סבבה עם הכיבוש? ואיך אתם עם שליטה לא דמוקרטית בגורל עם אחר?

פלסטיני עומד על גדר ההפרדה ליד מחסום קלנדיה, בין רמאללה וירושלים. 23 בספטמבר 2011 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
נתי שוחט/פלאש90
פלסטיני עומד על גדר ההפרדה ליד מחסום קלנדיה, בין רמאללה וירושלים. 23 בספטמבר 2011

כילד ישראלי חונכתי על אתוס הנחישות והתעוזה של מקימי המדינה, שעסקו בכיבוש השממה, הגירו זיעה בכיבוש העבודה וניסו להפיג את עמל יומם ומשא בדידותם בכיבוש לבבות.

ערכים נשגבים ומשמעותיים, שסיפוק וערגה יצוקים בהם, התברכו במילה "כיבוש". אין ככיבוש לעשות טוב ונכון.

כמה רציתי לכבוש שער במגרש החול השכונתי ולהראות לחברים כמה מוכשר ומוצלח אני, ואם השמועה על השער שכבשתי תגיע לאוזני יפת העיניים שאת ליבה חלמתי לכבוש, הייתי בעננים. כבשת, הצלחת! ואם חלילה החמצתי מצב קורץ מול השער, כבשתי את פני בקרקע, נכלם.

כמה רציתי לכבוש שער במגרש החול השכונתי ולהראות לחברים כמה מוכשר ומוצלח אני, ואם השמועה על השער שכבשתי תגיע לאוזני יפת העיניים שאת ליבה חלמתי לכבוש, הייתי בעננים. כבשת, הצלחת!

כמה פעמים רציתי לצעוק ובעוונותיי אפילו לקלל, אבל כבשתי את יצרי. כן, כיבוש היצר מייסר אך כיבוש נעלה הוא. כיבוש לתפארת. "איזהו גיבור?" מי לא יודע.

ועל הדרך כבשנו גם חלקי ארץ שמאוכלסים בבני אדם שאינם מבני עמנו אבל אם הכיבוש הוא בדרך כלל חיובי, הוא כנראה לא כל כך נורא גם בהקשר הזה. בכלל, כבשנו שטחים, לא כבשנו אנשים. חזרנו לנחלות אבותינו, ואם יש בני אנוש שחיים שם מאות רבות של שנים, נו, זה לא באמת מעניין. תכלס, כובשים ומייצרים אתוס שמדבר ציונות של פעם.

כיבוש היא מילה רבת משמעויות, והיא לכשעצמה לא מביאה לידי ביטוי את המשמעות היומיומית של המצב בו מכבש כבד, רב זרועות, לוחץ בני אדם ומנסה בכל דרך לדכא את רוחם. היא הפכה למילה נדושה, לא מטרידה, חולפת ליד האוזן בניחותא מבלי להותיר סימן.

אז מכיוון שהמילה כיבוש לא מספרת את התחושה שבמצב, אני מעדיף להשתמש באמירה ארוכה יותר: "המצב בו אנחנו שולטים בגורלו של עם אחר". שליטה פיזית, נפשית ורוחנית. זה הרבה פחות נוח, מעכב את שטף השיחה, מעלה תהיות, מטריד ומעורר כעסים, אבל לטעמי זה הרבה יותר מדויק, אמיתי וכן.

כיבוש היא מילה רבת משמעויות, ולא מביאה לידי ביטוי את המשמעות היומיומית של המצב בו מכבש כבד, רב זרועות, לוחץ בני אדם ומנסה בכל דרך לדכא את רוחם. היא הפכה למילה נדושה, לא מטרידה, חולפת ליד האוזן

שפה מעצבת תודעה ומובילה לפעולה. לכן, בואו נשים את המצב האמיתי על השולחן – "המצב בו אנחנו שולטים בגורלו של עם אחר", ונדבר עליו.

ולתפיסתי, המצב הזה לא עולה בקנה אחד עם ערכי היהדות כפי שהם מופיעים בתנ"ך ולא עולה בקנה אחד עם ערכי מגילת העצמאות של המדינה היהודית והדמוקרטית.

עסקתי עשרות שנים בביטחון ישראל, ועד פרישתי בסוף 2005 הייתה לי תקווה לפחות, שהממשלות שלנו לדורותיהן שואפות להגיע לפתרון הבעיה. אבל בעשור האחרון זה בוודאות לא המצב.

הרכב הממשלה הנוכחית הוא ביטוי קיצוני של התמשכות המצב בו אנחנו שולטים בגורלו של עם אחר תחת תפיסת עולם פשיסטית-משיחית. תפיסת עולם שנבנתה על הפחדה ועל תחזוק היסטריה תמידית מאיומים לאומיים.

אבל האמת היא שאנחנו כבר מזמן הילד החזק בשכונה, חזק בהרבה מכל שכניו, וחובת היציאה מהמצב בו אנחנו שולטים בגורלו של עם אחר היא קודם כל עלינו. זהו צורך קיומי בסיסי.

לתפיסתי, "המצב בו אנחנו שולטים בגורלו של עם אחר" לא עולה בקנה אחד עם ערכי היהדות כפי שהם מופיעים בתנ"ך ולא עולה בקנה אחד עם ערכי מגילת העצמאות של המדינה היהודית והדמוקרטית

אני מכיר את כל הטיעונים של "הם התחילו", "הם תמיד ירצו להשמיד אותנו", "זו נחלת אבותינו", "אין עם מי לדבר" ועוד ועוד. חלק מהטיעונים אינם משוללי יסוד, אבל עדיין, אם חפצי חיים אנחנו, חובה עלינו לעשות כל מאמץ לצאת מהמצב בו אנחנו שולטים בגורלו של עם אחר.

אל תטעו בי, בטרור נלחמתי שנים, צריך להמשיך להילחם בו וזכות ההגנה עומדת לנו ויש לממשה. אבל אין שום פעולה כוחנית שיכולה לבטל את המצב הבסיסי מעורר ההתנגדות של שליטה בעם אחר, ואת המוטיבציה של אותו עם להתנער מהשליטה הזו.

הזמן לא פועל לטובתנו. אם לא נשכיל לפעול, בעשורים הבאים עוד ייכתבו ספרים רבים שינתחו את ההשפעה ההרסנית של המצב בו יהודים שלטו בגורלו של עם אחר באמצעות אין סוף תהליכים הרסניים ופעולות מושחתות ערכית ומוסרית, שבסופו של דבר הכריעו את הנפש הציונית והביאו לסיום דרכה של מדינת ישראל כמדינה שייעודה מימוש חזון מגילת העצמאות.

לא חייבים, כבר הופענו מעל ומעבר בצד הקשה של ספרי ההיסטוריה.

בדיוני ככל שזה נראה כיום תחת ממשלת בנימין נתניהו-בצלאל סמוטריץ'-איתמר בן גביר, זה הזמן למנהיגות שרואה את המכלול על כל קצותיו, שרואה רחוק ומובילה דרך לטובת מהות קיומנו כאן.

הזמן לא פועל לטובתנו. אם לא נשכיל לפעול, בעשורים הבאים עוד ייכתבו ספרים רבים שינתחו את ההשפעה ההרסנית של המצב בו יהודים שלטו בגורלו של עם אחר באין סוף תהליכים הרסניים ופעולות מושחתות

אין יהודית, אין דמוקרטית ואין ציונות במצב הנוכחי.

חיים רובוביץ היה ראש אגף בדימוס בשב"כ והמנכ"ל הראשון וממייסדיה של עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך", שפעילה ב-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. חיים הלך לעולמו ב-16 בדצמבר 2023. יהי זכרו ברוך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 700 מילים
סגירה