הפשיעה גואה בכל החברה הישראלית, אך במיוחד בחברה הערבית. לפי נתוני ארגון "יוזמות אברהם", 103 אזרחים ותושבים ערבים נרצחו מתחילת 2023 בנסיבות הקשורות לאלימות ולפשיעה. עם זאת, היישובים הערביים הם אינם מקשה אחת – בחלקם הפשיעה משתוללת יותר ובחלקם פחות.
רצח, הפשע הנורא מכל, הוא גם המדיד ביותר. הדרך הפשוטה ביותר למדוד את היקף הפשיעה האלימה ביישוב מסוים היא לספור את מספר התושבים שנרצחו בו ביחס לגודל האוכלוסייה. "יוזמות אברהם" בדק את מספר הערבים שנהרגו ונרצחו ב־2020 וב־2023 לפי יישובים.
לפי הנתונים, המצב החמור ביותר שורר ביישובים בענה בגליל וג'לג'וליה במשולש. ב־2023 נרצחו בג'לג'וליה ארבעה בני אדם וכך גם בבענה. בבענה חיים כ־8,700 תושבים, ולכן מדובר על כ־4.6 נרצחים לכל 10,000 תושבים. בג'לג'וליה חיים כ־11 אלף איש, כלומר, כ־3.9 נרצחים ל־10,000 תושבים.
אחרי בענה וג'לג'וליה, שיעור הנרצחים הגבוה ביותר קיים בשכונות הערביות של לוד. השנה נרצחו בלוד שמונה ערבים, כ־3.5 רציחות ל־10,000. אחרי לוד באים כפר יאסיף והיישוב הבדואי טובא־זנגרייה שבגליל, שבהם נרצחו כשלושה מ־10,000 תושבים.
לפי הנתונים, המצב החמור ביותר שורר ביישובים בענה שבגליל ובג'לג'וליה שבמשולש. ב־2023 נרצחו בג'לג'וליה ארבעה בני אדם וכך גם בבענה
מספר גבוה של רציחות לנפש – יותר מנפש אחת ל־10,000 – נרשם גם בשפרעם, טייבה, קלנסווה, יפיע, אעבלין, בסמת טבעון ומוסמוס, בשכונות הערביות בעכו ויפו ובמחנה הפליטים שועפאט בירושלים.
בנצרת נרצחו השנה שמונה תושבים ובאום אל־פחם חמישה. אולם, מדובר בערים גדולות יחסית, עם 78 ו־56 אלף תושבים, בהתאמה, ולכן מספר הנרצחים ביחס לגודל אוכלוסייתן אינו גבוה באופן חריג לחברה הערבית – כנרצח אחד ל־10,000 בנצרת ו־0.9 ל־10,000 באום אל־פחם.
ב־2020, היישובים עם שיעור הרציחות הגבוה ביותר היו ג'ת וזמר במשולש; טובא־זנגרייה, בענה וירכא בגליל; והשכונות הערביות בלוד וברמלה. מנגד, ביישובים ערביים רבים לא נרצח אף אדם ב־2020 ועד כה – גם לא ב־2023. אבל מדובר בכפרים קטנים, כך שהיעדר מקרי הרצח אינו מצביע, בהכרח, על שיעור אלימות נמוך.
לפי נתוני יוזמות אברהם, מבין היישובים הערביים עם יותר מ־10,000 תושבים, לא התרחש אף רצח ב־2020 וב־2023 בערים סח'נין ודלית אל־כרמל וביישובים מג'ד אל־כרום, ערערה, פוריידיס, אבו סנאן, דבוריה, נחף, כאבול, מע'אר ובית ג'אן בגליל, וחורה בנגב.
מספר הרציחות לנפש קטן יחסית גם בעראבה, כפר כנא וטמרה. בכל אחת מהערים הללו, שבהן חיים יותר מ־20 אלף תושבים, נרצחו מאז 2020 שני בני אדם
"יוזמות אברהם" לא אסף מידע על רציחות לפי יישובים ב־2021 ו־2022. בפרסומים בתקשורת לא מצאנו דיווחים על רציחות באותן שנים במג'ד אל־כרום, סח'נין ודלית אל־כרמל. לפי הדיווחים שמצאנו, הרצח האחרון במג'ד אל־כרום אירע ב־2019 ובסח'נין ב־2017.
מהפרסומים עולה כי בפוריידיס אירע רצח אחד ב־2021 ואחד ב־2022, וכך גם בנחף ובערערה. במע'אר אירע רצח אחד ב־2021, בחורה ב־2022 וכך גם בבית ג'אן.
מספר הרציחות לנפש קטן יחסית גם בערים עראבה, כפר כנא וטמרה שבגליל התחתון. לפי נתוני "יוזמות אברהם" והדיווחים בתקשורת, בכל אחת מהערים הללו, שבהן חיים יותר מ־20 אלף תושבים, נרצחו מאז 2020 שני בני אדם.
ברמה האזורית, המצב בגליל פחות חמור מבאזורים אחרים, ואילו במשולש ובערים המעורבות הוא חמור במיוחד. לפי נתוני "יוזמות אברהם", ביישובים הערביים בגליל נרצחו ב־2022 41 בני אדם – 6.3 נרצחים ל־100 אלף תושבים, לעומת 11 נרצחים ל־100 אלף במשולש ו־17 בשכונות הערביות בערים המעורבות.
המצב בגליל הולך ומתדרדר כיום, כמו בכל הארץ, אבל היקף הפשיעה שם עדיין נמוך ביחס למצב המזעזע במשולש ובערים המעורבות.
המצב בגליל הולך ומתדרדר כיום, כמו בכל הארץ, אבל היקף הפשיעה שם עדיין נמוך ביחס למצב במשולש ובערים המעורבות
כיצד הצליחו חלק מהיישובים הערביים לשמור על רמת פשיעה נמוכה יחסית? מה מאפיין את מג'ד אל־כרום, עראבה וסח'נין, למשל – ואיך הם נחלצו מהגורל של טובא־זנגרייה, בענה או השכונות הערביות בלוד?
"הפעילות בקהילה מצילה את הצעירים"
אחד ההבדלים בין יישובים עם שיעור רציחות נמוך יחסית ליישובים עם שיעור הרציחות הגבוה ביותר הוא הנוכחות של תחנת משטרה. במג'ד אל־כרום, טמרה וכפר כנא יש תחנת משטרה. עיריות עראבה וסח'נין הקימו יחידות שיטור עירונית הקשורות לתחנת המשטרה במשגב.
ואילו בבענה ובטובא־זנגרייה אין תחנות משטרה או יחידת שיטור מקומית. אבל אלה יישובים קטנים, שסמוכים לערים יהודיות עם תחנות משטרה. בערים לוד, שפרעם, טייבה ורהט יש תחנות משטרה, ולמרות זאת הן שורצות פשיעה. קיומה של תחנת משטרה עשוי אולי להשפיע על היקף הפשיעה, אך אינו הגורם המכריע.
ההבדלים גם לא נובעים מרמת החיים. ביישובים הערביים שבהם רמת החיים גבוהה מהממוצע הכללי, כמו הכפרים הנוצריים המבוססים מעיליה ופסוטה שבגליל, האלימות נדירה כמו ביישובים היהודיים המבוססים. אבל רוב היישובים הערביים הם עניים, גם אלה שרמת האלימות בהם נמוכה יחסית.
המצב הכלכלי ביישובים עם שיעור רציחות גבוה – לוד, טובא־זנגרייה ובענה – לא שונה באופן מהותי מיישובים עם עם שיעור פשיעה נמוך – עראבה, סח'נין ומג'ד אל־כרום. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור האבטלה החודשי הממוצע במג'ד אל־כרום הוא 7.5%; בעראבה 7.1% ובסח'נין – 9.8%. הרבה מעל הממוצע הארצי – 5%.
שיעור האבטלה בטובא־זנגריה הוא 8%, בבענה 7.2% ובלוד 7%, אם כי הנתון כולל גם את יהודי לוד – ואבטלת הערבים בלוד גבוהה יותר.
רוב היישובים הערביים עניים. המצב הכלכלי ביישובים עם שיעור רציחות גבוה כמו לוד, טובא־זנגרייה ובענה לא שונה מהותית מהמצב בעראבה, סח'נין ומג'ד אל־כרום
השכר הממוצע ב־2019 עמד במג'ד אל־כרום על 5,590 שקל ברוטו בחודש, הרבה מתחת לממוצע הארצי שעמד על 9,745 שקל ברוטו בחודש. השכר הממוצע בעראבה עמד על 6,103 שקל ובסח'נין – 6,158. בטובא־זנגרייה השכר הממוצע היה 5,588, בבענה 4,999 ובלוד – 7,085, כולל שכר היהודים שהעלה את הממוצע.
הדירוג הסוציו־אקונומי של סח'נין הוא 4, כמו של לוד; הדירוג של עראבה ומג'ד אל־כרום הוא 3, כמו של טובא־זנגרייה. הדירוג של בענה הוא 2. "אין הרבה קשר בין רמת חיים לפשיעה ביישובים הערביים", מאשר ד"ר תאבת אבו־ראס, מנכ"ל משותף של "יוזמות אברהם", "ההבדל נמצא במאפיינים אחרים".
לדבריו: "היישובים שיש בהם יחסית פחות פשיעה כמו עראבה, סח'נין, מג'ד אל־כרום, הם הומוגניים יחסית – ושמרו על הלכידות החברתית המסורתית. ביישובים שבהם המבנה החברתי מתפרק ויש קונפליקטים פנימיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות שנדחקו ממקומות שונים – הפשיעה משגשגת. זה המצב בנגב, במשולש, בערים המעורבות.
"היישובים שיש בהם יחסית פחות פשיעה שמרו על הלכידות החברתית המסורתית. ביישובים שבהם יש קונפליקטים פנימיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, הפשיעה משגשגת"
"בלוד, למשל, יש ערבים החיים שם עוד מלפני 1948 יחד עם ערבים שנדחקו בשנות ה־50 מהכפרים הסמוכים ובדואים שנדחקו מהנגב. אחת מהמשפחות החזקות בלוד היא אזברקה מהנגב. ועל כל אלה נוספו המשת"פים שבאו מהשטחים אחרי הסכמי אוסלו – וצעירים ערבים מכל הארץ העובדים במרכז ושוכרים דירה בלוד כי זול שם.
"כל הקבוצות האלה, שאין ביניהם כמעט קשרים, מתחרות על המשאבים הדלים, בשכונות בלי תכנון עירוני, שכל אחד בונה איפה שהוא יכול, תחת עירייה שחונקת אותם ודואגת רק ליהודים. זה שונה מאוד מיישובים נידחים, הומוגניים, בגליל.
"עוד מאפיינים עם קורלציה לפשיעה הם השכלה גבוהה ופעילות תרבותית, קהילתית וחברתית. כשלצעירים אין פעילות חיובית לעסוק בה, הם מתדרדרים לפשע. 40% מהנערים בני ה־18 ביישוב שלי, קלנסווה, לא עובדים ולא לומדים. הם חסרי מעש. בקלנסווה אין מגרש כדורגל מוסדר אחד אבל יש 40 בתי קפה ונרגילה. הבנים שמסתובבים שם הם טרף קל לפשע".
לדברי ראש מועצת מג'ד אל־כרום סלים סליבי: "הכפר שלנו מתאפיין ברמה גבוהה של תרבות, ספורט, התנדבות, פעילות קהילתית ופוליטית. יש לנו מועדוני ספורט; נבחרת כדורגל ברמה ארצית; כדורסל נכים, כדורסל בנות; שישה מועדוני מוזיקה ותרבות; פעילות ענפה במתנ"סים – מהגיל הרך ועד לגיל הזהב; תנועות נוער".
"כשלצעירים אין פעילות חיובית, הם מתדרדרים לפשע. בקלנסווה אין מגרש כדורגל מוסדר אחד אבל יש 40 בתי קפה ונרגילה. הבנים שמסתובבים שם הם טרף לפשע"
איך הדברים היפים הללו קשורים לרמת הפשיעה הנמוכה, יחסית?
"כי לאנשים, בעיקר לצעירים, יש פעילות שמעסיקה אותם, מחברת ביניהם, נותנת משמעות לחיים. כמו כן, חלק מהפעילות ממוקדת ישירות בעבודה עם נוער נושר ונערים על הסף. ארגונים כמו עלם, מדריכים שמדברים איתם ותומכים בהם".
מה עוד תורם, בראייתך, למאבק בפשיעה?
"העובדה שאין ענייני חמולות. עצם זה שבחרו בראש עיר כמוני זה חלק מזה. אני בא ממשפחה של 20 אנשים, 'משפחה אשכנזית' ממש, וקיבלתי 67% מהקולות בבחירות. עשינו תהליך ארוך של שיח בין המשפחות והסיפור הזה נגמר אצלנו. וכשהחברה מלוכדת, ארגוני הפשיעה לא מתקרבים אליה".
"אחת הבעיות הקשות בחלק מהיישובים זה שראש העיר נאמן לחמולה שלו ומעגל לה פינות בגביית ארנונה ובאכיפת החוק. אצלנו אין דבר כזה. 83% משלמים ארנונה, וכך יש כסף למוסדות ולפרויקטים. אנחנו גם מקפידים על הדברים הקטנים, כביכול כמו הסדרי חניה ותנועה. יש אווירה של סדר ושמירת חוק – וזה משפיע".
עד כמה למשטרה ולמוסדות המדינה יש תפקיד במהלכים הללו?
"אנחנו משתפים פעולה עם המשטרה במאבק בפשיעה, ובמקביל מנסים לבוא אליה בדרישות. צריך ללחוץ עליה, היא לא פועלת מעצמה. כשהיא עומדת מול עירייה חזקה וחברה מלוכדת, היא עובדת. אבל האמת? אני חושש אפילו לומר דברים אופטימיים כאלה. לך תדע מה יהיה מחר".
"אני בא ממשפחה של 20 אנשים וקיבלתי 67% מהקולות. אחת הבעיות הקשות בערים זה שראש העיר נאמן לחמולה שלו ומעגל לה פינות באכיפת החוק. אצלנו אין דבר כזה"
גזאל אבו ריא, פעיל חברתי מסח'נין ויועץ לראש עיריית סח'נין, מתאר תמונה דומה: "המפתח למאבק בפשיעה בסח'נין הוא מעורבות אזרחית בחיי היישוב, מסגרות כמו הוועדה לשלום הבית, סיוע ממוקד לצעירים המראים סימני סיכון. ותרבות, והשכלה".
"ההשכלה היא מודל להצלחה, במקום הפשע"
אחד ההבדלים הבולטים בין יישובים מוכי פשיעה ליישובים עם רמת פשיעה סבירה היא שיעור ההשכלה הגבוהה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק 7.9% מתושבי טובא־זנגרייה בני ה־35–55 החזיקו ב־2022 בתואר אקדמי מאוניברסיטה ישראלית. השיעור הארצי של בעלי תואר ישראלי בגילים הללו הוא 33%, ובחברה הערבית 12%.
בבענה מוכת הפשיעה, אחוז האקדמאים באותם גילים עמד אשתקד על 9.5%. בלוד הוא עמד על 13%, ואצל הערבים בלוד הוא נמוך בהרבה. לפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כשליש מהיהודים בלוד בני ה־20–65 הם אקדמאים, לעומת פחות מ־10% מהערבים.
אילו בעראבה ל־18% מהתושבים בני ה־35–55 היה אשתקד תואר אקדמי מאוניברסיטה ישראלית, בסח'נין ל־17.8% ובמג'ד אל־כרום ל־12%.
רמת ההשכלה ביישובים הללו נמוכה ביחס לממוצע הארצי, אבל בפועל, הפער קטן מכפי שעולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאינם כוללים אקדמאים ערבים רבים שלמדו בחו"ל – ואת הצעירים הערבים שרמת ההשכלה שלהם נמצאת בעלייה.
לדברי ראש עיריית עראבה ואכד עומר: "להשכלה הגבוהה יש מקום מרכזי בחיים ובשאיפות של אנשים בעראבה. יש תחומים שבהם אנחנו מעל הממוצע הארצי. אנחנו היישוב הישראלי עם הכי הרבה רופאים ופסיכולוגים בישראל.
"אם סופרים את כל הרופאים מעראבה, כולל את אלה החיים במקומות אחרים בארץ, יש כאן 10.3 רופאים לאלף אנשים, יותר מהממוצע בכל מדינה בעולם. ויש גם הייטקיסטים, מדענים, עורכי דין, ארכיטקטים, מורים".
זה נהדר, אבל איך זה תורם להורדת הפשיעה?
"זה נותן לצעירים מודל חיובי להצלחה. הם מסתכלים סביבם ורואים שמי שלמד השיג כסף ומעמד. נוסף על כך, הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים עובדים כאן במסגרות המטפלות באנשים ובנערים במצוקה. המסגרות האלה סובלות במקומות רבים ממחסור בכוח אדם, ואצלנו אין בעיה כזאת.
"להשכלה הגבוהה יש מקום מרכזי בחיים ובשאיפות של האנשים בעראבה. זה נותן לצעירים מודל חיובי להצלחה. הם מסתכלים סביבם ורואים שמי שלמד השיג כסף ומעמד"
"כדי למנוע פשיעה צריך לתמוך בחלשים, לאבחן בעיות מגיל כמה שיותר צעיר, וכך אנחנו עושים. יש לנו מוסד שנקרא 'קמפוס לגיל הרך', עם אבחונים וטיפולים לפעוטות, הדרכה להורים וגננות. וזה ממשיך אחר כך בבית הספר.
"יש לנו הסעות וארוחות לתלמידים, מסגרות לנוער בסיכון, טיפולים לנוער. תנועות נוער, מתנ"סים, קבוצות נשים. טיפול זוגי וסדנאות לטיפול במשברים במשפחה, ספורט, תרבות, פעילות חיובית לנוער, שלא יהיה זרוק ומשוטט ברחובות. היקף הפעילויות הללו נדיר בחברה הערבית".
מאיפה הכסף למימון הפעילויות?
"יש אצלנו 90% גביית ארנונה. כשנכנסתי לתפקיד ב־2008, הייתה 28% גבייה, אבל טיפלתי בכך באכיפה, ובעיקר בהסברה. התושבים הבינו שהכסף הזה חוזר".
יש יישובים שבהם התושבים החלו לשלם ארנונה כשנבחר ראש עיר שלא שייך לאף משפחה גדולה. זה המצב אצלכם?
"לא. אני שייך למשפחה הגדולה בעיר. אבל נבחרתי מטעם המפלגה שלי, חד"ש, והבהרתי למשפחה האהובה שלי מהרגע הראשון שאין להם הנחות. אמרתי לחברת הגבייה – תתחילו את האכיפה במשפחה שלי, לתת דוגמה".
אתה מדבר על מניעת פשיעה. מה לגבי הטיפול בפשיעה הקיימת? כיצד המשטרה מתפקדת בעירך?
"יש לנו יחידת שיטור עירוני. אין לה סמכות לטפל בפשיעה קשה. אנחנו ביחסים טובים עם המשטרה במשגב, אבל רוב מקרי הרצח באזור לא פוענחו, אז אני לא יכול לשבח את התפקוד שלהם.
"השיטור העירוני מטפל ככל יכולתו בעבירות הקטנות, סכסוכים, רכוש, חניה, תנועה. אני חושב שטיפול רציני בתחומים הללו יוצר אווירה המשפיעה גם על הפשיעה".
ארגוני פשיעה ניזונים מעסקים לא חוקיים והון שחור. ההצלחה שלכם בהרחקה שלהם קשורה גם בטיפול בדברים הללו?
"לא. זאת שאלה שרלוונטית ליישובים שבהם ארגוני הפשיעה פעילים. זה לא המצב בעראבה. אנחנו לא נותנים ליצורים האלה להתקרב אלינו. יש לי שאלה – איפה אתה גר, ומה רמת הפשיעה ביישוב שלך?
ברמת גן, ורמת הפשיעה בעירי נמוכה יחסית.
"אם הייתי שואל אותך, כיצד הרחקתם את ארגוני הפשע, מה היית עונה? שאתם אוכלוסייה חזקה, נכון? אז אף שרמת החיים כאן לא גבוהה, גם אנחנו אוכלוסייה חזקה, משכילה, עסוקה בדברים חיוביים, מלוכדת. בלי סכסוכי משפחות ובלי הרבה צעירים חסרי כיוון. אז לארגוני פשע אין מה לחפש כאן".
"אף שרמת החיים כאן לא גבוהה, גם אנחנו אוכלוסייה חזקה, משכילה, עסוקה, מלוכדת. אז לארגוני פשע אין מה לחפש כאן. אנחנו לא נותנים ליצורים האלה להתקרב לכאן"
"לתמוך בנערים במקומות שאורבים להם"
חליל חומיידי, ראש תחום קהילה בעמותת "עלם" המסייעת לנוער בסיכון, מאשר את טענתם של ראשי הערים כי במקומות שבהם יש פעילות חברתית מלכדת, ובעיקר טיפול בנוער בסיכון שעלול להתדרדר לפשיעה – הפשיעה פחות קשה.
לדברי חומיידי: "נערים מגיעים לפשיעה בגלל עוני, היעדר הזדמנויות, ודימוי עצמי וחיצוני נמוך. אם אני ערבי, אני חושב שאני שווה פחות, שאין לי סיכוי להגיע לאנשהו, ואני מראש לא אתאמץ להתקדם.
"נער כזה צריך להיות בקשר עם מבוגר תומך מחוץ לבית ולבית הספר, במקומות שבהם הוא משוטט וארגוני הפשיעה אורבים לו ומנסים לגייס אותו. תמיכה כזאת נמצאת בחינוך הלא־פורמלי, בשירותי הרווחה ובארגונים כמו שלנו, שנמצאים ברחוב ויוצרים איתו קשר".
זה אפקטיבי? הם מוכנים להיעזר בכם?
"מאוד, מאוד. הם צריכים ורוצים קשר אתנו. הם רגילים שמבוגרים נורמטיביים מדברים איתם רק כדי להרחיק אותם מהסביבה. ברגע שמופיע מבוגר, ערבי, שרוצה לעזור להם – הם מעוניינים.
"אחרי שנוצר אמון, אנחנו לומדים את הצרכים שלהם ומסייעים להם במה שהם זקוקים – מציאת עבודה, לימודים, קשיים בבית, וקשיים רפואיים ונפשיים – לפעמים פשוט מדובר באוכל ובקורת גג. פעילות כזאת, שלנו ושל ארגונים וגופים נוספים, מונעת פשיעה".
ראשי ערים עם פשיעה נמוכה יחסית טוענים שזה נובע מריבוי פעילות קהילתית. זה נכון? יש קורלציה כזאת?
"לחלוטין כן. זה הטיפול המניעתי בפשיעה. האכיפה גם חשובה, כמובן, אבל אכיפה היא טיפול בסימפטומים".
חומיידי, שבעצמו חי ביישוב נחף שבגליל, מוסיף: "כמי שמכיר את המציאות בחברה הערבית, אני יכול להצביע על עוד שני מרכיבים המשפיעים על הפשיעה.
"קודם כל, צמיחה כלכלית. זה נשמע מוזר, אבל במשולש, ובערים המעורבות, יש צמיחה כלכלית יותר גבוהה מבמקומות כמו עראבה. יש שם הזדמנויות עסקיות המושכות את ארגוני הפשיעה. כמובן, כשהם משתלטים על הכסף, האנשים הפשוטים לא נהנים ממנו ונשארים עניים".
"ועוד משהו: ביישובים ערביים מלוכדים יש גם תרבות פוליטית חזקה. מועדונים פוליטיים, פעילות מפלגתית. פוליטיקה מקומית שמסתובבת סביב מפלגות ולא חמולות. תנועת הנוער בנק"י, שנותנת לנערים מסגרת, שייכות וגאווה בזהותם. השייכות הפוליטית גורמת לאנשים לא להרגיש נחותים, וכך הם פחות מתקרבים לפשע".
"ביישובים מלוכדים יש תרבות פוליטית חזקה. פוליטיקה שמסתובבת סביב מפלגות ולא חמולות. תנועת נוער שנותנת לנערים שייכות וגאווה, וכך הם פחות מתקרבים לפשע"
אפשר להרחיב את הגורמים המונעים פשיעה ליישובים אחרים?
"זאת כבר שאלה של מדיניות רווחה ארצית. יכולת הפעולה וההשפעה של רוב העיריות ושל החברה האזרחית מאוד מוגבלת".
סלים סליבי הוא חבר בוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, כך שהוא מעורב גם בניסיון להילחם בפשיעה בחברה הערבית ברמה הארצית. לדבריו: "רוב העיריות לא מסוגלות להתמודד עם אסון הפשיעה, הן זקוקות לממשלה".
הממשלה מסוגלת להתמודד איתו?
"אני מתוסכל. ישבנו עם השרים המון – ולא קרה הרבה. מבן גביר אני לא מצפה לכלום ואנחנו לא מדברים איתו. נתניהו זה סיפור אחר. הוא מבין שהפשיעה מסוכנת לא רק לחברה הערבית אלא לכל המדינה. זה לא שאני סומך עליו. אבל הוא לא טיפש. הוא מבין שחייבים לטפל בזה, שאין לו ברירה. אז בסוף הוא יטפל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם