דמוקרטיה אנחנו דורשים בכיכרות, ברשתות ובאולפנים. אבל האם ניתן לצפות מהישראלים לפתח מעורבות אזרחית גבוהה ולא להתפשר על אף אחת מזכויות האדם והאזרח, כאשר רובנו מבלים את מרבית חיינו הבוגרים במערכות היררכיות ולא דמוקרטיות?

למעשה, מקומות העבודה שלנו – בהם רובנו מבלים את רוב שעות הערות שלנו – הם מערכת לא דמוקרטית, בה הסמכות ניתנה להנהלה לקבל את ההחלטות על מה אנחנו עושים, מתי, איך ולאיזו מטרה. לרוב ההנהלה היא זו הקובעת גם את התמורה לעבודה שלנו. אם לא נאה לנו – אנחנו יכולים ללכת. זו המהות של מערכת אוטוריטרית.

מקומות העבודה שלנו הם מערכת לא דמוקרטית, בה סמכות קבלת ההחלטות, כולל התמורה לעבודתנו – ניתנה להנהלה. אם לא נאה לנו – אנחנו יכולים ללכת. זו המהות של מערכת אוטוריטרית

אין לתמוה אם כן על הטבעיות שבה מקבלי ההחלטות שלנו – בשתיקה או בהתלהבות – מובילים להרחבת ההיררכיה והסמכותנות עוד ועוד. המחקר מראה שדמוקרטיה מדינתית נמצאת בקשר הדוק עם מוסדות דמוקרטיים במקום העבודה.

עובדים שנהנים מרמות גבוהות של דמוקרטיה במקום העבודה – כך מגלה למשל "מדד ההשתתפות האירופי" (EPI) – מפגינים באופן עקבי לא רק שביעות רצון גבוהה יותר מהעבודה ומוטיבציה גדולה יותר להתקדם ולהתמקצע, אלא גם שביעות רצון גבוהה יותר מהמשטר הדמוקרטי במדינה באופן כללי. כלומר, לפי המחקר העדכני מתקיים קשר חיובי בין השתתפות של עובדים בתהליך קבלת ההחלטות במקום העבודה שלהם ובין אמון במשטר הדמוקרטי ויציבות פוליטית.

אבל זה לא הכל: מסתבר שדמוקרטיה במקום העבודה יכולה לתרום אפילו לביצועים הכלכליים של חברות. על אף אינטואיציה הפוכה שיש כנראה לרובנו, המחקר מוכיח כי השתתפות משמעותית של עובדים בקבלת ההחלטות במקום העבודה איננה פוגעת כלל בפריון, בצמיחה, או ברווחיות של חברות עסקיות. במקרים רבים היא אף תורמת להם. וכן, כמו שהוכיחה כלכלת גרמניה, בה נפוצים מוסדות דמוקרטיים במקומות עבודה רבים אחרי המשבר של 2008, ושוב לאחרונה, בתקופת הקורונה – שיתוף עובדים מסייע במיוחד להתמודדות עם משברים כלכליים ולהתאוששות מהירה מהם.

המוסדות העיקריים של דמוקרטיה במקום העבודה הוקמו בשנות החמישים באירופה. הם מבוססים על שיתופי פעולה בין העובדים לבין המעסיק – על בסיס היוועצות בסוגיות רבות, על בסיס נציגות עובדים במועצות מנהלים וכמובן על בסיס עידוד הקמתם ופעולתם של קואופרטיבים – חברות עסקיות שנמצאות בבעלות עובדיהן, שמנהלים אותן בצורה דמוקרטית.

לפי המחקר העדכני מתקיים קשר חיובי בין השתתפות עובדים בתהליך קבלת ההחלטות במקום העבודה שלהם ובין אמון במשטר הדמוקרטי ויציבות פוליטית

אבל המוסד הנפוץ ביותר של דמוקרטיה במקום העבודה – שקיים בכל רחבי העולם בצורה כזו או אחרת – הוא גם זה שכולנו מכירים מצוין: ארגוני העובדים. בניהול משא ומתן קולקטיבי על תנאי העבודה, על מדיניות התעסוקה, על שכירה ופיטורין של עובדים ובמקרים רבים גם על אופיו של מקום העבודה עצמו, ארגוני העובדים הם השחקן האפקטיבי ביותר לקידום דמוקרטיה במקום העבודה.

לא סתם נלחם רמי לוי לאורך השנים נגד ניסיונות ההתארגנות של עובדיו: לו היו ועדי עובדים בסניפי הרשת, סביר שלא היה ניתן לו להתנהל כך בחברה שלו ולפגוע בשכרן של עובדותיו (תוך עבירה לכאורה על החוק) בתואנות כאלה ואחרות.

גם ברשת שופרסל וגם ברשת של רמי לוי המנכ"לים מושכים משכורות של מיליונים בשנה, מאות אלפי שקלים בכל חודש, בזמן שהקופאים, עובדות המחסן, השליחים והשומרים מקבלים רק 29 שקלים בשעה, שהם 5,300 שקלים בחודש. המציאות הזו, בה אנשים הולכים לעבוד אבל נשארים עניים, היא מעוותת ולא הוגנת >> pic.twitter.com/gwJXd8bjs8

— מינימום 40 ???? (@minimum40il) November 24, 2021

השורה התחתונה של המחקר בתחום, היא שדמוקרטיה במקום העבודה יכולה להועיל רבות לעובדים ולכלכלה בכללותה, ובמקרים רבים אף יש לה השלכות חיוביות על שורת הרווח.

מנקודת המבט החברתית, הרחבה יותר, המאבק על הדמוקרטיה לא יכול להתמצות בהפגנות שבועיות או במחאה נגד עוולה שלטונית זו או אחרת. הוא צריך להתחיל בכל מקום עבודה ולצבור בו כוח, תמיכה ומשמעות.

יש לנו רק מה להרוויח מהשתתפות רבה יותר של העובדים בקבלת ההחלטות הנוגעות לחלק כה משמעותי מחייהם.

מנקודת המבט החברתית, הרחבה יותר, המאבק על הדמוקרטיה לא יכול להתמצות בהפגנות שבועיות או במחאה נגד עוולה שלטונית זו או אחרת. הוא צריך להתחיל בכל מקום עבודה ולצבור בו כוח, תמיכה ומשמעות

וכן, דמוקרטיה משמעותית וממוסדת במקומות העבודה, שתהפוך את החברה והכלכלה שלנו לדמוקרטיות יותר, יכולה להשפיע לטובה גם על הדמוקרטיה במישור הפוליטי.

ד"ר מתן בורד הוא עמית מחקר בפורום ארלוזורוב. היסטוריון חברתי ותרבותי עם עניין מיוחד בתנועת העבודה הציונית, בוגר בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. עובד כעמית פוסט-דוקטורט בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. בעל ניסיון מגוון בארגון והובלה של מאבקי עובדים.