זיגמונד פרויד בחדר העבודה בביתו בווינה, אוסטריה, 1934 (צילום: באדיבות מוזיאון פרויד בלונדון)
באדיבות מוזיאון פרויד בלונדון

בית אבי הפסיכואנליזה זוכה לחיים חדשים

מוזאון פרויד המיתולוגי בווינה, שנקלע לקשיים במהלך מגפת הקורונה, שופץ באופן נרחב וזוכה עתה לחיים חדשים, כשהמטרה היא למשוך מבקרים צעירים יותר ● מנהלת המוזאון מספרת לזמן ישראל: "מצד אחד, המוזאון הוא מקום ההולדת של הפסיכואנליזה. מצד שני – זה אתר הנצחה לשואה"

מוזאון זיגמונד פרויד בווינה פועל כ־50 שנה בכתובת המפורסמת בֶּרְגאסֶה 19, שם פרויד עבד וחי עם משפחתו מספטמבר 1891 ועד ספטמבר 1938, אז הם נמלטו מהנאצים שסיפחו את אוסטריה במסגרת ה"אנשלוס".

באותו בניין בן חמש הקומות – שם התגוררו ועבדו בני המעמד הבינוני – הסמוך לבנייני אוניברסיטת וינה ולנהר הדנובה, נמצא חדר העבודה של פרויד, שבו יצר את גוף עבודותיו הנרחב: מהחיבור המכונן "פשר החלומות" מ־1899 ועד "משה האיש והדת המונותיאיסטית" – החיבור העוסק במקורות הדת, שעליו עבד לפני שנמלט מהנאצים.

בחדר אחר פרויד הציע טיפול פסיכואנליטי למטופלים הכולל שכיבה על הספה המפורסמת. המטופלים העלו אסוציאציות חופשיות או נאבקו כדי להבין את החלומות שלהם, בזמן שאבי הפסיכואנליזה ישב על כיסא סמוך.

בימי רביעי בערב פרויד אירח בחדר אחר את עמיתיו למקצוע ובני טיפוחיו, שעזרו לו לפתח את הדיסציפלינה החדשה לכדי ענף מובחן ורב השפעה בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה. כמו מוזיאונים אחרים ברחבי העולם, מוזאון פרויד נאלץ להתמודד עם שיבושים גדולים בפעילותו במהלך מגפת הקורונה.

חדר הקריאה בספרייה במוזאון זיגמונד פרויד בווינה (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)
חדר הקריאה בספרייה במוזאון זיגמונד פרויד בווינה (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)

כמו מוזיאונים אחרים ברחבי העולם, מוזאון פרויד נאלץ להתמודד עם שיבושים גדולים בפעילותו במהלך מגפת הקורונה. "[אחרי השיפוץ] ציפינו לפתוח את המוזאון ולקבל הכנסות מהמבקרים, אבל זה לא קרה"

שיפוץ שהחל ב־2019 לאחר תכנון ממושך הסתיים בחוויה מוזרה, בחגיגה שקטה שציינה את פתיחתו המחודשת באוגוסט 2020 לאחר שכבר היה סגור כ־18 חודשים. "זה היה מצב מאוד מורכב", אומר פטר נמאייר, המנהל העסקי של המוזאון.

"אתה יכול לדמיין איך קצב הבנייה הואט כי הפועלים לא יכלו להגיע ביחד לאתר הבנייה בגלל מגבלות הריחוק החברתי – והמחירים עלו. ציפינו לפתוח את המוזאון ולקבל הכנסות מהמבקרים, אבל זה לא קרה במשך עוד כשנה וחצי".

אולם כעת, ב־2023, המוזאון הוא מקום תוסס. על פי נמאייר, אפריל היה חודש חזק עם כ־13,400 מבקרים, ובסוף שבוע אחד של חג שחל לאחרונה ביקרו בו יותר מ־2,000 בני אדם. המוזאון גם התחדש כמרכז הרצאות ומחקר.

המבקרים במוזאון החדש פוגשים מקום שונה מאוד. על מנהלת המוזאון מוניקה פסלר, שהצטרפה לצוות הקיים ב־2014, הוטלה המשימה להביא את המוזאון לסטנדרטים עכשוויים מבחינת חוויית המבקרים והאקלים התרבותי.

הספה המפורסמת של זיגמונד פרויד (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)
הספה המפורסמת של זיגמונד פרויד (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)

פסלר מדגישה כי המוזאון המשופץ גם שואף לעורר קשרים לאירועים בני זמננו. "הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא שאם אתה משמר מורשת תרבותית – אתה צריך להחיות אותה"

היא עמלה לא רק על עיצוב חדש למוזאון אלא גם על אוריינטציה חדשה שתיסוב על שני מוקדים היסטוריים. "מצד אחד, המוזאון הוא מקום ההולדת של הפסיכואנליזה", אומרת פסלר. "ומצד שני – זה אתר הנצחה לשואה".

צוות שופטים בינלאומי, שהורכב ממומחים ומחברי מועצת המנהלים של המוזאון, ערך תחרות ארכיטקטורה ובחר את האדריכלים הרמן צ'ך ועמיתיו מחברת ARTEC Architekten היושבת בווינה ואת ולטר אנגונזה מדרום טירול שבאיטליה כמעצבים.

תמיכה כספית פרטית מילאה תפקיד חשוב בקמפיין מימון ההמונים שהשיק המוזאון ובארוחת ערב לגיוס תרומות שנערכה במוזאון הנויה גאלרי בניו יורק. העיר וינה בעיקר, אך גם ממשלת אוסטריה, סייעו למוזאון בתשלום ההוצאות – והעניקו לו תמיכה נוספת בתקופת המגפה.

פסלר מדגישה כי המוזאון המשופץ גם שואף לעורר קשרים לאירועים בני זמננו. "הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא שאם אתה משמר מורשת תרבותית – אתה צריך להחיות אותה בשיח העכשווי".

מוזיאון זיגמונד פרויד בווינה (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)
מבט על מוזיאון זיגמונד פרויד בווינה (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)

חלק מגרם המדרגות והמסדרון המשופצים באזור המטבח/היציאה של המרפאה המוקדמת של פרויד מוקדש להנצחת זכרם של שכניו לבניין, שהיו רובם יהודים

המוזאון המחודש מחולק לארבעה אזורים מובחנים. הראשון, חלל תצוגה לאומנות מודרנית, ממוקם בקומת הקרקע המקורית, שם החל פרויד בפעילות הרפואית שלו לפני שהעביר אותה ב־1908 לחדרים הסמוכים לאלה של משפחתו בקומה העליונה.

פסלר, שהיא גם היסטוריונית של אומנות, מסבירה כי האזור הזה מציע במכוון "קונספט מנוגד לזה של הקובייה הלבנה" המשמשת לעתים קרובות כחלל לתצוגות אומנות. "חפצי האומנות מתכתבים עם ההקשר והתוכן של המקום".

לדוגמה, בחדר שבו עמדה במקור הספה של פרויד, שם קיבל את המטופלים שלו, מוצגות שלוש עבודות אומנות: "אהה!" של חיים שטיינבך על קיר אחד; התמונה "Study for a Red Intruder" של ג'ון בלדסארי, המורכבת ממקורות שונים ומעלה על הדעת שיבוש והפרעה – על קיר אחר; ובמרכז החדר מוצב הפסל "Liège" של פרנץ וסט, מעין מיטת ברזל המרפררת לספה המפורסמת של פרויד.

אזור נוסף הוא גרם המדרגות והמסדרון המשופצים באזור המטבח/היציאה של המרפאה המוקדמת של פרויד, שכעת מוקדשים להנצחת זכרם של שכניו לבניין, שהיו רובם יהודים. הנאצים עצרו יותר מ־75 גברים ונשים יהודים בברגאסה 19 בין סתיו 1939 לאביב 1942; פרויד נמלט ללונדון בספטמבר 1938.

חדר הטיפולים של זימגונד פרויד (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)
חדר הטיפולים של זיגמונד פרויד (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)

"פשר החלומות" מוצג בחדר השינה שלו ושל אשתו, שלא היה פתוח לציבור לפני השיפוץ. בתצוגה מצוינת העובדה כי בחדר הזה חלם פרויד את רוב החלומות המוזכרים בספר

במעלה הקירות שלאורך האזור הזה מתועדים שמות העצורים, תאריכי הלידה שלהם וקורותיהם במהלך מלחמת העולם השנייה. רובם נרצחו בידי הנאצים. נמוך יותר בגרם המדרגות מונצחים שכניו של פרויד, בהם ויקטור ג'ון – מנהל חברת ביטוח – ואשתו אנטואנט. שניהם גורשו ללודז' שבפולין הכבושה – ושם נרצחו.

"היה חשוב מאוד לא לדבר רק על פרויד ובתו אנה, אלא להציג את שמות האנשים שחיו שם ומתו. מעטים מאוד מהם שרדו", אומרת פסלר. האזור השלישי שעוצב מחדש כולל את חדרי הקומה העליונה, שבהם פרויד עבד וחי עם משפחתו. בחדרים הוצבו תיבות תצוגה חדשות המכילות פריטים מקוריים וכתבים ידועים של פרויד, שמתקשרים לנושא של החדר.

לדוגמה, "פשר החלומות" מוצג בחדר השינה שלו ושל אשתו מרתה, שלא היה פתוח לציבור לפני השיפוץ. בתצוגה מצוינת העובדה כי בחדר הזה חלם פרויד את רוב החלומות הפרטיים שלו המוזכרים בספר.

חדר ההמתנה במרפאה של זיגמונד פרויד (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)
חדר ההמתנה במרפאה של זיגמונד פרויד (צילום: הרתה הורנאוס/קרן זיגמונד פרויד)

לבסוף, בקומה העליונה, יש חלל גדול לתערוכות מיוחדות. כרגע מוצגת בו התערוכה "אנליזה אינסופית: אסכולות של מחשבה אחרי פרויד", שמציגה חמש אסכולות של פסיכואנליזה בת זמננו וכוללת קטעי וידיאו מראיונות עם פסיכואנליטיקאים העובדים במקצוע.

באחד מקטעי הווידיאו, הפסיכואנליטיקאי קירקלנד ווהאנס – מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אדלפי שבניו יורק ואחד מעורכי הספר "The Psychology of Black Boys and Adolescents", דן במציאות של מטופליו החווים העברה בין־דורית של טראומה בעקבות העבדות; ובהשפעה הנפשית העמוקה של מבנים חברתיים ויחסי כוח גזעניים, כמו היתקלויות חוזרות עם המשטרה.

Sigmund Freud Museum – Portraits (צילום: Wulz photography)
מנהלת המוזאון מוניקה פסלר (צילום: Wulz photography)

"פסיכואנליטיקאים למעשה חייבים לעזור למטופלים שלהם להבין את האקלים התרבותי הנוכחי שבו הם מתפקדים ו/או שיוצר עבורם קושי לתפקד", אומר ווהאנס. "אני חושב שהתרבות שלנו צריכה לעלות על הספה בדיוק כמו המטופל שלנו".

למרות כמה שנים קשות ומדאיגות, הכול היה שווה את זה, אומרים נמאייר ופסלר. נמאייר מציין כי הם בכוונה לא מילאו את המוזאון במולטימדיה ובפריטים משוחזרים. "העניין הוא לקבל את תחושת הזמן ולהתרכז בחלל המקורי והייחודי הזה – וזה משהו שאני חושב שבאמת עובד", הוא אומר.

פסלר מתרגשת במיוחד מגידול מספר המבקרים הצעירים בני ה־20 וה־30. "זה מוכיח שאנחנו הולכים בכיוון הנכון"

פסלר מתרגשת במיוחד מגידול מספר המבקרים הצעירים בני ה־20 וה־30. "זה מוכיח שאנחנו הולכים בכיוון הנכון, ומצביע על כך שהפסיכואנליזה היא כלי למציאת העמדה שלך והדרך שלך בעולם הזה, שמלא במאבקים", היא אומרת. "זו גם המשימה החברתית־פוליטית של המקום הזה, של המוזאון הזה".

עוד 1,017 מילים
סגירה