בצד המערבי של רחוב סוקולוב בהוד השרון – רחוב ראשי המחבר את מרכז העיר עם תחנת הרכבת וכביש 531 – התכונה רבה. רגע לפני ראש השנה, התרוצצו פה טרקטורים בין ערימות עפר ובמגרש החנייה של הסופרמרקט המקומי פועלים חפרו בורות תחת עינו הפקוחה של המהנדס.

מה שנראה במבט ראשון כמו עוד אחד מפרויקטי התשתית שהופכים את מרכז הארץ לאתר בנייה ענק, הוא למעשה אחד הניצנים הראשונים של תוכנית ההצללה הלאומית. כאן התשתית הם העצים – והתוצר המרכזי של העבודות אמור להיות צל.

רחלי גרושקו־קרוכמל, מנהלת מחלקת הקיימות בעיריית הוד השרון, מביטה על מתחם העבודות ולא מסתירה את הסיפוק מהעובדה שזכתה בקול הקורא של המשרד להגנת הסביבה ואף הצליחה להעמיד מטעם העירייה את התקציב המובטח (בסך הכול יושקעו כאן 2.65 מיליון שקל).

זה כמובן קל יותר כשאת מגיעה מעיר המשתייכת לאשכול 9 בסולם הסוציואקונומי ושלעומד בראשה (אמיר כוכבי) יש זיקה מובהקת לירוק, אבל כשמדובר ביחס לעצים בישראל, שום דבר לא מובן מאליו.

עבודות באתר הפיילוט בהוד השרון (צילום: תומר אפלבאום)

"כשאני קם בבוקר ושואל את עצמי מה הדבר הכי אפקטיבי שאני יכול לעשות היום כדי שבעוד 20 שנה החיים כאן יהיו יותר נסבלים ושהערים יוכלו להתמודד עם שינוי האקלים – אני יודע שהתשובה היא עצים"

בטח לא העובדה שקטע משמעותי מרחוב סוקולוב יכוסה בעצים גדולים, מטילי צל, שיהפכו את המדרכה למקום מזמין ונגיש עבור התושבים ההולכים לקניות או מבקשים להגיע לתחנת הרכבת.

הוד השרון היא אחת מ־14 ערים שמשתתפות בימים אלה בפיילוט של תוכנית ההצללה הלאומית. התוכנית הזו מהווה יישום של החלטה 1022 שהתקבלה על־ידי ממשלת בנט–לפיד, ששוכנעו על־ידי תמר זנדברג שעצים הם כיפת הברזל היעילה ביותר שישראל יכולה להצטייד בה כנגד השלכות משבר האקלים.

אולם, בדרגים המקצועיים של המשרד להגנת הסביבה מציינים כי גם אחרי חילופי השרות הם מקבלים רוח גבית ועידוד לקידום הפרויקט.

"כשאני קם בבוקר ושואל את עצמי מה הדבר הכי אפקטיבי שאני יכול לעשות היום כדי שבעוד 20 שנה החיים כאן יהיו יותר נסבלים ושהערים יוכלו להתמודד עם שינוי האקלים", אומר ד"ר עמיאל וסל, מנהל האגף לחוסן אקלימי במשרד להגנת הסביבה, "אני יודע שהתשובה היא עצים.

"רוב השיח על האקלים הוא מאיים ומפחיד, עצים זה דבר אופטימי והאנשים מרגישים את התרומה שלהם באופן מיידי".

מבט על אתר הפיילוט בהוד השרון (צילום: תומר אפלבאום)

לפי התוכנית שאימצה הממשלה, עד 2040 אמורים להישתל 450 אלף עצים, שיכסו שלושה מיליון מטרים של מדרכות ויספקו צל רציף ל־70% מהשטח ברחובות הערים

לפי התוכנית שאימצה הממשלה, עד 2040 אמורים להישתל ברחובות ישראל 450 אלף עצים, שיכסו שלושה מיליון מטרים של מדרכות ויספקו צל רציף ל־70% מהשטח ברחובות הערים. לפי התכנון, זה יעלה 2.25 מיליארד שקל.

כדי שהיעדים האלה יוגשמו, יצטרכו לקרות הרבה דברים שבישראל נוטים להתקלקל בדרך. למשל, הזרמת תקציבים והירתמות של כל בעלי העניין, ובראשם ראשי הערים והרשויות המקומיות. אלה, בוודאי בשנת בחירות, מושפעים מאוד מהציבור ומקבוצות לחץ.

ראשי ערים שנבהלים מכל פוסט של תושב שמתלונן על עץ שהשיר פרי על המכונית שלו, או מדיירי רחוב שמקימים קול זעקה בגלל הפקעת כמה מקומות חנייה לטובת עצים – ישאירו את הערים שלהם חשופות לשמש. כדי שישראל תתכסה בעצים דרושה מנהיגות מקומית, לא רק ארצית.

אילוסטרציה. רחוב מוצל (צילום: שחר צור)

עוד נראה איזה נתח מתוך התוכניות יוגשם; בינתיים אפשר להתנחם בכך שזו הפעם הראשונה שמדינת ישראל, שייעור ונטיעת עצים בשטחים הפתוחים היו חלק מהחזון הבראשיתי שלה, משכילה להתייחס ברצינות לעצים החשובים אפילו יותר – אלה שנמצאים בתוך הערים.

העצים בערים מעניקים צל, הופכים את המדרכות למקום מזמין להליכה ולרכיבה על אופניים – ומעודדים את התושבים לנטוש את המכוניות. הם גם נותנים פייט לבניינים ולמכוניות שפולטים חום ומלהיטים את העיר – וסופחים את הזיהום מהאוויר.

כדי לממש את החזון הוקמו צוותי עבודה שבהם משולבים נציגים ממשרדי הממשלה השונים. הם הגיעו מהר מאוד למסקנה שבלי השלטון המקומי זה לא יעבוד. לכן, בזמן שהמשרד להגנת הסביבה מתווה את המדיניות, הוקם גוף קטן שירכז בפועל את העבודה מול הרשויות המקומיות ויעניק להן ליווי מקצועי צמוד – "המרכז לייעור עירוני והצללה", שפועל במסגרת המועצה לבנייה ירוקה ועובד בשותפות עם קרן יד הנדיב.

רחוב סוקולוב בהוד השרון (צילום: תומר אפלבאום)

"אנשי מקצוע מכל הסוגים דואגים לתפעול ולתחזוקה של התאורה. אז זה אמור להיות היחס גם לעצים. תשתית חיונית שאי־אפשר בלעדיה וזקוקה לתחזוקה שוטפת"

"החלום שלי הוא שנגיע ליום שבו יתייחסו בישראל לעצים כמו אל תשתית חיונית ולא כמו אל נייס טו האב", אומר נועם בר לוי, מנהל המרכז. "כשעבדתי בעיריית תל אביב, התרשמתי מזה שיש מחלקה שלמה האחראית על התאורה בעיר.

"אנשי מקצוע מכל הסוגים דואגים לתפעול ולתחזוקה של התאורה. אז זה אמור להיות היחס גם לעצים. תשתית חיונית שאי־אפשר בלעדיה וזקוקה ליחס מקצועי ולתחזוקה שוטפת".

אם יש בישראל ראש עיר שעדיין לא מבין שעצים הם תשתית חיונית (ולמרבה הצער יש הרבה כאלה), כדאי להביא אותו לסיור קצר באתר הפיילוט בהוד השרון. בעוד הגדה המזרחית של רחוב סוקולוב, שמחופה בעצי אקליפטוס טורלי עם צמרת נדיבה, נהנית מצל קריר ומזמין – הגדה המערבית, שעדיין עירומה, חשופה ורותחת.

אקליפטוס טורלי מצל על גדה אחת ברחוב סוקולוב (צילום: אביב לביא)

מנתוני מפ"י עולה שרק 1 מכל 400 רחובות בישראל נהנה מרמת צל טובה (יותר מ־50% כיסוי של השטח), ואילו בכ־90% מהרחובות יש מעט מאוד צל

כשאנחנו חוצים את הכביש, כולם ממהרים להצטייד בכובעים והעיניים תרות אחר נקודות מפלט מוצלות. "כשעשינו פה סיור עם אנשי המקצוע כדי להחליט איזה עצים נשתול בגדה המערבית", אומרת גרושקו־קרוכמל, "היו כאלה שהסתכלו על האקליפטוס הטורלי ואמרו שנשחזר את ההצלחה.

"מצד שני, זה עץ מאוד בעייתי, שגדל במהירות והשורשים שלו פוגעים באגרסיביות בכל מה שמסביב, אז התפתח ויכוח סוער בין אדריכלי נוף ואגרונומים – האם לשתול עוד כאלה או לחפש עץ אחר. כל עוד כולם מסכימים שנשתול עצים שנותנים הרבה צל, זה בדיוק השיח שאנחנו רוצים".

אחד הפרויקטים הראשונים שכבר קרם עור וגידים בעקבות החלטת הממשלה, הוא מיפוי שערך מפ"י (המרכז למיפוי ישראל) של רחובות ישראל על־פי מידת הצל שממנו הם נהנים. מנתוני מפ"י עולה שרק 1 מכל 400 רחובות בישראל נהנה מרמת צל טובה (יותר מ־50% כיסוי של השטח), ואילו בכ־90% מהרחובות יש מעט מאוד צל (כיסוי של 5%–20%) או שאין צל בכלל.

רחוב סוקולוב בהוד השרון. איפה הצל? (צילום: תומר אפלבאום)

ההתחלה של היישום בשטח צנועה: המשרד להגנת הסביבה מתקצב בימים אלה ב־6.3 מיליון שקל 18 רשויות שמכינות תוכנית לייעור המרחב העירוני, ובעוד 15 מיליון שקל פיילוט להצללת רחובות הליכתיים ב־14 רשויות

באופן לא מפתיע, בדירוג היישובים המוצלים יש בצמרת נוכחות בעיקר לרשויות מבוססות: טבעון היא היישוב המוצל ביותר בישראל עם 33% כיסוי, אחריה כוכב־יאיר/צור יגאל עם 24% וכפר ורדים עם 21%.

בין הערים מובילה גבעתיים – 19%, וצמודות אליה קרית אונו, פרדס חנה/כרכור, חיפה ותל אביב־יפו עם 17%–18% הצללה. בין עשרת היישובים עם הכי פחות צל בישראל יש שישה יישובים ערביים, ולצדם יישובים יהודיים בנגב (מצפה רמון, ירוחם, אופקים), שדווקא שם הצל נחוץ במיוחד.

ההתחלה של היישום בשטח צנועה: המשרד להגנת הסביבה מתקצב בימים אלה ב־6.3 מיליון שקל 18 רשויות שמכינות תוכנית לייעור המרחב העירוני, ובעוד 15 מיליון שקל פיילוט להצללת רחובות הליכתיים ב־14 רשויות (ביניהן אילת, בני ברק, באר שבע, נתניה וכאמור, הוד השרון).

עצים הם לכאורה עניין פשוט. כל מה שצריך זה לצאת ולנטוע כמה שיותר מהם. בשביל מה דרוש פיילוט? מה כבר יש לנסות? אלא שבערים ההולכות ומצטופפות של ישראל שום דבר אינו פשוט. אחת התופעות המדכדכות שאפשר לראות בשנים האחרונות הם עצים שנשתלו, נכנסו לסטטיסטיקה שהעירייה מנפנפת בה, אבל לא מצליחים להתפתח ולגדול – וחופת הצל שלהם מזכירה מברשת שיניים.

תעלת ה"טרי טיוב", שבה יישתל עץ בהוד השרון (צילום: אביב לביא)

אחת התופעות המדכדכות שאפשר לראות בשנים האחרונות הם עצים שנשתלו, נכנסו לסטטיסטיקה שהעירייה מנפנפת בה, אבל לא מצליחים להתפתח ולגדול – וחופת הצל שלהם מזכירה מברשת שיניים

ברוב המקרים זו תוצאה של הקצאת משבצת שטח זעירה לעץ מתחת לפני המדרכה, שם השורשים שלו נחסמים על־ידי תשתיות אחרות או בטון ולא מצליחים להתפתח. לעיתים מדובר בבורות ובחוסר מקצועיות של האחראים בעיריות אבל במקרים רבים מדובר באילוצים אמיתיים – המרחב התת־קרקעי בערים הפך לרשת תשתיות סבוכה ולעצים לא נשאר מקום.

אחד הפתרונות היצירתיים לסוגיה הזו נקרא טרי טיוב – פיתוח של חברה ישראלית בדמות תעלה מלאכותית שאליה מכוונים את השורשים של העץ ובה הם יוכלו להתפתח ולגדול בלי הפרעה. התעלה רצה לאורך המדרכה בדיוק כמו תעלות של תשתיות כבלים או ביוב, מחברת בין שורשי העצים ומעניקה להם את המרחב המוגן שהם זקוקים לו.

במקומות שבהם הטרי טיוב כבר עובד, אנשי המקצוע מדווחים על תוצאות מצוינות. בהוד השרון ממקמים בימים אלה את התעלה ומכינים את הקרקע – תרתי משמע – לקראת שתילת העצים. בקיץ הבא אולי כבר יהיה ניתן לצעוד בשני הצדדים של רחוב סוקולוב בלי לחטוף מכת שמש.