בחודשים האחרונים התאבדו שלושה חיילים בודדים, תוך כדי או מייד לאחר שירותם בצה"ל. בשנה קודם לכן, מתו בין שבעה ל-11 חיילים בודדים תוך כדי שירותם הצבאי או לאחריו, עקב התאבדות, או בנסיבות שנחשדות כהתאבדות, כמו נטילת מנות יתר של סמים ותרופות פסיכיאטריות. למעשה, על פי הערכות, כשליש עד חצי מהחיילים המתאבדים הם חיילים בודדים.

אולם את סיפורם של החיילים הבודדים שהתאבדו, כמעט שלא נשמע היום, בטקסי יום הזכרון.

עשרים אלף איש ליוו את שון

החיילים הבודדים הפכו בשנים האחרונות לגיבורי החברה הישראלית. הירידה במוטיבציה לגיוס והתפוררות האתוסים הישנים, הפכו את החיילים – שהיו מוכנים לעזוב את עירם ומשפחתם כדי להתגייס לצה"ל – לדוגמה ולמופת המתנוססים בראש הדגל.

כ-7,000 חיילים המשרתים כיום בצה"ל מוגדרים "בודדים", כולם מנותקים ממשפחתם ברמה זו או אחרת, ולחצי מהם יש משפחה שמתגוררות בחו"ל. צה"ל משקיע כסף רב ומאמצים גדולים בגיוסם של החיילים הבודדים וברווחתם – כולל הפקת אירועים, כמו ליל-סדר לחיילים בודדים, משלחת "עדים במדים" לפולין לחיילים בודדים, וכדומה.

גם החברה האזרחית פועלת לרווחתם של החיילים הבודדים. שמונה ארגונים ועמותות עוסקים במתן עזרה לחיילים בודדים, תוך כדי שירותם הצבאי ולאחריו. לפני שנתיים אף הוקם ביוזמת ועדת הקליטה של הכנסת "פורום ארגוני החיילים הבודדים", המאגד גופים ממשלתיים ואזרחיים, שעוסקים בקליטה וברווחה של החיילים הבודדים.

מקומם של החיילים הבודדים לא נפקד גם בין הנופלים במערכות ישראל. אחד מהם הוא שון כרמלי, חייל גולני שעלה מארה"ב ונפל בקרב בשג'אעיה ברצועת עזה, במהלך מבצע "צוק איתן".

לאחר נפילתו פרסמו אוהדי קבוצת מכבי חיפה, ששון נמנה עם אוהדיה, קריאה ציבורית להגיע להלוויתו, ו-20 אלף איש ליוו את שון בדרכו האחרונה. הרוב הגדול של הנוכחים כלל לא הכיר אותו. בעקבות האירוע, כתב הזמר אריאל הורוביץ את השיר "עשרים אלף איש", שהפך לאחד מסמלי המבצע הצבאי.

בניגוד לכרמלי, שנפל בזמן לחימה, פחות מדברים על החיילים הבודדים אשר שמו קץ לחייהם.

כשליש מהמתאבדים בישראל – עולים

התאבדויות הן תופעה מוכרת בקרב העולים החדשים, ולפי כל האומדנים הם מהווים מדי שנה כשליש מכלל המתאבדים בישראל.

"צה"ל מלווה את החיילים הבודדים במהלך השירות, אבל הטיפול הנפשי לוקה בחסר", אומר עו"ד צביקה גרייבר, סמנכ"ל עמותת Keep Olim, "אין אף אחד שבודק מה היה מצבם הנפשי של החיילים לפני שעלו לארץ, ויש בעיה קשה מאוד בטיפול נפשי בשפות זרות תוך כדי השירות ולאחריו".

Keep Olim הוקמה כדי לסייע לעולים חדשים שהגיעו לישראל גם להישאר בה, ולא לעזוב אותה לאחר כמה שנים, כפי שעושים רבים מהם. בעמותה זיהו כי החיילים הבודדים העולים מתמודדים עם קשיי קליטה ועם קושי למצוא את עצמם לאחר הגיוס, וכי מצוקות אלה גורמות לכך שכמחצית מהחיילים הבודדים עוזבים את הארץ לאחר השירות. חלק קטן מהחיילים הבודדים, מוצא את מותו בנסיבות טרגיות.

התאבדויות הן תופעה מוכרת בקרב העולים החדשים, ולפי כל האומדנים הם מהווים מדי שנה כשליש מכלל המתאבדים בישראל

כזה הוא סיפורו של סטפן מרטינץ, שנמצא מת בחדרו בבית החייל בקרית שמונה, בחודש מרץ האחרון. סטפן, שעלה מרוסיה, ושירת בצה"ל כחייל בודד, שוחרר מהצבא לפני המועד המקורי שבו היה אמור להשתחרר, על רקע מצבו הנפשי הקשה. לאחר שחרורו המשיך מצבו הנפשי של מרטינץ להידרדר עד שהתאבד.

חבריו של החייל העידו כי לפני האירוע הטראגי, הציגו את העובדות היבשות על מצבו הנפשי של החייל הן בפני מפקדיו בזמן שירותו הצבאי, והן בפני מנהלי בית החייל לאחר השירות: מצבו של סטפן קשה. אם אתם לא רוצים לראות גופה בעוד כמה ימים, עליכם להתערב.

ואולם הפניות האלה לא נענו, וגופתו של סטפן נמצאה לאחר יומיים של חיפושים.

תכנית צה"לית למניעת התאבדויות

דרך ארוכה עבר צה"ל בנושא הטיפול בהתאבדויות חיילים, אך נדמה שלא ארוכה מספיק. צה"ל החל לטפל ברצינות בתופעת ההתאבדויות ולהטמיע תוכנית למניעת התאבדויות, לאחר שנחשף כי חלק גדול מהנופלים הם למעשה מתאבדים. בין השאר כוללת התוכנית למניעת התאבדויות הגבלה על הוצאת נשק מהבסיס לחיילים שלא נזקקים לכך.

בצה"ל טוענים כי תוצאות התוכנית באות לידי ביטוי במספרם הנמוך, יחסית, של החיילים המתאבדים. בשנת 2018 הגיע מספר המתאבדים ל-9, נמוך משמעותית בהשוואה ל-16 חיילים שהתאבדו בשנת 2017, ול-15 שהתאבדו בכל אחת משלוש השנים שלפניה.

מוקדם עדיין לדעת האם מדובר במגמה אמיתית ומתמשכת של צמצום במספרם של החיילים המתאבדים, או בירידה חד פעמית. ואולם, גם לאחר הירידה הזו הנתונים היבשים מא מעודדים: מתוך 43 חיילים שנפטרו ב-2018, 9 חיילים התאבדו, כלומר 20% מחללי צה"ל בשונה החולפת התאבדו.

חלק מרכזי בטיפול של צה"ל במניעת התאבדויות עובר במערך בריאות הנפש הצבאי (ברה"ן) וקציני בריאות הנפש (קב"נים), פסיכולוגיים או עובדים סוציאליים קליניים, שמוצבים ביחידות השונות.

בחודש שעבר, בעקבות רצף מקרי ההתאבדות של החיילים הבודדים, הכריזו בצה"ל על תכנית חדשה שתציע ליווי אזרחי לכל חייל בודד

על פי פקודות הצבא, כל חייל המעוניין להיפגש עם קב"ן זכאי לכך בהקדם. אך מתברר שבשטח הדברים לא תמיד מתנהלים בצורה סדירה, ונהלים פנימיים המקשים על הטיפול הנפשי גורמים לתוצאות טרגיות.

בסיכום תחקיר צה"לי פנימי, שהתפרסם בשנה האחרונה בכמה מבסיסי צה"ל, נכתבו כמה משפטים פשוטים שמסכמים טרגדיה ואבדן חיים של חייל שביקש כמה פעמים להיפגש עם הקב"ן היחידתי, אך סורב והתאבד:

"בחודש שקדם למעשה האובדני, החייל ביקש ממפקדו ארבע פעמים להיפגש עם הקב"ן, ועד לביצוע המעשה, לא נקבע לו תור לבדיקה. החייל הלין בפני גורמים שונים כי הוא ממתין לבדיקת קב"ן זמן רב. ביום בו שם קץ לחייו נשפט על נפקדות שביצע. בעת המשפט חזר וביקש להיבדק ע"י קב"ן".

משרד הקליטה הפסיק לתקצב

גם בתחום הטיפול הנפשי בעולים, ובהם חיילים בודדים לאחר שחרורם, נדמה כי לא נעשה מספיק. במכתב ששלחה חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה (התנועה) לשרי הקליטה והבריאות בעקבות התאבדותו של סטפן מרטינץ, היא הלינה על כך שלמרות שעמותת ער"ן הקימה מוקדי מענה נפשי בכמה שפות, ואף קיבלה לשם כך תקציב ממשרד הקליטה, "התקצוב על ידי משרד הקליטה הופסק בזמנו, בטענה כי העולים אינם בסטטוס עולים, ולכן משרד הקליטה אינו אחראי להם".

עוד היא כתבה: "נתוני ההתאבדות בקרב העולים הינם מחרידים: פי 3 ממספרם באוכלוסייה, ואחוז ההתאבדות בקרב חיילים עולים בודדים אף גבוה יותר… כל יום שעובר והעולים אינם זוכים למענה ראוי, שיכול לסייע להם להתמודד עם הקשיים, יכול להיות היום האחרון בשביל מישהו".

על פי פקודות הצבא, כל חייל המעוניין להיפגש עם קב"ן זכאי לכך בהקדם. אך מתברר שבשטח הדברים לא תמיד מתנהלים בצורה סדירה

בחודש שעבר, בעקבות רצף מקרי ההתאבדות של החיילים הבודדים, הכריזו בצה"ל על תכנית חדשה שתציע ליווי אזרחי לכל חייל בודד המתגייס לצה"ל. התכנית, שמופעלת בשיתוף "יחד למען החייל" (לשעבר קרן לב"י ו"האגודה למען החייל"), מציעה להצמיד לחיילים הבודדים, אזרחים מלווים, שיהוו עבור החייל הבודד מעין אח בוגר או משפחה, במהלך שירותו הצבאי. פיילוט של התכנית, שיכלול כמה מאות חיילים, יחל כבר במחזור הגיוס הקרוב.

יוצא מהכלל: הסיפור של נתן אלבז

חייל בודד שהתאבד וכן "זכה" לכך ששמו יוזכר בציבוריות הישראלית, עקב הנסיבות המיוחדות של התאבדותו, הוא נתן אלבז, שעלה לבדו ממרוקו בהיותו בן 17, והתגייס לשירות קרבי בצה"ל בשנת 1952.

שנתיים לאחר שעלה לארץ, בעת פעילות שגרתית עם היחידה שלו, שבה פורקו רימוני יד, השתחררה לפתע נצרת אחד הרימונים בקרבתו.

אלבז תפס את הרימון, יצא אל מחוץ לאוהל, ומשהבין שאין לו לאן להטיל את הרימון בלי לפגוע בחבריו, קפץ על הרימון, ספג את רסיסיו ונהרג. אלבז קיבל על הקרבתו את עיטור המופת, וכיום קרויים על שמו מחנה צבאי ליד באר שבע וכמה רחובות ברחבי הארץ.

המשורר נתן אלתרמן התרשם מאוד ממעשהו של אלבז וכתב פואמה לזכרו, שהתפרסמה בטורו השבועי בעיתון "דבר":

כַּנִּרְאֶה לֹא הַכֹּל בַּדֶּרֶךְ
מְפֹרָשׁ, כִּי עוֹד סוֹד בָּהּ וָרָז.
שׁוּר, הַזְּמַן הַכּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ
כִּגְמוּלוֹ יְהֻלַּל גַּם יֻלְעַז,
אַךְ עֶרְכּוֹ הַנִּצְחִי הוּא עֶרֶךְ-
שְׁנִיּוֹתָיו הַחוֹלְפוֹת, אַלְבָּז.

הָהּ, נוֹפֵל עַל עָפָר כַּחֹק.
שֹׁרֶשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.
הָהּ. מֻטָּל פְּעוּר פֶּה וְנִדְהָם,
עֵד בֵּינֵינוּ רִבּוֹן עוֹלָם.

עַל הַחַיָּל אַלְבַּז / נָתָן אַלְתֶרְמַן (1954)

 

אולי ראוי – עד שנצליח למנוע את כל מקרי ההתאבדות, ולצד זכרונם של החיילים שנפלו בקרב – לזכור גם את אלה אשר כוחם הנפשי לא עמד להם, ולא עזרנו להם בזמן.