שני המועמדים לראשות ממשלת ישראל – בנימין נתניהו ובני גנץ – המריאו בשיאה של מערכת הבחירות האחרונה לארצות הברית, כדי להופיע בכנס של השדולה היהודית החזקה ביותר בעולם, איפא"ק.

נתניהו אמנם ניצל את הביקור כדי להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ואף לא נאם בסוף בפני באי הוועידה בשל ההסלמה שאירעה באותה עת בדרום. אולם, עצם ההחלטה של השניים לנטוש את מערכת הבחירות בישראל ליממה קריטית מעידה על חשיבותו של המוסד הזה.

בני גנץ נואם באיפאק, 2019 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)

עם זאת, השנה – בשונה משנים קודמות – נדמה כי גם נתניהו וגם גנץ ביקשו לפנות לקהל בישראל מעל ראשיהם של יהודי ארצות הברית, ולחזק (נתניהו) או ליצור יש מאין (גנץ) את תדמיתם כמנהיגים בינלאומיים, מבלי לתת מענה של ממש לנושאים שבאמת מעסיקים בימים אלה את יהודי ארצות הברית.

תפוח האדמה הלוהט הזה יהיה בין הסוגיות הראשונות שבהן יצטרך נתניהו לטפל, אם וכאשר יצליח להקים ממשלה חדשה, בצל החקירות נגדו.

"תפקידי הוא לפתוח דלתות ליהדות"

מי שרוצה להבין את הקרב המתנהל על אופיה של יהדות ארה״ב, ועל אופיו של הקשר הזה עם ישראל, מוזמן לבקר בבית הכנסת הרפורמי "רודף שלום", הממוקם לא רחוק ממטה ה-CIA, בפרבר של וושינגטון הבירה.

בקומפלקס המרשים, שקירותיו מעוטרים בצילומי ישראל, מתפללים 5,000 איש מ-1,700 משפחות, שב-700 מהן אחד מבני הזוג אינו יהודי.

"אני ציונית מהשמאל ומאוד חשוב לי לבנות קשרים עם ישראל. יש לנו דעות מגוונות על ישראל, ותפקידי הוא לפתוח אליה דלתות רבות ככל האפשר", מסבירה אמי שוורצמן, הרבה של בית הכנסת ב-18 השנים האחרונות. "למשפחות מעורבות, שמגדלות את ילדיהן כיהודים לכל דבר, אני אומרת: תודה רבה לכם.

"אני אומרת להם תודה, כי כל אלה שמגיעים לבית הכנסת, החליטו להיות יהודים ולגדל את ילדיהם כיהודים"

"אני אומרת להם תודה, כי כל אלה שמגיעים לבית הכנסת, החליטו להיות יהודים ולגדל את ילדיהם כיהודים. הבעיה היא עם אלה שמגדלים את ילדיהם מחוץ לבית הכנסת וללא הדת היהודית, כי אותם אנחנו מאבדים".

הדרך לגיבוש תפיסה יהודית פלורליסטית לא הייתה פשוטה גם עבור שוורצמן. "בשנת 1990, כשקיבלתי את ההסמכה, סירבתי לנהל טקסי נישואים מעורבים", היא אומרת. "רק ב-2008 שיניתי את דעתי, והגעתי למסקנה, שאם אנשים מחליטים לקיים בית יהודי, צריך לעמוד לצידם, ולחזק את הקשר שלהם ליהדות.

"היום אני מחתנת גם זוגות גאים. יש לנו בבית הכנסת משפחות עם שני אבות או שתי אמהות ותלמידים טרנסג'נדרים וגם תאי השירותים שלנו מותאמים אליהם. כולנו נבראנו בצלם אלוהים, ואנחנו חייבים לכבד את האנושיות. אני פועלת מתוך דאגה לעתיד העם היהודי, ולא אכפת לי מה חושבים האורתודוקסים".

אבל לצעירים שגדלו והתחנכו כיהודים רפורמים אצל הרבה שוורצמן, בהחלט אכפת מה חושבים. כשהם מגיעים לביקור בארץ, הם מגלים כי האורתודוקסים השולטים ברבנות בישראל, אינם מכירים ביהדותם.

כך קרה לדב כהן, בן 24, בוגר אוניברסיטת אוהיו ותושב העיירה וינה במדינת וירג'יניה, שהגיע לישראל עם "תגלית" – תכנית במימון משותף של ממשלת ישראל ותורמים אמריקאים, המביאה צעירים יהודים אמריקאים לביקור קצר בארץ.

"גיליתי שלמרות ששני הוריי יהודים, אני לא אוכל להתחתן בישראל, בגלל שאני רפורמי ולא מכירים ביהדות שלי. מאז, קשה לי לראות את ישראל כמדינה של העם היהודי"

"כשהגעתי לישראל גיליתי שלמרות ששני הוריי יהודים, אני לא אוכל להתחתן בישראל, בגלל שאני רפורמי ולא מכירים ביהדות שלי. מאז, קשה לי לראות את ישראל כמדינה של העם היהודי. זו רק מדינת היהודים האורתודוקסים".

מסובך עוד יותר הוא סיפורם של ילדי בני זוג מעורבים. דניאל סיאנס, 24, בת לאב יהודי ולאם נוצריה, גדלה כילדה בבית הכנסת "רודף שלום" ומתגוררת כיום בפרבר של וושינגטון. גם היא ביקרה בארץ עם "תגלית" וחזרה לארה"ב בהלם. דניאל היא בתם של זוג דיפלומטים העובדים במשרד החוץ האמריקאי, ונדדו במשך השנים במסגרת שליחויות ברוסיה, רומניה, פורטוגל, קובה ופולין.

"ישראל היא מדינה נהדרת וכולם היו מאוד ידידותיים", היא אומרת, "אבל היה לי עצוב לגלות שהיהדות שלי לא מקובלת דווקא בישראל".

ילדים ישראלים מקבלים את פניהם של עולים חדשים מארה"ב, 2004 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

סם רסן, סטודנט בן 20, סייר בישראל לפני חמש שנים במסגרת משלחת של בית הכנסת. כשביקר בכותל, החל רב שהיה שם לכרוך תפילין על ידו, ותוך כדי שאל אותו אם אמו יהודיה. סם השיב לו שאביו יהודי, ונדהם מתגובת הרב.

"באותה השנייה הסיר הרב את התפילין מהיד שלי והסתלק", הוא משחזר. "הרגשתי מושפל ולא רצוי. אני תומך גדול של ישראל ואהיה הראשון להגן עליה בקולג' מול ה-BDS, אבל עצוב לי לחשוב שאני לא רצוי בישראל".

המספרים מדברים בעד עצמם

"רודף שלום" נוסד 12 שנה לפני מדינת ישראל, ובדומה לבתי כנסת אחרים בארה"ב, הוא מהווה מרכז קהילתי ליהודים. פועלים בתחומו גני ילדים, בית ספר ביום ראשון ותנועת נוער. עם המתפללים שם נמנים ראש ארגון היהודים במפלגה הרפובליקנית מט ברוקס; ראש מטה סגן הנשיא דיק צ'ייני, סקוטר ליבי; עיתונאים בכירים; וכן אנשי ממשל שכיהנו תחת קלינטון, בוש הבן ואובמה.

אבל המרכזיות של בית הכנסת בהוויה המקומית, אינה הסיבה היחידה לכך שהמציאות בישראל יוצאת דופן בעיני הצעירים מ"רודף שלום".

במקרה הזה, המספרים מדברים בעד עצמם:

התנועה הרפורמית היא התנועה היהודית הגדולה בארה"ב, שחולשת על 35% מהיהודים המתגוררים בה. זאת לעומת 18% קונסרבטיבים, 10% אורתודוקסים, ו-5% המשתייכים לזרמים קטנים יותר ביהדות. 30% אינם קשורים לשום זרם.

ברק ומישל אובמה חוגגים את חנוכה בבית הלבן (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

באופן כללי, בעוד שהיהדות האורתודוקסית שואפת לשמר את קיום המצוות ואת המסגרת ההלכתית, כפי שהיו לפני המודרניזציה במאה ה-19, הקונסרבטיבים (המסורתיים) והרפורמים (מתקדמים), מתאימים את עצמם לרוח הזמן.

עם זאת, ובאופן שעשוי להפתיע חלק מהישראלים, גם רבנים אורתודוקסים בארה"ב מהיחס של הרבנות בארץ לתנועה הרפורמית. אחד מהם הוא הרב ניסן אנטין, מבית הכנסת "בית שלום" בפוטומק.

"אני רב אורתודוקסי, אבל אני לא רב של יהודים אורתודוקסים בלבד", הוא אומר. "אני רב של כל היהודים. רבנים בארץ טוענים שהרפורמים אינם יהודים. זה כואב ולא נכון הלכתית. אינך יכול להיות לא יהודי רק בגלל הצורה שבה אתה מתפלל".

"בנוסף", מציין אנטיין, "הרב הספרדי הראשון, הרב עוזיאל, דיבר על זרע ישראל. אם האב יהודי והאם אינה יהודייה, הבן אינו יהודי, אבל הוא עדין זרע ישראל ויש לנו מחויבות לקרב אותו. אני לא מבין את הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים שנשארים כל כך-פרו ישראלים, למרות היחס המעליב שהם מקבלים מהרבנות בארץ. "אני לא יודע איך הייתי מגיב, אילו היו מתייחסים אלי כך".

שליטה כמעט מובנת מאליה

עבור הישראלים, השליטה האורתודוקסית ברבנות כמעט מובנת מאליה, אבל היהודים האמריקאים מתייחסים לנושא אחרת. הם מסבירים כי דוד בן-גוריון הפקיד את השליטה בממסד הדתי בידי האורתודוקסים – על אף שהיו אז במיעוט מספרי בהשוואה לזרמים אחרים ביהדות – כדי להשיג את תמיכתם הפוליטית.

באמריקה, כאמור, יחסי הכוחות שונים לחלוטין. בית הכנסת "עדת ישראל", שהוקם בשנת 1869, מהווה את ספינת הדגל של הציבור הקונסרבטיבי בארה"ב, עם 5,000 מתפללים, שהם שמנה וסלתה של הקהילה היהודית בוושינגטון.

מדי שבת מתפללים בו אנשי ממשל וחברי קונגרס, ועם חברי הקהילה נמנות שתי שופטות בית המשפט העליון, רות ביידר גינזבורג ואלנה קגאן, ועיתונאים כמו עורך ״האטלנטיק״ ג'פרי גולדברג ופרשן ״הניו יורק טיימס״, דייויד ברוקס.

יהודים באמריקה (צילום: AP Photo/Cliff Owen)

בבית הכנסת הלא-אורתודוקסי הזה נאם הנשיא אובמה לציון חודש המורשת היהודית בארה"ב במאי 2015, ובו גם ביקרו מנהיג זכויות האדם מרטין לותר קינג, הדלאי למה וראש ממשלת ישראל גולדה מאיר. ב"עדת ישראל" גם התקיים טקס הבר מצווה של יובל רבין, בעת שאביו, יצחק רבין, כיהן כשגריר ישראל בארה"ב.

מי שעומד בראש "עדת ישראל" הוא הרב גיל שטיינלוף, שם את האצבע על לב ליבה של הבעיה עבור יהודי ארצות הברית: "ההפרדה בין דת לפוליטיקה קדושה עבורנו", הוא אומר. "קשה לנו לראות את השחיתות והאפליה, את הכסף שמועבר למפלגות הדתיות, ואת המנהיגים הדתיים המעורבים בפוליטיקה.

"ההצהרות שמשמיעים בעלי כוח בישראל כלפי יהודים לא אורתודוקסים, הן כל כך קיצוניות לאוזניים של היהודים כאן, שאנחנו מרגישים כמו בני דת אחרת".

התחזית של שטיינלוף ביחס לישראל וליהודים בארצות הברית קודרת. "השחיתות והאחיזה החזקה שיש לחרדים על התהליך הפוליטי בישראל, וכן טשטוש הגבולות שבין דת ופוליטיקה, מאיימים על ישראל ועלינו כאן בארה"ב", הוא אומר.

רבים בישראל אינם רואים עין בעין עם שטיינלוף – הן במערכת הפוליטית, הן בממסד הדתי, והן בציבור, שהורגל לכך שאירועים קריטיים בחייו נשלטים על ידי הרבנות.

אבל על דבר אחד מסכימים כמעט כולם: הברית ההיסטורית בין ישראל לבין הקהילה היהודית החשובה בארצות הברית הגיעה לנקודת רתיחה קריטית.

בעוד עיני העולם נשואות למשבר המתהווה במפרץ הפרסי בין ארצות הברית לאיראן, מתנהל משבר בינלאומי נוסף – מסוכן ונפיץ לא פחות – והוא העיסקה לרכישת טילי ה-s-400 על ידי טורקיה.

מי שהייתה פעם ידידת המערב, ניצבת כיום במרכזה של מערכה מדינית מול שלושה גורמי מפתח: האיחוד האירופי, נאט"ו וארצות הברית.

לבו של המשבר עם טורקיה הוא סביב מערכת ה-s-400 שפיתחה רוסיה ומכרה לטורקיה. לפי ההבנה האמריקנית, המערכות האלה עלולות לסכן את פרויקט מטוסי החמקן של המערב, ה-F-35,  כולל אלה שרכש חיל האוויר הישראלי.

F-35 (צילום: Lockheed Martin)

מטוסי ה-F-35 בנויים בתצורה מיוחדת המאפשרת להם לחמוק מתמונת מכ"מ של מערכות נגד מטוסים. זוויות הגוף של המטוס, החומרים שמהם הוא בנוי ואלה הנמרחים עליו, מאפשרים את "בליעת" קרני המכ"מ, כך שמפעיל המכ"מ לא רואה את המטוס כלל על הצגים. בשפה המקצועית התופעה הזו נקראת שח"מ – שטח חתימת מכ"מ, וצורתו המיוחדת של ה-F-35 מקטינה אותה כמעט לאפס.

מערכת ה-s-400 הרוסית נבנתה במיוחד במטרה לאתר את החמקנים. עד כה לא ידוע מהם בדיוק ביצועי המערכת, אף שהיא מופעלת בימים אלה באופן מבצעי בסוריה, על ידי חיל האוויר הרוסי. לאחרונה פורסם כי ארצות הברית ערכה סדרת ניסויים מול מערכת רוסית ישנה יותר מדגם s-300.

ההתפתחות האחרונה בחילופי המהלומות הדיפלומטיות אירעה שלשום, כשהממשל האמריקאי החליט לבטל את כל ההטבות שקיבלה טורקיה ביצוא מוצרים לארצות הברית, במסגרת GSP (הסכם הסחר המועדף, The Generalized System of Preferences).

אבל כבר בשבוע שעבר ניתן היה לראות סימן נוסף לעומק המשבר בין המדינות, בביקורת הלא שגרתית שמתח שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'בוטולו, על הממשל האמריקאי.

שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בוטולו (מימין) עם שר החוץ האיראני מוחמד זריף (צילום: AP Photo/Burhan Ozbilici)

במסיבת עיתונאים משותפת שקיים עם שר החוץ האיראני, מוחמד זריף, אמר הטורקי: "ההחלטה האמריקאית להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור, מסוכנת ויכולה להוביל לכאוס".

הזמן דוחק לאמריקאים

בארצות הברית נשמעים יותר ויותר קולות שקוראים לעצור במהירות את אספקת מטוסי החמקן לטורקיה. מבחינת האמריקאים הזמן בהחלט דוחק, וזאת משתי סיבות עיקריות.

ראשית,  צוותים ראשונים של חיל האוויר הטורקי כבר נמצאים ברוסיה ולומדים את המערכת. שנית, שלושה מטוסי חמקן של טורקיה נמצאים בימים אלה בבסיס האימונים האמריקני "Luke" באריזונה, וטייסים טורקים כבר מתאמנים עליהם.

עד כה נמנע הפנטגון מלעצור את האימונים של הטייסים הטורקים, וזאת כדי לאפשר לממשלות לנהל משא ומתן. בשבוע שעבר דווח בעיתונות הטורקית על התקדמות במגעים עם ארה"ב, ועל כך שהטורקים הציעו הקמת צוות עבודה משותף לפתרון הסוגיה.

האמריקנים, מבחינתם, דחו את ההצעה על הסף. אז הגיעה ההצהרה של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, ולפיה טורקיה לא תסתפק ברכישת ה-s-400, אלא גם תייצר בשטחה את הדור הבא של המערכת, ה-s-500.

מערכת ה-S-400 הרוסית (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)

בארה"ב חוששים כי מרגע שטורקיה תקבל את מטוסי החמקן האמריקאים, ואחר כך את מערכת ה-s-400, יהיה באפשרותה לבחון את נקודות התורפה של המטוס מול המערכת הרוסית, ומכאן כבר קצרה הדרך עד שהמידע הזה יזלוג לרוסיה.

המשמעות של מהלך כזה היא שמטוסי החמקן יהפכו לגלויים מול המערכות הרוסיות, ויביאו לכך שארצות הברית – וגם ישראל שרכשה את המטוס – יאבדו את היתרון היחסי שלהן במזרח התיכון.

ההערכה היא כי רוסיה לא תמסור לטורקיה את המערכת להפעלה מיידית, אלא תנקוט בהליך דומה למודל הסורי, שמיושם עם מערכת טילי ה-s-300.

לפי הערכה זו, רוסיה תחייב את אנקרה לתהליך למידה ארוך, שבו טכנאים וחיילים רוסים הם אלה שיפעילו את המכ"מ המתקדם מול החמקנים, על אדמת טורקיה.

החלטה אחת של ארדואן, רכישה של מערכת s-400  והפעלתה במקביל למטוסי החמקן, יכולה להוריד לטמיון פרויקט של יותר מטריליון דולר של המערב.

את הסיכון הזה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לא מוכן לקחת, והוא כנראה יודע למה. הנשיא הטורקי הוא זה שסירב לאפשר לארצות הברית לפעול משטחו במלחמה בדאע"ש.

נשיא ארה״ב דונלד טראמפ משוחח עם טיס F-35 בבסיס חיל האוויר לוק באריזונה (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

"זו בהחלט סכנה וסיבה לדאגה", אמר לזמן ישראל גורם בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, שהיה מעורב באופן ישיר בעסקת הרכישה ואחר כך גם בקליטת מטוסי ה-F35 בישראל.

"אי אפשר לסמוך על ההתנהגות של ארדואן. חייבים להניח שהוא סכנה, ומכאן לגזור את המדיניות להמשך.

"אי אפשר לסמוך על ההתנהגות של ארדואן. חייבים להניח שהוא סכנה, ומכאן לגזור את המדיניות להמשך"

"ישראל לא יכולה לקחת חלק במאבק הזה באופן גלוי. ארצות הברית היא זו שחייבת להציב לארדואן אחת משתי אפשרויות: או חמקנים, או טילים רוסים".

לדבריו, באימונים רציפים ניתן יהיה לגלות נקודות תורפה של המטוס, ובעתיד אפילו לפתח מכ"מ ייעודי שיזהה אותו.

"מסיבה זו, הנחת העבודה של ארצות הברית צריכה להיות מחמירה. כלומר, שהמידע הרגיש לא רק יכול לזלוג, אלא שהוא יזלוג בוודאות".

פרופיל נמוך בישראל

בישראל שומרים בינתיים על פרופיל תקשורתי והצהרתי נמוך בכל הקשור למשבר ה-F-35  הטורקי. גורם מדיני אישר כי ישראל מוטרדת מההתפתחויות בפרשה, וכי התקיימו דיונים חשאיים עם ארצות הברית בעניין.

החשש הישראלי בהקשר הזה מובן, שכן מטוסי ה-F-35 הישראלים כבר טסו, כנראה גם מול מערכת ה-s-400 הרוסית, שמוצבת בבסיס "חמימים", במערב סוריה.

מי שמוביל בינתיים את המאבק הדיפלומטי מול טורקיה הוא הקונגרס האמריקאי. בניגוד לטענות על היעדר המדיניות של ארצות הברית בנוגע לסוריה ואיראן, בעניין הזה נראה שהנשיא טראמפ פועל בנחישות ונהנה מרוח גבית מצד הרפובליקאים והדמוקרטים כאחד.

בשבוע שעבר הניחו כמה חברי קונגרס הצעת חוק שתאסור את אספקת החמקנים לטורקיה, במקרה שעסקת הטילים עם רוסיה לא תבוטל. בחודש שעבר אף פרסמו ארבעה סנטורים משתי המפלגות, מאמר דעה משותף ב״ניו יורק טיימס״, תחת הכותרת: ״או s-400 או חמקנים".

מוסקבה הגיבה במהירות גם לאיום הזה, ושורה של פרסומים שהופיעו בעיתונות הרוסית והטורקית דיווחה על כך שרוסיה שוקלת לספק לטורקיה חמקנים משלה, su-57, שנמצאים בשלבי קליטה ראשונים בחיל האוויר הרוסי.

הטורקים, מבחינתם, משדרים עסקים כרגיל. הם ממשיכים לנקוט בלשון ציורית, לגלגל עיניים ולהיתמם. גורם במשרד החוץ הטורקי אמר בשבוע שעבר כי אנקרה התחייבה בפני וושינגטון להפעיל את מערכת ה-s-400 בנפרד מהמערכות האחרות ובמידור מוחלט. האמריקאים, מצדם, לא קונים את ההסבר הטורקי.

מי ששומרות על שתיקה מול ההתפתחויות האלה הן שאר החברות בברית נאט"ו, שמשאירות את החזית מול ארדואן לטיפולה של ארצות הברית.

טורקיה היא המדינה השנייה בגודלה בברית הצפון-אטלנטית, וארצות הברית מפעילה בשטחה כמה שדות תעופה – כולל כאלה המשמשים לאחסון נשק גרעיני.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בפגישה עם משלחת נטו בעניין משבר רכישת הטילים הרוסים, ב-6 במאי 2019 (צילום: Presidential Press Service via AP)

לנוכח חוסר היציבות שמשדר ארדואן, יש בארצות הברית כבר מי שקורא להוציא את הנשק הזה מטורקיה.

"כאשר זה מגיע לטורקים, בנאט"ו נעלמים ונאלמים", אומר טומי שטיינר, מומחה לברית נאט"ו, מבית הספר לממשל ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

"בנאט"ו לא ייכנסו לוויכוח עם הטורקים. מלבד ארצות הברית, אף מדינה לא יכולה לצאת באופן פומבי, נגד אחת המדינות החברות בברית, בוודאי לא כשמדובר בטורקיה. אפילו המזכ״ל מתחמק בעקביות מלדון בסוגיה הזו. אף שברור כבר כמה שנים כי ההתנהלות הטורקית בעייתית נאט"ו הרשמית עדיין שותקת".

עד כמה העניין מביך, יצא לי להיווכח באופן אישי באוקטובר אחרון, בפגישה עם ניקולה דה סנטיס, האחראי בנאט"ו על המזרח התיכון וצפון אפריקה.

לשאלה שהתייחסה לרכישת מערכת הטילים הרוסית והחשש מפני זליגת מידע, הוא ענה בשתיקה ומיד אחר כך ביקש לעבור לנושא הבא.

זו, פחות או יותר, הייתה תשובתו של דה סנטיס גם כשנפגש עם משלחת של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שהגיעה לביקור בנאט"ו באוקטובר 2010.

גישושים סודיים

פן אחר של המשבר הוא התעשייה הטורקית. הסכם רכישת המטוסים בנוי באופן משולב. כל מדינה ששותפה בפרויקט, יכולה לייצר בשטחה חלקים מהמטוס.

בטורקיה פועלים כיום 11 מפעלים שמייצרים חלקי גוף ומסכי תצוגה לתא הטייס של ה-F-35, ובנוסף אמור לקום בשטחה מרכז לתחזוקת מנועים שישמש את כל חילות האוויר באירופה שמפעילים את מטוס החמקן.

זו הסיבה שארדואן הכריז כי אם ארה"ב תאסור על אספקת החמקנים לטורקיה, הפרויקט כולו נמצא בסכנה. על הדברים האלה בחרה ארה"ב שלא להגיב.

מי שיכולות להוות תחליף לתעשייה הטורקית, וממתינות להתפתחויות בין ארה"ב לטורקיה, הן התעשיות הישראליות, שכבר גיששו מול יצרנית המטוסים לוקהיד מרטין, תחת מעטה עבה של סודיות.

אלביט מייצרת את קסדות הטייס המתקדמות של כל המטוסים, והתעשייה האווירית מייצרת חלק מהכנפיים.

מזכיר הגנה האמריקני, פטריק שנהאן, כבר ערך דיונים ראשונים בעניין הזה עם מנהלת פרויקט ה-F-35, בשלב הזה מבלי לקבל החלטות.

ארדואן ובוש הבן, 2007 (צילום: AP Photo/Gerald Herbert)

אין ספק שעסקת החמקנים הטורקים היא אחד המבחנים החשובים של הנשיא טראמפ, שנראה – לפחות עד עתה – נחוש מאוד. הבעיה היא שגם הנשיא הטורקי לא מראה בינתיים סימני התגמשות.

קשה לזכור עכשיו שרק לפני 15 שנים, היה זה אותו ארדואן שכיהן כראש ממשלה, וזכה לחיבוק חם מנשיא רפובליקני אחר, ג'ורג' בוש הבן.

"אירופה חייבת לקבל את טורקיה לאיחוד האירופי", אמר אז בוש, "אתם דוגמה ומופת לשילוב של איסלאם ודמוקרטיה".

עבור דורי ג'ייקבסון, הגיל הוא באמת רק מספר. בגיל 83, היא לא רק סבתא-רבא, היא גם בלוגרית אופנה ולייף-סטייל. אה, והיא גם מדגמנת שם הלבשה תחתונה.

הצילומים של ג'ייקובסון היהודיה-אמריקאית בבגדי ים ובגדי גוף במדיה החברתית עלולים להפתיע, אבל עבורה זה פשוט חלק ממי שהיא ומה שהיא רוצה לייצג. בתור מייסדת הבלוג "תנ"ך הסטייל הבשל" (Senior Style Bible), היא לקחה על עצמה לשדר מסרים חיוביים על ואל נשים מבוגרות.

כשפנפנת "פלייבוי" לשעבר ודוגמנית עם ים של ביטחון עצמי, וכן חוש מפותח לסטייל, ג'ייקובסון אף פעם לא סבלה מחוסר בתשומת לב. "הייתי מבקרת את הבת שלי כשהיא גרה בלוס אנג'לס, היינו הולכות יחד ברחוב, ואנשים היו עוצרים אותי ושואלים אותי על הבגדים שלבשתי. לפעמים צלמי פפראצי היו מתבלבלים וחושבים שאני מפורסמת, ומצלמים אותי", היא משתפת.

"אני שיחקתי אישה אפלולית בביקיני. החלק העליון של הביקיני בטעות נפל, ואיכשהו השחקן השני שהיה על הבמה עזר לי להתכסות והמשכנו את הסצנה. הנציג של פלייבוי בקהל אמר שהוא העריך את הנוכחות הבימתית שלי"

דורי ג'ייקובסון, 83, מדגמנת הלבשה תחתונה

אולם, אחרי ששמעה מנשים אחרות מעל גיל 50 שהן מרגישות שקופות בחברה של היום, היא החליטה לנסות לעזור. לפני שלוש וחצי שנים דורי פתחה את הבלוג שלה, וחשפה בו דמויות נשיות לחיקוי – נשים מבוגרות, מרקעים מגוונים. הבלוג עוסק באופנה וביופי, אבל מעבר לזה הוא עוסק בביטחון עצמי ובאהבה עצמית.

"נשים בגילנו צריכות לעשות מה שגורם להן שמחה. אף אחד לא אמור לומר לנו מה לעשות או מה ללבוש רק בגלל שמגיעות לנו הטבות של אזרחים ותיקים", אומרת ג'ייקובסון המתגוררת בלוס אנג'לס.

כחלק מהמאבק שלה בגילנות, היא משתפת פעולה עם בתה ג'ודי (51), שמנהלת את העסק ואת הצדדים היצירתיים של היוזמה.

דורי ג'ייקובסון (צילום: Jodi Jacobson)

במקביל, מאמא ג'ייקובסון, עם השיער החום הקצר והקוצים, מדגמנת שם את התלבושות הנהדרות שלה. כשהיא לבושה בגוונים מחמיאים, חליפות עדכניות ועקבי סטילטו או פלטפורמות, דורי – המתנשאת לגובה 1.58 מטר – נראית צעירה בהרבה מכפי שנותיה, וגבוהה בכמה סנטימטרים טובים.

תמונה אחת של ג'ייקובסון מבטאת היטב את האופי של הגברת הנועזת. כשגבה למצלמה והיא לבושה במכנסי צמודים מעור שחור ומגפי עקב גבוה מעור תנין, המעיל האפור שלה מעוטר בחמש כתובות זהות: "אין חוקים".

געגועים להפנר

התמונות של ג'ייקובסון מדגמנת הלבשה תחתונה הן תוספות מאוחרות יחסית לבלוג, והן התחילו כמחווה ליוזם ומייסד פלייבוי, יו הפנר, אחרי שנפטר בספטמבר 2017. ג'ייקובסון, שעבדה ב-1960 כשפנפנת פלייבוי במועדון הפלייבוי הראשון בשיקאגו, חזרה אל התלבושת החושפנית של השפנפנה: זנב פרוותי, אוזני ארנבת וכל האביזרים. אחר כך הגיעה ההתקדמות הטבעית ללבוש מינימלי נוסף. "החלטנו להתקדם עם זה, וקיבלנו תגובות חיוביות", מספרת ג'ודי.

האם והבת לא מתייחסות כלל לדיון הסוער על מורשתו של הפנר. הן בוודאי לא קראו את הכתבות שקראו להפנר "סרסור ופורנוגרף" או האשימו אותו ב"בניית אימפריה של מיזוגיניות". "אני גדלתי עם אמא שדיברה כל כך בחיוב על המותג פלייבוי. חשבתי שהפנר היה אביר של נשים, ואני עדיין מעריצה את פלייבוי", אומרת ג'ודי.

ג'ייקובסון נשארה מלאה הכרת טובה להפנר וזוכרת אותו בתור האדם שנתן לה את העבודה שפתחה עבורה דלתות לעולם הדוגמנות. "אף פעם לא הוזמנתי לאחוזת פלייבוי. צריך לזכור שהייתי שפנפנת פלייבוי, וזה לא כמו 'חברה למשחק' של פלייבוי", היא מסבירה.

ב-1960, ג'ייקובסון הייתה שחקנית ודוגמנית כושלת בעיר הולדתה פילדלפיה כאשר אחד מציידי הכישרונות של פלייבוי ראה אותה בהצגה. "זו הייתה הפקה שבה שיחק השחקן הידוע האל מארצ', ואני שיחקתי אישה אפלולית בביקיני. החלק העליון של הביקיני בטעות נפל, ואיכשהו השחקן השני שהיה על הבמה עזר לי להתכסות והמשכנו את הסצנה", היא נזכרת. אחרי ההופעה, הנציג של פלייבוי פגש אותה מאחורי הקלעים והציעה לה עבודה . "הוא אמר שהוא העריך מאד את הנוכחות הבימתית שלי", היא משחזרת.

ג'ייקובסון עבדה כשפנפנה בשיקאגו במשך שלוש שנים, ואומרת שהעבודה כמלצרית קוקטיילים הייתה מאד תובענית, אבל גם משתלמת כלכלית. הנשים הצעירות עברו מסלול הכשרה אינטנסיבי, שבמהלכו למדו איך להופיע, לנוע ולהתנהג. על השפנפנות נאסר לצאת עם לקוחות או להשמין. "כל הרעיון היה להיות מקסימה וחברותית-פרובוקטיבית אבל לא זנותית", היא מסבירה.

ג'ייקובסון אומרת שהיא הרגישה מאד מוגנת, ולא חשה שהיא עברה ניצול. "זה היה שונה לגמרי ממה שקוראים על זה. אלה היו בנות חכמות שניצלו את זה בתור מקפצה להתקדמות", היא מספרת.

"כל הרעיון בפלייבוי היה להיות מקסימה וחברותית-פרובוקטיבית אבל לא זנותית. זה היה שונה לגמרי ממה שקוראים על זה. אלה היו בנות חכמות שניצלו את זה בתור מקפצה להתקדמות בקריירה ובחיים שלהן"

דורי ג'ייקובסון במחווה מצולמת ליו הפנר (צילום: Jodi Jacobson)

בהמשך, מינפה את הניסיון שלה בפלייבוי כדי לדגמן עבור חברות ענק. היא נבחרה ל"מיס פולורויד" הראשונה של אמריקה, ובתור שכזו טיילה ברחבי היבשת והדגימה את יכולות המצלמה במשך שנתיים. היא גם עבדה בתעשיית האופנה, וגם עבור ג'נרל מוטורס ותאגיד מרטין מריאטה.

בגיל 30 היא כבר נחשבה זקנה בתחום והתחתנה עם בעלה השני, אביה הביולוגי של ג'ודי. אחרי פירוק הנישואים האלה, ג'ייקובסון נכנסה לעסקי תיווך וניהול נדל"ן כדי לפרנס את בתה ואת עצמה. לבסוף, היא פגשה את אדריכל הקזינו דויד ג'ייקובסון, שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנה.

בתה ג'ודי אומצה על ידי בעלה השלישי, וקיבלה את שם משפחתו. ג'ייקובסון נמצאת כיום בקשרים קרובים עם שני בניו של בעלה מנישואים קודמים, ודרכם היא הפכה לסבתא-רבא. לג'ודי אין ילדים משלה והיא גרושה פעמיים. "אמא שלי הבטיחה לי שהפעם השלישית היא המנצחת", היא צוחקת.

דורי (בעיגול) עם הפנר ושפנפנות נוספות בשנות השישים

אחרי מות בעלה השלישי, ג'ייקובסון צללה לתוך עולם הדייטים אונליין. היא ניגשה לעניין באותה התלהבות ותחושת הרפתקנות שאיתם היא ניגשת לרוב הדברים בחיים. "צריך לנשק הרבה צפרדעים לפני שמוצאים את הנסיך", מסבירה הסבתא יוצאת הדופן הזו, שחיה כיום באושר עם מדען אטום בפנסיה.

בלי סודות (כמעט)

ג'ייקובסון מעדכנת את העוקבים שלה (אגב, לא כולם הם אזרחים ותיקים) לא רק על אופנה, אלא גם על מערכות יחסים, כולל אינטימיות וסקס. היא מעודדת נשים מבוגרות החוששות מאינטימיות בגלל פגמי הגוף שלהן.

עם זאת, היא אינה חושפת פרטים על השימוש הברור שלה בניתוחי פלסטיים וקוסמטיקה רפואית כאמצעים לשימור המראה הצעיר שלה. כתוצאה, היא סופגת לעתים ביקורת, במיוחד מכיוון שהאופציות האלו אינן זמינות עבור נשים רבות, מסיבות כלכליות ואחרות.

התגובה שלה לביקורת הזאת, היא שכל אחד צריך לעשות את המיטב עם מה שיש לו. "אנחנו רוצות שנשים יקבלו את המראה, הבחירות והגוף של האחר. אנחנו לא רוצות שנשים יקטלו אחת את השניה", אומרת הבת, ג'ודי.

לדורי יש המון עצות לנשים בגילה, אבל בסופו של דבר הכל מסתכם בשני טיפים מרכזיים: "אל תחכי לאירועים מיוחדים כדי להיראות ולהרגיש הכי טוב שאת יכולה, ותמיד תוסיפי פאקטור של 'וואו' לכל מה שאת לובשת – משהו שיסובב ראשים".

הכתבה התפרסמה לראשונה באנגלית, ב-The Times of Israel