מורה נבוכים למי שאיבד את האוריינטציה במאבק למען הלגליזציה, או: איך הצליחו מעטים מאד לפגוע ברבים כל כך?

גם לי, כמי שלוקחת חלק פעיל במאבק למען הלגליזציה, היו רגעים בהם הלכתי לאיבוד. תחושה מוזרה שהמדיניות שנבנית, קרי – "רפורמת הקנאביס הרפואי", פועלת על מנת לקדם את ההפך, כלומר להעצים את כוחו של השוק השחור.

הניצחון של הימין בהקשר הזה הוא העובדה שהם הצליחו, בעזרת כלי תקשורת שנרתמו לעניין, לעצב שיח שיקרי בכל האמור לקנאביס (נתוני צריכה, גידול, תמות טיפוליות, ייצוגים שקריים וכד'). כך נוצרה אשליה של אימפריה כלכלית, אשליה של הון עתק וניכור עמוק בין הצמח במהותו הגולמית, למוצר מדף נוצץ ויקר. מאד יקר.

הניצחון של הימין בהקשר הזה הוא העובדה שהם הצליחו, בעזרת כלי תקשורת שנרתמו לעניין, לעצב שיח שיקרי בכל האמור לקנאביס

לו המדיניות הקלוקלת שהתגבשה היתה פרו קנאביס, לא היינו שומעים על מקרי מוות, לא היינו רואים סרטונים מזעזעים, ולא היינו שומעים תלונות בנושא בכלל. אבל העובדה היא שהיום, חוץ ממי שמפעיל את השוק השחור של הצמח – אין אף אחד שמברך על המצב. זה לא מקרי ואני מאמינה שזו היתה המטרה.

עבור אנשים שאינם מתמצאים במאבק – נדמה שזה מאבק מאוחד חזק ועיקבי. לא כך הוא. קהילת הקנאביס מפוררת אפילו יותר מהחברה הישראלית כולה על חרדיה וערביה. רוויית אינטרסים, אגו ואיבה אישית. תומכי הרפואי לא תומכים בטלגראס ובעמוס סילבר, שמצידו תרם להם כסף בעבר. הם טוענים שזה מתוך החשש להצטייר כפועלים יחד "עם השוק השחור".

ככה הימין פעל כדי לגרום לאנשים לחשוב על צמח אחד – כעל שני דברים שונים. הסמנטיקה הזו – סם/תרופה, לא באמת כל כך מבלבלת, חברים. מי ששואף לנכס לעצמו את המאבק תחת אצטלת "הנאמנות לרשויות" שוגה בבורות מזהרת ובטוח מכוונת. נותרה רק שאלת האינטרס.

קהילת הקנאביס מפוררת אפילו יותר מהחברה הישראלית כולה על חרדיה וערביה. רוויית אינטרסים, אגו ואיבה אישית

בשבוע שעבר פורסם כי מפלגת כחול לבן הודיעה שהיא תומכת בלגליזציה. אני מתקשה לעכל שמפלגה כה גדולה בחרה בקו זה. מקווה בכל ליבי שלא יפלו למלכודת הרפורמה האכזרית. שיפעלו מתוך ההיגיון ולא מתוך תאוות בצע על חשבון חיי אדם.

מפלגת המחנה הדמוקרטי תומכת אף היא בלגליזציה מלאה, ובסיבוב הקודם גם העבודה הצהירה כך.

הליכוד וימינה שואפות לשמור את סטטוס "הרפואי" ובכך לקבע את המצב הקיים שמרע עם האזרחי ומיטיב עם בעלי ההון בלבד.

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.