דפנה גלפז
הזמן של
דפנה גלפז

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

מול קהל גדול מרבבה, צווחות ההיסטריה בחוץ נשמעו כזמזום יתוש

טקס יום הזיכרון המשותף למשפחות ישראליות-פלסטיניות נערך אמש זו השנה ה-18. מה שהחל כיוזמה פרטית של משפחות שכולות שמאסו באובדן ובצער, הגיע אתמול לשיא משתתפים של למעלה מעשרת אלפים איש באירוע עצמו שנערך בגני יהושע, ושודר בלייב במקביל לעשרות אלפי צופים נוספים בכל העולם. התור המשתרך מחוץ לאירוע וכמות האנשים המדהימה הם רוח גבית לכל מי שמאמין שיכול להיות כאן אחרת.

למעלה מעשרת אלפים איש הגיעו לאירוע בגני יהושע, ששודר בלייב במקביל לעשרות אלפי צופים נוספים בכל העולם. התור המשתרך וכמות האנשים המדהימה הם רוח גבית לכל מי שמאמין שיכול להיות כאן אחרת

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 698 מילים ו-1 תגובות

הטקסים יוקרנו על המסך המפוצל שהוא חיינו

זוכרת קולות מהעבר שמאשימים אותי בשנאה עצמית. כל מיני אראל סגלים כאלו עם תחושת העליונות שלהם שכל כולה רגשי נחיתות. אתם השמאלנים, הם אמרו לנו, אתם שונאים את עצמכם ואת המדינה. לא עצרתי לחשוב על זה אז, אבל לגבי היום – איך שונאים את המדינה אם כולם הולכים ברחוב עם דגל כאילו אנחנו איזו ישות פגאנית שצריכה להילחם על הזהות שלה? סתם. אני צוחקת. זה כבר די ברור שאנחנו ישות פגאנית שצריכה להילחם על הזהות שלה.

אתם השמאלנים, הם אמרו לנו, אתם שונאים את עצמכם ואת המדינה. לא עצרתי לחשוב על זה אז, אבל לגבי היום – איך שונאים את המדינה אם כולם הולכים ברחוב עם דגל?

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 737 מילים

התחושה כאזרח היא כמו להיות מושתל דנ"א - זה לא אנחנו

יודעים משהו? אתם חוצפנים. באמת תודה שבאתם אבל – למה עכשיו?
מחאה בישראל תמיד נמצאת ברקע אבל הנה המחשה פשוטה איך בעשור וחצי האחרונים, כל מחאה שהייתה – כוונה לאותו מקום והשיגה תוצאות דומות.

יודעים משהו? אתם חוצפנים. באמת תודה שבאתם אבל – למה עכשיו? מחאה בישראל תמיד נמצאת ברקע אבל הנה המחשה פשוטה איך בעשור וחצי האחרונים, כל מחאה כוונה לאותו מקום והשיגה תוצאות דומות

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מסכים בעיקרון. אבל צריך לקחת בחשבון גם את תרבות ההפחדה שמוסדה כאן פחות או יותר מאמצע שנות האלפיים. כמו גם את תרבות השיח הפוליטי הדוחה והלא עניינית. הכל נעשה במכוון כדי להוביל לדה-פוליטי... המשך קריאה

מסכים בעיקרון. אבל צריך לקחת בחשבון גם את תרבות ההפחדה שמוסדה כאן פחות או יותר מאמצע שנות האלפיים. כמו גם את תרבות השיח הפוליטי הדוחה והלא עניינית. הכל נעשה במכוון כדי להוביל לדה-פוליטיזציה של הציבור. איך אפשר להסביר אחרת את זה שיש לנו כאן מחאה עממית בלי סטודנטים, בלי גיבורי תרבות, בלי אנשי רוח? כמו שנאמר בכנס החירום של הארץ: כרגע מתרחש תהליך מואץ של פוליטיזציה של הציבור. כמי שהיה שם גם לפני, תפקידנו הוא להכווין את הפוליטיזציה למקומות הנכונים. אגב, לדעתי היעד צריך להיות הכרה בחברה הערבית כשותף הטבעי של המחנה הליבראלי דמוקרטי, תוך הכרה הזהותם הלאומית ובכך שזכותם כאזרחים שווים להביע את עמדתם נגד הכיבוש. תודה על המאמר!

עוד 841 מילים ו-1 תגובות

חשבנו שזה נגמר, אבל לא

קיוויתי להימנע מהסחף ולהצליח לשמור על השקט הנפשי שלי. כי בכל זאת, כמה אפשר? חמש מערכות בחירות בפחות משלוש שנים. באיזשהו שלב את מניחה לזה ומתפללת לטוב. אלא שבימים האחרונים התגנבו הספקות לליבי והרגשתי שוב את הפחד מחלחל, חרדה ממצב בו נתניהו יחזור לשלטון.

השנה האחרונה הזו הייתה שנת ריפוי והחלמה מטראומה מתמשכת של שנות שלטון ארוכות מנשוא של נתניהו, ממאבק בהפגנות דרך ארבע מערכות בחירות וחשבנו שזה נגמר, אבל לא.

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 956 מילים

הגמר האחרון של מודי

לרגל ה-30 לפטירתו של מודי בראון ז"ל, שוחחתי עם שדרן הספורט ופרשן הכדורגל בערוץ הספורט נדב יעקבי, על הטקסט האחרון שמודי, הקולגה שלו, השאיר אחריו ושודר בגמר ליגת האלופות. מי שייסד את האולפן והפך את גמר ליגת האלופות לחגיגה עבור רבים, בחר להיפרד בשקט, בצניעות, כמו שהיה בחיים.

לרגל ה-30 לפטירת מודי בראון ז"ל, שוחחתי עם יעקבי על הטקסט האחרון שמודי השאיר אחריו ושודר בגמר ליגת האלופות. מייסד האולפן שהפך את הגמר הזה לחגיגה נפרד בשקט, בצניעות, כמו שהיה בחיים

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים

האנטי כלפי הקורקינטים הוא הקונצנזוס החדש

שנים לא נראה בישראל תיעוב כה יוקד וחוצה מגזרים כלפי דבר כלשהו. אפילו מחנה רק לא ביבי לא מתקרב לשיעור האוכלוסייה השונא ומתנגד לקורקינטים. "זהו כלי הרג, כלי מסוכן שיש להורידו מהכביש, אין אכיפה, אין תשתיות, מחדל עם סוף ידוע מראש", הם חלק מזערי מהקומפלימנטים שהקורקינט החשמלי מקבל.

מחנה רק לא ביבי לא מתקרב לשיעור השונאים והמתנגדים לקורקינטים. "זהו כלי הרג מסוכן שיש להורידו מהכביש. אין אכיפה, אין תשתיות, מחדל עם סוף ידוע מראש", זה חלק מזערי מהקומפלימנטים שהוא סופג

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,130 מילים

האם פסקול שנות ה-90 מת? ואם כן - ממה?

פסקול שנות התשעים חוזר אלינו בכל פורמט אפשרי – מלבד באינטרנט. האם זה אומר שהוא מת? ואם כן – ממה? על קו התפר שבין דור ה-Y לדור ה-Z, נמצאת תשובה שלא בהכרח תמצא חן בעיני קוראינו הבומרים, אבל זה המצב.

פסקול שנות התשעים חוזר אלינו בכל פורמט אפשרי – מלבד באינטרנט. האם זה אומר שהוא מת? ואם כן – ממה? על קו התפר שבין דור ה-Y לדור ה-Z, נמצאת תשובה שלא בהכרח תמצא חן בעיני קוראינו הבומרים

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,000 מילים ו-1 תגובות

תודה, מודי

אתמול הלך לעולמו מודי בר-און, עמוד תווך בתרבות הישראלית. מי שהצליח בנון-שלנטיות בלתי ניתנת לחיקוי לעשות כמעט הכל בצורה מדהימה יחסר מאד לרבים, וימשיך להוות השראה גם בלכתו.

מודי בר-און היה עמוד תווך בתרבות הישראלית. מי שהצליח בנון-שלנטיות בלתי ניתנת לחיקוי לעשות כמעט הכל בצורה מדהימה – יחסר מאד לרבים, וימשיך להוות השראה גם בלכתו

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 505 מילים

אי אפשר לנכס את האבל והשכול לצד אחד בלבד

טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני נערך אתמול בפעם ה-17, וכמיטב המסורת עורר הדים והתנגדויות עוד טרום האירוע. משום מה, לחלק מהישראלים קשה לתפוס מדוע יש לתת מקום גם לאבל ולשכול של העם הפלסטיני, אבל האמת היא שלשכול אין מוצא, הוא נחלת הכלל בתרבות הישראלית. לנכס אותו לצד אחד זהו אקט ברברי לא פחות מהכיבוש עצמו.

לחלק מהישראלים קשה לתפוס מדוע יש לתת מקום גם לאבל ולשכול של העם הפלסטיני. אבל האמת היא שלשכול אין מוצא, הוא נחלת הכלל בתרבות הישראלית. לנכס אותו לצד אחד זהו אקט ברברי לא פחות מהכיבוש

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 655 מילים

תל אביב הסלולה ביותר, ברמת גן תקועים ב־2014

בדיקת זמן ישראל שבילי האופניים החדשים והעתידיים בגוש דן אמורים לסייע להפחתת הגודש בכבישים ולבטיחות הרוכבים ● אולם, לא כל הרשויות נרתמות למהפכת התחבורה – והפערים מתרחבים ● בזמן שתושבי תל אביב־יפו נהנים מ־162 קילומטרים של שבילים סלולים שיתארכו לכ־250 עד 2025 – ברמת גן, גבעתיים ורמת השרון אורך השבילים עדיין חד ספרתי

עוד 1,379 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה