במאבק האיתנים על המהפכה המשפטית, שר המשפטים יריב לוין מחזיק בנשק חזק וקטלני: מאז שהתמנה, השר לא כינס את הוועדה לבחירת שופטים. מבחינתו הוא גם לא מתכוון לכנס אותה עד שהמהפכה המשפטית תעבור. הוועדה לא התכנסה כבר כשנה ורבע, מ־11 באפריל 2022.
עם תום בחירת נציגי הכנסת לוועדה, גורמים שונים איימו לעתור לבג"ץ בבקשה לחייב את לוין לכנס אותה. יו"ר ועדת החוקה של הכנסת שמחה רוטמן, שדוחק בלווין לא לכנס אותה, אמר שבג"ץ לא יכול לכפות על לוין לעשות זאת. ליתר ביטחון, רוטמן הוסיף גם סעיף האוסר זאת על בג"ץ במסגרת הצעת החוק לביטול עילת הסבירות.
בינתיים הוועדה לא מתכנסת, שופטים פורשים ואחרים אינם מחליפים אותם, מספר השופטים יורד – והעומס בבתי המשפט הולך ומחריף.
עד סוף השנה יחסרו 6.1% מהשופטים והרשמים
לפי נתוני הנהלת בתי המשפט, בסוף 2022 כיהנו 799 שופטים ושופטות ו־73 רשמים ורשמות בבתי המשפט, בכל הערכאות. לפי תקציב המדינה, היו אמורים להתווסף השנה 11 תקנים נוספים לשופטים חדשים, כך שמספר השופטים היה אמור להגיע כיום ל־820, ומספר השופטים והרשמים יחד ל־893.
עד סוף 2024 אמורים לפרוש 18 שופטים ורשמים נוספים, ולפי התקציב אמורים להתווסף למערכת 41 תקנים נוספים של שופטים ורשמים. אם המשבר יימשך עד סוף 2024, יהיו חסרים 113 שופטים ורשמים
בפועל, לפי נתוני הנהלת בתי המשפט, חסרים כיום 18 שופטים ושלושה רשמים לפי התקנים הקיימים, נוסף על 11 התקנים החדשים, שטרם אוישו. בסך הכול חסרים, אפוא, בבתי המשפט בערכאות השונות 32 שופטים ורשמים. לא "100 שופטים", כפי שהצהירו ח"כים באופוזיציה, אבל הרבה – השופטים והרשמים החסרים הם כ־3.6% מכלל תקני השופטים והרשמים שאמורים לכהן במערכת.
עד סוף 2023, צפויים לפרוש לגמלאות 22 שופטים ורשמים. אם הוועדה לבחירת שופטים לא תכונס עד סוף השנה, יהיו חסרים, אפוא, 54 שופטים ורשמים – כ־6.1% מכלל התקנים.
עד סוף 2024 אמורים לפרוש 18 שופטים ורשמים נוספים, ולפי התקציב אמורים להתווסף למערכת 41 תקנים נוספים של שופטים ורשמים. אם המשבר יימשך והוועדה לא תכונס עד סוף 2024, יהיו חסרים, אפוא, במערכת, 113 שופטים ורשמים – כ־12% מכלל תקני השופטים והרשמים.
בישראל מוגשות פי 2 יותר תביעות ועתירות מאשר באירופה. לפי דוח הנהלת בתי המשפט, בישראל נידונים 4.8 תיקים בשנה לכל 100 אלף איש, לעומת 2.4 תיקים בשנה ל־100 אלף איש באיחוד האירופי
בשנים האחרונות כבר אירע שהוועדה לבחירת שופטים לא כונסה שנה וחצי בשל המשבר הפוליטי והעובדה שהממשלה הייתה ממשלת מעבר. במציאות הפוליטית הקיימת, תרחיש שבו הוועדה לא מתכנסת במשך שנתיים אינו בדיוני. הבעיה היא לא רק המחסור הנוכחי שנוצר בשל אי־כינוס הוועדה, אלא העובדה שבבתי המשפט שורר מחסור בשופטים גם כשהתקנים מלאים.
לפי דוח של הנהלת בתי המשפט מיולי 2021, היו באותו זמן בישראל 8.2 שופטים לכל 100 אלף איש, לעומת 21.4 שופטים לכל 100 אלף איש באיחוד האירופי. מאז האוכלוסייה בישראל גדלה יותר, ומספר השופטים פחת.
נוסף על כך, בישראל מוגשות פי שניים יותר תביעות ועתירות מאשר באירופה. לפי דוח הנהלת בתי המשפט, בישראל נידונים 4.8 תיקים בשנה לכל 100 אלף איש, לעומת 2.4 תיקים בשנה ל־100 אלף איש באיחוד האירופי. שופט ישראלי דן בפי חמישה יותר תיקים מאשר שופט אירופי.
למעשה, אין צורך בסטטיסטיקה כדי לדעת שבתי המשפט בישראל עמוסים מדי. כל מי שנמצא בהם כתובע, כנתבע, כקרבן, כנאשם או כמשפטן – יודע זאת.
"כתוצאה מהעומס והלחץ על השופטים, לפעמים ההחלטות נשלפות מהמותן ולא מנומקות. כמו כן, הפער בין ימי הדיונים בכל תיק הולך וגדל, ולפעמים מגיע לשנה"
"השופט לא תמיד זוכר מה היה בדיון הקודם"
"בבתי המשפט יש עומס כבד, ובתקופה האחרונה הוא הולך ומחמיר", מספר עורך הדין הפלילי יאיר רגב, "אתה מגיע לימי דיונים, והשעות שנקבעו הן לא השעות בפועל. לפעמים דיון אחד גומר לך יום עבודה שלם.
"יש ימים מרוכזים שבהם השופט מקיים דיון ב־30, 40 60 תיקים. הוא צריך ללמוד את כולם, וכמובן שזה כמעט בלתי אפשרי. העומס על השופטים גדול מאוד, הם עובדים קשה בצורה בלתי רגילה – וזה משפיע לרעה על התוצאה, גם אם השופטים עושים כמיטב יכולתם".
כיצד העומס משפיע על התוצאה?
"כתוצאה מהעומס והלחץ על השופטים, לפעמים ההחלטות נשלפות מהמותן ולא מנומקות. זאת משום שכדי לנמק את ההחלטה, צריך ללמוד היטב את החומר ולחפש עובדות שניתן להסתמך עליהם. כמו כן, העומס מעכב את קצב ותדירות הדיונים. הפער בין ימי הדיונים בכל תיק הולך וגדל, ולפעמים מגיע לשנה.
"הבעיה היא שהשופט לא זוכר מה היה בדיון הקודם. העומס גורם סכנה גדולה יותר לטעויות של ממש בפסק הדין או בהחלטות ביניים. לכך נוסף הלחץ של השופטים על הצדדים להגיע להסדרי טיעון.
"מעבר לפגיעה בלתי נמנעת במקרים מסוימים בתוצאת המשפט, יש כאן פגיעה קשה מאוד בצדדים. צריך לזכור שבמשפט הפלילי דנים בדיני נפשות. חלק מהחשודים והנאשמים נמצאים חודשים שלמים במעצר בגלל התארכות הדיונים, או בפחד מפני כניסה לכלא, ותחת סטיגמה שמשתקת את חייהם.
"גם הקורבנות והנפגעים נמצאים בחוסר ודאות ובחרדה במשך תקופה ארוכה. שני הצדדים רוצים שהסיוט יסתיים לכאן או לכאן – וזה לא קורה בתוך זמן סביר".
"חלק מהחשודים והנאשמים נמצאים חודשים שלמים במעצר, או תחת סטיגמה שמשתקת את חייהם, בגלל אורך הדיונים. גם הקורבנות נמצאים בחוסר ודאות תקופה ארוכה"
הסיבה לבעיה היא מחסור בשופטים, לדעתך, או שיש גם גורמים נוספים?
"יש מחסור כללי בכוח אדם, אבל לב הבעיה הוא המחסור בשופטים".
המצב החמיר בשנה ורבע האחרונות, מאז שהוועדה לבחירת שופטים הפסיקה להתכנס?
"כן, בהחלט. משך הזמן בין דיון לדיון הולך ומתארך, העומס על כל שופט גדל".
"בגלל העומס, מכריעים לפעמים לפי הרשעות קודמות"
המציאות הקשה שרגב מתאר בדיונים על משפט פלילי מתאימה גם לדברים שמספרים משפטנים העוסקים במשפט אזרחי. לדברי עורך הדין והמגשר קובי חן, המתמחה בדיני משפחה וליטיגציה מסחרית: "העומס בבתי המשפט פשוט בלתי נסבל".
לדברי חן: "יש ימים שלמים של דיונים ששופט אחד קובע אליו לפעמים יותר מ־120 דיונים ביום. לפעמים 30 דיונים בשעה. לפעמים נקבעים חמישה דיונים לאותו זמן בדיוק. כשהדיון הכי פשוט אמור לערוך לפחות חצי שנה.
"בבית המשפט לתעבורה, למשל, אתה מגיע בשעה שנקבעה לך, ומגלה שלפניך יש 20 אנשים שצריכים להיכנס וטרם נכנסו, וממתין שעתיים–שלוש עד לתור שלך. נעזוב את הפגיעה בעורכי הדין, הרי משלמים לנו על הזמן הזה, אבל מה אשמים האנשים המיוצגים, שצריכים לחכות כל כך הרבה זמן על חשבונם?
"מעבר לכך, העומס משפיע על תוצאות המשפטים. דיונים נקבעים חודשים קדימה והשופט לא תמיד יכול לזכור בכלל במה עוסק המשפט. לפעמים המציאות שנידונה במשפט משתנה בין דיון לדיון. השופט עובד נורא־נורא קשה, עמוס ביותר ומתקשה להתרכז, ולא יכול באמת ללמוד את החומר ולדון בו לגופו.
"העומס משפיע על תוצאות המשפטים. דיונים נקבעים חודשים קדימה – והשופט לא תמיד יכול לזכור במה עוסק המשפט. לפעמים המציאות שנידונה משתנה בין דיון לדיון"
"בגלל העומס, השופטים דוחפים לעתים קרובות לעסקאות טיעון, שהן דבר פסול ופגום מיסודו. הסדרי טיעון יכולים להבא להרשעת נאשמים חפים מפשע, שמפחדים מהרשעה בהליך מלא שתביא לענישה מחמירה יותר.
"לפעמים הלחץ לעסקאות טיעון יוצר מציאות שבה, אם הנאשם מסכים מהר לעסקת טיעון הוא יקבל עונש יותר חמור, ואם הוא מושך את הזמן ומתמקח, הוא יקבל דווקא עונש פחות חמור, כי זה יוצר לחץ על השופטים. זאת פגיעה ממש בתוצאות המשפט.
"כמו כן, בגלל שלשופטים אין יכולת להתעמק בתיקים, הם מכריעים לפעמים לפי הרשעות קודמות. הרשעות קודמת אמורה להשפיע רק על גזר הדין, על הטיעונים לעונש, ולא על פסקי הדין. אבל במציאות הקיימת, בשל העומס, אם נאשם הורשע בעבר זה יגדיל את סיכוייו להיות מורשע שוב. זה הוגן? איפה השוויון בפני החוק?"
הגורם לעומס הוא המחסור בשופטים?
"זה הגורם העיקרי. יש גם גורמים נוספים, ביניהם היד הקלה של עורכי דין וצדדים בהגשת תביעות. בתחום הזה דווקא נערכה רפורמה טובה, שמחמירה את הקריטריונים להגשת ערעור ובעתיד הקרוב היא תתחיל להוריד את מספר התביעות".
"המחסור בשופטים הוא הגורם העיקרי לעומס. יש גורמים נוספים, ביניהם היד הקלה בהגשת תביעות. בתחום דווקא נערכה רפורמה טובה, שמחמירה את הקריטריונים להגשת ערעור"
הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי שחן מדבר עליה נכנסה לתוקף ב־2020, וייתכן שתרמה להתייעלות מסוימת של בתי המשפט: ב־2022 חל גידול במספר התיקים שהגיעו לסיומם.
לפי נתוני הנהלת בתי המשפט, ב־2022 נפתחו בישראל בכל הערכאות יחד 861,388 תיקים משפטיים. במקביל, נסגרו 874,505 תיקים. כלומר, נסגרו כ־1.5% יותר תיקים מאלה שנפתחו. עם זאת, בתי המשפט עדיין גוררים רבבות תיקים פתוחים משנה לשנה, ודנים בהם בקצב מהיר מדי.
בהודעה שפרסמה הנהלת בתי המשפט נכתב כי העלייה במספר סגירות התיקים ב־2022 חלה "בזכות עבודה מאומצת ויעילה של בתי המשפט". מאחורי המלים היפות הללו עומדת המציאות הקשה שמתארים עורכי הדין. וכמובן שהמצב צפוי להחמיר בגלל עצירת מינוי השופטים.
לדברי חן: "אנחנו עדיין לא מרגישים בעומס הנוסף שנוצר בגלל הפסקת כינוס הוועדה לבחירת שופטים, אבל נרגיש בו בעתיד. זאת, כיוון שבשל העומס הקיים, הדיונים נקבעים זמן רב מראש, כך שהמחסור המצטבר בשופטים מורגש גם הוא באיחור של חודשים ושנים".
"אנחנו עדיין לא מרגישים בעומס הנוסף שנוצר בגלל הפסקת כינוס הוועדה לבחירת שופטים, אבל נרגיש בו בעתיד. זאת, כיוון שבשל העומס הקיים הדיונים נקבעים זמן רב מראש"
רפורמה במערכת המשפט אמורה, לדעתך, לתת מענה לבעיית העומסים והמחסור בשופטים, שהמהפכה המשפטית הנידונה כיום לא עוסקת בה בכלל?
"בהחלט. העומס הוא הבעיה הכי אקוטית במערכת המשפט. הרפורמה הנידונה עוסקת בעיקר בסמכויות בג"ץ. אבל מספר התיקים שמגיעים לבג"ץ הוא זניח, הוא כלום ליד מספר התיקים שנסחבים בשאר הערכאות ונפגעים מהעומס.
"אני כן חושב שיש מקום לרפורמה במינוי השופטים, במקביל להגדלת מספרם, כדי שהמינויים יהיו יותר מקצועיים ופחות מבוססים על קשרים. לכן אני חושב שזה לא טוב שהבחירה נעשית רק בידי פוליטיקאים, השופטים עצמם ולשכת עורכי הדין, כי כולם בעלי אינטרס.
"אני חושב שצריך שבוועדה לבחירת שופטים יהיו חברים אנשים נייטרליים יותר, כמו משפטנים בדימוס ואנשי אקדמיה (מודל שקיים בבריטניה, אוסטרליה וסקנדינביה, למשל, ת"ג). אבל זה בכלל לא על הפרק כרגע".
"בפועל, הרפורמה לא תתרום לציבור שום דבר"
לא כל עורכי הדין מסכימים שהעומס בבתי המשפט נובע מהמחסור בשופטים. חלקם תולים אותו דווקא בהתנהלות השופטים עצמם. לדברי עורך הדין אנדריי ורשצ'גין, מתמחה במקרקעין, תכנון ובנייה: "אני חושב שהסיבה העיקרית לעומס ולהתארכות הדיונים היא לא המחסור בשופטים, אלא אופן ניהול ההליכים על־ידיהם".
לדבריו: "בהרבה מקרים, אופן הניהול שלהם לא מקצר את ההליכים אלא מאריך אותם. חלק גדול מהתיקים נגמרים בפשרות, ומטבע הדברים השופטים עצמם לוחצים לעתים קרובות להגיע לפשרה. כדי שתתקבל פשרה, צריך לגרום לכל צד שיהיה לו אינטרס בה, שיהיה לו מה להרוויח מפשרה ומה להפסיד מהעדר פשרה.
"אבל השופטים לעתים קרובות יוצרים סיכון משמעותי לצד אחד ומעמידים אותו עם הגב לקיר, באופן שכבר אין לצד השני עניין בפשרה, הרי הוא לא מרוויח ממנה דבר. במקרים הללו, גם הצד שבסיכון דוחה אותה, ולו בשל תחושה שהוא 'מתקפל' או נכנע. אני מופתע מכך בכל פעם מחדש.
"גם אם עורכי הדין מבינים במקרים האלה שבכל זאת הפשרה כדאית, קשה מאוד לשכנע את הלקוחות שלהם, הצדדים בדיון, להסכים לה, כיוון שהם כבר גיבשו את דעתם על בסיס דברי השופט. כך השופטים מעכבים את הפשרה ואת ההליך".
"בהרבה מקרים, אופן הניהול של השופטים לא מקצר הליכים אלא מאריך אותם. הם יוצרים מצבים שבהם לאחד הצדדים אין עניין בפשרה"
בתנאים הקיימים, שבהם, לשיטתך, התנהלות השופטים היא הגורם העיקרי לעומס, האם המחסור הגובר בכוח אדם מגביר את העומס עוד יותר?
"מגביר, כנראה, אבל אני לא בטוח שבצורה משמעותית".
האם השינויים שהממשלה מקדמת במערכת המשפט רלוונטיים למה שאתה רואה כהתנהלות השגויה של השופטים, שלדעתך גורמת לעומסים ולבעיות?
"אם בכלל, אז מעט מאוד. הרפורמה עוסקת בעיקר ביחסים בין בתי המשפט והממשל, ומבוססת על ההנחה שבתי המשפט מגבילים את הממשל יותר מדי. זאת הנחה שאני לא רואה את הקשר שלה למציאות. במציאות, בתי המשפט, ברוב גדול של המקרים, מגנים על הממשלה"
גם עו"ד רגב, שלדבריו תומך ברפורמה במערכת המשפט, חושב שהבעיה הקשה ביותר במערכת היא העומס, ושכל רפורמה צריכה להתייחס קודם כל אליה.
לדברי רגב: "אני סבור שהרעיון ברפורמה הוא טוב, אולם הדרך אליה היא נוראית. רפורמה שבסיומה תהיה לנו סוף סוף חוקה היא מחויבת המציאות, ובמסגרתה יש למצוא פתרונות שיאפשרו לשירות שמערכת המשפט נותנת לציבור להיות יעיל ואפקטיבי יותר.
"לעניות דעתי, הממשלה עוסקת בזוטי דברים ביחס לבעיות העיקריות: מציאת פתרונות לעומס ולחוסר בשופטים. הקמת בתי משפט נוספים. פישוט הליכים. שיפור השירות לציבור שנזקק לו. כל אלה משמעותיים עשרות מונים יותר מהנושאים האמורים להשתנות במסגרת הרפורמה הנידונה כיום.
"הממשלה עוסקת בזוטי דברים ביחס לבעיות העיקריות: מציאת פתרונות לעומס ולחוסר בשופטים. הקמת בתי משפט נוספים. פישוט הליכים. שיפור השירות לציבור הנזקק לו"
"כך שבפועל הרפורמה לא תורמת לציבור דבר. שלא לדבר על האופן המניפולטיבי, האגרסיבי, השחצני, האלים, שבו הממשלה מנסה להעביר את הרפורמה לצמצום הביקורת השיפוטית על מעשיה ופעולותיה. הדיונים בשיטת 'חפ־לפ' אצל ח"כ רוטמן בוועדת החוקה, אם בכלל ניתן לקרוא להם דיונים.
"ובעיקר, המניפולציה שהשר לוין עושה כשהוא לא מכנס את הוועדה לבחירת שופטים – פוגעת בציבור כולו, ורק מחמירה את המצב הקשה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם