המונח דמוקרטיה הסדרית הוטבע על ידי חוקר מדע המדינה ארנד ליפהרט בשנות השישים של המאה הקודמת. מונח זה בא לתאר משטרים דמוקרטיים בחברות שסועות. דמוקרטיה שיש בה שסעים חברתיים, אתניים ודתיים תתקשה ליצור תרבות פוליטית יציבה.

ליפהרט הבחין כי ישנן דמוקרטיות בעלות שסעים שכאלו, אך הן דווקא הפגינו יציבות. עובדה זו הובילה למסקנה של ליפהרט כי הגורם שמוביל ליציבותן הוא התנהגות האליטות הפוליטיות במדינה.

ליפהרט הבחין כי ישנן דמוקרטיות בעלות שסעים שכאלו, אך הן דווקא הפגינו יציבות. עובדה זו הובילה אותו למסקנה כי הגורם שמוביל ליציבותן הוא התנהגות האליטות הפוליטיות במדינה

כאשר האליטות הפוליטיות במדינה מכירות בשסע החברתי ומתאמצות לבנות הבנות ביניהן (תוך המשך קיום התחרות הפוליטית והיריבות) נוצרת דמוקרטיה הסדרית. דמוקרטיה זו מתאפיינת בהסדרים מנהליים או חוקתיים, המסמנים "קווים אדומים" לכל צד ונמנעים מלהגיע להכרעות חותכות, אפילו כאשר יש להן רוב פוליטי לכך. הסדרים אלו באים לידי ביטוי בממשלות אחדות, בהסדר חלוקת שלטון חוקתי או בקיומם של גופים חוץ פרלמנטריים בעלי כוח השפעה רב.

ישראל מראשיתה היא דמוקרטיה הסדרית. כמה מאירועיה ההיסטוריים של המדינה הם בעלי אופי הסדרי. עוד לפני הקמת המדינה הוסכם על ה"סטטוס קוו" בין השלטון הציוני-סוציאליסטי (וחילוני) למיעוט החרדי. הסדר זה קבע את הסדרת יחסי דת ומדינה ובעצם העניק מסגרת לשסע הדתי בישראל.

גם פרשת האלטלנה הינה דוגמה טובה (אך גם טרגית) להסדר בין הרוב (דאז) הציוני-סוציאליסטי לבין המיעוט (דאז) הימני-ליברלי. הסדר זה קבע מסגרת לתחרות בלתי אלימה בין המחנות.

קיומה של ההסתדרות כגוף בעל כוח רב, ובמקביל קיומן של מוסדות דתיים בעלי כוח תרמו להסדר הדמוקרטי שהתגבש במדינת ישראל. מערכת המשפט הישראלי בנתה לאורך השנים מסורת משפטית-מנהלית למדינת ישראל, שעיצבה גם היא את הדמוקרטיה ההסדרית. קבלת חילופי השלטון ב-1977 חיזקו את הדמוקרטיה ההסדרית, ומנגד הקמתן של ממשלות אחדות בשנות השמונים מנעו את היפרמותה של הדמוקרטיה ההסדרית במדינת ישראל.

כשהאליטות הפוליטיות מכירות בשסע ומתאמצות לבנות הבנות (לצד היריבות), נוצרת דמוקרטיה הסדרית, המתאפיינת בהסדרים מנהליים או חוקתיים, שמסמנים "קווים אדומים" ונמנעים מהכרעות חותכות

בשנים האחרונות נקלעה ישראל למשבר פוליטי וחברתי חריף. משבר זה קשור מאוד להסתבכותו הפלילית של בנימין נתניהו – שלא לווה בהישחקות התמיכה הציבורית בו בקרב מצביעי הימין.

הניסיון לפתור משבר זה במעין ממשלת אחדות פריטטית (ממשלת ביבי-גנץ) נכשל לחלוטין. עם הקמת הממשלה האחרונה נראה כי ממשלת הימין "על מלא מלא" מבקשת לערוך שינויים מהותיים ביותר בכל ההסדרים הדמוקרטיים שאפיינו את מדינת ישראל. לשם כך היא סימנה לעצמה את המערכת המשפטית כגורם העלול למנוע את תוכניותיה (ההסתדרות כבר מזמן איננה רלוונטית במשחק הפוליטי).

כיצד הגיעה ישראל למצב זה?

כל עוד האליטות הפוליטיות הישראליות השכילו ליצור מסגרת הסדרית של שיתוף פעולה וגם תחרות במקביל, היציבות הפוליטית במהותה נשמרה במדינת ישראל. גם תקופות קשות של קיטוב פוליטי – כמו מלחמת לבנון הראשונה, או בימי האינתיפאדה השנייה – לא הובילו להתפרקות הדמוקרטיה ההסדרית.

אם כן מה נשתנה? האליטה הפוליטית.

כיום האליטה הפוליטית החדשה בימין היא אליטה דתית-לאומית. אליטה זו עברה מהפך מהיר בעשור אחד: הדור הוותיק נפטר או פרש מהפוליטיקה ובמקומו הגיע דור צעיר.

כל עוד האליטות הפוליטיות הישראליות השכילו ליצור מסגרת הסדרית של שת"פ ותחרות במקביל, היציבות הפוליטית נשמרה, גם בתקופות קשות של קיטוב פוליטי – כמו מלחמת לבנון ה-1 או האינתיפאדה ה-2

אליטה זו מתחלקת לצד דתי-לאומי "הייטקיסטי" שמייצגו הבולט הוא נפתלי בנט. הצד השני הוא דתי-לאומי בעל אלמנט חרדי חזק ואלמנט לאומני חזק. מייצגו הבולט הוא בצלאל סמוטריץ' (וגם איתמר בן גביר).

מסיבות פוליטיות שונות הבחירות האחרונות הניבו תוצאה של 14-0 לצד החרדי-לאומני יותר. זאת משום שבנט לא רץ בבחירות ונשארה מפלגה לאומית-דתית אחת בלבד על המפה. מפלגה זו ניקזה אליה את רוב המנדטים הדתיים-לאומים (ועוד כמה מנדטים של צעירים שנהו אחרי כוכב הטיק טוק בן גביר).

האליטה החדשה בימין לא מקבלת עליה את הדמוקרטיה ההסדרית. היא הכוח המניע בממשלה, באמצעות ברית משולשת: דתיים לאומיים, חרדים ויריב לוין. הדתיים הלאומיים מבקשים להגיע להכרעות חותכות, לממש את הרוב שכרגע יש להם בכדי לבצע שינוי מהותי.

זוהי דמוקרטיה מסוג אחר, אך זו לא הדמוקרטיה ההסדרית הישראלית. המפלגות החרדיות מצאו בכך הזדמנות לשינוי הסטטוס קוו, והפטרון הפוליטי מהליכוד, יריב לוין, מייצג קו לוחמני באליטה הישנה מימי אלטלנה – אותו חלק שלא קיבל עליו את ההסדר שקבע מנחם בגין ופיתח שאיפות נקם.

הדמוקרטיה ההסדרית בישראל נמצאת בסכנת הכחדה כיום משום שהאליטה הימנית החדשה איננה מוכנה לקבל יותר את עקרונותיה. היא שואפת לבנות דמוקרטיה אחרת בישראל, הרחוקה מאוד מכל סוג של הסדריות ויציבות.

הדמוקרטיה ההסדרית בישראל בסכנת הכחדה כיום משום שהאליטה הימנית החדשה איננה מוכנה לקבל יותר את עקרונותיה. היא שואפת לבנות דמוקרטיה אחרת בישראל, הרחוקה מאוד מכל סוג של הסדריות ויציבות

המחאה הרחבה וחסרת התקדים מעידה על כך שרוב הציבור הישראלי איננו מוכן לוותר על הדמוקרטיה ההסדרית שנבנתה כאן. היא אולי הייתה חורקת, אולי הייתה מלווה באי צדק מסוים – אך היא בכל זאת הייתה סיפור הצלחה.

בועז מונצ'ר הוא מורה. סיים תואר שני בלימודי דמוקרטיה באוניברסיטה הפתוחה.