בעוד כמה שבועות יתכנסו חברי בית הכנסת "בית התפילה" באולימפיה שבמדינת וושינגטון, לתפילות יום כיפור. הם יקראו את פסוק ז' מספר ישעיהו נ"ו: "כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכָל־הָעַמִּֽים". במקרה שלהם, הפסוק אכן מתקיים כלשונו.

לאחרונה הסכימה הקהילה שם, המשתייכת לתנועה ליהדות מתחדשת ושוכנת מדרום לסיאטל, להעניק מחסה למריה פאבלו מאטיאס, מהגרת מגואטמלה שהגיעה ללא אישור, ולבנה, והם מתגוררים במבנה כדי להימנע ממעצר ומגירוש.

ארגון "תרועה", קבוצת רבנים למען זכויות אדם, מציין כי זהו בית-הכנסת היחיד בארה"ב, ככל שידוע, הנותן מחסה למהגרים חסרי מסמכים שמחפשים מקלט.

"ההכרה שאנחנו אכן עושים זאת, שאנחנו מסורים לעשיית צדק חברתי, שזהו 'תיקון עולם', ממלאת אותנו בסיפוק ובהתרגשות", הסביר הרב סת' גולדשטיין. 

פאבלו מאטיאס אינה מדברת עם עתונאים ובית הכנסת סירב למסור פרטים על קורותיה ועל זהות בנה, מטעמי צנעת הפרט. היא נמלטה לפני שנים אחדות מאלימות במשפחה בגואטמלה והגיעה זמן מה לאחר מכן לאולימפיה.

בקשתה למקלט בארה"ב נדחתה, ולאחרונה הורו לה הרשויות לעזוב את המדינה או לעמוד בפני גירוש, אף שעדיין קיימים אפיקים משפטיים שבאמצעותם תוכל לערער על ההחלטה. היא אינה יודעת מתי תוכל לצאת מבית הכנסת.

בבית הכנסת שמעו על המקרה שלה מפעילים למען זכויות מהגרים. המבנה יכול לשמש מקלט למהגרים כמו פאבלו מאטיאס מכיוון שרשויות ההגירה מתייחסות למקומות תפילה כ"מקומות רגישים" שבהם לא עורכים מעצרים ללא היתר מיוחד.

לבית הכנסת יש חצר, אולם למיטב ידיעתו של גולדשטיין, פאבלו מאטיאס ובנה לא יצאו מהבניין. אם תצא, היא עלולה להיעצר ולהיות מגורשת באופן מיידי.

לדברי מייקל ראמוס, אחד ממנהלי מועצת הכנסיות של סיאטל רבתי, יש באזור זה עוד שני בתי תפילה – בשני המקרים מדובר בכנסיות – שהעניקו מקלט למהגרים החוששים מגירוש. לדבריו, כ–55 בתי תפילה ברחבי המדינה עשו כן.

"לא קל לחיות במקום כזה"

"לא קל לחיות במקום כזה, מכיוון שהשטח לא גדול ואתה סגור בו למשך זמן רב", מסביר ראמוס. "אין לך אפשרות להסתובב. בה בעת הקהילה צריכה להבין שיש פה סכנת גירוש אמתית והיא צריכה לפעול כל העת כדי לסייע למשפחה".

בית הכנסת "בית התפילה" דאג לכך שהדברים יתנהלו היטב. הקהילה התקינה מעין דירה לפאבלו מאטיאס ולבנה, עם מיטה, ספה, פינת ישיבה, טלוויזיה, משחקים וספרים, גם בספרדית – אף ששפת האם שלהם היא שפת המאיה. יש להם גם נגישות לחדר שירותים ומקלחת, ופינה במטבח.

"התחלנו לפתח קשר ידידות ואנחנו משחקות ביחד, לומדות זו על זו ופשוט משתפות זו את זו בניסיון החיים שלנו. אני אמא ומריה אמא, ועד עכשיו זה היה נהדר", סיפרה קאת'י ווסרמן.

קבוצה של 75 מתנדבים עורכת עבורם קניות וכביסה ואף קונה לפאבלו מאטיאס מצרכים שהיא רגילה להם. זמן קצר לאחר בואם, היא כבר הכינה טורטיות במטבח. בית-הכנסת הקצה דולר 500 לחודש לצורכיהם. האם והילד חיים באזור הנפרד מאזור התפילה, אף שגולדשטיין אומר שהם מוזמנים להצטרף.

בית הכנסת אף דואג שיהיה במקום מתנדב מבני הקהילה בכל שעות היום כדי לארח חברה למשפחה ולדאוג לכל צרכיהם. קאת'י ווסרמן, שלנה עם המשפחה שני לילות, קשרה קשרי ידידות עם פאבלו מאטיאס, למרות מחסום השפה.

ווסרמן דוברת ספרדית ומספרת שהשתיים הצליחו לשוחח באמצעות שילוב של ספרדית, מחוות ידיים ותמונות בטלפון הסלולרי שלה. "התחלנו לפתח קשר ידידות ואנחנו משחקות ביחד, לומדות זו על זו ופשוט משתפות זו את זו בניסיון החיים שלנו. אני אמא ומריה אמא, ועד עכשיו זה היה נהדר", סיפרה ווסרמן.

התנגדות למדיניות טראמפ

הקהילה היהודית בארה"ב תומכת ברובה במדיניות הגירה פתוחה יותר ומתנגדת לצעדים של ממשל טראמפ. "בית התפילה" הוא אחד מבין כ-70 בתי-כנסת שהצטרפו לתנועת "מקדש", המעודדת בתי-כנסת לפעול למען זכויות המהגרים.

"אני מקווה שקהילות יהודיות אחרות ילכו בעקבותיהם ויפגינו מחויבות גדולה באמת כלפי שכניהם", אמרה הרבה סיילם פירס, המארגנת הקהילתית ב"תרועה" – הארגון היהודי שעומד מאחורי יוזמת "קדש".

בינואר התגייס בית-הכנסת "קול צדק" בפילדלפיה לתמוך במשפחה בת 7 נפשות מאל סלוואדור שנמלטה מארצה בגלל אלימות כנופיות, אחרי שאחד מילדיה נחטף ונרצח. "קול צדק" אסף יותר מ-60 אלף דולר לכיסוי הוצאות המשפחה, בעודה ממתינה לשימוע בעניין בקשת המקלט שהגישה לשלטונות ארה"ב.

"הקדשנו זמן רב להכיר אותם, לבנות אמון הדדי ולהקנות להם תחושת ביטחון לאחר הטראומה שעברו", סיפר הרב ארי לב פורנארי. "בעמקי נשמתי חרוט זכרם של האנשים שסיכנו את חייהם במלחמת העולם השנייה והחביאו את משפחתי באיטליה, בנוסף לתחושת המחויבות והסולידריות שלי עם האדם באשר הוא".

בית הכנסת "בית התפילה", אמר גולדשטיין, ערך דיונים מעמיקים לפני שהחליט לפתוח את שעריו ולהפוך למקום מקלט. היו חברים שחששו שהצעד עלול לסכן את בית הכנסת, אבל בסופו של דבר החליטו שזה הדבר הנכון לעשות.

"מצד אחד אנו עושים משהו למען אדם אחד בתקווה להיטיב את חייו", הוא הסביר, "ומצד שני, אנו עושים משהו למען כל מי שמתמודד עם מנגנון ההגירה".