כי ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול בארצות הברית, ובעולם כולו.

באזור המטרופולין של ניו יורק, הכולל את העיר והפרברים סביבה ובניו ג'רזי, חיים כ-1.8 מיליון יהודים. בתוך העיר ניו יורק, היהודים מתרכזים בברוקלין ובמנהטן, שבהם נמצאים 678,000 יהודים המהווים 16% מהאוכלוסייה.

המדינה בעלת מספר היהודים הקטן ביותר בארצות הברית היא וויאומינג, שם מתגוררים לפי המחקר רק 2,200 יהודים.

עוד 445 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה