טקס יום הזיכרון המשותף למשפחות ישראליות-פלסטיניות נערך אמש זו השנה ה-18. מה שהחל כיוזמה פרטית של משפחות שכולות שמאסו באובדן ובצער, הגיע אתמול לשיא משתתפים של למעלה מעשרת אלפים איש באירוע עצמו שנערך בגני יהושע, ושודר בלייב במקביל לעשרות אלפי צופים נוספים בכל העולם. התור המשתרך מחוץ לאירוע וכמות האנשים המדהימה הם רוח גבית לכל מי שמאמין שיכול להיות כאן אחרת.
למעלה מעשרת אלפים איש הגיעו לאירוע בגני יהושע, ששודר בלייב במקביל לעשרות אלפי צופים נוספים בכל העולם. התור המשתרך וכמות האנשים המדהימה הם רוח גבית לכל מי שמאמין שיכול להיות כאן אחרת
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
זוכרת קולות מהעבר שמאשימים אותי בשנאה עצמית. כל מיני אראל סגלים כאלו עם תחושת העליונות שלהם שכל כולה רגשי נחיתות. אתם השמאלנים, הם אמרו לנו, אתם שונאים את עצמכם ואת המדינה. לא עצרתי לחשוב על זה אז, אבל לגבי היום – איך שונאים את המדינה אם כולם הולכים ברחוב עם דגל כאילו אנחנו איזו ישות פגאנית שצריכה להילחם על הזהות שלה? סתם. אני צוחקת. זה כבר די ברור שאנחנו ישות פגאנית שצריכה להילחם על הזהות שלה.
אתם השמאלנים, הם אמרו לנו, אתם שונאים את עצמכם ואת המדינה. לא עצרתי לחשוב על זה אז, אבל לגבי היום – איך שונאים את המדינה אם כולם הולכים ברחוב עם דגל?
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
יודעים משהו? אתם חוצפנים. באמת תודה שבאתם אבל – למה עכשיו?
מחאה בישראל תמיד נמצאת ברקע אבל הנה המחשה פשוטה איך בעשור וחצי האחרונים, כל מחאה שהייתה – כוונה לאותו מקום והשיגה תוצאות דומות.
יודעים משהו? אתם חוצפנים. באמת תודה שבאתם אבל – למה עכשיו? מחאה בישראל תמיד נמצאת ברקע אבל הנה המחשה פשוטה איך בעשור וחצי האחרונים, כל מחאה כוונה לאותו מקום והשיגה תוצאות דומות
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסכים בעיקרון. אבל צריך לקחת בחשבון גם את תרבות ההפחדה שמוסדה כאן פחות או יותר מאמצע שנות האלפיים. כמו גם את תרבות השיח הפוליטי הדוחה והלא עניינית. הכל נעשה במכוון כדי להוביל לדה-פוליטיזציה של הציבור. איך אפשר להסביר אחרת את זה שיש לנו כאן מחאה עממית בלי סטודנטים, בלי גיבורי תרבות, בלי אנשי רוח? כמו שנאמר בכנס החירום של הארץ: כרגע מתרחש תהליך מואץ של פוליטיזציה של הציבור. כמי שהיה שם גם לפני, תפקידנו הוא להכווין את הפוליטיזציה למקומות הנכונים. אגב, לדעתי היעד צריך להיות הכרה בחברה הערבית כשותף הטבעי של המחנה הליבראלי דמוקרטי, תוך הכרה הזהותם הלאומית ובכך שזכותם כאזרחים שווים להביע את עמדתם נגד הכיבוש. תודה על המאמר!
קיוויתי להימנע מהסחף ולהצליח לשמור על השקט הנפשי שלי. כי בכל זאת, כמה אפשר? חמש מערכות בחירות בפחות משלוש שנים. באיזשהו שלב את מניחה לזה ומתפללת לטוב. אלא שבימים האחרונים התגנבו הספקות לליבי והרגשתי שוב את הפחד מחלחל, חרדה ממצב בו נתניהו יחזור לשלטון.
השנה האחרונה הזו הייתה שנת ריפוי והחלמה מטראומה מתמשכת של שנות שלטון ארוכות מנשוא של נתניהו, ממאבק בהפגנות דרך ארבע מערכות בחירות וחשבנו שזה נגמר, אבל לא.
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
לרגל ה-30 לפטירתו של מודי בראון ז"ל, שוחחתי עם שדרן הספורט ופרשן הכדורגל בערוץ הספורט נדב יעקבי, על הטקסט האחרון שמודי, הקולגה שלו, השאיר אחריו ושודר בגמר ליגת האלופות. מי שייסד את האולפן והפך את גמר ליגת האלופות לחגיגה עבור רבים, בחר להיפרד בשקט, בצניעות, כמו שהיה בחיים.
לרגל ה-30 לפטירת מודי בראון ז"ל, שוחחתי עם יעקבי על הטקסט האחרון שמודי השאיר אחריו ושודר בגמר ליגת האלופות. מייסד האולפן שהפך את הגמר הזה לחגיגה נפרד בשקט, בצניעות, כמו שהיה בחיים
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שנים לא נראה בישראל תיעוב כה יוקד וחוצה מגזרים כלפי דבר כלשהו. אפילו מחנה רק לא ביבי לא מתקרב לשיעור האוכלוסייה השונא ומתנגד לקורקינטים. "זהו כלי הרג, כלי מסוכן שיש להורידו מהכביש, אין אכיפה, אין תשתיות, מחדל עם סוף ידוע מראש", הם חלק מזערי מהקומפלימנטים שהקורקינט החשמלי מקבל.
מחנה רק לא ביבי לא מתקרב לשיעור השונאים והמתנגדים לקורקינטים. "זהו כלי הרג מסוכן שיש להורידו מהכביש. אין אכיפה, אין תשתיות, מחדל עם סוף ידוע מראש", זה חלק מזערי מהקומפלימנטים שהוא סופג
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
פסקול שנות התשעים חוזר אלינו בכל פורמט אפשרי – מלבד באינטרנט. האם זה אומר שהוא מת? ואם כן – ממה? על קו התפר שבין דור ה-Y לדור ה-Z, נמצאת תשובה שלא בהכרח תמצא חן בעיני קוראינו הבומרים, אבל זה המצב.
פסקול שנות התשעים חוזר אלינו בכל פורמט אפשרי – מלבד באינטרנט. האם זה אומר שהוא מת? ואם כן – ממה? על קו התפר שבין דור ה-Y לדור ה-Z, נמצאת תשובה שלא בהכרח תמצא חן בעיני קוראינו הבומרים
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אתמול הלך לעולמו מודי בר-און, עמוד תווך בתרבות הישראלית. מי שהצליח בנון-שלנטיות בלתי ניתנת לחיקוי לעשות כמעט הכל בצורה מדהימה יחסר מאד לרבים, וימשיך להוות השראה גם בלכתו.
מודי בר-און היה עמוד תווך בתרבות הישראלית. מי שהצליח בנון-שלנטיות בלתי ניתנת לחיקוי לעשות כמעט הכל בצורה מדהימה – יחסר מאד לרבים, וימשיך להוות השראה גם בלכתו
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני נערך אתמול בפעם ה-17, וכמיטב המסורת עורר הדים והתנגדויות עוד טרום האירוע. משום מה, לחלק מהישראלים קשה לתפוס מדוע יש לתת מקום גם לאבל ולשכול של העם הפלסטיני, אבל האמת היא שלשכול אין מוצא, הוא נחלת הכלל בתרבות הישראלית. לנכס אותו לצד אחד זהו אקט ברברי לא פחות מהכיבוש עצמו.
לחלק מהישראלים קשה לתפוס מדוע יש לתת מקום גם לאבל ולשכול של העם הפלסטיני. אבל האמת היא שלשכול אין מוצא, הוא נחלת הכלל בתרבות הישראלית. לנכס אותו לצד אחד זהו אקט ברברי לא פחות מהכיבוש
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם