במקום שבו נשיא ארה"ב שולח שליחים ומסרים, והצבא מתפצל לצבאות האוויר, הסייבר והפריפריות, והאליטה הצבאית מפשילה שרוולים ומכריזה: "זה לא יקרה!", אפשר למצוא יותר ויותר סימנים ש"ההפיכה המשטרית" בישראל היא חלק מעלייתו של סדר עולמי חדש. ביסודו דמוקרטיות מתאמות מדיניות כדי למנוע מהשקעות סיניות במיזמי ענק להפוך למלכודת חובות ומנופי-לחץ לשינוי החוקים ושיטת המשטר.

"המלחמה באוקראינה והתגברות התחרות בין ארצות הברית לסין חידדו את הפערים הערכיים בזירה הבינלאומית, מן הצד האחד ניצבות המדינות החולקות תפיסת עולם ליברלית (דמוקרטיה מהותית) […] ומן העבר השני ניצבות מדינות המקיימות משטרים אוטוקרטיים […] וללא כפיפות מהותית לשלטון החוק.  […] זוהי מלחמה, משום שמאחוריה עומדים לא רק אינטרסים כלכליים אלא מתח לאומי־ביטחוני".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

סוגיות אלו נדונות במסמך "הערכה אסטרטגית לישראל 2023" של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שהתפרסם בינואר השנה, סמוך להצגת הממשלה ולפרסום תוכנית "ההפיכה  המשטרית".

"המלחמה באוקראינה והתגברות התחרות בין ארה"ב לסין חידדו את הפערים הערכיים בזירה הבינלאומית, מחד ניצבות המדינות החולקות תפיסת עולם ליברלית, ומן העבר השני מדינות המקיימות משטרים אוטוקרטיים"

נייר מדיניות שכותרתו: "יחסים משתלמים, שחיתות פוליטית קלינטליסטית במסגרת המדיניות הסינית של אורבן", שהתפרסם ביוני 2022, מצא כי התרחבות התפקיד הכלכלי והפוליטי של סין ורוסיה באירופה, מעניקה סביבה נוחה יותר לנסיגה מהדמוקרטיזציה, ומאידך שגשוג האוטוריטריות מסייע באופן טבעי להשפעה הסינית בהונגריה.

פוליטיקה של הפליה בולטת מאוד במסגרת התרחבות הפרויקטים הסינים-הונגריים המשותפים וסיפקה ההזדמנויות עסקיות לרשתות התן וקח של הממשלה (clientelist network). סין מממנת מגה-פרויקטים המלבינים העברת הון לחברות בנייה של בני משפחה או מקורבים לפוליטיקאים, בפולין, סלובקיה צ'כיה והונגריה, כדי לממן את אלו שדואגים לאינטרסים של ממשלת סין:

"השחיתות גבוהה יותר במכרזים שבהם זוכות פירמות של מקורבים לממשלה […]. הממשלה סירבה למסור שמות של קבלני משנה שזכו בתקציבים בטענה שאינה יכולה למסור מידע ללא הסכמת ממשלת סין […]. למרות החלטת בית המשפט ב-2021 שעל הממשלה לחשוף את הפרטים על הסכמי ההלוואות, הממשלה טרם עשתה זאת".

האם מדובר בתוכנית סדורה לעיצוב משטר עולמי ההולם את המודל הסיני? המכון האוניברסיטאי "דרך המשי הימית החדשה" עוסק בהכשרה של  פקידים וקצינים זרים במימון ממשלת סין. סגן נשיא המכון ציטט את נשיא סין שאמר:

"סין בונה קהילה גלובלית שחולקת את אותו חזון ואותם אינטרסים", והוסיף שהוא מקווה שהשותפות במיזם יבצעו בחירות אידיאולוגיות מסוימות מאוד, כמו איסור על קיום תנועות פרו־דמוקרטיות. "המיזם יציג מודל חדש לעולם. אנו מוכנים לקבל אותו", אמר אחד מהקצינים הזרים שהשתתפו בקורס.

סגן נשיא המכון ציטט את נשיא סין: "סין בונה קהילה גלובלית שחולקת את אותם חזון ואינטרסים", והוסיף שהוא מקווה שהשותפות במיזם יבצעו בחירות אידיאולוגיות כמו איסור על קיום תנועות פרו־דמוקרטיות

ב 2013 הכריזה ממשלת סין על "מיזם החגורה והדרך" (BRI – The Belt and Road Initiative). "החגורה" היא רשת סבוכה של כבישים ומסילות המחברות  את סין לאירופה דרך אסיה, אפריקה והמזה"ת. "הדרך" היא  דרך ימית שאחד מנתיביה עובר בים סוף ובמפרץ סואץ ועד לנמל פיראוס שנימכר לסין ב-2016, כחלק מהמאמץ להיחלץ מהמשבר הכלכלי.

בין סואץ לפיראוס נמצאות בין היתר: אילת, רמת חובב, אשדוד, פלמחים, תל-אביב חיפה עכו וכרמיאל – בתחומי כל אחת מערים אלו השקיעה ממשלת סין, או הציעה שיתופי פעולה, במיזמי בנייה ותשתיות גדולים – נמלים, רכבות, מנהרות והתפלת מים.

בביקורו השני בסין, במרץ 2017, אמר בנימין נתניהו לראשי התאגידים הגדולים:

"אנחנו השותף הקטן המושלם עבורכם. אני מאמין שמדובר בזיווג משמיים". אלא שהתברר כי "בכירים לשעבר בפנטגון ובצי […] סבורים שישראל השתגעה כשנתנה לסינים את המפתחות לנמל חיפה".

האיום על האינטרסים האסטרטגיים של המערב הוביל להפעלת לחץ מצד ממשל טראמפ, שמנע מעורבות של סין במתקן ההתפלה בפלמחים ובתחנת הכוח רמת חובב (תחנת הכוח פועלת בצמוד למפעל "מכתשים אגן" שסין רכשה ב 2011).

נתניהו אמר לראשי התאגידים בסין: "אנחנו השותף הקטן המושלם עבורכם. אני מאמין שמדובר בזיווג משמיים". אלא שבכירים לשעבר בפנטגון ובצי "סבורים שישראל השתגעה כשנתנה לסינים את המפתחות לנמל חיפה"

בנוסף, בלחץ הממשל, הקימה הממשלה מנגנון לפיקוח על השקעות זרות בישראל, אבל לא עיגנה בחוק את מנגנון הפיקוח וסמכויותיו. העובדה שמאז 2017 הממשלה נמנעה מלעגן בחקיקה את הפיקוח על השקעות זרות הנוגעות לביטחון הלאומי, מעוררת השתאות לנוכח מרוץ החקיקה של חוקי "ההפיכה המשטרית". מרוץ זה מקרב את ישראל ל"סין הבונה קהילה גלובלית שחולקת את אותו חזון ואותם אינטרסים", כדברי הנשיא שִי ג'ינפינג.

בהקשר זה צריך לבחון את הכרזת נתניהו בנאום הצגת הממשלה ה-37 בכנסת, על שלוש משימות "לאומיות" שהוא הגדיר "משימות-על". המשימה השנייה בין השתיים היא פיתוח תשתיות:

"ותקשיבו טוב, תגחכו, ותזכרו… לפתח רכבת בזק שתחבר את המדינה מקריית שמונה בצפון ועד אילת בדרום".

מתברר שרכבת הבזק אינה אלא חולייה שבהמשכה עוד "רכבת בזק" שסין שותפה בבנייתה, מפיראוס ללב אירופה:

"פרויקט פיתוח הרכבת היקר ביותר בהיסטוריה של הונגריה יחבר את מערב אירופה עם נמל פיראוס שבשליטת סין, במטרה להאיץ הובלה של מוצרים סיניים לאיחוד האירופי. זהו מיזם פוליטי גרידא. המפלגה הקומוניסטית הסינית קנתה כליל את העילית ההונגרית השלטת וכבלה את המדינה [בהלוואות] למאה שנים" ("יחסים משתלמים, שחיתות פוליטית קלינטליסטית במסגרת המדיניות הסינית של אורבן" עמ' 22).

זה שמאז 2017 הממשלה נמנעה מלעגן בחקיקה את הפיקוח על השקעות זרות הנוגעות לביטחון הלאומי, מעוררת השתאות לנוכח מרוץ חקיקת "ההפיכה המשטרית", המקרב את ישראל לסין, כדברי שִי ג'ינפינג

ב-2012 נחתם הסכם "המאפשר את מעורבותן של ממשלות ישראל וסין בפרויקטים תחבורתיים בשתי המדינות".  ההסכם הוביל למו"מ בין הממשלות על מימון והקמת המסילה לאילת.

בניתוח מקיף של הסכם התחבורה והתשתיות  בין ישראל לסין, שערך אפרים הלוי ופורסם ע"י "מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים" נכתב: "שיקוליה של סין בכל הקשור להשקעותיה במסילות ברזל אינן כלכליות טהורות. […] דומיננטיות סינית בבניית קו הרכבת וניהולה מחייבת דומיננטיות סינית רבה, גם אם לא זהה, בתפעול נמל אילת. […]  אין בכל האמור לעיל לפסול קידום יחסי כלכלה ומסחר עם סין, אך יש בו כדי לפסול כל מהלך שיביא לשליטת סין בעורק תחבורה אסטרטגי בישראל".

חשוב להדגיש שגם אם סין לא תהיה מעורבות באופן גלוי בהקמה או במימון המסילה, רכבת הסחורות ממזרח תהפוך לנכס מסחרי עבור סין,  או בניסוחו של הלוי: מה פשר המושג "אבטחת נתיבי המסחר" הנקוט בפי הדוברים הסיניים?

מתברר, אם כן, שבעשור שקדם ל"הפיכה המשטרית" פעלו ממשלות נתניהו  להשתלב במיזם "החגורה והדרך" הסיני הגלובלי; אולם רק לאחר שראשי מדינות וצבאות המערב פעלו להגביל את שליטת סין בתשתיות האסטרטגיות בישראל, יזם נתניהו "הפיכה משטרית" משולבת בשיטה כלכלית שתבטיח את שלטונו באמצעות מימון סיני, המשוחרר מהליכים דמוקרטיים כמו שקיפות, תחרות, שוויון הזדמנויות וביקורת שיפוטית בתחום המימון, המכרזים וחלוקת התקציב.

רק לאחר שראשי מדינות וצבאות המערב פעלו להגבלת שליטת סין בתשתיות האסטרטגיות בישראל, יזם נתניהו "הפיכה משטרית" משולבת בשיטה כלכלית להבטחת שלטונו במימון סיני, המשוחרר מהליכים דמוקרטיים

המימון הסיני עשוי להבטיח את שלטון נתניהו מבחוץ, בעוד התקציב   הסקטוריאלי  המפלה יבטיח תמיכה מבפנים.

בעשור הראשון למיזם "החגורה והדרך" רכשה סין בחסות משברים כלכליים ומשטריים, למשל, 67% מרשות הנמלים של פיראוס ב-2016  ואילו לאחר עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים, מציין הלוי, חל גידול של כ-30% בהיקפי הסחר וההשקעות של סין במצרים במקביל לבריחת הון והשקעות.

האם בנסיבות אלו הקמת נמל ימי בעזה במימון ובניהול האיחוד האירופי לא יהווה נכס אסטרטגי לישראל?

הבנת המהפכה המשטרית במתאם עם שבירת המבנה הכלכלי ועם מבנה הבריתות העולמי, חושפת את ההיגיון של שיכרון הכוח של ממשלת הימין הנוכחית. אבל זה מסביר גם את הקשת הרחבה של קבוצות ואליטות רדומות שהתייצבו באחת ל"מלחמת העצמאות השנייה", לאחר ששמעו ותכללו את דברי נשיאת בית המשפט העליון ("זהותה הדמוקרטית של המדינה תיפגע אנושות"), את הרמטכ"ל היוצא ("זה לא יקרה"), את קודמיו ואת הדאגה שביטאו מנהיגי המערב, כאילו  קראו את ניתוח "המכון למחקרי ביטחון לאומי":

"האסטרטגיה הטכנולוגית מחזירה לכותרות את הסדר הדו־קוטבי  …. [יש] "לבחור צד" …  שמירה על דמוקרטיה וערכים ליברליים .. [יבטיחו את] המשך היחסים הקרובים [של ישראל] עם בעלות בריתה".

האם המחנה הדמוקרטי יוכל להציע חלופות לשוחד המגזרי ולגבש רוב ישראלי שישמור על צבא העם, ריבונות העם, ונכסיו האסטרטגיים, שלושתם משוחררים מתלות בהון הסיני?

הבנת המהפכה המשטרית במתאם עם מבנה הבריתות העולמי, חושפת את היגיון שיכרון הכוח של ממשלת הימין. אבל מסבירה גם את קשת הקבוצות והאליטות שהתייצבו ל"מלחמת העצמאות השנייה"

בפרסומים הקשורים ל"פורום קהלת" (שיזם את "חוק הלאום" המקבע את מעמדו החוקי של גשש בדואי המשרת בצה"ל כנחות ממעמדו של אזרח יהודי הממית עצמו רק להלכה) ניתן בקלות לעלות על עקבות "מיזם החגורה והדרך". לדוגמה:

במאמר שהתפרסם בכתב העת "השילוח", הדן במאזן הסיכויים והסיכונים הכרוכים בשיתוף הפעולה עם סין נאמר: "המאבק המסחרי בין המעצמות מהווה הזדמנות: הישראלים יוכלו לתפוס את מקום חבריהם מארה"ב שהמכס הסיני ייקר את מוצריהם ב-25%".

בסיום המאמר מודה הכותב לפורום קהלת, ובמיוחד לפרופ' משה קופל, על הסיוע הרב שקיבל מהם, לא לפני שהציע לשקול את היתרון האסטרטגי בשליטה הסינית בנמל המפרץ, העשויה להוות "תעודת ביטוח" נגד טילי החזבאללה והתוקפנות האיראנית.

את "השילוח" ו"פורום קהלת" מממנת קרן תקווה. ד"ר משה קופל הוא חבר בחבר הנאמנים של הקרן, ויו"ר קרן תקווה הוא אליוט אברמס.

בשנות השמונים, במסגרת תפקידיו במחלקת המדינה, אברמס היה מעורב במספר פרשיות של אספקת נשק וסיוע אמריקאי לממשלות וארגוני ימין בדרום אמריקה ששימש להתנגדות לתנועות שמאל ובמקרים רבים גם למעשי רצח באותן מדינות.

אברמס היה מעורב במספר פרשיות של אספקת נשק וסיוע אמריקאי לממשלות וארגוני ימין בדרום אמריקה, ששימש להתנגדות לתנועות שמאל ובמקרים רבים גם למעשי רצח באותן מדינות

על רקע זה אברמס נשפט ונדון לקנס ולמאסר על תנאי, על שהסתיר מידע מהקונגרס וכן מידע הקשור לפרשת איראן-קונטראס. על שלט שנישא בהפגנת מחאה מול משרדי הקרן בניו יורק במרץ השנה נכתב:

"אליוט אברמס, יו"ר קרן תקווה, לא חי בישראל, לא שירת בצבא, לא מכיר אף שיר של כוורת ובחיים לא ראה את גבעת חלפון – הוא מממן בשלט רחוק הפיכה משפטית בישראל".

ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.