20 שנה לוועדת אור ונראה שבקרוב נצטרך עוד אחת

מפגינים מוחים בהפגנה נגד המהפכה המשפטית בתל אביב נגד העלייה בשיעור הרציחות, 6 במאי 2023 (צילום: מחאת קפלן)
מחאת קפלן
מפגינים מוחים בהפגנה נגד המהפכה המשפטית בתל אביב נגד העלייה בשיעור הרציחות, 6 במאי 2023

אזלת היד של הממשלה לטפל במשבר האלימות החמור ברחוב הערבי מאיים על כולנו. אם לא נדרוש מהממשלה לעצור את הדימום בחברה הערבית נהיה עדים לאירועי אלפיים עשרים ומשהו. כדי לכתוב את הפרק הבא בתולדות השותפות היהודית-ערבית בישראל, אסור לנו לחכות יותר.

השנה נציין 20 שנים לפרסום דו"ח ועדת אור, שהוקמה לאחר אירועי אוקטובר 2000, במהלכם נהרגו 13 אזרחי ישראל מאש המשטרה ובעקבות זאת החלו התפרעויות ואירועי אלימות קשים בין החברה הערבית למשטרה. בד בבד נציין שנתיים לאירועי מאי 2021, במהלכם נרצחו ונפצעו אזרחים יהודים וערבים אלו בידי אלו.

היו אלה אירועי האלימות האזרחיים הקשים ביותר בישראל בין המגזרים. האם למדנו מזה משהו? נראה שאם המדינה תמשיך להתעלם ממשבר האלימות וממדי הרצח בחברה הערבית, וקברניטיה ימשיכו לאיים על החברה הערבית – ההתנגשות הבאה כבר בדלת.

האם למדנו מאירועי האלימות האזרחיים הקשים בישראל בין המגזרים. לנוכח המשך ההתעלמות ממשבר האלימות בחברה הערבית, ואיומי קברניטי המדינה עליה – ההתנגשות הבאה בדלת

ועדת אור הוקמה מתוך אסון. חבריה קבעו כי באוקטובר 2000 "רעדה הארץ". בין השאר קבעה הוועדה כי האופן בו המשטרה באה במגע עם האזרחים הערבים היה שגוי וטעון שיפור בכל הקשור לאופן פיזור ההפגנות, וכי המשטרה והמדינה מחויבות להעניק שירותי אכיפה, ביטחון ושיטור לכלל אזרחי המדינה וללא אפליה.

20 שנה חלפו ומה שהשתנה הוא שהמשרד לביטחון פנים, שהיה אמון על שמירת הביטחון של כלל אזרחי ישראל, הפך למשרד לביטחון לאומי. רק הכותרת לבדה מאותתת לאזרחים הערבים שהמשרד לא מגן עליהם במקרה הטוב, ומגן מפניהם במקרה הרע. מאז הקמת הממשלה המשטרה עשתה פניית פרסה, והפכה מנוכרת ומתנכלת לחברה הערבית.

בתוך כך משבר האלימות בחברה הערבית חסר תקדים. כבר אי אפשר לנקוב במספר הנרצחים בדיו על נייר, כי ברור שעד שהטור הזה יפורסם המספרים כבר יעלו. בימים האחרונים נרצחים אזרחים בישראל כמעט בכל יום, ורק מעטים מהמקרים מפוענחים (על פי נתוני המשטרה, מתוך 104 מקרי רצח בחברה הערבית ב-2022, רק 24 פוענחו. בקרב היהודים פוענחו 24 מתוך 34 מקרי רצח באותה שנה). זה אומר שבחברה הערבית הגיוני לחשוב שאין עונש על רצח, וכל אזרח ערבי יודע שאין לו כתובת במשטרה ושהוא עומד לבד מול הפשיעה.

כבר אי אפשר לנקוב במספר הנרצחים בדיו על נייר, כי ברור שעד שהטור הזה יפורסם המספרים כבר יעלו. בימים האחרונים נרצחים אזרחים בישראל כמעט בכל יום, ורק מעטים מהמקרים מפוענחים

אסור לחכות לעוד רעידת אדמה כדי לעצור ולהבין שאת מחדל הרצח והאלימות בחברה הערבית צריך לתחקר, ללמוד ולהגיב אליו. תכניות המניעה שיצאו לדרך בזמן הממשלה הקודמת נעצרו. בצד זאת, השר לביטחון לאומי מעודד אחזקת נשק אזרחי ומקדם גידול באישורי אחזקת נשק במאות אחוזים. רק בחודש האחרון ראינו כיצד צעיר יהודי רצח צעיר ערבי מחוץ לישוב בן נר והשתמש בנשקו האישי והמאושר. אם לא היה שם נשק, לא היה מתבצע רצח. המיליציה החמושה שמקדם השר תורמת גם היא להרגשת חוסר הביטחון והפחד שמתחיל לחלחל בחברה הערבית מרשויות אכיפת החוק.

למרות הנתונים הקשים האלה, אנחנו עדים בשנים האחרונות – גם אם לוקחים בחשבון את אירועי מאי 21 – לשיפור ושכלול ביחסי יהודים-ערבים בישראל. שיח השוויון תופס מקום, תכניות החומש וההשקעה בחברה הערבית ניכרות. לראשונה ראינו קואליציה משותפת יהודית ערבית, וארגוני החברה האזרחית העוסקים בחברה משותפת הולכים ומתחזקים.

החברה הערבית תופסת מקום שאין לו תחליף בכלכלת ישראל, במערכת הבריאות, ובאקדמיה. אם ההתאוששות מאירועי אוקטובר 2000 לקחה כמה שנים, ויש שיגידו עשור, מאירועי מאי היה נראה כי הצלחנו להתאושש כבר לאחר כמה חודשים.

אם באירועי אוקטובר 2000 לא הייתה הנהגה ערבית בישראל שעצרה את האלימות, באירועי מאי יצאו כמעט כל מנהיגי החברה הערבית – פוליטיקאים, ראשי רשויות, אנשי עסקים ודת, נגד האלימות. חלקם יצאו עם שותפיהם היהודים יחד. הרוב המוחץ בישראל, גם בלב האלימות, עדיין תמך בחברה משותפת ובשוויון. החברות הגדולות ביותר במשק יצאו בקמפיינים להפסקת האלימות ובמסר של שוויון ושותפות.

אם באירועי אוקטובר 2000 לא הייתה הנהגה ערבית בישראל שעצרה את האלימות, באירועי מאי יצאו רוב מנהיגי החברה הערבית – פוליטיקאים, ראשי רשויות, אנשי עסקים ודת, נגד האלימות. חלקם עם שותפיהם היהודים

אם כציבור יהודי שוחר שותפות נעצום עיניים ולא נדרוש מהממשלה לעצור את הדימום בחברה הערבית, נהיה עדים לאירועי אלפיים עשרים ומשהו. חברה כל כך גדולה – חמישית מהאוכלוסייה – לא יכולה לחיות במערב הפרוע באמצע ישראל ללא הגנה. זה יגיע לכולנו בצורה זו או אחרת. כדי לכתוב את הפרק הבא בתולדות השותפות היהודית-ערבית בישראל, עלינו לטפל בכך עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

מיכל סלע היא מנכ"לית גבעת חביבה - ארגון אזרחי לשינוי חברתי, בדגש על יצירת חברה משותפת ליהודים וערבים. מיכל בעלת תואר שני מאוניברסיטת אוקספורד במדיניות ציבורית, בעלת ניסיון עשיר בעבודה עם גופי ממשל ותקשורת בארץ ובחו"ל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 669 מילים
סגירה