דוד ביטן מצביע בבחירות, ספטבמר 2019 (צילום: פלאש 90)
פלאש 90

החיים על פי ביטן "הבחירות לא זויפו ולא נגנבו, עזוב אותך"

תני גולדשטיין בילה אתמול בחמ"ל של ועדת הבחירות המרכזית, יחד ח"כ דוד ביטן מהליכוד ● בניגוד לטענות הליכוד לכל אורך הקמפיין, ביטן אמר כי אין לו כל חשש לזיופים: "תרדו ממני עם זה. בוא, חלאס, שב, שתה קפה" ● הנשיא ריבלין התמוגג מאחוזי ההצבעה ● ומדוע הוועדה בחרה להסתיר מהציבור את נתוני ההצבעה בזמן אמת בקלפיות השונות

מרכז השליטה של ועדת הבחירות המרכזית (המשל"ט) נראה אתמול כמו שאמור להיראות מרכז העצבים החדשני והמשודרג של מערכת בחירות במעצמת היי-טק: אווירה עמלנית, שורות של אנשים צעירים ועסוקים מאחורי מחשבים חדישים ואנשים נוספים מתרוצצים ביניהם, חדר ישיבות מצוחצח מזכוכית במרכז האופן-ספייס, תאורה מושקעת ועיצוב מרשים.

"הפקנו לקחים מהבחירות הקודמות. גייסנו אלפי משגיחים, והפעם כל אירוע קטן בשטח דווח מיד גם לנו וגם למשטרה וטופל במהירות וביעילות", הצהירה שוב ושוב מנכ"לית הוועדה, אורלי עדס, נינוחה, בטוחה בעצמה ומחויכת במסיבת עיתונאים שכינסה מדי שעתיים, כדי לדווח על אחוזי ההצבעה ואירועים חריגים.

ראובן ריבלין מבקר במשל"ט ועדת הבחירות (צילום: תני גולדשטיין)
ראובן ריבלין מבקר במשל"ט ועדת הבחירות (צילום: תני גולדשטיין)

בצהרי היום מגיע לוועדה נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ומסייר במקום. קשה לראות את ריבלין בתוך הנחיל הענק של הפמליה שגודש את החלל הקטן, ובכל זאת קולטים את האווירה האופטימית והחיובית שהוא מפזר סביבו.

ריבלין שואל את עדס על אחוזי ההצבעה, והיא מציינת את הנתון שהיה נכון לאותה שעה: "בינתיים – הכי גבוהים מאז 1984". ריבלין משתתק לרגע במבט מהורהר, כאילו כדי לעכל את הנתון ומן הסתם כדי להעצים את הדרמה, ואז שואג: "ואו, ואו!" מחיאות כפיים וחיוכים ניתזים מכל עבר.

אבל אין כל דרך לדעת מה באמת עמד מאחורי המופע המרשים הזה של שמירה על הסדר, מינהל תקין ושקיפות.

לא נתנו לנו להתקרב

העיתונאים גדשו את המשל"ט, אבל הדובר הסמכותי של הוועדה, גיורא פרדס, הושיב אותנו בנפרד, מול הבמה, ולא נתן לנו להתקרב למחשבים שבהם התנהלה העבודה, ושאליהם גם זרם מבול המידע מהשטח, לראות או לשמוע משהו.

מדי פעם עדס, פרדס ונציגים אחרים מאנשי הוועדה המתיקו סוד עם כתב כלשהו, וסיפרו על מהומה בקלפי כלשהי. אבל כל המידע נשאר לגמרי בשליטתם. בקטעי שיחות מסדרון שהצלחתי לשמוע, התלחשו נציגי המפלגות והוועדה על אירועים שונים שנסגרו בשקט ביניהם, ולא פורסמו.

עדס גם החליטה, ביודעין, להסתיר את הנתון שעניין את כולם הכי הרבה: מה היו אחוזי ההצבעה בכל שכונה או יישוב. "אנחנו לא מפרסמים ולא מעבירים את המידע הזה לאף אחד. לא בודקים, לא יוצרים בסיס נתונים, ולא מאפשרים לאף אחד ליצור נתונים כאלה על אחוזי הצבעה לפי קלפיות, אזורים, שכונות, בכוונה".

המידע הזה כבר התפרסם בכמה וכמה כלי תקשורת ובכל הרשתות, מאיפה הוא מגיע? ממשקיפים פטפטנים בקלפיות בשטח?

"לא. אין דבר כזה. זה מידע שאנחנו חוסמים וכל המידע שמסתובב על זה ברשת הוא בלופים, המצאות, פייק ניוז. אנחנו יודעים כבר מזמן שזה מידע שמפלגות משתמשות בו בשביל הספינים שלהן, ולא רוצים להיות חלק מהמשחק הזה".

וכך, המציאות האמיתית שמכוונת ודוחפת את הבוחרים היא לא המידע הסטרילי והמסונן שיוצא מאולם הוועדה, למשל על עלייה קלה באחוזי ההצבעה הארציים, אלא השקרים שמתרוצצים על מסכי הטלפון.

מדי שעה, בערך, צלצל הטלפון או הופיע סמס מפוליטיקאים במחנה הדמוקרטי וב"כחול לבן", שהשיגו בדרך עלומה את הנייד שלי ואת כתובת מגוריי, הרשומה בגבעתיים, כדי לספר לי שאחוזי ההצבעה שם "נמוכים במיוחד", ואני חייב לרוץ להצביע. שקר גס ומודע: ההצבעה בעיר הייתה גבוהה ב-4% מהממוצע הארצי.

עשרות מכשירים בחלל הצפוף של המשל"ט שידרו את הלייב-וידאו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשהוא מתרוצץ ברחובות ירושלים ומאיץ בירושלמים להצביע, או עומד על דוכן מאולתר בשוק מחנה יהודה וצועק: "בתל אביב יש תורים ענקיים בקלפיות, אחוזי ההצבעה בשמים, חסרי תקדים, בירושלים הקלפיות ריקות"! עוד שקר גס ומודע, כמובן.

אבל השקרים הללו יצרו מציאות אמיתית, שהעלתה את שיעור ההצבעה בכל מגזרי החברה הישראלית המסוכסכת, יותר מכל דיווח מהימן של הוועדה ומכל ההפצרות המנומסות בנוסח "מקווים שתמשיכו להצביע", שעדס שיננה בתדריכיה.

אורלי עדס מתדרכת במשל"ט הוועדה (צילום: תני גולדשטיין)
אורלי עדס מתדרכת במשל"ט הוועדה (צילום: תני גולדשטיין)

החיים הכפולים של דוד ביטן

ח"כ דוד ביטן הוא סגן יו"ר ועדת הבחירות מטעם הליכוד. היחסים בין מפלגת השלטון לוועדה מתוחים מאז מהומת המצלמות שחולל הליכוד בבחירות הקודמות, והחוק שניסה להעביר כדי להמשיך בכך בבחירות הנוכחיות.

נתניהו, שביקש להיפגש עם יו"ר הוועדה, חנן מלצר, וסורב, תקף את הוועדה על כך שהיא "לא בודקת זיופים". בליכוד אף הצהירו שם "אינם סומכים על הוועדה", ונענו בתשובה עוקצנית: "כשהתוצאות לטובתם, הם סומכים עלינו לגמרי".

אבל ביטן, שבילה בוועדה חלק גדול מיום הבחירות, נראה נינוח לגמרי, לחלוטין לא כמי שלכוד בין פטיש לסדן כלשהו. מדי פעם יצא לסיבוב מחויך בחלל העבודה של הוועדה, פטפט עם העובדים והקשיב בסבלנות לדיווחים מהשטח, ורוב הזמן ישב קרוב לכניסה למשל"ט, יחד עם חברי הוועדה וסגנים אחרים, והעביר את הזמן בבדיחות והתלחשויות, רעמי צחוק וצ'אפחות.

מה אתה אומר על הודעות הליכוד, שגנבו וזייפו לכם את הבחירות ושהוועדה נגדכם והבחירות מזויפות, אני שואל אותו. זה לא נכון? סתם פייק ניוז שהפצתם? ביטן חשב לרגע, הרצין וענה "הבחירות לא זויפו ולא נגנבו, עזוב אותך".

אז כל ההודעות שלכם זה שקרים, פייק ניוז?

"חס וחלילה. אבל זה היה באפריל, עכשיו הכל שונה לגמרי, אנחנו מטפלים בזה, בינתיים הכל עובד יפה מאוד".

מי זה ה'אנחנו' שמטפלים – הליכוד או הוועדה?

"הוועדה, הוועדה. הוועדה מטפלת בינתיים יפה מאוד בכל הזיופים ובניסיונות הפגיעה בבחירות. עושים עבודה מצוינת".

אז בתור סגן יו"ר של הוועדה המצוינת, מה אתה אומר על האמירות הקשות של ראש הממשלה והליכוד נגדה?

"אני אגיב על זה – אבל רק אחרי הבחירות. או-הו, יש לי מה להגיד על זה, אבל רק מחרתיים. בינתיים תרדו ממני עם זה. בוא, חלאס, שב, שתה קפה".

אני עוזב את ביטן. קל להבין מדוע לא יכול היה לענות לשאלות הללו בזמן הבחירות. אבל גם הדברים שכן אמר אומרים דרשני. ביטן הוא נבחר ציבור, לא פקיד בשכר של הוועדה, ואין לו שום מחויבות לדברר אותה ולסנגר עליה. ביטן לא נשמע אתמול, וגם לא נראה, כחייל נאמן של נתניהו, שחתום על הצהרת נאמנות.

ביטן מבקש לדבר "מחרתיים" מאחר שאין לו מושג מה עומד לקרות. הבחירות המיותרות הביאו את הפוליטיקה הישראלית לאותה נקודה שהייתה לפניהן – משחק פתוח ופרוע, שלאף אחד אין מושג לאן יתגלגל.

ביטן, כמו שאר הזאבים בלהקת הליכוד, עומד במקומו בשקט ומחכה לראות אם זכר-האלפא המאוים ימשיך להוביל או ייפול למלכודת וייבעט החוצה.

מצבו של ביטן מסובך במיוחד, בגלל כתב האישום שהוגש נגדו, שאינו מאפשר לו להצטרף למלחמת הירושה, אם תפרוץ, וגם לא לקחת בה צד. אז בינתיים הוא שותה קפה ומרעיף חיוכים וצ'פחות.

דוד ביטן בכניסה למשל"ט ועדת הבחירות (צילום: תני גולדשטיין, זמן ישראל)
דוד ביטן בכניסה למשל"ט ועדת הבחירות (צילום: תני גולדשטיין, זמן ישראל)

מבחוץ הומים השנאה, ההסתה והפייק-ניוז, אבל בחלל המשל"ט הכל נקי, סטרילי ונעים. עדס עולה על הבמה ומצטלמת לסלפי עם עובדים ועובדות. גם מלצר מגיח לחדר מדי פעם ונראה מחויך, ולא כמי שהרגע יצא מדו-קרב עם ראש הממשלה.

את השולחן שלי ביציע התקשורת אני חולק עם צלם של אחד הערוצים, ירושלמי מסורתי וכריזמטי שמרצה את פרשנותו לאירועים בקולי-קולות, והצביע ל"עוצמה יהודית": "אני יודע שהם לא יעברו את החסימה, אבל הצבעתי הצבעה מחאתית", הוא מסביר. "הם מבטאים הכי טוב את הביקורת שלי על ביבי. אי אפשר כרגע לנצח את ביבי, בטח לא מהצד שלי של המפה, אבל צריך להמשיך למחות".

הוא צופה שוב, בפעם השמינית לפחות, בווידאו של ביקור ראש הממשלה בשוק מחנה יהודה, קוטע אותו באותן הערות חוזרות וקריאות התפעמות.

"תראה איזה גאון! איזה מופע! פיזר את המעודדים שלו שם שיסתירו את הבאסטות – תראה, תראה מי צועק לו, כל פעם אותם אנשים! גאון! איזה שקרן, איזה מניפולטור, איך הוא משקר ומלכלך! וזה עובד!"

"דיברתי פעם עם בני גנץ, לפני שהודיע שהוא מתמודד", הוא מספר, "אמרתי לו: אתה איש טוב, איש ישר, אתה רוצה להיות האלטרנטיבה של ביבי וזה דבר טוב.

"אבל יש לך בעיה: אתה בכלל לא מבין אותו. אם אתה רוצה לנצח אותו פעם – לך בשקט, תפוש איזה ג'וב במטה של ביבי ותיצמד אליו, תלמד ממנו. ביבי מלך! הוא כמו אחאב, כמו הורדוס, 2000 שנה לא היה לנו מלך כזה, רשע גאון כזה. מלך!"

עוד 1,113 מילים
סגירה