בשבועות האחרונים ניטש ויכוח סוער סביב ספר האזרחות ("להיות אזרחים בישראל") הנלמד לבגרות בתיכונים.

מי שהחלה את המאבק הציבורי בספר, זה ששורה עליו הרוח של פורום קהלת, היא יולי יבין, תלמידת י"ב נבונה ואמיצה מהרצליה. בראיון לרדיו ynet הסבירה יבין מה גרם לה לצאת למאבק הצודק:

"כשקוראים את הספר, לא תמיד שמים לב לנקודות הבעייתיות. הוא משאיר את הקוראים עם תחושה שהם נחשפו רק להשקפת העולם של קהלת. לאורכו ישנם פסיקים או מילים ששינו והחסירו, ציטוטים לא מדויקים שמשנים לגמרי את המשמעות של ההגדרות שמופיעות בו. אחת הדוגמאות קשורות למה שקורה עם המהפכה המשטרית. הספר מחנך באופן שיטתי לא לקבל את עמדת בית המשפט ולהעדיף את עמדות הפוליטיקאים".

תכירו, יולי יבין, בת 18, לקראת עונת הבגרויות (5 יחידות בפיזיקה, ביו-טכנולוגיה מה לא).

השנה היתה צריכה להגיש עבודה באזרחות. יולי שקעה בספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל" והתכנים שם לא הסתדרו לה.

היא חקרה וגילתה שמאחורי הספר עומד לא אחר מאשר פורום קהלת.

יולי יצאה למאבק ???? pic.twitter.com/UU3HotOynZ

— Tikva – תקווה (@YallaTikva) April 11, 2023

יולי יבין: "כשקוראים את הספר לא תמיד שמים לב לנקודות הבעייתיות. הוא משאיר את הקוראים עם תחושה שנחשפו רק להשקפת העולם של קהלת. לאורכו ישנם…ציטוטים לא מדויקים שמשנים לגמרי את המשמעות"

לאחרונה הצטרפו למאבק בכירים ברשויות המקומיות. סגן ראש העיר רמת גן, עו"ד רועי ברזילי, קרא להורים ברמת גן שלא לרכוש את הספר המזוהה עם קהלת, וראש העיר גבעתיים, רן קוניק, הנחה לבחון מחדש את השימוש בספר. "זו חובתי לשמור שדור העתיד יחונך על בסיס תכנים המעודדים חשיבה עצמאית, ולא כאלו המנסים לייצר מציאות חדשה", הבהיר ראש העיר.

מי שפחות הזדעזע מספר האזרחות המפוקפק הוא העיתונאי והפרשן קלמן ליבסקינד. דווקא עכשיו, מעניין לחזור למאמר שפרסם במעריב, לפני כארבעה חודשים, בו הגדיר הפובליציסט את המאבק בספר כ"קמפיין תעמולה של התקשורת והשמאל" וקבע כי הטענה שפורום קהלת עומד מאחורי הספר "שקרית" ו"מוכיחה עד כמה העיתונות הישראלית רדודה, מוטה וסותמת פיות".

הגם שדעותינו חלוקות, ליבסקינד הוא בבסיסו עיתונאי הגון שיודע לבקר גם את מחנה הימין (לפני כשלוש שנים תקף במאמר במעריב את שמעון ריקלין, יעקב ברדוגו ושאר השופרות, ולא היסס לכנותם "גידולי הפרא שצמחו בשולי עיתונות הימין") – דווקא משום כך, המאמר שלו שווה התייחסות.

ראשית, מצחיק שאדם בעל טור שבועי במעריב, המגיש גם תוכנית אקטואליה יומית בכאן ב' ובכאן 11 מדבר על "התקשורת" כאילו שהוא עצמו לא חלק ממנה. לגופו של עניין – הטענה של ליבסקינד כי לפורום קהלת "אין שום קשר" ("גורנישט. נאדה", כלשונו) לספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" היא הטענה השקרית שמוכיחה עד כמה הוא מוטה וכותב מפוזיציה.

הטענה של ליבסקינד כי לפורום קהלת "אין שום קשר" ("גורנישט. נאדה", כלשונו) לספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" היא הטענה השקרית שמוכיחה עד כמה הוא מוטה וכותב מפוזיציה

לפני שנגיע לתוכן, בואו נבחן את הקביעה הנחרצת לפיה קהלת "לא קשורים" לספר. ליבסקינד כותב כי "ד"ר אביעד בקשי שנמצא היום בפורום "קהלת" היה היועץ המדעי לספר הזה, אבל הוא ניגש למכרז של משרד החינוך כאיש עצמאי, בלי קשר לפורום".

משפט מדהים. בואו נניח מצב הפוך שבו יריב אופנהיימר, פעיל השמאל המוכר ולשעבר מזכ"ל "שלום עכשיו", היה מתמודד במכרז שניגש אליו ד"ר בקשי. האם גם אז ליבסקינד היה מיתמם וכותב שפעיל שלום עכשיו ניגש למכרז של משרד החינוך כ"איש עצמאי", בלי קשר לארגון שאיתו הוא מזוהה? תרשו לי להטיל ספק.

נחזור למאמר של ליבסקינד. "רוצים נתון יותר מעניין?", הוא ממשיך בניסיון הפתטי להפריך את הקשר בין קהלת לספר, "את ההצעה שלו (של ד"ר בקשי) במכרז הוא הגיש עוד בשנת 2011. פורום "קהלת" הוקם רק ב־2012, הבנתם?".

כן, קלמן. הבנו, אבל מה לעשות שהספר שוכתב ב-2016 (כשבקשי היה כבר בכיר בפורום קהלת) ומה שכתבת לא סותר את הטענה כי טביעות האצבע של בקשי, היום ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת, ניכרות בו לכל אורכו. קשה להימנע מהתחושה שדווקא כותב המאמר, שמאשים את עמיתיו למקצוע ב"קמפיין תעמולה שקרי", שרוי בעצמו בקמפיין מסוג זה.

בואו נניח מצב הפוך שבו יריב אופנהיימר, פעיל השמאל ולשעבר מזכ"ל "שלום עכשיו", היה מתמודד במכרז שניגש אליו ד"ר בקשי. האם גם אז ליבסקינד היה מיתמם וכותב שהוא ניגש למכרז של משרד החינוך כ"איש עצמאי"?

אבל הטענה המקוממת ביותר של ליבסקינד בניסיונו להכשיר את הספר (שלא לומר את השרץ) ולבטל את הקשר בינו לפורום הימני-שמרני שנחשב ובצדק לאבי ההפיכה המשטרית, היא זו שמנסה להציגו כמאוזן. "מה שמיוחד בספר הזה", מתמוגג ליבסקינד בהיתממות מעושה, "זה שהוא מציג בכל סוגיה מהסוגיות המשפטיות שמפלגות בתקופה הזו את החברה הישראלית, את שני הצדדים".

"אם תיקחו חצי אחד מהציטוטים", כותב הפרשן הימני, "אתם עשויים להתרשם שיריב לוין חיבר אותם. אם תיקחו את החצי השני, תהיו בטוחים שהמכון הישראלי לדמוקרטיה עומד מאחוריהם".

אז הנה ציטוט מהספר העוסק במקרים של פגיעה באינטרס הציבורי: "בית המשפט מקדם ערכים כמו זכויות האדם. הדבר עלול לפגוע באינטרסים של כלל הציבור, ואולי גם בביטחון המדינה" (בהמשך מובא ציטוט של פרופ' דניאל פרידמן שנועד כביכול להצדיק את הקביעה האבסורדית).

והנה ציטוט מהספר המציג לתלמידים את העמדה לפיה פסילת חוקים פוגעת בעקרון שלטון העם. "כאשר בית המשפט מתערב בעבודת הכנסת, הוא כופה למעשה נורמות ופרשנות של ערכים המשקפות את תפיסת עולמו, ולא את התפיסות הרווחות בעם" (כאילו שבית המשפט הוא חלק מתוכנית ריאליטי ושופטיו אמורים לקבל החלטות על פי שיקולי רייטינג).

הנה ציטוט מהספר העוסק במקרים של פגיעה באינטרס הציבורי: "בית המשפט מקדם ערכים כמו זכויות האדם. הדבר עלול לפגוע באינטרסים של כלל הציבור, ואולי גם בביטחון המדינה"

לפי ליבסקינד, העובדה שאחרי שני הציטוטים הללו מופיעים ציטוטים המציגים את הגישה ההפוכה – זו שמכבדת זכויות אדם ומכבדת את בית המשפט – הופכת אותם ללגיטימיים בספר אזרחות לתיכוניסטים. אולם, כל מי שאיננו ימני קיצוני, בז לזכויות האדם או מעריץ של קהלת – מבין שעמדות אלו אינן ראויות להיכלל בספר אזרחות, גם כאשר בהמשך מובעת העמדה הנגדית.

כן, במדינה דמוקרטית מובן שישנם מתחים בין ערכים מתנגשים. עם זאת, הקביעה שבאופן מובנה זכויות האדם עלולות לפגוע באינטרסים של כלל הציבור ו"אולי בביטחון המדינה", היא בלתי נסבלת ואסור שתהיה חלק מלימודי האזרחות.

ערך זכויות האדם כערך מוביל ובסיסי איננו נושא לוויכוח, בטח שלא בחברה הרואה בעצמה דמוקרטית. ספר אזרחות המכין נערים לבגרות לא יכול להתייחס לזכויות האדם כמכשול טורדני הפוגע בביטחון המדינה.

הניסיון להציג התנגדות לזכויות האדם כעמדה ראויה ולגיטימית הזכיר לי את אחד המערכונים הקלאסיים של החמישייה הקאמרית, שבו קרן מור ומנשה נוי מגלמים צמד מנחים במה שנראה כמו תכנית ממוצעת בערוץ הילדים. לפתע נשמע קולה של ילדה מבולבלת, המציגה את עצמה כאהובה, שהתקשרה כדי לשאול את המנחים שאלה. "קיבלנו לכתוב חיבור ואני קצת מתקשה", אומרת הילדה בטון המשווע לעזרה. "מה נושא החיבור, אהובה?" שואל המנחה בתמימות, "רצח רבין בעד ונגד", עונה תלמידת בית הספר.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).