הסערה הלובית של אלי כהן
"הפגישה ההיסטורית היא צעד ראשון בקשר בין ישראל ללוב. גודלה ומיקומה של לוב מעניקים לקשרים איתה חשיבות עצומה ופוטנציאל עצום עבור מדינת ישראל", כך תיאר שר החוץ הישראלי אלי כהן את הפגישה עם מקבילתו הלובית נג'לא אל־מנגוש, שהתקיימה לפני כשבועיים ברומא.
אין ספק שהפגישה הזאת אכן תיכנס לדפי היסטוריה, בתור אחת הפדיחות המביכות ביותר של שר חוץ ישראלי מאז ומעולם. גם אם הידיעה על דבר הפגישה אכן דלפה לעיתונאים, ניתן היה להמשיך להכחיש או אפילו לשתוק באלגנטיות, במקום לאשר וגם להעניק לה ממד "היסטורי".
ברור שפרסום של ידיעה כזאת היה אמור להיטיב עם שר החוץ עצמו – ואולי גם עם ראש ממשלתו שמתקשה לפי שעה לקושש הישגים מדיניים כבירים או אפילו לזכות בהזמנה לבית הלבן, דבר שממנו נהנו כל ראשי הממשלה הקודמים.
במקביל, חשוב גם לנתח את תוכן ההודעה שפורסמה על־ידי משרד החוץ. נניח שהלובים לא היו זועמים – והשרה לא הייתה נאלצת לברוח, האם אכן ניתן להגדיר את הפגישה הזאת בתור "צעד ראשון בקשר בין ישראל ללוב, שלקשרים עמה יש חשיבות עצומה ופוטנציאל עצום עבור מדינת ישראל"?
נניח שהלובים לא היו זועמים, האם אכן ניתן להגדיר את הפגישה כ"צעד ראשון בקשר בין ישראל ללוב, שלקשרים עמה יש חשיבות עצומה ופוטנציאל עצום עבור מדינת ישראל"?
מגעים בלתי ישירים בין ישראל ללוב התנהלו עוד בתקופת מועמר קדאפי. לפני מספר שנים אמר שר החוץ של לוב עבד אל־האדי אל־חויג' מממשלת ח'ליפה חפתר שהוא מביע תקווה לנורמליזציה ביחסי ישראל–לוב. ביוני 2020 אמר סגן ראש ממשלת לוב עבד אל סלאם אל־באדרי כי לוב אינה אויבת של ישראל, ומעולם לא הייתה כזו.
שתי האמירות הללו נאמרו על־ידי בכירים בממשלה הלובית ממזרח המדינה – ולא על־ידי הממשלה הלובית בטריפולי. העניין הזה חשוב משום שגם בשנת 2020 וגם היום לוב היא מדינה שסועה עם ריבוי שחקנים פוליטיים וצבאיים, שמושכים את השמיכה המשותפת כל אחד לכיוונו.
בעוד שחפתר נתמך על־ידי מצרים, איחוד האמירויות, צרפת ומדינות נוספות – שרת החוץ (לשעבר) של לוב ייצגה את ממשלת טריפולי הנתמכת על־ידי טורקיה, קטאר ואיטליה. האם כהן בכלל היה מודע למצב שבו נמצאת לוב, שלדבריו יש ליחסים עמה "פוטנציאל עצום עבור מדינת ישראל"?
אין ספק שאם הוואקום השלטוני בלוב היה מתחלף במשטר סביר המקובל על שכניו – ובעיקר על מצרים – והסכסוך המדמם היה מגיע לקיצו, הקשרים עם לוב – מדינה עשירה בנפט ודלה באוכלוסייה – אכן היו יכולים להניב פרות יפים עבור מדינת ישראל.
אין ספק שאם הוואקום השלטוני בלוב היה מתחלף במשטר סביר המקובל על שכניו – ובעיקר על מצרים – והסכסוך המדמם היה מגיע לקיצו, הקשרים עם לוב אכן היו יכולים להניב פרות
אך מה לוב הקרועה והמדממת – שפועלות בה מאות מיליציות חמושות המרבות להילחם זו בזו, וארגוני טרור אסלאמיסטיים מכל סוג – יכולה להציע היום לישראל? המקסימום שאפשר לשאוף אליו זה שיתופי פעולה שקטים בתחום הביטחוני ואולי גם פעולות שקטות להגנה על אתרי מורשת יהודית במדינה (דבר שנעשה גם בתקופת קדאפי).
אך במשרד החוץ מיהרו לנשק – ורצו לספר לחברה; והתוצאה ידועה לכולם – מנוסה של שרה ידידותית, פרעות אנטי־ישראליות ותדהמה בקרב ידידי ישראל במערב ובמזרח התיכון.
לפני העסקה עם הסעודים, עוצרים (לשנייה) ברמאללה
על פי פרסומים בוול סטריט ג'ורנל, ערב הסעודית מוכנה לחדש את התמיכה הכספית בפלסטינים אם אלה לא יתנגדו לנורמליזציה עם ירושלים. העניין הזה עלה בפגישה של יו"ר הרשות אבו מאזן עם יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן באפריל – וככל הנראה מי שהעלה את הרעיון הזה היה המנהיג הפלסטיני.
יחד עם זאת, ברור שלא מדובר בדרישה הפלסטינית היחידה – ושגם מבחינת הסעודים הם מחויבים לקדם את הסוגיה הפלסטינית, גם בגלל דעת הקהל בבית וגם בגלל מעמדה הרם של ערב הסעודית בעולם הערבי.
כרגע נראה שהפעם הפלסטינים בחרו בקו הרבה יותר פרגמטי מאשר בעת "הסכמי אברהם" לפני כשלוש שנים – והסעודים מוכנים ללכת כברת דרך בשביל לרצות גם את הרשות הפלסטינית
רשימת הדרישות האפשרית כוללת פתיחה של קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים, העברה של חלק משטחי C לקטגוריית B וחזרה לשולחן המשא והמתן.
הפרסום בעיתון האמריקאי גרם למתקפות חריפות על עבאס מצד מתנגדיו בקרב תנועת חמאס, שם רמזו שהוא "מכר את פלסטין תמורת הכסף הסעודי" בעוד שהתקשורת הקטארית תקפה את הניסיון הסעודי "להשתיק את אלה שמבקרים את א־ריאד בגלל הנטישה של הסוגייה הפלסטינית".
כך או כך, כרגע נראה שהפעם הפלסטינים בחרו בקו הרבה יותר פרגמטי מאשר בעת "הסכמי אברהם" לפני כשלוש שנים – והסעודים מוכנים ללכת כברת דרך בשביל לרצות גם את הרשות הפלסטינית וגם את הציבור בבית.
"מסמכי קטאר" נחשפים
השבוע תושבי קטאר נהנו מירח כחול נדיר, אך ספק אם לקברניטי המדינה היה לכך זמן, משום שהם היו עסוקים בחשיפה שהוכיחה מעבר לכל ספק – המדינה המפרצית הקטנה שילמה שוחד אדיר בשביל לזכות באירוח המונדיאל אשתקד.
לפי "מסמכי קטאר" שהתפרסמו השבוע, דוחה חילקה כ־330 מיליון דולר למגוון גורמים בעולם הכדורגל בשביל להטות את כף המאזניים לטובתה
לפי "מסמכי קטאר" שהתפרסמו השבוע, דוחה חילקה כ־330 מיליון דולר למגוון גורמים בעולם הכדורגל בשביל להטות את כף המאזניים לטובתה. הפרשה הזאת התפוצצה עוד קודם לכן, לפני שהמונדיאל היקר בתבל יצא לדרך – אך הפעם "מסמכי קטאר" העידו בדיוק כמה כסף עבר בין החשבונות של הבכירים הקטאריים לחשבונות של אלה שהשפיעו על הבחירה הסופית בקטאר.
הבעיה עם המסמכים היא שגם שאם הם היו נחשפים לפני המונדיאל, ספק אם מישהו באמת היה פועל בשביל לבטל את האירוע הספורטיבי הגדול בעולם, להעניש את קטאר ולמנוע ממנה את הזכות לארח את גביע העולם בגלל השוחד. ספק אם החשיפה הזאת גם תמנע הישנות של מקרים דומים בעתיד הנראה לעין.
מצרים שוב מכריזה מלחמה על הקקופוניה
כל מי שביקר אי־פעם בקהיר מכיר היטב את התופעה הבאה: כשמגיעה שעת התפילה, קריאת המואזין נשמעת מכל עבר – אך כל מסגד מפעיל את ההקלטה בזמן אחר ולעיתים קרובות הצלילים יוצרים קקופוניה אדירה, דבר שאינו מסב לתושבי קהיר ולאורחי העיר הנאה כלשהי, במיוחד בשעות הקטנות של הלילה.
כל שנה במהלך העשורים האחרונים ממשלת מצרים מבטיחה לטפל במטרד הקולי הזה, וכל פעם התוכנית הזאת לא מצליחה להמריא. בין התנגדות המואזינים, שפוחדים לאבד את משרתם, להיעדר התקציבים הדרושים – העניין ממשיך ליפול בין הכיסאות עד היום.
השבוע משרד הווקף המצרי הודיע שהתוכנית לאיחוד האד'אן (הקריאה לתפילה) יוצאת לדרך – אות אלקטרונית תשוגר לכל מסגד שירושת בציוד מתאים, וכך כל מסגד ישמיע את אותו האד'אן, באותו הזמן
השבוע משרד הווקף המצרי הודיע שהתוכנית לאיחוד האד'אן (הקריאה לתפילה) יוצאת לדרך – אות אלקטרוני תשוגר לכל מסגד שירושת בציוד מתאים, וכך כל מסגד ישמיע את אותו האד'אן, באותו הזמן.
בשנה שעברה מצרים סערה וגעשה בגלל ההתבטאות של העיתונאי איברהים עיסא שקרא לבטל את ההגברה במסגדים בקהיר בשביל "לא להפריע לתיירים".
השבוע במזה"ת: הפיכה צבאית בלוב
ב־1 בספטמבר 1969 עמד הסרן מועמר קדאפי בן ה־27 בראש קבוצה של קצינים לובים צעירים שהעריצו את נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר וסלדו מהמשטר המלוכני ששלט בלוב. הקבוצה הזאת, שנודעה בשם "הקצינים החופשיים היוניוניסטים־סוציאליסטים" התארגנה עוד בשנת 1964, ומאז הלכה וגדלה.
קדאפי תיאם את הפעולות בין היחידות השונות והיה היחיד שהכיר את כל התוכניות ואת כל החברים. ביום ההפיכה המלך הקשיש אידריס הראשון היה בחוץ לארץ לצורך טיפולים רפואיים, גם חלק גדול מהקצינים הבכירים שהו בחו"ל.
המורדים השתלטו כמעט ללא הפרעה על ארמון המלוכה – ועצרו שם את יורש העצר – וגם על משרדים ממשלתיים ותחנת רדיו. עד סוף היום הם כבר שלטו בטריפולי ובנגאזי
המורדים השתלטו כמעט ללא הפרעה על ארמון המלוכה – ועצרו שם את יורש העצר – וגם על משרדים ממשלתיים ותחנת רדיו. עד סוף היום הם כבר שלטו בטריפולי ובנגאזי – שתי הערים הגדולות במערב ובמזרח המדינה. לאחר מכן הם השתלטו גם על ערים נוספות כמו אל־ביידא, סבחה ודרנה.
הם דאגו לכך שהעבודה בנמלים הלוביים – שמהם הנפט זרם למערב – תימשך כרגיל וגם שלחו מסרים מרגיעים למדינות המערב. זמן קצר לאחר מכן יורש העצר ויתר על כס המלוכה וקרא לאזרחי לוב לתמוך במהפכנים.
לאחר כמה שבועות גם המלך אידריס הבין כי לא יוכל לחזור יותר ללוב – וויתר על המאבק. הוא הלך לעולמו בגלות במצרים בשנת 1983. קדאפי שלט בלוב מ־1969 ועד שנת 2011. הוא סיים את חייו בעיר סירת, שם הותקף ונרצח על־ידי המון זועם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם