תודעת הגלות היא עקרון חיים מהותי בחברה החרדית בישראל. עבור החרדים ששללו את הקמתה של מדינת ישראל, החיים בה הם בגדר רע הכרחי. לגבי דידם, עליהם לינוק מן החברה הישראלית כול מה שהיא יכולה או אנוסה לתת להם, לתת לה מעט ככול האפשר, ולגדור גדרות בפני כול השפעה אפשרית מצדה על החברה הסגורה שהם מתגדרים בה, תרתי משמע.

עבור ההנהגה החרדית אין ולא אמורים להיות יחסי גומלין בין חברת הלומדים לבין החברה הישראלית. תרומתם היחידה לתקומת העם והארץ היא השמירה על תורת ישראל, כפי שהיא נתפסת בעיניהם.

עבור ההנהגה החרדית אין ולא אמורים להיות יחסי גומלין בין חברת הלומדים לבין החברה הישראלית. תרומתם היחידה לתקומת העם והארץ היא השמירה על תורת ישראל, כפי שהיא נתפסת בעיניהם

הסטטוס-קוו שנוצר כאן בראשית ימי המדינה קבע, כי הפרהסיה תהיה יהודית. כלומר, שמירת כשרות ושמירת שבת. כול סטייה ממנה הביאה עמה גלי הפגנות קשות. כך בנוגע לתחבורה ולפתיחת בתי עסק בשבת, כך גם באשר למכירת בשר לא כשר. לוותיקים בינינו עוד זכורות ההפגנות ברחוב השומר בבני ברק, ההפגנות מול סניפי "מזרע" ועוד.

במהלך השנים, ככול שצברו החרדים כוח פוליטי, וככול שצמחה הקהילה החרדית מבחינה דמוגרפית, גבר תאבונם. הם לא הסתפקו עוד בסטטוס קוו, גם לא באחיזתם הבלעדית ברבנות הראשית, בחוק השבות, בהגדרת מיהו יהודי ודרכם גם בהקניית אזרחות ישראלית לצאצאי יהודים, אנוסים ומתבוללים או שלילתה מהם. הם ביקשו שליטה בחיי האישות והמשפחה ובמעמד האישה דרך בתי הדין הרבניים, שליטה במערכת החינוך הדתית ועוד.

אישית, מה שחורה לי יותר מכול כיהודי מאמין, הוא השליטה בהגדרת מיהו יהודי ודרכה בחוק השבות. ישנם ברחבי תבל מיליוני צאצאים של יהודים אנוסים ומומרים, או של אבות יהודיים ונשים נוכריות, שאבות אבותיהם המירו דתם בכפייה תחת שלטון האימים של האינקוויזיציה ופורענויות נוספות, או הקימו משפחות מעורבות בלית ברירה. רבים מהם מבקשים כיום לחזור ליהדות, אך דרכם חסומה בידי הרבנות הראשית ופוסקי ההלכה.

כך, אפוא, מונעת ההנהגה הרוחנית והפוליטית החרדית את מימושו של חזון אחרית הימים, את קיבוץ גלויות ישראל מכול תפוצותיו. לא די בזה שגלינו פעמיים מארצנו, לא די בזה שעברנו פוגרומים ואסונות לאומיים כמו גלות ספרד, האינקוויזיציה, הפרהוד והשואה, ההנהגה הרוחנית והפוליטית, ששמה עצמה כשומרת הסף של היהדות, כקובעת יחידה בדבר מיהו יהודי, ובהתאם מי זכאי להיות אזרח ישראל, למעשה מונעת ופוגעת ביודעין בפדות ישראל ובגאולתו.

לא די בזה שעברנו פוגרומים ואסונות לאומיים, ההנהגה הרוחנית והפוליטית, שמה עצמה כשומרת הסף של היהדות, כקובעת יחידה בדבר מיהו יהודי, ובהתאם מי זכאי להיות אזרח ישראל

עוד עניין הוא ההכרה בילדי הפונדקאות כיהודים. אני אב יחידני גאה, המגדל שני בנים לתפארת, מפונדקאות בהודו. אך בשל פסק ההלכה הקובע כי יהדותו של ילד תיקבע לפי דת הפונדקאית ולא לפי דת התורמת, ובשל אי ההכרה של הרבנות בילדי הפונדקאות כיהודים, הדרך היחידה שבה יכולתי לגייר את בניי וכך להביא להכרה בהם כיהודים ולהביאם ארצה, הייתה דרך גיור רפורמי, לפי פסיקת בג"ץ. כעת מבקשת ממשלת הימין לפגוע גם בזה, גם לאחור, ובאותו אופן גם בסעיף הנכד. אלה הן עוולות זועקות לשמיים. בניי הם נכדיו של סב, המחזיק במפתחות בית הכנסת, ובגיל אחד עשרה הם כבר נאבקים על הזכות לקדש על היין. מי יעז לומר שאינם יהודים!?

כיום, עם הקמת ממשלת החורבן, התחברו החרדים למשיחיים ולימין הפוליטי, וביקשו לנצל את שעת הכושר להחרבת ישראל החילונית הדמוקרטית ולהקמת מדינת הלכה משיחית תחתיה. הם לא צפו את עוצמת ההתנגדות למהלכים אלה, גם לא את התעוזה הכרוכה בהפגנות בתוך בני ברק, במפגני ניראות כמו שירת נשים או עלייתן של נשים חשופות לאוטובוסים ומופעים שונים של העזת פנים מוצדקת, בשם החירות האנושית ומעמד האישה, במקומות פומביים.

כעת הם מנסים לבצר את החוק הכי חשוב להם – חוק הגיוס, ועמו פסקת ההתגברות, לב לבה של ההפיכה המשטרית. זאת, כדי להבטיח את השתמטות בניהם מגיוס לצבא. אך בזאת הם כמובן מפוררים את צבא העם, מחסלים את הסטטוס-קוו שנהנו ממנו שבעים וחמש שנה, ולמעשה חושפים באופן ברור ומובהק את רצונם – שהחילונים יהיו בשר התותחים שלהם, עבדי המיסים שלהם, שהטייסים ואנשי המערכים המיוחדים, לוחמי הסיירות וחילות הים והיבשה, ייהרגו עבורם, בעודם "נהרגים" באוהלה של תורה.

כול ניסיון להעברת חוק הגיוס הנפשע הזה, ופסקת ההתגברות המתועבת, יביאו להתנגדות קיצונית וחריפה, להחרפת ההתנגדות החילונית בתוך הערים החרדיות, לרדיפה שלנו את הגרעינים התורניים, לפגיעה מכוונת ומוצדקת – באמצעים בלתי אלימים כמובן, אבל במופעי ניראות, בשלטים, ביצירה שתפורסם בחוצות החרדים – בפרהסיה היהודית הגלותית שטיפחו, ואותה חשבו להשליט על ארץ ומלואה.

בחוק הגיוס החרדים למעשה חושפים באופן ברור ומובהק את רצונם – שהחילונים יהיו בשר התותחים שלהם, עבדי המיסים שלהם, שהטייסים והלוחמים ייהרגו עבורם, בעודם "נהרגים" באוהלה של תורה

אומר כאן אם כן לחרדים במפורש – אתם רוצים לחיות בתודעת גלות? אין מקומכם אתנו. אל תשחקו משחק כפול. רוצים גלות? חזרו לגלות. קחו את עצמכם, את נשיכם ואת טפכם, את זקניכם ואת עצמות המתים שלכם – וחזרו לעיירות מוכות האנטישמיות והעוני שבאתם מהן. חיזרו לקהילות היהודיות החרבות בגולה, ברוסיה, בפולין, ברומניה, באוקראינה ובכול מקום אחר שתחפצו בו, מברוקלין ועד ורשה, קחו לשם את כספכם, הקימו שם מחדש את בתי הכנסת, קברו שם את מתיכם ונהלו שם את חייכם. אדרבא, נראה עד כמה ישועת השם כהרף עין תעמוד לכם שם. כאן, במדינת ישראל הציונית, החילונית, אין לכם עוד מקום.

אך אם רצונכם בכול זאת להמשיך לחיות כאן, במדינת ישראל, עליכם לבחור בזה מחדש. לבחור, ולדעת שבחירתכם כרוכה בקבלת אחריות אזרחית מלאה על החיים בישראל, על תקומתה ועל עתידה. המשמעות היא אחת – חתימה על חוקה לישראל, גיוס מלא של בניכם ובנותיכם לצבא, או לשירות לאומי, יציאה לעבודה, תשלום מיסים וקבלת לימודי ליבה.

אילן שיינפלד הוא סופר ומשורר, מראשי מחאת הסופרות/ים והמשוררות/ים. הוא בן למשפחה מנובוסליץ אוקראינה ומשדלץ פולין. סבו וסבתו מצד אמו חיו בשיכון ד' בבני ברק וקבורים בבית העלמין "חזון איש". עיקר יצירתו עוסקת בפרשות מן ההיסטוריה היהודית, עליה זכה בפרסים רבים ובהם פרס ברנר לספרות ופעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים. אילן הוא אב גאה יחידני לתאומים בני אחד עשר, ומתגורר בתובל בגליל המערבי.