על מנת להבין את המשמעיות העמוקות של פעולת צה"ל שנסתיימה זה עתה, יש לחדד ולומר כי מוקד פעולת צה"ל לא היה העיר ג'נין, אלא מחנה הפליטים ג'נין.  ואם הייתה פעילות בתוך העיר, היא כוונה למוקדים הקשורים במחנה הפליטים, שהוא ליבת הבעיה בצפון השומרון.

כאשר אנו מחדדים את מטרת הפעולה נגד פליטי ג'נין ולא נגד אזרחי ג'נין, אנו גם מחדדים את אופי האינתיפאדה הזאת, השלישית, אשר לא כמו שתי קודמותיה – מציפה את בעיית הפליטים. מתברר כי העולם חדל להתעניין בבעיה זו ולפיכך פעילות צה"ל לא כל כך עניינה את העולם.

בניגוד לשתי קודמותיה – האינתיפדה השלישית מציפה את בעיית הפליטים. מתברר כי העולם חדל להתעניין בבעיה זו ולפיכך פעילות צה"ל לא כל כך עניינה את העולם

ממש ערב פעולת צה"ל, ובראשית יוני, התקיים בניו יורק כנס המדינות התורמות לאונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלסטינים. נראה כי זאת הייתה הפעם הראשונה שבה התברר כי התורמות המתחזקות את הסוכנות הזאת אדישות לגורל הפליטים, וחוץ מהכרזות של מס שפתיים לא נמסר על שום תרומה לסוכנות של האו"ם.

הסוכנות כבר שנים לא מצליחה לאזן את תקציבה, וכתוצאה מכך מתקשה לשלם משכורות לעובדיה ולכן סובלת ממכת שביתות כרונית בעיקר בקרב עובדי ההוראה. הדבר בא לידי ביטוי בדברים של מנהל אונר"א, פיליפ לזריני, שבהם קבע כי בכנס הזה שום מדינה לא נתנה התחייבות חדשה.

אבל המאפיין הדרמטי ביותר של האדישות העולמית למצבם של הפליטים הוא הפסקת הסיוע האמריקאי, אשר ברב שנותיה של אונר"א היה הנדבך הראשי שעליו נשענה הסוכנות. מכלל מיליארד דולר של התקציב השוטף – ארה"ב נהגה לממן יותר מחצי. אבל כבר כמה שנים הכסף האמריקאי לא נקלט בחשבונות אונר"א. כאשר עוקבים באתר אונר"א אחר השתתפות ארה"ב בתקציב השוטף, אנו מגלים אין סוף הודעות לכך שארה"ב "התחייבה" אבל לא ראינו שום הודעה שסכום מובטח כלשהו התקבל.

כאשר עוקבים באתר אונר"א אחר השתתפות ארה"ב בתקציב השוטף, אנו מגלים אין סוף הודעות לכך שארה"ב "התחייבה" אבל לא ראינו שום הודעה שסכום מובטח כלשהו התקבל

התקציב השוטף הוא התקציב שמחזיק את האדמיניסטרציה והשירותים הקבועים, ובלעדיו אין ארגון. לצידו יש תקציבים למטרות מסוימות שלא עוברות דרך אונר"א אלא ישירות לפרויקטים, כמו למשל המלחמה בקורונה או סיוע נפשי לילדי עזה בעקבות סבבי הלחימה הרבים.

נראה היה כי כנס ניו יורק שבר את כל שיאי האדישות, עד כי אונר"א הוציאה הודעה מיוחדת ובה האשימה את התורמות, ובכללם ארה"ב (!) כי כל הודעות התמיכה הם מיחזור של הבטחות קודמות שגם הם לא מומשו.

על פי הודעת אונר"א, מכלל 70 מיליון בחודש, המימון הרגיל שאונר"א זקוקה לו, התחייבה ארה"ב רק ל-13 מיליון, סכום ממוחזר שלא מספיק לקיום הארגון, וגם הוא הבטחה ולא מימוש.

ככל שזכרוני לא בוגד בי זאת הייתה הודעה חריגה של אונר"א שבה היא תקפה את ארצות הברית באי קיום הבטחות. אמנם ב-2018 אונר"א תקפה את ארצות הברית על אי מילוי הבטחות, אבל זה היה מכוון אישית לנשיא דונלד טראמפ. אונר"א נזהרה מאוד מלתקוף את ארה"ב, ביחוד בזמן ממשל דמוקרטי. אם כך, ההבדל בין טראמפ לביידן הוא שטראמפ הפסיק את הסיוע בגלוי ורשמית, בעוד שביידן הודיע על חידוש המימון, אבל איננו מממן.

לצד הסתלקותה המעשית של ארצות הברית ממימון אונר"א, מדינות ערב כבר מזמן הפסיקו את המימון, לצד הפסקת המימון לרשות הפלסטינית. כאשר נפגשתי לא מזמן עם מקור מן המפרץ וניסיתי לדבר עמו על הבעיה הפלסטינית הוא אמר לי: "תחליף דף. הפלסטינים לא מעניינים אותנו יותר".

אם כך, כאשר צה"ל תוקף את מחנה הפליטים בג'נין הוא מציף את בעיית הפליטים דווקא בנקודת זמן שהעולם מפנה להם עורף.

מקור מפרצי ששאלתי על הבעיה הפלסטינית אמר: "תחליף דף. הפלסטינים לא מעניינים אותנו יותר". אם כך, כשצה"ל תוקף את מחנה הפליטים בג'נין הוא מציף את בעיית הפליטים דווקא בנקודת זמן שהעולם מפנה להם עורף

איך זה ישפיע על זכות השיבה? ישפיע. אבל על זה ברשימה אחרת.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.