ככל שחולף הזמן, כך הולך ומתבהר שבישראל יש שני צדדים: צד אחד שרוצה לדרוך על כמה שיותר חירויות ואזרחים, וצד שני שרוצה להיטיב עם כמה שיותר אזרחים. שמרנות מול ליברליות.

זה לא חדש כמובן. המאבק הזה מתקיים בעולם האנושי מקדמת דנא; אבל אחרי שקלגסת ישראל ה-37 החליטה למעוך ברגל גסה את שומרי החוק – המאבק מקבל פנים מתחדשות.

ככל שחולף הזמן, כך הולך ומתבהר שבישראל יש שני צדדים: צד אחד שרוצה לדרוך על כמה שיותר חירויות ואזרחים, וצד שני שרוצה להיטיב עם כמה שיותר אזרחים. שמרנות מול ליברליות

סקר שנעשה בחדשות כאן 11 באפריל 2023 מגלה כי 14% מהציבור בעד היפרדות (בגוש הליברלי מדובר על 23%). סקר נוסף שפורסם באתר סרוגים בחודש מאי 2023 מעלה את המספר לכדי 23% עד 31% מהגוש הליברלי. יש לשער שאחרי צמצום עילת הסבירות שאושר לאחרונה, המספרים האלה ימשיכו לעלות.

ממספרים למציאות

רעיון ההיפרדות אולי נראה חדש – אבל הוא ממש לא. לחרדים יש אוטונומיה שלמה ועצמאית בתוך המדינה כבר 75 שנה, כמעט בלי התערבות של מוסדות הממשלה. הם מחליטים לעצמם.

בשנת 2004 גורמי ימין הכריזו על ניתוק ממדינת ישראל והקמת מדינה יהודה. אפילו בנימין נתניהו הציע ב-2011 לחלק את בית שמש לשתי רשויות נפרדות – חילונית וחרדית; זאת על רקע החיכוכים הרבים שהתחוללו אז. מבלי משים ביבי הוא כנראה אחד מאבות ההיפרדות.

*דמוקרטיה למהדרין / שאול אמסטרדמסקי*

1.
בלילה שבין ראשון לשני, אחרי שתי ההפגנות הגדולות לפני אישור החוק לביטול עילת הסבירות, מישהי במאהל המחאה בגן סאקר בירושלים אמרה לי משהו שנשאר איתי. הגעתי לשם כדי לצלם סרטון לכאן חדשות על שתי ההפגנות, ופגשתי אשה מבוגרת שהגיעה לירושלים עם בן… pic.twitter.com/fF1OEqQICD

— ????️‍????????ShAuLi (@Shaulirena) July 29, 2023

אותו דבר לגבי נושאים נוספים – אחוז ניכר בישראל לא מתחתן ברבנות; עיריות ומועצות מקומיות מאפשרות תחבורה ציבורית מקומית בשבתות; מסעדות ובתי אוכל משליכים את תעודת הכשרות וכן הלאה.

רעיון ההיפרדות אולי נראה חדש – אבל הוא ממש לא. לחרדים יש אוטונומיה שלמה ועצמאית בתוך המדינה כבר 75 שנה, כמעט בלי התערבות של מוסדות הממשלה. הם מחליטים לעצמם

ההיפרדות כבר בשטח, בין שנרצה ובין שלא. ההבדל היחיד הוא שעד היום היה "מותר" רק לפלג מסוים באוכלוסייה לעשות לעצמו חוק נפרד; עכשיו מתעוררים חלקים נוספים לאותו רעיון.

לא מדובר כאן בחלוקה גיאוגרפית של ממש – אלא יותר כלכלית, תרבותית, רעיונית (בדומה לרעיון האוטונומיה החרדית או הפעלת תחב"צ בשבת במיקומים ספציפיים). איש לא יכול לדעת מראש כיצד בדיוק יבחרו תושבי הערים והמועצות המקומיות, ולכן כל ניסיון לשרטט מראש מפות של צד א' / צד ב' – נועד לכישלון.

"תנועת ההיפרדות" מאפשרת לכל אחד ואחת לבחור באיזה צד הוא ירצה לחיות. לא משנה אם מדובר בימני או שמאלני; חרדי או חילוני; ערבי או יהודי. כל מה שחשוב הוא השאלה האם אתם שמרנים או ליברלים.

אם אין לכם בעיה עם עבריינים ומושחתים במוסדות השלטון; אם אתם חושבים שזה בסדר שצד אחד יישא ברוב העול וגם ימשיך לשלם על זה – תהיה לכם מדינה שמתנהלת בצורה הזו.

אם אתם מאלו שחושבים שעקרונות של חופש, צדק ושמירה על החוק צריכים להתקיים – תהיה לכם מדינה נפרדת שמתנהלת בהתאם. כל אחד ואחת יהיו רשאים לבחור את המדינה הטובה בעיניהם.

הדברים תקפים גם לערביי ישראל, שחלק ניכר מהם לא נושא בכל החובות נכון להיום. מי שירצה לחיות במדינה ליברלית יידרש לעשות שירות צבאי / לאומי, לשלם מיסים וכל הירקות שכל השאר מחויבים בהם.

ההיפרדות כבר בשטח, בין שנרצה ובין שלא. ההבדל היחיד הוא שעד היום היה "מותר" רק לפלג מסוים באוכלוסייה לעשות לעצמו חוק נפרד; עכשיו מתעוררים חלקים נוספים לאותו רעיון

תוכנית ההיפרדות: איך מפרידים ואיך נפרדים

הרעיון עצמו יכול להתבסס על מחוזות (קנטונים) כמו בשוויץ, פדרציית מדינות בארצות הברית או האוטונומיה של סקוטלנד בתוך בריטניה. תוכנית ההפרדה תבוצע על בסיס ערים ומועצות מקומיות / אזוריות – כל עיר וכל מועצה תעלה את הנושא להצבעת התושבים. עיר שתקבל רוב ליברלי תשתייך לצד הליברלי; עיר שתקבל רוב שמרני תשתייך לצד השמרני.

דר' יובל קרניאל ונועם מנלה כתבו על תהליך דומה במאמר שכותרתו: "אוטונומיה כלכלית לברית הרשויות הליברליות". ברית הרשויות הליברליות היא מערכת כלכלית אוטונומית, וכל רשות בתוכה תתנהל בצורה עצמאית.

גם הספר "יציאת חירום" של דר' שגיא אלבז מציג רעיון דומה – "משבטיות לפדרציה: הדרך לריפוי החברה הישראלית" (לא קראתי את הספר ואני רק יכול לנחש שהוא תואם לרעיון הכללי של פדרציות נפרדות). דעות דומות ניתן למצוא גם במקורות נוספים, כגון מאמרו של אריה מליניאק באתר וואלה.

לפי מייסד "תנועת ההיפרדות", ניצן עמית, יש חמישה שלבים שאותם צריך לעבור כדי להתפצל למחוזות:

1

הקמת איגוד ערים ליברליות – איגוד כל הערים הליברליות בישראל תחת מטרייה אחת ויצירת שיח ליברלי ברמה המקומית.

2

כינון גוף מנהל ומחוקק המחייב את חברות הארגון למדיניות מסוימת – גוף שינהל מדיניות בין עירונית, ואף יהיו בו נציגים נבחרים מהעיריות.

3

הכרה חוקית של הכנסת בסמכות הפרלמנט של הארגון הליברלי כגוף חקיקה משני – בדומה לסקוטלנד בבריטניה, פרלמנט משני בעל סמכויות בנוגע לחינוך, רווחה, תשתיות ומדיניות פנימית של הערים.

4

הקמת קנטונים אזוריים – חלוקתה של ישראל לשני חלקים, המחולקים גם הם לקנטונים המאוגדים תחתם, ויצירת פרוטו-פדרציה. תחת אלה כל קנטון יוכל גם להקים כוח צבאי עצמאי בדומה למשמר הלאומי שיש לכל מדינה בארה"ב.

5

פיצול לשתי מדינות – לאחר הקמת התשתית החוקתית והארגונית, פיצול לשתי יחידות פוליטיות נפרדות לחלוטין, הפועלות תחת חוקים שונים וטריטוריות נפרדות. בתהליך זה יחולקו גם המשאבים הלאומיים כך שכל מדינה תוכל להתקיים באופן עצמאי, ותתקיים תמיכה הדדית למספר שנים שיוגדר מראש עד להיפרדות מלאה.

תוכנית ההפרדה תבוצע על בסיס ערים ומועצות מקומיות / אזוריות – כל עיר וכל מועצה תעלה את הנושא להצבעת התושבים. עיר שתקבל רוב ליברלי תשתייך לצד הליברלי; עיר שתקבל רוב שמרני תשתייך לצד השמרני

העוקץ בתוך הדבש

עם כל הרצון הטוב, זה לא כל כך פשוט והרעיון עצמו לא חף מבעיות. כמו כן אני מודה שלא התעמקתי מספיק בכל הסוגיות שעולות בעקבות הרעיון הזה. מדובר כאן בנושא שאי אפשר לתת עליו את הדעת מכל ההיבטים – בקריאה של מסמך או שניים.

ראשית – כל הרעיון הזה דורש הכרה של ממשלות ישראל (ראו סעיף 3 למעלה). לעניות דעתי הלא מקצועית בעליל, דבר כזה ככל הנראה לא יקרה. שום ממשלה – ימין או שמאל – לא תסכים לאבד את כוחה הקיים לטובת פדרציות אוטונומיות או כל חלוקה אחרת.

בארצות הברית נדרשה מלחמת אזרחים כדי שזה יקרה, וגם שם יש ממשלה אחת לכל הפדרציות (אם כי כל פדרציה מחליטה לעצמה במגוון רחב של נושאים. חוק ההפלות לדוגמה). גם אם חצי מיליון או מיליון ישראלים יתמכו ברעיון, וגם אם תהיה פה מפלגת היפרדות בכנסת – אני לא רואה איך זה מצליח לעבור את המשוכה של אישור גורמי השלטון.

מצד שני, אפשר לנקוט בשיטות הפעולה של המפלגות החרדיות. ברגע שתנועת ההיפרדות תגיע למספר מנדטים גבוה דיו, מאיימים בפירוק כל קואליציה אם לא ייענו הדרישות. למפלגות החרדיות זה עובד מצוין כבר 75 שנה.

שנית, מה יהיה עם הסכסוך הפלסטיני? הפלסטינים כבר ממילא נמצאים בשטחים מוגדרים ואין אופציה להזיזם, כך שהבעיה תישאר בעינה. ככל הנראה גם לאחר הפיצול וההיפרדות – שתי הישויות שייווצרו כאן ימשיכו להתמודד עם הסוגייה הפלסטינית.

בנושא הזה כדאי לציין נקודה חשובה: קיימת תנועה בשם "הפדרציה" שמציעה גם היא חלוקה לקנטונים, בין היתר במטרה לפתור את הסכסוך הפלסטיני ולשקם את העם הפלסטיני. ל"תנועת ההיפרדות" אין שום קשר לתנועת הפדרציה.

כאן המקום להזכיר שבעצם אף ממשלה בישראל לא פתרה את הסכסוך ב-75 השנים האחרונות וככל הנראה גם לא תפתור. עד כמה שהבנתי, גם תנועת ההיפרדות לא מתיימרת לתת פתרון לנושא הזה, אלא באמצעות החלוקה לשמרנים וליברלים גם בקרב האוכלוסייה הערבית.

בארצות הברית נדרשה מלחמת אזרחים כדי שזה יקרה, וגם שם יש ממשלה אחת לכל הפדרציות (אם כי כל פדרציה מחליטה לעצמה במגוון רחב של נושאים. חוק ההפלות לדוגמה)

אם נרצה לסכם את רעיון ההיפרדות במשפט: נמאס להיות הפרה החולבת. אני אישית מקווה שההיפרדות תצליח, אם כי ככל הנראה זה ייקח כמה שנים טובות אם לא עשור או שניים לפחות. ימים יגידו.

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע