היה לנו נוער הנרות ויש לנו את נוער הגבעות. היו לנו תנועות נוער רשמיות, אבל עכשיו נולד נוער קפלן ונתב"ג, נוער ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית.
מי שלא מבין את חשיבות הנוער, לא מבין את הבסיס לעתיד המדינה.

החלוצים של העליות הראשונות הגיעו לכאן בגיל הנוער. הם עזבו בתים ברוסיה בגיל 17 או 19 ובדרך לא דרך עלו להגשים חלום מטורף, להקים מדינה ליהודים אי שם בארץ התנ"ך.

החלוצים של העליות הראשונות הגיעו לכאן בגיל הנוער. הם עזבו בתים ברוסיה בגיל 17 או 19 ובדרך לא דרך עלו להגשים חלום מטורף, להקים מדינה ליהודים אי שם בארץ התנ"ך

הם לא ידעו כלום על כנופיות ערביות או ביצות וקדחת. הם היו רק חברי תנועות נוער שלמדו עברית, הכינו עצמם לעלייה כשהנסיבות יתאפשרו והיו ציונים. למדו מה זה להיות ציונים. לדבוק באמונה שלמה בכך שגם בגולה הדוויה בין פוגרום להשמדה יש חלום ותקווה להגיע למדינה, פיסת אדמה השייכת לעם ישראל. להם ולבני משפחותיהם לדורות.

כל המהלך הזה נמצא היום בסכנה ברורה ומיידית. זה לקח כמה שנים עד שהנוער הבין, הפנים ויצא לרחוב. צריך להקשיב להם. הם כמעט לא היו בהפגנות פתח תקוה מול הבית של אביחי מנדלבליט, לא הבינו את הנושא המשפטי. היה נדמה להם שהחיים נמשכים והגדולים יפתרו בעצמם את ה"בעיות" המוזרות האלה עם כתבי אישום כן או לא.

הם הגיעו כבר להפגנות בלפור. עדיין לא רבים, אבל התמידו.

ועכשיו נפל האסימון. אלפים ועשרות אלפים הצטרפו אל הדור הראשון והשני והשלישי. בני הנוער בני ה-17 הצטרפו אל הקשישים בני ה-80 וה-90 ואל הוריהם בני ה-50 ברחובות. זה לקח זמן וזה חלחל והמציאות הפוליטית תצטרך להתמודד עכשיו עם הדור הצעיר הזה שלא מוכן שיכפו עליו דרקונית חוקים גזעניים, מדירי נשים ולהט"בים, חוקי אפליה ועליונות יהודית. לא מוכן.

הדור הזה מבועת משפת הביבים של חברי ממשלה וכנסת. דרך הרשתות כל מילה מטורללת עוברת ניפוח והדגשה ומקבלת את ממד האימה שמאיים על עתידם. הם עצמם בקהילות להט"בים, נשים, שוחרי שלום, נגד הכיבוש, מעורבים בחיים עצמם מגיל צעיר בכל תחום.

זה לקח זמן וזה חלחל והמציאות הפוליטית תצטרך להתמודד עכשיו עם הדור הצעיר הזה שלא מוכן שיכפו עליו דרקונית חוקים גזעניים, מדירי נשים ולהט"בים, חוקי אפליה ועליונות יהודית. לא מוכן

אני רואה אותם בקפלן, מלאים אנרגיה צעירה, זועמת, יצירתית, מקורית. עומדים מול הסוסים, מול המכת"זית, אף מול אף מול שוטרי היס"מ ומג"ב ולא ממצמצים. נוער קפלן ונתב"ג לא מוכן לחיות תחת חוקי שוחד, מרמה והפרת אמונים.

יאיר נתניהו הוא לא נציגם. הוא לא נציג של איש למרות גילו והשפעתו ברשתות. נוער קפלן מביט על הצעירים של עוצמה יהודית שהגיעו לכנסת והוא מזדעזע. פתאום הסיסמאות נגד שמאלנים וערבים ושופטים פוגעים בו בלב תל אביב, לא אי שם בשטחים הבוערים. פתאום המציאות של הכיבוש מפגינה יומיום בקפלן ומחייבת את הנוער להחליט אם להתגייס לשם. אם לשרת את הממשלה הזו שמבזה את הוריהם.

נוער קפלן, בניהם ובנותיהם של טייסים ואנשי מילואים, של הייטקיסטים ומדענים, של אקדמאים ועובדים סוציאלים, גדל בבית אחר מזה שמייצג איתמר בן גביר. האיש שבגיל 17 התהדר בתלישת הסמל ממכוניתו של רה"מ ואיים ש"נגיע גם אליו", שבועות לפני הרצח.

נוער קפלן ונתב"ג כבר לא צריך אידאולוגים שיובילו אותו, הוא מרגיש בכל נימי נפשו את ההפיכה המאיימת על חייו.

בני גילו בדור תש"ח התגייסו ונהרגו במלחמת השחרור. קבריהם של בני 16 ו-17 נמצאים תחת המצבות בהר הרצל.

הנוער הזה מניח זרים בכל שנה בבתי העלמין ביום הזיכרון. הם עומדים דום בראש מורכן וקוראים את המילים על המצבות. זה מחלחל. זה צורב. זה נותן כוח וזה משכנע להילחם גם הם למען מדינה דמוקרטית, ליברלית, חופשית וכן יהודית.

אני רואה אותם בקפלן, מלאים אנרגיה צעירה, זועמת, יצירתית, עומדים מול הסוסים, המכת"זית, מול שוטרי היס"מ ומג"ב – ולא ממצמצים. נוער קפלן ונתב"ג לא מוכן לחיות תחת חוקי שוחד, מרמה והפרת אמונים

נוער קפלן רואה יומיום את הנוער החרדי משתמט בטיעונים של תורתו אמנותו ומבין שהוא הולך לשרת ולסכן את חייו ואחרים פשוט מזלזלים בכל אשר יקר לו, ונציגיהם גם דורשים שיממנו אותם.

אלו מעשים ומציאות מרתיחת דם, ובסמטאות איילון, בירידות דרך מחסומי המשטרה והמאבק בפרשים, אפשר לראות את הנחישות. המדורות והשלטים והזמבורות והשירים, התופים והסיסמאות הם בינתיים הקולות של המאבק הזה. אבל אין ספק שהנחישות הזו שעוברת מנוער מקימי המדינה לנוער של היום לא תיתן לשנות את פניה של ישראל.

נוער הגבעות אולי מתהדר בעוד תג מחיר. אבל נוער קפלן דורש עכשיו להקים את מדינת ישראל שעליה נלחמו הוריו והורי הוריו. הוא מבין את חשיבות המאבק ואיש לא יגרש אותו מהרחובות עד שישראל תזכה שוב בעצמאותה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.