נושא
ארצות הברית
  • משפחה עיראקית חוגגת פסטיבל מקומי בעל שורשים פרסיים, מרץ 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • תצוגת אופנה בעיראק, אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • נשיא עיראק, ברהם סאלח, מרץ 2019 (צילום: AP Photo/Khalid Mohammed)
    AP Photo/Khalid Mohammed
  • חג הפסחא בבגדד, אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • ריקודים מסורתיים במסגרת יום הפליט בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • עיראקים דורכים על דגל ישראל, במסגרת הזדהות עם המאבק הפלסטיני, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Khalid Mohammed)
    AP Photo/Khalid Mohammed
  • שער אישתר בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Anmar Khalil)
    AP Photo/Anmar Khalil
  • גל חום בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban

געגועים לבגדד בוקר טוב עיראק

למרות שהעיראקים לא השתתפו בפסגה בבחריין, היחסים בין ירושלים לבגדד חמים מאי-פעם ● השגריר העיראקי בוושינגטון קרא כבר לנורמליזציה, אבל הבוסים שלו בבגדד מיהרו לצנן את ההתלהבות - ככל הנראה בעקבות לחץ איראני ● רבים מהמומחים מאמינים כי דווקא קהילת יוצאי עיראק בישראל היא שעשויה לקרב מחדש בין המדינות

עוד 1,418 מילים
הפרשה שנחשפה ב-The Times of Israel מגיעה לבית המשפט בארה"ב

"שקר, הטעיה, הונאה"

תרמית האופציות הבינאריות ארה"ב חושפת "שקרים רבים" של לי אלבז, פעילה ישראלית בתחום האופציות הבינאריות, לקראת פתיחת משפט הונאה ● בתביעה מתוארות שיטות הפעולה שאפשרו לנוכלים מישראל לגנוב מיליארדים מקרבנות ברחבי העולם ● "אלבז שיקרה ללקוחות על הרווחים שהם יכולים לצפות להם ועל ההשכלה, ההמלצות, הניסיון שלה ושל עובדיה - ואפילו על השמות והמיקום שלהם", טוענת התביעה

אילוסטרציה (צילום: Suebsiri/iStock)
Suebsiri/iStock
אילוסטרציה
עוד 2,015 מילים ו-1 תגובות
אדולף היטלר, 1931 (צילום: AP Photo, File)
AP Photo, File

המחקר שקבר את הקונספירציות היטלר מת, והפעם זה סופי בהחלט (כנראה)

הפיהרר הסתובב בארגנטינה על סוס, שתה קפה באמסטרדם או עלה לרכבת בדרום העמוק של ארצות הברית? ● מחקר חדש מנסה לשים סוף לתיאוריות הקונספירציה לפיהן אדולף היטלר יצא בחיים מהבונקר השרוף שלו

עוד 1,833 מילים ו-1 תגובות
הסוכן רייסין רואץ'-ואדן (צילום: (David Azagury/U.S. Embassy Jerusalem)
(David Azagury/U.S. Embassy Jerusalem

ראיון שלום, קוראים לי רייסין, ואני סוכן ה-FBI בתל אביב

רייסין רואץ'-ואדן, נציג ה-FBI בישראל, שעוסק בלוחמת סייבר, אומר: "אמריקה בונה רשת שותפים מקרב סוכנויות אכיפת החוק ברחבי העולם" ● "ארה"ב, ברזיל וישראל עבדו בשיתוף פעולה קרוב כדי לסכל מכירת סמים באינטרנט" ● "מעולם לא היה לי יום שגרתי במשרד"

עוד 1,326 מילים
ביטויי שנאה וגזענות ברשת החברתית (צילום: צילום מסך מתוך רדיט)
צילום מסך מתוך רדיט
הקודים הסודיים של הניאו-נאצים ברשת

חשיפה שנאה דוט קום

הדמויות אולי נראות כמו ליצנים וצפרדעים תמימים, אבל מדובר בקודים סודיים של ניאו-נאצים, גזענים והומופובים ● הליצן צבוע בצבעי גאווה וממוקם במשרפות מתקופת השואה, הצפרדע מכוונת רובה צלפים לעבר ליצן להט"בי ● כך פועלת תעשיית השנאה ברשת מתחת לרדאר, וכך היא נתנה השראה למבצעי פיגועים אמיתיים מסביב לעולם

עוד 1,155 מילים

הוועידה הכלכלית בבחריין יוצאת לדרך: כל הפרטים

כתבנו בבחריין הוועידה הכלכלית שיזם הבית הלבן, כחלק מתוכנית השלום של טראמפ, תיפתח הערב בבירת בחריין ● בתוכנית רצף של פאנלים בהשתתפות דיפלומטים, אנשי עסקים ואנשי ממשל מרחבי העולם ● עיון בתוכניה של הוועידה מעיד על חזון הוליוודי שאפתני לכלכלה האיזורית ● הרבה מילים יהיו במנמה. לא ברור מה מזה יוביל למעשים

ג׳ראד קושנה בכנס בוורשה, פולין, בפברואר 2019 (צילום: AP Photo/Czarek Sokolowski)
AP Photo/Czarek Sokolowski
ג׳ראד קושנה בכנס בוורשה, פולין, בפברואר 2019

ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, מנכ״לית קרן המטבע הבינלאומי כריסטין לגארד, וראש פיפ״א ג׳יאני אינפנטינו הם בין השמות הבולטים בקרב משתתפי הוועידה הכלכלית בבחריין, המתחילה הערב (שלישי).

טוני בלייר (צילום: AP Photo/Frank Augstein)
טוני בלייר (צילום: AP Photo/Frank Augstein)

בלייר מעורב מזה שנים רבות בהיבטים הכלכליים של הסכסוך בין ישראל והפלסטינים. אינפנטינו ולגארד הם מצטרפים חדשים.

אל השלישייה הזו יצטרפו אנשי ממשל ועסקים מרחבי העולם – כולל מישראל ומהרשות הפלסטינית – וכן שר האוצר האמריקאי סטיבן מנוחין וג׳ארד קושנר, יועצו הבכיר של נשיא ארצות הברית דולנד טראמפ והיוזם של הוועידה הבחריינית.

מקרב הנואמים שיופיעו בוועידה יהיו נציגים בכירים של עולם העסקים – בהם מנכ״ל קבוצת בלאקסטון, סטפן שוורצמן, ומנהלת בכירה בגולדמן סאקס, דינה פאוול – שניהם עבדו בעבר בממשל טראמפ.

מה בתוכניה?

קושנר יפתח את הוועידה הערב במנמה, בירת בחריין, בנאום קצר, ואחריו יחל דיון תחת הכותרת, ״עכשיו הזמן: בניית קואליציה לשגשוג במזרח התיכון״.

שוורצמן ומוחמד אלעבר, איש עסקים מנסיכויות המפרץ, ידונו בדרכים בהן המגזר הפרטי יכול ״לקדם עידן חדש של שגשוג״, כך על פי התוכניה הרשמית של הוועידה.

״על ידי יצירת מקומות עבודה, אפשרויות הכנסה וצמצום הפערים בשירותים בסיסיים, המגזר הפרטי יכול לסייע בבניית מומנטום לקידום הכלכלה השברירית ולתת תקווה לתושבי האיזור. אם כן, לכשתוצג בסופו של דבר תוכנית שלום מוצקה, המגזר הפרטי יהווה זרז מהותי להתנעת השינוי בגדה המערבית ובעזה, ויפתח פרק חדש של שגשוג כלכלי באיזור״.

קריסטין לגארד (צילום: John Stillwell/PA via AP)
קריסטין לגארד (צילום: John Stillwell/PA via AP)

ברביעי בבוקר, ישתתפו בפאנל הפותח – המכונה ״התרת הרסן מעל הפוטנציאל הכלכלי״ – לגארד (שנפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במינכן בשנה שעברה), שר האוצר והפיתוח של סעודיה, מוחמד אל-שייח׳, ואיש העסקים הניגרי טוני אלומלו.

בפאנל השני בבוקר רביעי ישתתפו אנשי עסקים מארה״ב, בחריין, טורקיה ואנגליה, בדיון על הדרכים ל״רנסאנס כלכלי״ בגדה המערבית ובעזה, אשר – על פי התוכנית הכלכלית שהבית הלבן הציג בשבת האחרונה – ״תתאפשר בזכות מגזרים אסטרטגיים משמעותיים כגון בינוי, חקלאות, תקשורת ותעשייה״.

״עם זאת, הרנסאנס ידרוש לא רק התחייבויות כלכליות משמעותיות אלא גם פלטפורמות גידול מיטביות שיעודדו השקעה״, כתבו מארגני הוועידה.

הבא בתור יהיה אינפנטינו, נשיא פיפ״א, אשר יחד עם הקולנוען האמריקאי פרננדו סוליצ׳ין ידונו בשאלה כיצד ספורט ובידור יכולים ״לטעון באנרגיה את הדרך לשגשוג כלכלי״.

״החל בעידוד השקעות בספורט ובקולנוע ועד יצירת מקומות עבודה באיזור, ספורט ובידור יכולים להפוך לשני זרזים פוטנציאליים לפיתוח כלכלי בגדה המערבית, בעזה ובאיזור כולו״, כך לפי תוכניית הוועידה.

ג׳יאני אינפנטינו (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)
ג׳יאני אינפנטינו (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)

״תעשיית ספורט ובידור משגשגת לא רק שתייצר מקומות עבודה איכותיים לתושבי האיזור, אלא גם יכולה לרשום הישגים משמעותיים נוספים, ובכלל זה קידום יצירתיות וסגנון חיים בריא״.

בפאנלים הבאים – ״העצמת האנשים״ ו״מערכות הבריאות של העתיד״ – ישתתפו אנשי עסקים ומומחים ממדינות שונות, כולל נסיכויות המפרץ והודו.

הלו״ז הצפוף ממשיך עם פאנל על טהרת הנשים שבו פאוול, היזמית המצרית ראם פאוזי והדיפלומטית האמריקאית ג׳וזט שירן ידונו ב״חיזוק שוק העבודה באמצעות העצמת נשים״.

״איזור משגשג דורש שילוב הנשים בשוק העבודה, לאפשר להן לקבל את המימון, ההזדמנויות וההדרכה שדרושים להצליח כיזמיות ונשות עסקים״, נכתב בתוכניה. ״שינוי כזה ידרוש אסטרטגיה מקיפה לשילוב אוכלוסיה נדרסת. בדיון זה, המומחיות ידונו בסיבות מדוע שילוב נשים הוא כה קריטי לחיזוק שוק העבודה באיזור״.

אחרי הפסקת צהריים בת שעה, נשיא הבנק העולמי דיוויד מלפאס, המוצג בתוכניה כ״מומחה פיתוח״, ומנכ״ל AT&T רנדל סטפנסון, ידונו באסטרטגיות ל״חיזוק מוסדות ציבוריים, פרוצדורות ממשלתיות וענייני רגולציה וחוק״ באיזור.

״איזור משגשג דורש שילוב הנשים בשוק העבודה, לאפשר להן לקבל את המימון, ההזדמנויות וההדרכה שדרושים להצליח כיזמיות ונשות עסקים. שינוי כזה ידרוש אסטרטגיה מקיפה לשילוב אוכלוסיה נדרסת״

איש העסקים החברוני אשרף ג׳בארי – אחד הפלסטינים הבודדים שאינו מחרים את הכנס בבחריין – יהיה הדובר הבא. הוא ידבר על הדרכים לפיתוח סביבה משגשגת של עסקים מקומיים.

״עסקים קטנים ובינוניים הם עמוד השדרה של כלכלות משגשגות. עם מערכת תמיכה נכונה סביבם, העסקים הקטנים והבינוניים בגדה המערבית ובעזה יכולים להפוך לבסיס של השגשוג הכלכלי באיזור״, כך בתוכנייה. עידוד סביבה שכזו ידרוש ״רפורמות מהותיות ומדיניויות שיסירו את החסמים לגידול ויעודדו השקעות של הון סיכון וקרנות פרטיות.

״עם התמיכה הנכונה, סביבת העסקים המקומית יכולה להביא לעידן חדש של שגשוג כלכלי״.

ג׳בארי, אגב, מוזכר בתוכניה כיו״ר רשת העסקים הפלסטינית, תוך התעלמות מתפקידו כיו״ר-שותף בלשכת המסחר של יהודה ושומרון, קבוצה פרו-התנחלויות הקוראת לשיתוף פעולה קרוב בין ישראלים ופלסטינים בגדה המערבית.

הפאנל הבא יהיה בהשתתפות בלייר – הידוע כידיד ישראל, אבל גם כתומך נלהב של פתרון שתי המדינות – וקושנר, אשר עד כה נמנע מלבטא תמיכה ברעיון המדינה הפלסטינית.

סטיבן מנוחין (צילום: AP Photo/Eugene Hoshiko)
סטיבן מנוחין (צילום: AP Photo/Eugene Hoshiko)

״על מנת לטוות מסלול לעבר שגשוג כלכלי מתמשך בגדה המערבית, עזה והאיזור כולו, בעלי עניין יצטרכו לנצל את נסיונם הרב של מנהיגים בינלאומיים אשר מבינים היטב את המציאות באיזור״, נטען בתוכניה. ״רק על ידי למידה מלקח שנלמד במקומות אחרים בעולם יוכלו הגדה המערבית, עזה והאיזור כולו לבנות פלטפורמה חזקה לצמיחה כלכלית ופיתוח״.

הפאנל הסוגר יכלול דיון בין שרי אוצר ומנוחין, אם כי כרגע לא ברור מיהם האח״מים שיופיעו על הבמה לצידו של שר האוצר האמריקאי.

הדיון, בכל אופן, אמור להתמקד במהפך כלכלי: ״השינוי מכלכלה התלויה בסיוע לכלכלה עצמאית ויציבה יעמיד אתגרים רבים. כיצד שרי אוצר מייצרים מבנים מוסדיים שמסייעים לגידול יציב ולפיתוח מגזר פרטי? מהן המדיניויות הכלכליות האפקטיביות והמודלים לצמיחה באיזור ובעולם? וכיצד״, שואלת התכנייה, ״ניתן ליישם אותם בגדה המערבית ובעזה?״

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 766 מילים ו-1 תגובות
דונלד טראמפ ומחמוד עבאס, 2017 (צילום: (AP Photo/Evan Vucci)
(AP Photo/Evan Vucci

הדבר הגדול הבא

אחרי שהפלסטינים דחו את התכנית הכלכלית של הבית הלבן, השאלה המעניינת היא מה יהיה הצעד הבא של אמריקה ● יש סיכוי שטראמפ ינסה להוביל להחלפת אבו-מאזן בהנהגה יותר קואופרטיבית ● אבל האפשרות המדאיגה באמת היא שהאמריקאים יתייאשו - וייתנו אור ירוק לסיפוח ההתנחלויות ● פרשנות

ג'ארד קושנר אומר דברים ומתכוון אליהם. בחודש שעבר הוא הסתייג בפומבי מהשימוש במונח "שתי מדינות" לתיאור הפתרון הרצוי לסכסוך עם הפלסטינים.

"אם אתה אומר 'שתי מדינות' לישראלים זה אומר משהו אחד, ואם אתה אומר 'שתי מדינות' לפלסטינים זה אומר משהו אחר", הסביר בראיון איתו. "אז אמרנו 'בואו לא נגיד את זה'. בואו נעבוד על הפרטים של המשמעות מאחורי המונח".

ואכן, התכנית הכלכלית בת 40 העמודים שחשף הבית הלבן בשבת לקראת "הסדנה הכלכלית" שתיערך השבוע בבחריין, מלאה בהצעות למימוש הפוטנציאל של הפלסטינים. היא מגיעה עם מסמך נלווה בן 96 עמודים של "תכניות ופרויקטים", המפרט את 50 מיליארד הדולר שיוקצו לרפורמה הכלכלית האזורית עד הדולר האחרון – החל מתכניות הכשרה ועד תיקוני כבישים. אך המסמך לא מציין פתרון של שתי מדינות. הוא לא מדבר על מדינה פלסטינית.

אתם יכולים לעבוד איתנו, אומר ממשל טראמפ לפלסטינים, או שאתם יכולים למנוע מהעם שלכם את ההזדמנות הייחודית הזו

נתון זה לא הפתיע את הנהגת הרשות, שהחליטה בדצמבר 2017 (כאשר דונלד טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל) כי הממשל בארה"ב כל כך נוטה נגד הפלסטינים, וכה אוהד את ישראל, עד שהצעד הראוי היחיד הוא להחרים אותו.

טראמפ כבר גרם לזעם ברמאללה, כאשר מינה שגריר פרו-מתנחלי בישראל, ובכך שהפך להיות הנשיא האמריקאי המכהן הראשון שביקר בכותל המערבי.

מאז המשיך לעורר את זעם הרשות, עם סגירת הנציגות הפלסטינית בוושינגטון וקיצוץ הסיוע האמריקאי, בעיקר לסוכנות הפליטים הפלסטינית של האו"ם.

זמן קצר אחרי שארצות הברית ובחריין הודיעו על הסדנה שנערכת השבוע, הרשות הפלסטינית הצהירה כי לא תשתתף והפצירה בבנות בריתה לנהוג כמוה.

בדומה, זמן קצר לאחר פרסום התכנית הכלכלית בשבת, הפלסטינים דחו אותה, וביטלו אותה כניסיון לקנות אותם בתמורה לוויתור על שאיפותיהם הלאומיות.

בפני עצמה – התכנית מצוינת

אם מסתכלים עליה בפני עצמה, תכנית "שלום לשגשוג", עשויה להועיל מאוד לפלסטינים. היא מגדירה מסגרת עבודה לשיפור מהפכני בחייהם, לרבות השקעה ב"מסדרון מקשר" בין הגדה המערבית ועזה שיעבור לרוחבה של ישראל.

היא גם מראה אמפתיה לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים. למעשה, התכנית מורה על הכרה באומה פלסטינית. פרק 2 של המסמך המרכזי נקרא: "העצמה של העם הפלסטיני: המשאב הגדול ביותר של כל אומה היא העם שלה".

ועל אף שהמסמך לא מעודד מדינה פלסטינית, הוא גם לא שולל אותה. למעשה, כותבי המסמך הבהירו כי פתרון פוליטי מקובל על שני הצדדים של העימות הישראלי-פלסטיני הוא תנאי מוקדם לחזון זה של מהפכה כלכלית.

התכנית הכלכלית החדשה גם מראה אמפתיה לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים. למעשה, התכנית מורה על הכרה באומה פלסטינית

עם זאת, כמובן שהתכנית לא נולדה בתנאי מעבדה. היא מתפרסמת בחודש ה-29 לכהונת טראמפ, בזמן שראש הממשלה נתניהו לא יכול להתלהב יותר מהיחסים שלו עם הממשל האמריקאי, ובזמן שהפלסטינים לא יכולים להיות פחות שמחים.

ולכן, הגיוני יותר לקרוא לה תכנית "זה מה שאתם מוותרים עליו" לפלסטינים.

אתם יכולים לעבוד איתנו, אומר ממשל טראמפ (הפסקה הפותחת של התכנית מתארת אותה כ"הזדמנות היסטורית של העם הפלסטיני לעתיד טוב יותר לילדים שלו"), או שאתם יכולים למנוע מהעם שלכם את ההזדמנות הייחודית הזו.

למסר הזה, יו"ר הרשות עבאס, כבר הגיב באופן צפוי ומהדהד ב"לך לעזאזל". לכן, השאלה המעניינת באמת היא מה יהיה הצעד הבא של ממשל טראמפ.

שני תרחישים קיצוניים

כשהוא חמוש בחזון לעתיד טוב יותר לפלסטין, ובסיוע חלק מבנות הברית העשירות שלו באזור, ייתכן שממשל טראמפ ישאף לעקוף את הרשות הפלסטינית הסרבנית – ולטפח שם הנהגה חלופית. בשלב זה, המסלול הזה נראה לא סביר. פלסטינים מהימנים שמוכנים ומסוגלים להתנגד לרשות הם מצרך נדיר.

האם הממשל הכין מראש אסטרטגיית גיבוי לאפשרות שעבאס לא ישתף פעולה? ניתן להניח כי התשובה לכך היא כן, אך קשה לדמיין איך מסלול שכזה ייראה.

לחלופין, אולי נראה את טראמפ נוזף בפלסטינים, מרים ידיים בדרמטיות כמוותר על הכל, ומאפשר לנתניהו לספח הדרגתית את ההתנחלויות – מהלך שכנראה יתקבל באהדה אצל השגריר דייוויד פרידמן והשליח למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט.

אם התרחיש האחרון יתממש, הוא עשוי לסלול את הדרך לאסון של מדינה אחת, שבה ישראל והפלסטינים נמצאים במקביל גם בעימות וגם בקשר שלא ניתן להתירו, והאופי היהודי-דמוקרטי המהותי של ישראל יעמוד תחת סכנה.

המאמר פורסם לראשונה ב-The Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 608 מילים

הרוב דיבורים

תכנית השלום הכלכלית של הבית הלבן כוללת קריאה מרומזת לישראל לסגת משטחים ו-50 מיליארד שקלים דולר לפלסטינים, שישמשו לפיתוח מסילת רכבת, אוניברסיטה יוקרתית ותיירות גסטרונומית ● ובעיקר המון מילים יפות באנגלית, שכן לא ניתן להשיג את המסמך החשוב הזה בעברית או בערבית ● פרשנות

ג'ראד קושנר ודונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Evan Vucci)
AP Photo/Evan Vucci

תכנית השלום הכלכלית של הבית הלבן כוללת קריאה מרומזת לישראל לסגת משטחים ו-50 מיליארד שקלים דולר לפלסטינים, שישמשו לפיתוח מסילת רכבת, אוניברסיטה יוקרתית ותיירות גסטרונומית ● ובעיקר המון מילים יפות באנגלית, שכן לא ניתן להשיג את המסמך החשוב הזה בעברית או בערבית ● פרשנות

התכנית הכלכלית של הממשל האמריקאי לשיפור הכלכלה הפלסטינית, שהיא החלק הראשון של "תכנית המאה", עשירה בניסוחים מרשימים שלא אומרים כלום: "העצמת אנשים", "שחרור פוטנציאל", "שיפור השלטון", "תכניות לבניית יכולת ייצור", ו"מסגרת מדיניות ממוסדת למטרת-צמיחה".

המסמך בן 40 העמודים שפורסם בשבת, ומבטיח 50 מיליארד דולר לכלכלה הפלסטינית (בכפוף לחתימת הסכם שלום עם ישראל), הוא המוצר הממשי הראשון מיוזמות השלום של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. זאת, לאחר לאחר שנתיים של פגישות, הבטחות ועיכובים.

למרבה הצער, כל מי שרוצה לדעת כיצד ממשל טראמפ רואה את הסכם השלום, ימצא עצמו מותסכל מאוד. מצד שני, הפלסטינים, שהיו מתוסכלים מאוד מהמדיניות של טראמפ, עשויים למצוא סיוע נדיר במסמך: הוא כולל ביקורת מרומזת על ישראל, והמלצות שעשויות לרמוז על ויתורים מהותיים בירושלים.

תכנית "שלום לשגשוג" מתמקדת בשלושה "עמודי תווך מובחנים של החברה הפלסטינית: הכלכלה, העם, והממשלה", כוללות יותר מ-50 מיליארד דולר בהשקעות בינלאומיות, ומחזיקה בפוטנציאל "לפתוח פרק חדש בהיסטוריה הפלסטינית – פרק מוגדר, לא על ידי התנגדות ואבדן, אלא חופש וכבוד".

נציגים רשמיים ברמאללה מיהרו לדחות את התכנית, בטענה כי הכלכלה הפלסטינית תשגשג רק כאשר הכיבוש יסתיים. או כפי שחוסאם זולמוט, השגריר הפלסטיני בלונדון, ניסח זאת: "הבסיס של הכלכלה הוא שאין ערך כספי שיכול לבסס או להחליף ריבונות כלכלית, שהיא הדרישה הראשונה לשגשוג".

אך היועץ הבכיר וחתנו של הנשיא טראמפ, ג'ראד קושנר, שמוביל את יוזמות הממשל לתווך בתהליך השלום, אמר לאורך כל הדרך כי החלק הכלכלי של עסקת המאה נבנה כדי להימנע מהסתבכות בהיבטים הפוליטיים של הסכסוך.

ג'ראד קושנר (משמאל) מתארח בארמון מלך מרוקו (במרכז), 2019 (צילום: Moroccan Royal Palace, via AP)
ג'ראד קושנר (משמאל) מתארח בארמון מלך מרוקו (במרכז), 2019 (צילום: Moroccan Royal Palace, via AP)

מה אין ומה יש בתכנית

וכך, התכנית נמנעת באופן בולט ממונחים כמו "פלסטין", "מדינה", "פתרון שתי המדינות", "מדינה יהודית", "התנחלויות", "כיבוש" או "סיפוח". היא מזכירה את ישראל רק שש פעמים, ורק בהקשר של מדינות שכנות ל"גדה המערבית ועזה".

הטקסט נמנע משימוש במונח "השטחים הפלסטיניים" וכלל לא מזכיר את שטחי A, B ו-C על פי החלוקה הנוכחית של הגדה המערבית, בהתאם להסכמי אוסלו.

הטקסט נמנע משימוש במונח "השטחים הפלסטיניים" וכלל לא מזכיר את שטחי A, B ו-C על פי החלוקה הנוכחית של הגדה המערבית, בהתאם להסכמי אוסלו

חלקה השני של התכנית, שיעסוק בנושאי הליבה של העימות, כמו גבולות וביטחון, אמור להיחשף מאוחר יותר (לאחר שהממשלה החדשה תקום בישראל).

עם זאת, התכנית – שתידון השבוע בבחריין – כוללת ביקורת מרומזת על ישראל, ומרמזת על המלצות מדיניות שעשויות שלא לרצות את כולם בירושלים. למשל, "צעדים לשיפור שיתוף הפעולה הפלסטיני עם מצרים, ישראל, וירדן, עם היעד של הפחתת המחסומים הרגולטוריים לתנועה של מוצרים ואנשים פלסטיניים".

המשמעות של המשפט עשויה לעורר את הצורך בהסרת המצור הימי על עזה, והיפטרות מהמחסומים והמגבלות האחרות של חופש התנועה. במסמך נכתב גם כי "הפלסטינים נתקלים באתגרים לוגיסטיים בגדה ובעזה, המגבילים נסיעות, מעכבים צמיחה כלכלית, מפחיתים את הייבוא, ומעכבים השקעה זרה ישירה".

על פי אחד מראשי מפלגת כחול לבן, יאיר לפיד, חלק זה של תכנית הוא "מסר ישיר לממשלת ישראל, שתצטרך לבצע ויתורים משמעותיים גם היא", לפיד כתב בפייסבוק: "אנחנו צריכים להבהיר מראש שכל ויתור מותנה בהשארת חופש הפעולה של צה"ל בגדה המערבית ללא שינוי".

כדי להסיר את המגבלות הפוגעות בצמיחה, התכנית מתכוונת לא רק לבנות כבישים נוספים בגדה המערבית ובעזה, אלא גם "מסדרון תחבורה חדש המחבר ישירות את הגדה ועזה דרך כביש ראשי, ובאופן פוטנציאלי, פסי רכבת מודרנית".

הפרויקט "יפחית את המורכבות של נסיעת פלסטינים ויסיר מגבלות על מעבר סחורות אל שווקי קצה, ע"י חיבור של מרכזי אוכלוסייה והקלת מחסומי התנועה".

שפע סוכריות לפלסטינים

המסדרון שיחזר בין עזה לגדה המערבית הוא אחד מהפרויקטים הממשיים ביותר של התכנית. פרויקט נוסף הוא הבנייה המתוכננת של "אוניברסיטת דגל לאומניות ומדעים בגדה המערבית ועזה", אשר הקמתה תעלה עד 500 מיליון דולר.

עוד ביקורת מרומזת אך משמעותית על ישראל היא ההצעה להרחיב את החקלאות הפלסטינית. נכון לעכשיו, חקלאות מהווה פחות מ-10% מהתעסוקה הפלסטינית, והסקטור הזה עדיין לא מממש את הפוטנציאל שלו "בעקבות גישה מוגבלת של החקלאים הפלסטינים לקרקע, מים וטכנולוגיה", כך לפי המסמך.

מבלי להגיד מילים רבות, נראה כי התכנית של קושנר מהדהדת את המבקרים המאשימים את ישראל במניעה מחקלאים פלסטינים את ניצול משאבי הטבע הנדירים גם כך, העומדים לרשותם. כדי לתקן את המצב, התכנית מציעה "שיפור סביבה עסקית בגדה המערבית ועזה וגישה ליותר קרקעות".

התכנית גם מתחייבת לתמוך בסטארט-אפים פלסטיניים העומדים מול "מגבלות של צמיחה בעקבות מגבלות על משאבים". התכנית מעודדת תמיכה באמנים פלסטינים, נתון מעניין כשמדובר בממשל שקיצץ בתמיכה באמנות בארה"ב.

התכנית גם מתחייבת לתמוך בסטארט-אפים פלסטיניים העומדים מול "מגבלות של צמיחה בעקבות מגבלות על משאבים". בנוסף, התכנית מעודדת תמיכה באמנים פלסטינים

הגדה ועזה הן "בית לרבים מהאמנים והמשוררים הידועים באזור", כך נכתב במסמך, המדגיש כי "יש לחגוג את מורשת התרבותית של הפלסטינים ולתת לה תמיכה". המסמך גם משבח את הפוטנציאל התיירותי של המטבח הפלסטיני.

אך בעוד שעשויים להיות חלקים במסמך שהפלסטינים ימצאו לא-פוגעניים, גם אם לא שווים את הזמן שלהם, חלקם (וגם ישראלים, לצורך העניין) עשויים להתקשות לתת לו בחינה עמוקה ורבת ניואנסים.

הסיבה לכך היא שעד כה, התכנית, וכל הניסוחים היומרניים שלה, זמינה רק באנגלית, ולא ברור האם ומתי הבית הלבן יתפרסם בגרסה ערבית או בעברית.

המאמר פורסם לראשונה ב-The Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 758 מילים

תכנית ההתפצלות: הגיע הזמן לחלק את שטח ישראל בין המגזרים השונים

חרדים וחילונים בירושלים, 2016 (צילום: Zack Wajsgras/Flash90)
Zack Wajsgras/Flash90
חרדים וחילונים בירושלים, 2016

אין לי בפייסבוק חברים מהימין.

גם במציאות שמחוץ לפייסבוק, בעצם, אין לי כאלה, עכשיו כשאני חושב על זה.

הסיבה שאין לי חברים מן הימין בפייסבוק היא שאינני מאשר אותם. אני נכנס לפני כל אישור של חבר חדש לדף הבית של הפונים ומנסה להבין מתוך הסטטוסים שהם מעלים והעלו בעבר, לאן פניהם מועדות ומה מגמת הדברים, ואם אני מגלה שם שמץ מן המאפיינים שבקריטריונים הפרטיים (והבלתי מחייבים) שלי מוגדרים כ"ימין", אני מוחק את הבקשה ועובר הלאה.

בהמשך, היה ומסתבר לי לאחר אישור חברים חדשים שפה ושם הצליח מישהו עם נטיות ימניות להתגנב לחברות אתי – חברות שאיננה מציאה גדולה, אני כבר יכול לומר לכם – אזי אני מאנפרנד אותו או אותה במיידי ולא נודע כי בא אל קרבי.

ככה זה.

מכאן ניתן להבין שאינני מאמין גדול בחארטות מהסוג הקרוי "הידברות", "החלפת דעות", "שכנוע", ושאר מרעין-בישין שאנשים מפזרים באוויר כמו שמפזרים יודיד-הכסף בין העננים.

במקרה הנדון פה גשם אמיתי לא יירד מזה, רק אותו גשם חומצי חורך שאיננו נותן חיים ואינו מאפשר אותם. גשם של קלישאות וציטטות ישנות במקרה הטוב, וגשם של קללות במקרה הפחות טוב, שהוא המקרה היותר מקובל במקומותינו כיום.

מרבית הדיאלוגים בנושאים פוליטיים שפגשתי במהלך חיי היו מורכבים משני מונולוגים. כשהתחלתי להקשיב למונולוגים הללו – משני הצדדים – השתכנעתי יותר ויותר שהדברים הנאמרים אין להם קשר לעובדות המציאות הממשית – תהיינה אלה אשר תהיינה – אלא הם נאמרים מעומק ליבו ונפשו של הדובר ומהמציאות כפי שנבנתה והצטיירה במוחו.

אל מה שקורה במוח ההוא ניתן להגיע, לפי הבנתי, רק באמצעים נוירולוגיים משוכללים או פסיכיאטריים עמוקים או תרופתיים, כולל מכות חשמל ברמת וולטאז' כזו או אחרת, אבל מעט מאוד באמצעי היומיומי הכי זמין, דהיינו – באמצעות מילים.

מעט מאוד ידוע לנו על המועד בו החלה השפה להתפתח ולהפוך שימושית. אי-ידיעה זו נובעת בעיקר מכך שבין המאובנים מהם מתאפשר לנו ללמוד על התפתחותם של זני אדם קדומים כגון האוסטרלופיתקוס, ההומו-ארקטוס, ההומו האביליס וההומו-סאפיינס, לא נמצאו הקלטות מאובנות של קולות אנושיים משוחחים. אפילו לא נוהמים (מה שמעלה את התהייה אם דינוזאורים באמת השמיעו קולות דומים למה שאנחנו רואים בסרטים הוליוודיים, מאחר ואין לנו כל אינדיקציה לדעת זאת, כולל אם השמיעו קולות בכלל).

ניתן להניח עם זאת שבעת היציאה והתזוזה של ההומו-סאפיינס ממרכז אפריקה בדרכו לכבוש את כל שאר העולם, תזוזה שתחילתה מוערכת במועדים שבין לפני 70 אלף שנה לבין לפני מאה אלף, כבר היה הגזע האנושי מצויד בשפה. לפני מאה אלף שנה נחשב למועד מאוחר ביותר. גם מאתיים אלף, לצורך העניין.

עד שהתפתחה השפה המילולית, הסימבולית, התפיסה האנושית של מצבים ורגשות הייתה בעיקרה וויזואלית – תמונות במוח, בתודעה ובדמיון – ומחוברת למערכת הלימבית, הריגשית-בסיסית, שאין בינה לבין אינטליגנציה ולא כלום.

המערכת הזו עדיין פועלת גם כיום ברקע הדברים, כפי שפעלה אז, כשהיא מכתיבה רבות מפעולותינו, בעוד שהמערכת הכביכול-רציונלית, זו המבוססת על מרכז הדיבור, מרכז ברוקה שבמוח, ועל פעילות של האונה הקדם-מצחית שבמוח, היא מערכת מאוחרת מאוד יחסית בהתפתחות הגזע האנושי, והיא בדרך-כלל מייצרת את האליבי המילולי להחלטות שייצרה המערכת הלא-מילולית.

הרגשית, אם תרצו.

זה לא אני – על הגילוי שבחירות של אנשים אינן רציונליות ומבוססות על מערכת לא-מודעת קיבל פרופ' דניאל כהנמן פרס נובל לכלכלה.

ב-14.9.2014 פורסמה ב-ynet ידיעה לפיה לגנטיקה תפקיד חשוב עד מהותי בקביעת עמדתו החברתית והפוליטית של אדם במהלך חייו. הידיעה ציטטה מתוך ספר מחקרי של אנתרופולוג אמריקאי בשם אשרמן, שעקב אחר מחקרים בנושא זה שבוצעו על זוגות של תאומים זהים.

אם לתמצת את טענתו של אשרמן (המחוזקת על ידי הגנטיקאי גיל עצמון בראיון בתאריך שלמעלה לאחד מערוצי החדשות), אין שום טעם שאשב לשיחה עם מצביע ימין כלשהו ואנסה לשכנע אותו בצדקת עמדותיי בנושאים שונים – ולהפך: חבל על זמנו שיבזבז עלי.

שיחה בינינו לא תיגע במקומות הרלוונטיים במוח בהם העמדות שלנו נוצרו.

את זה, אגב, ידעתי עוד לפני שקראתי ולו מחקר אחד בנושא – סתם מ-65 שנה של שיחות עם אנשים אחרים.

וכל זה בסדר מצדי – אני חסיד גדול של רב-תרבותיות: שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה ויאמין במה שהוא רוצה ויחיה לפי זה. שכל אחד יאמין באלוהים שבחר לעצמו ויקשיב למוזיקה המועדפת עליו ויאכל מה שנראה לו כמעדנים ויתלבש איך שהוא רוצה, רק רבאק – אל תערבבו אותנו זה בזה.

ב-1848 ידעה אירופה את "אביב העמים" – לאומים נפרדו זה מזה והגדירו עצמם על בסיס שפה, עבר משותף, דת או כל גורם אחר שנראה לבני הקבוצה המוגדרת, "העם", כרלוונטי להגדרתו העצמית והגדרתו בנפרד מעמים ולאומים אחרים.

כמעט כמו שמתחיל שוב לקרות באירופה כעת, אם כבר מדברים על זה.

אביב העמים ההוא נראה לי הגיוני לחלוטין – למה צריכים אנשים שאין להם מדורת שבט משותפת לשבת סביב המדורה הכבויה ולזרוק תפוחי אדמה אחד על השני, במקום להניח אותם על הגחלים וליהנות מזמן האיכות שלהם יחד?

או במונחים יומיומיים – על מה ולמה, לכל הרוחות, צריכים איש ימין שדעותיו מאוסות עלי ודעותיי מאוסות עליו, יחד עם חרדי שמואס בשנינו ולפחות אחד משנינו מואס בו קשות בתמורה, יחד ציוני-לאומי (לאומני?) שקורא לי "אחי" בלי שהתכוון לשמץ ממה שהמושג מגדיר – על מה ולמה אנחנו צריכים לחלוק באותה סירה ולהפליג בה בים שיכול היה להיות שקט ורגוע, ותחת זאת בזכות עוינותנו ההדדית הפך לים סוער?

הרי במדינה הזו לא חי יותר עם אחד, כמו שחלמו ודימינו אנשים שפעם היה ביניהם משהו משותף וכיום איננו עוד – כשדתיים-לאומיים מטיחים בי לפעמים שגישתי תביא למלחמת אחים, אני תמיד עונה: "אין סיכוי – אתם לא אחים שלי".

מלחמת אזרחים אולי כן.

ואיך לא? כמה זמן עוד ניתן יהיה ללחוץ קבוצות שלמות של אזרחים לחיות בדרך חיים שהיא מנוגדת לחלוטין לאמונתם? לכל מה שהם דוגלים בו?

ולמה לעשות את זה אם אפשר להיפרד?

תארו לכם שמדינה כמו ארצות הברית תחדל לחיות בשנאה תהומית בין שני מרכיביה העיקריים – דמוקרטים ורפובליקנים. דמיינו שתושביה יחדלו מהמחשבה החולנית, המעוותת, שכך נגזר ושזה המחיר של לחיות במדינה הזו.

ציירו בדמיונכם שהם מחלקים את המדינה של כ- 320 מיליון התושבים לשתי מדינות של 160 מיליון שבכל אחת מהן תיערכנה בחירות משל עצמה, ייבחר הנשיא שהתושבים רוצים בו, התושבים בשתי המדינות השכנות – USA ו-USB – יהיו מרוצים מעצמם וממה שקיבלו ולכל היותר, אם תעלה בהם קנאה ביחס לתושבי המדינה השכנה ואורח חייהם, יוכלו להכריז עליה מלחמה ולצאת להרוג באזרחיה, כמקובל בקרב חברות בני-אדם מהוגנות מאז ומתמיד.

כנ"ל אפשר לעשות זאת בישראל.

הנשיא ריבלין דיבר באחד מנאומיו על ארבעה שבטים – "שבטים" הוא ביטוי מכובס. הוא בא לגזור משניים עשר השבטים, שהיו כולם מבניו של יעקב, ועל כן יש בכך כדי לרמז על הקלישאה הקרויה "כולנו אחים".

אנחנו לא – יש כאן יותר מארבעה עמים ("שבטים") שכל אחד מהם יכול היה לחיות טוב יותר ללא האחרים – אולי למעט העם החרדי, שעלול לסבול מבעיה מסוימת של מימון, אבל זו בעיה שתיפתר מרגע שגם הוא יקבל מדינה עצמאית ויחיה מהמסים שמדינתו תגבה מאזרחיה, שצפוי שיקרה איתם כמו שקרה בקיבוצים שעברו הפרטה – פתאום כולם יצאו לעבוד.

המדינה היחידה מבין המדינות-הנגזרות-מישראל שעליהן אני מדבר, שגבולותיה די ברורים כיום, היא המדינה החילונית הרציונלית, שכנראה תתקיים בתחומי העיר תל-אביב, שכבר כיום היא סוג של נטע זר בישראל העכשווית, הכללית.

שאר העמים, או הישויות – שבהם החרדים והחילונים-רציונליים (הקרויים בטעות גם "שמאל") שכבר מניתי, וכן המתנחלים והציונות הדתית, הימין החילוני-מסורתי והערבים – יצטרכו להתקיים כמו הרשות הפלשתינית – ללא רצף טריטוריאלי אבל עם רצף רעיוני ואידאולוגי.

אם הפלשתינים מצליחים להסתדר בצורה כזו, אם הם נדרשים להסתדר בצורה כזו, לא ברור לי למה שלוש היהודיות החדשות לא תוכלנה להסתדר כך.

מה גם שעומד לרשותן הראש היהודי.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
קרלו שטרנגר וג'ד ידיד פירסמו כבר ב 2014 מאמר בשם ''חזון הקאנטונים'' ובו ההצעה (הגרועה לטעמי) הזו כולל פירוט אופנים להוצאתה לפועל. אם הכותב לא מכיר את המאמר אז כדאי לו ואם הוא מכיר אז חב... המשך קריאה
קרלו שטרנגר וג'ד ידיד פירסמו כבר ב 2014 מאמר בשם ''חזון הקאנטונים'' ובו ההצעה (הגרועה לטעמי) הזו כולל פירוט אופנים להוצאתה לפועל. אם הכותב לא מכיר את המאמר אז כדאי לו ואם הוא מכיר אז חבל שלא נתן קרדיט.
עוד 1,132 מילים ו-3 תגובות
  • בית הקברות היהודי בקוסובו, 2011 (צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)
    AP Photo/Visar Kryeziu
  • בית הקברות היהודי בקוסובו, 2011 (צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)
    AP Photo/Visar Kryeziu
  • בית הקברות היהודי בקוסובו, 2011 (צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)
    AP Photo/Visar Kryeziu
  • בית הקברות היהודי בקוסובו, 2011 (צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)
    AP Photo/Visar Kryeziu
  • בית הקברות היהודי בקוסובו, 2011 (צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)
    AP Photo/Visar Kryeziu
  • בית הקברות היהודי בקוסובו, 2011 (צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)
    AP Photo/Visar Kryeziu

עם כל הכבוד לירושלים קוסובו מחזרת בלי הצלחה אחרי ישראל

בזמן שנתניהו מחפש בנרות מדינות שיפתחו שגרירות בירושלים, קוסובו נדחית על הסף, למרות שהיא מאוד רוצה ● "הכרזנו על עצמאות באופן חד-צדדי, וישראל לא רוצה לתת רעיונות לפלסטינים" ● בינתיים, המקומיים מנסים לשקם ולשחזר משהו מהעבר היהודי המפואר שלהם, בעזרת סיוע מוסלמי ואמריקני ● מסע נוסטלגי-אקטואלי לקוסובו

בחורף שעבר, כ-40 אנשים התאספו במלון בפריזרן, עיר השנייה בגודלה בקוסובו, להדלקת נר שישי של חנוכה. הטקס, אורגן על ידי ווטם דמירי, 72, מנהיג הקהילה היהודית הקטנטנה של קוסובו; אירפאן דולצ'יו, קרדיולוג מוסלמי; וסטיבן איילו, מייסד העמותה היהודית-ערבית Debate for Peace. שני שליש מהנוכחים היו יהודים ומוסלמים מקומיים, והיתר סטודנטים שמבקרים מישראל.

בקרוב, תוכל עיר המבצר הבלקנית מימי הביניים ש-95% מתושביה מוסלמים, להתגאות גם בבית כנסת חדש ובמוזיאון יהודי חדש – היחידים מסוגם בקוסובו.

"אני רוצה שיהיה כאן בניין דתי שיהיה פתוח לכולם", אומר דמירי. "אני צופה כי אפילו ילדי בית ספר יבואו לבקר. דרך חפצים וצילומים, נסביר את ההיסטוריה של הקהילה היהודית. אנחנו אוספים את החפצים האלו כעת".

דולצ'יו, שביקר בישראל ב-2007 לכנס רפואי, תומך גם הוא במוזיאון: "מדובר בפרויקט חשוב, משום שהיהודים הם חלק מההיסטוריה שלנו. למרבה הצער, כמעט כל הקהילה היהודית עזבה את קוסובו בתחילת מלחמת העולם השנייה".

אירוע חנוכה יהודי-מוסלמי במלון צנטרום בפריזרן, קוסובו, 2018 (צילום: באדיבות איפראן דולצ'יו)
אירוע חנוכה יהודי-מוסלמי במלון צנטרום בפריזרן, קוסובו, 2018 (צילום: באדיבות איפראן דולצ'יו)

כיום, בקוסובו דוברת האלבנית –חיים רק 56 יהודים, 14 מהם ילדים. כמעט כולם גרים בפריזרן, עיר מיושנת וקומפקטית, המבותרת על ידי נהר ביסטריצה הציורי.

בימי הביניים, פריזרן הייתה הבירה של כל האימפריה הסרבית. משלהי מלחמת העולם השנייה, ועד לפירוק יוגוסלביה בראשית שנות התשעים, סרביה הייתה הגדולה מבין 6 הרפובליקות שהרכיבו את הפדרציה היוגוסלבית.

בסרביה, ששלטה בקוסובו עד להצהרת העצמאות החד-צדדית שלה ב-2008, חיים כיום כ-3,000 יהודים בלבד, אבל בפריזרן מעדיפים להתמקד בסיפורים הרבים אודות תושבי האזור שנלחצו לעזרת שכניהם היהודים.

"יש כל כך הרבה דוגמאות של אנשים דוברי אלבנית שהצילו יהודים", אומר דמירי, ומציין את הדוגמה של ארסלן רסניקי, מוסלמי מקוסובו שהבריח רופא יהודי מקדוני ממחנה שבויים נאצי, והוכר כחסיד אומות עולם בשנת 2008.

נוף של עיר מימי הביניים בפריזרן, עם נהר ביסטריצה העובר דרך מרכז העיר (צילום: לארי לוקסנר)
נוף של עיר מימי הביניים בפריזרן, עם נהר ביסטריצה העובר דרך מרכז העיר (צילום: לארי לוקסנר)

איש העסקים המשפיע ביותר בפריזרן

דמירי, שמעשן שתי קופסאות ביום למרות אינספור ניתוחי מעקפים, מתגאה בידע הרב שלו על ההיסטוריה היהודית והבלקנית. מ-1988 עד 1992 הוא חי בפריז וייצג את לשכת הסחר היוגוסלבית בצרפת. לפני כן ניהל מפעל טקסטיל שהעסיק 2,600 עובדים, והיה איש העסקים המשפיע ביותר בפריזרן.

הסבא הגמלאי, שהשיחה איתו מופרעת תדיר על ידי חברים שעוצרים ברחוב לברך אותו לשלום, נזכר בעצב ביום ב-1963 שבו בית הכנסת היחיד בקוסובו (ששכן בבירה פרישטינה) נהרס כדי לפנות מקום לבניין הפרלמנט החדש. "הייתי בן 17 אז. אני זוכר שאמא שלי בכתה כששמענו את החדשות", הוא אומר.

ווטם דמירי. ידע עצום (צילום: לארי לוקסנר)
ווטם דמירי. ידע עצום (צילום: לארי לוקסנר)

דמירי מציג לנו צילום נושן מ-1929 של חברי הקהילה היהודית מחוץ לבית הכנסת שנהרס, וגם תמונות שלו עצמו, בהן הוא מארח את סגן נשיא ארצות הברית לשער ג'ו ביידן, את ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ומכובדים נוספים ב"חדר היהודי" בביתו, המכיל ספרי תפילה בעברית, פסנתר וחנוכייה.

"בכל שבוע אנחנו עושים שבת בבית שלי, אבל לפעמים יש בעיה להשיג מניין", אומר דמירי, שבנו חי בקוסובו, בתו בניו יורק ובת נוספת מתגוררת בתל אביב.

חמש דקות הליכה מביתו של דמירי, נמצאת מסעדת אמביינט, שאירחה לאחרונה ליל סדר מפואר. 10 דקות הליכה צפויים לקום בית הכנסת והמוזיאון היהודי.

הבניין הנטוש שיאכלס אותם שימש בעבר למגורי אסירים. הוא עומד מול כנסיה  שפעמוניה מצלצלים בחוזקה בזמן שקולות המואזין נשמעים ממסגד סמוך.

על פי התכניות, המוזיאון יאכלס את הקומה הראשונה. בקומה השנייה ימוקם בית הכנסת, שיהיה פתוח בשבתות ובחגים, והכניסה תהיה ללא תשלום.

חלק מאנדרטת השיש בשטח הפרלמנט של קוסובו בפרישטינה (צילום: לארי לוקסנר)
חלק מאנדרטת השיש בשטח הפרלמנט של קוסובו בפרישטינה (צילום: לארי לוקסנר)

כדי להפיח רוח חיים בפרויקט השאפתני, יהודים מקומיים עובדים יחד עם הרשות המקומית של פריזרן, כמו גם מול הקונגרס היהודי העולמי וארגון הג'וינט.

גם חבר הקונגרס האמריקאי אליוט אנגל, שהמחוז שלו בניו יורק כולל אוכלוסיה אלבנית גדולה, ביקר כאן בתחילת 2018 בניסיון לסייע בגיוס תרומות.

מפריזרן הקטנה והציורית, אנחנו ממשיכים במסע שלנו בעקבות יהדות קוסובו לפרישטינה הבירה, שהיא גם העיר הגדולה ביותר במדינה הצעירה.

הקהילה היהודית בקוסובו מחוץ לבית הכנסת שחרב, 1929 (צילום: באדיבות ווטם דמירי)
הקהילה היהודית בקוסובו מחוץ לבית הכנסת שחרב, 1929 (צילום: באדיבות ווטם דמירי)

מעניין לגלות שם כי קוסובו – הסגורה מכל צדדיה בגבולות יבשתיים, נכבשה על ידי הביזנטיים בימי הביניים ולאחר מכן נשלטה על ידי הבולגרים, הסרבים והעותמאניים – היא כיום אחת מהמדינות הכי פרו-אמריקאיות בעולם.

פסל בגובה שלושה מטר של ביל קלינטון עומד בראש שדרה הנושאת את שמו בבירה, וב-2017, הדואר שם הנפיק בול במחיר 2 אירו עם תמונה של חבר הקונגרס אנגל. כאשר קלינטון היה נשיא ארה"ב, אנגל סייע לרתום אותו לפעול נגד הרודן הסרבי סלובודאן מילושביץ, שביצע טיהור אתני בקרב הקוסוברים.

טראמפ יכול רק לקנא. הפסל של קלינטון
טראמפ יכול רק לקנא. הפסל של קלינטון

בניגוד לפריזרן, פרישטינה כמעט ולא כוללת זווית יהודית, מלבד בית קברות במורד גבעה, הכולל 75 או 80 מצבות במצבים משתנים של הזנחה.

"למען האמת, יש מעט מאוד יהודים בפרישטינה", אמר פאטוס ג'וסופי, 42, ספר מקומי שלמד עברית מאמו, אך עושה בה שימוש רק לעתים נדירות. "לא יותר מ-10 משפחות יהודיות גרות בכל קוסובו. אני יודע טוב מאוד מי יהודי ומי לא".

במתחם הפרלמנט שם נמצאת אנדרטת שיש, שמסמלת את המקום בו עמד בית הכנסת עד 1963 – אותו בית כנסת שדמירי הקשיש הראה לנו תצלום שלו.

על האנדרטה מוטבע טקסט באלבנית, סרבית, אנגלית ועברית, שמזכיר גם את 258 היהודים הקוסוברים שגירשו הנאצים לברגן-בלזן, שם נהרגו 92 מהם.

בית הקברות היהודי בפרישטינה (צילום: לארי לוקסנר)
בית הקברות היהודי בפרישטינה (צילום: לארי לוקסנר)

דמירי סיפר לנו קודם כי קאדרי וסלי, יו"ר הפרלמנט, הציע בהתחלה לפתוח בית כנסת חדש באותו מקום, אבל בסופו של דבר הבין כי הרעיון לא הגיוני.

"התנגדתי להקמת בית הכנסת בפרישטינה מהיום הראשון", אמר דמירי. "כמעט ואין שם יהודים, וזה לא קל עבורנו לנסוע בכל שבת להתפלל בפרישטינה. מסגד אינו מסגד, כנסיה אינה כנסיה ובית כנסת אינו בית כנסת – ללא מתפללים".

רצון להימנע מתקדימים

ב-2008, קוסובו (פרובינציה של סרביה שנהנתה ממידה מסוימת של אוטונומיה כל עוד יוגוסלביה התקיימה) הכריזה על עצמאות, במהלך שהרתיח את הסרבים. בעשור שחלף מאז, 116 אומות הכירו בקוסובו, רבות מהן באיחוד האירופי.

ישראל מתנגדת להכרה במדינה, אם כי נשיא קוסובו, האשים טאצ'י, הבטיח שאם ישראל תעשה זאת – קוסובו תקים שגרירות בירושלים. ברקע למדיניות ישראלי, עומד הרצון לשמור על יחסים טובים עם סרביה, ובעיקר – רצון להימנע מתקדימים של הכרה בהכרזת עצמאות חד-צדדית, ע"ע הסכסוך עם הפלסטינים.

ביקורת על ישראל. טואטה סאחאטקיה (צילום: לארי לוקסנר)
ביקורת על ישראל. טואטה סאחאטקיה (צילום: לארי לוקסנר)

טואטה סאחאטקיה, שגרירת קוסובו לאו"ם מאז 2016, אמרה לנו כי היא גאה ב"הרמוניה הדתית שקיימת בקוסובו", והוסיפה: "הישראלים מעולם לא אמרו זאת באופן ברור, אבל החשש שלהם הוא שהדבר עשוי להיות דומה מידי לפלסטין.

"אבל אין לזה קשר לפלסטין. קוסובו היא תוצר של הפירוק של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה. זו המדינה השביעית. כולם כבר מכירים בשש מדינות, אז לא ניתן להבין מדוע הם לא מכירים במדינה השביעית".

בנתיים, נראה כי קוסובו הרשמית עושה מאמץ לכבד את היהודים והיהדות. בסוף 2016, טאצ'י אסר על כל ספרות אנטישמית בקוסובו לאחר שמומחה ישראלי לגזענות וטרור ביקר במדינה ומצא בה עשרות ספרים ניאו-נאצים – לרבות שלושה תרגומים לאלבנית של "מיין קאמפף" של אדולף היטלר שנמכרו בשוק.

סלובודן מילושוביץ, 1997 (צילום: AP Photo/Darko Vojinovic, File)
סלובודן מילושוביץ, 1997 (צילום: AP Photo/Darko Vojinovic, File)

בחילת 2018, בית משפט בפרישטינה פסק על שמונה קוסוברים מאסר בעוון תכנון שלא התממש לתקוף את נבחרת ישראל בכדורגל במהלך משחק מוקדמות לקראת גביע העולם בכדורגל שנערך בטיראנה.

ודמירי בטוח כי כינון יחסים בין המדינות הוא רק עניין של זמן: "הן קוסובו והן ישראל הן אומות צעירות, ושתיהן מוקפות בסביבה עוינת. אבל שתיהן הצליחו להתגבר על האתגרים האלו, הודות לחברות חזקות כמו ארצות הברית.

"אני אומר לכם, זה רק עניין של זמן עד שישראל תכיר בנו".

הכתבה פורסמה לראשונה ב-The Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,039 מילים
סגירה