"הנה תינוק מגיע, לא בוכה. מה אני עושה? מנגבת, מחממת אותו, מעסה קצת את הגוף לגירוי ומייבשת. שואבת נוזלים מהפה והאף. עדיין לא בוכה? בודקת דופק. הממ, נמוך מאוד. מניחה את המסכה על הפה, ומתחילה לספור:

"אצבע על הנקב להנשמה אחת, מרימה וסופרת שתיים שלוש, הנשמה אחת, מרימה שתיים שלוש ושוב כמה פעמים עד שבית החזה יעלה ויירד. בשלב הזה רוב התינוקות יתחילו לבכות ולזוז".

כך, במהלך רציף של פחות מחצי דקה, מדגימה ד"ר מיכל מולד את תהליך ההחייאה של תינוק שזה עתה נולד ומסיבה כלשהי עדיין לא נושם. ההדגמה מתבצעת בפני כיתה של קרוב לשישים סטודנטים, בהם אחים ואחיות, מיילדות ורופאים שעובדים בבתי חולים בעיר נג'מנה שבצ'אד.

"מה קורה אם התינוק עדיין לא מגיב?", היא שואלת בהמשך.

"אולי מת", עונה סטודנטית. צחוק חרישי בקהל, אבל זה לא באמת מצחיק. ממש לידינו אפשר לראות תינוקות חיוורים שעדיין לא נושמים, כשהם מובהלים לחדר טיפול נמרץ בלא מענה אמיתי. בינתיים בכיתה, הנאונטולוגית הישראלית ממשיכה להסביר את פרוטוקול הטיפול:

"עוד לא נושם ובוכה? אני חוזרת אחורה, האם המסכה אוטמת את הפה כמו שצריך? אולי צריך עוד לחץ? מוסיפה. אולי להעלות אחוז חמצן? מעלה, והנה בית החזה עולה ויורד והתינוק בוכה. אפשר להוריד את המסכה".

בסיום ההדגמה הכיתה מתפצלת לשלוש קבוצות (דוברי אנגלית טובה, פחות טובה וצרפתית בלבד), וכל אחד מתרגל בעצמו על הבובה השחומה, בשאיפה שהידע הזה יעבור הלאה לקולגות שלהם ויציל כמה שיותר תינוקות חיים ובריאים.

בסיום ההדגמה הכיתה מתפצלת לשלוש קבוצות וכל אחד מתרגל על הבובה השחומה, בשאיפה שהידע יעבור הלאה לקולגות שלהם ויציל כמה שיותר תינוקות חיים ובריאים

שיעור של נאונטולוגים למען אפריקה בבית החולים לאם ולילד בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: Neonatologists for Africa)

צ'אנס לנשימה ראשונה

החייאה מהסוג זה היא הליך שגרתי עבור ד"ר מולד, רופאה בכירה במחלקת פגים ויילודים במרכז הרפואי כרמל. היא משימתית, נמרצת ונראית כמי שרגילה לפעול בנחישות ובעדינות הנדרשות לטיפול בעוללים הרכים וגם לקבל החלטות קשות. גילוי נאות: הפעם הקודמת שראיתי את מיכל הייתה לפני 27 שנה, כשלמדנו באותה כיתה בתיכון "אליאנס" בתל אביב. עולם קטן.

מאוחר יותר תסביר לי שבארץ לעיתים מטפלים גם בתינוק במשקל 400 גרם עם יכולת להוריד טמפרטורת גוף ל-33 מעלות כשצריך להגן על רקמת המוח, והכל נעשה בכפוף לאתיקה שנקראת "גבול החיות", שמנחה את הנאונטולוגים בשאלה האם לטפל או להפסיק בהתאם לשבוע הלידה והחלטת ההורים.

אבל אלה פריבילגיות של העולם המפותח, ואנחנו כרגע ב"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה.

"הטיפול פה לא עובר את הסף המינימלי בישראל, אין עירוי טבורי אז הם נותנים לווריד. גם ציוד ההנשמה בסיסי מדי וחסרים מוניטורים. הקורס שהעברתי להם נותן צ'אנס לנשימה ראשונה", היא אומרת בעודנו מביטים בתינוקות ששוכבים בפגייה. בלי טיפול החייאה, יש פה גם משחק אכזרי של ברירה טבעית: אם התינוק נולד בשבוע ה-27 הריאות ייפתחו רק אם הוא חזק מספיק.

ואכן, תמותת התינוקות בצ'אד היא מהגבוהות בעולם – 67 מכל אלף לא ישרדו יותר משעות או ימים, אולי חודשים. בעולם המפותח התמותה הממוצעת היא רק קצת יותר מארבע תינוקות לאלף. גם אלה שאיכשהו יצליחו לנשום כאן בכוחות עצמם, אחרי יותר מדי זמן ללא חמצן הם יישארו עם נכויות קשות.

תמותת התינוקות בצ'אד היא מהגבוהות בעולם – 67 מכל אלף לא ישרדו יותר משעות או ימים, אולי חודשים. גם אלה שאיכשהו יצליחו לנשום בכוחות עצמם, אחרי יותר מדי זמן ללא חמצן הם יישארו עם נכויות קשות

מחלקת ילודים ב"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה. ספטמבר 2023 (צילום: Neonatologists for Africa)

חמישה אנשים מנה הצוות שערך את קורס ההחייאה הזה לאנשי הרפואה המקומיים: שלושה נאונטולוגים, טכנאי ועוזרת מנהלית. הם עזבו משפחה ועבודה בארץ והרחיקו למדינה עם אזהרת מסע חמורה כדי לנסות לדרבן את הצ'דיאנים להפנים את הידע, לתחזק את הציוד ובעיקר לרצות לתת סיכוי לחיים חדשים.

הם עזבו משפחה ועבודה בארץ והרחיקו למדינה עם אזהרת מסע חמורה כדי לנסות לדרבן את הצ'דיאנים להפנים את הידע, לתחזק ציוד ולרצות לתת סיכוי לחיים חדשים

זה לא מובן מאליו ודרש התגברות על פער תרבותי, מקצועי וארגוני בין מה שהם מכירים מהארץ להווייה שפגשו בבתי החולים בעיר.

התלוויתי לקבוצה המצומצמת במשך חמישה ימים אינטנסיבים בהם ניסו לפזר זרעים של ידע, מכשור והתלהבות בתקווה שינביטו את השינוי המיוחל בהורדת שיעורי התמותה והנכות של היילודים כאן, ואולי בעוד מקומות באפריקה.

למעט אחד, כל המתנדבים מישראל, יצאו לדרך בעיניים מפוכחות וסיימו אותו עם קצת תסכול מחופה בהרבה אופטימיות. החוויה שלהם היא גם משל לתחום הענף של הושטת יד לסיוע ביבשת השחורה.

"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: Neonatologists for Africa)

דקת הזהב

"יש לנו דקה להתערב. לא כל ההבדל מצוי בדקה הזו, אבל הרבה ממנו כן", יורה ד"ר מאיר עזרא אליה את השורה התחתונה בהרצאת הפתיחה שלו בכיתה. הוא מדבר באנגלית ושברי צרפתית עם טעויות משעשעות (salle de nicoise במקום salle de naissance), ומתבל את דבריו בקצת הומור ("מה שחסר כאן בחדר הלידה … זה מזגן").

אחרי כל משפט מתרגם אותו הרופא דובר הצרפתית של הצוות, ד"ר פרנק קואדיו, (Kouadio), שעובד כיום בגינאה הצרפתית. מולם יושבות בעיקר מיילדות שעובדות בבתי החולים בעיר. רוב הנשים מוסלמיות בכיסוי ראש והשאר נוצריות בלבוש שחושף חלקי גוף עליון.

יש גם מיילדים גברים. אחדים עוטים גלבייה מבד כותנה מבהיק שנראה חנוק, שונה מהגלימה האוורירית שלובשים הבדואים באזורנו. אחרים לבושים בבגדים צבעוניים בהגזמה, כמקובל ביבשת, ואחדים בג'ינס וטישרט סטנדרטיים. רק מעטים עטופים בחלוקים לבנים, כיאה לעובדי מערכת הבריאות.

אחד התלמידים מחייך וחושף צלקות שחרטו לו על הלחיים והמצח בגיל שבע, כנהוג בשבט שלו. תזכורת מוחשית לכך שאנחנו בתרבות שונה.

בניגוד לשאר בית החולים, בכיתה דווקא כן יש מזגן אבל הוא ניגף בפני החום והלחות. הסטודנטים מביטים בשלושת המורים הנאונטולוגים בעיניים בורקות, מדי פעם רושמים בשקדנות נקודות במחברות או מצלמים בטלפון. חלקם נלהבים לשאול שאלות או להתנסות, ואילו אחרות מאופקות יותר. הרוב צעירים, בהם דוברי אנגלית בנוסף לצרפתית וערבית, השפות השגורות כאן בפי כל.

הסטודנטים מביטים ברופא הילדים הישראלי בעיניים בורקות, מדי פעם רושמים בשקדנות במחברות או מצלמים בטלפון. חלקם נלהבים לשאול או להתנסות, ואחרות מאופקות יותר

סטודנטים בקורס החייאה ליילודים של ארגון "נאונטולוגים למען אפריקה". נג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: עומר שרביט)

חזות התלמידים לא מסגירה דבר מההזנחה והדלות שניבטות מכל עבר. הרבה הגיעו בסנדלים, בניגוד לעצה שקיבלנו בתדריך בארץ להגיע בנעליים סגורות, כדי לתת פחות שטח פנים ליתושות לעקוץ, אם כי החרקים שהכי נראים לעין בסביבה הם החגבים שמנתרים בכל פינה.

"אתם נועלים את הנעליים הלא נכונות – לא הולכים אל התינוק, רצים אליו. אם לא תגיעו תוך דקה זה לא שווה", מפציר בהם ד"ר אליה את התורה כולה על רגל אחת: דקת הזהב, The golden minute, זה שם המשחק. חלון הזדמנויות שבו אפשר להתניע נשימות ראשונות ולהסיט את היילוד ממסלול של מוות או נכות.

"אתם נועלים את הנעליים הלא נכונות – לא הולכים אל התינוק, רצים אליו. אם לא תגיעו תוך דקה זה לא שווה", הוא מפציר בהם. דקת הזהב, The golden minute, זה שם המשחק

"יש כאן ציוד פשוט שלא עלה הרבה, בסוף הקורס תהיו מאומנים בידע שתקבלו כדי להשתמש בו ומה שתעשו איתו תלוי בכם – האם תלמדו גם את הקולגות שלכם ואיך תשמרו על הציוד".

"יוצאים להפסקה, רבע שעה בדיוק, לא זמן אפריקה!" הוא מתרה בהם. אנחנו רק ביום השני והרבה מהתלמידים כבר קלטו את תסריט הטיפול.

את הנוכחות בודקת הבן לוגו (Heaven Lawgaw), צעירה ישראלית שגם היא למדה רפואה ומקווה להתחיל התמחות בעתיד, לאו דווקא בנאונטולוגיה, כמו עמיתיה לצוות. היא גם היחידה כאן שמקבלת שכר מהעמותה שבמסגרתה מתקיימת הפעילות, "נאונטולוגים למען אפריקה".

"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: Neonatologists for Africa)

פיקניק בחצר בית החולים

מחוץ ל"בית החולים לאם ולילד" פזורות עשרות באסטות פיראטיות של תרופות, שחשופות לשמש היוקדת. ספק אם הן בתוקף. בתוך בית החולים, האוויר עומד וקשה להבין איך אפשר לבצע ניתוחים ולידות בחום הזה. בחוץ פזורים פחים עם ברזים ומדי פעם ממלאים אותם מים לצורך שטיפת ידיים.

בחללים הפתוחים משתרעים מעין פיקניקים של קרובי המטופלים, כשהם מצוידים בשטיחים ואוכל שהביאו מהבית, שנמצא במרחק של עשרות או מאות קילומטרים מבית החולים הזה.

כך למשל, סאפיה בת ה-28 מנג'מנה, נושאת בזרועותיה את בנה השביעי שסובל מבעיות שונות ופזילה. היא ממתינה לתוצאות הבדיקות שלו לאחר שבילתה את השבועיים האחרונים בבית החולים לסירוגין.

או קבוצת הגברים שגם הם גרים בעיר הבירה, ישבו בחצר בית החולים כשהם אוכלים כיסונים ממותקים ושותים תה. הם המתינו לניתוח הקיסרי של אשת אחד מהם, אגרונום, שגם נתן את אישורו לניתוח, שאין לעשותו ללא אישור של הבעל או אבי האשה.

בחצר המתין בסבלנות גם בחור בן 31 שעובד כמכונאי רכב, ולידו אשתו בת ה-18 עם התינוק שלהם, שניהם סובלים מחום. היא אשתו החמישית ויש לו כבר שבעה ילדים, בלי עין הרע.

בחצר המתין בסבלנות גם בחור בן 31 שעובד כמכונאי רכב, ולידו אשתו בת ה-18 עם התינוק שלהם, שניהם סובלים מחום. היא אשתו החמישית ויש לו כבר שבעה ילדים

סאפיה בת ה-28 ממתינה לבדיקות של בנה, ב"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה שבצ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: סו סורקיס)

"באתי לפה במקרה"

בבוקר הראשון לקורס ההחייאה לקח קצת זמן למלא את השורות בכיתה, שהגיעו משלושה בתי חולים מקומיים: זה שבו אנחנו נמצאים, "בית החולים לאם ולילד", ובתי החולים הסיני והאיטלקי, שגם בהם ביקרנו כדי להתקין ציוד ולפגוש את מנהלות המחלקות. הרשימה שהבן לוגו קיבלה מבעוד מועד בארץ לא תאמה את כל מי שהגיעו בפועל.

כמו מורה קשוח שלא מהסס לייצר דרמות כשצריך, ד"ר אליה שתל במקומם את אנשי בית החולים על כך שלא הביאו את הסטודנטים בזמן ובהתאם לרשימות שתוכננו מראש. "לא עשית את העבודה שלך", הוא אמר בתקיפות לאחד מאנשי המנהלה בבית החולים.

ד"ר מאיר עזרא אליה. נג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: ללא)

כל הפעילות הזו נבטה מביקור שלו בצ'אד לפני כשנה וחצי, עם משלחת של ארגון סיוע רפואי אחר (Israeli Flying Aid). בהיותו מדריך NRP, (ראשי תיבות של Neo Resuscitation Program), הוא נוכח שזה אחד הדברים שחסרים שם.

"כשיש סיבוך נשימתי ולא מגיע חמצן למוח, ראיתי שמה שעושים שם זה פחות או יותר כלום. חסרו חיבורי חשמל, חמצן ואוויר מהקיר. לצד המחסור בציוד היה גם פער בידע ובמוטיבציה, איך לגשת ליילודים.

"הציוד שכן היה שם לא הותאם לתשתיות וליכולות. פילים לבנים", הוא אומר על רשמיו מאותו הביקור הראשון בצ'אד.

"באתי לפה במקרה וראיתי בור שברוב המקרים אין לך מה לעשות איתו ואתה מתבאס. פה היתה הזדמנות לשינוי במעט מאמץ אישי, אתה לא צריך להפעיל חצי עולם", הוסיף בתשובה לשאלה למה בכלל החליט ללכת על זה.

"כשיש סיבוך נשימתי ולא מגיע חמצן למוח ראיתי שמה שעושים שם זה פחות או יותר כלום. לצד המחסור בציוד היה גם פער בידע ובמוטיבציה, איך לגשת ליילודים"

אז הוא חזר לצ'אד לפני שנה בניסיון ראשון ללמד ולצייד את המקומיים בהחייאת ילודים. עם החזרה לארץ הוא כבר יצא לקול קורא בטוויטר לגיוס משאבים כדי לרכוש את הציוד במטרה לחזור לשם – ומהר מאוד נענה, עם דחיפה מארגון סיוע יהודי מצפון אמריקה ("תוך שעה קיבלתי את הכסף ואז התחילה בירוקרטיה של לקנות ציוד ולהעביר אותו לשם").

קורס החייאת ילודים ב"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: Neonatologists for Africa)

בתחילת השנה הוא הקים את העמותה, נאונטולוגים למען אפריקה, וגייס אנשי רפואה, תפעול ואסטרטגיה. הקורס נראה פשוט למדי להבנה וגם ציוד ההנשמה קל יחסית לתפעול. בישראל הצוותים הרפואיים עוברים רענון שלו כל שנתיים, כולל הרופאים הבכירים.

שני סוגי מכשירי ההנשמה שהם הביאו מישראל עושים את אותה עבודה עם שינויים קלים באבזור ונקראים נאופאף ונאוטי, שאת האחרונים מביניהם מייבא האיש הטכני של הצוות, עזר ערבה, מהנדס בהכשרתו עם ידייים טובות. במהלך השבוע הוא זה שיתרוצץ בין הכיתות וחדרי טיפול הנמרץ כדי לוודא שהציוד מחובר ומוכן לתרגול על יבש ולפעולה על רטוב.

שני סוגי מכשירי ההנשמה שהצוות הביא מישראל נקראים נאופאף ונאוטי, שאת האחרונים מביניהם מייבא האיש הטכני של הצוות, עזר ערבה, מהנדס עם ידייים טובות

כל יעד מתחיל במה שמכונה שלב 1, שבו בודקים את הפערים והחוסרים ולאחר מכן שלב 2 שבו מגיעים עם הציוד ומעבירים את הקורס המעשי. במהלך השנה צוותי הארגון השלימו ציידו והדריכו בתי חולים באדיס אבבה, ערכו שלב מקדים באקרה שבגאנה וכאמור, במוצאי ערב ראש השנה נערך הקורס והתקנת הציוד בנג'מנה, שבה ד"ר אליה ביקר בפעם הרביעית.

"אדחוף אותם"

זה נשמע פנטסטי על הנייר, אלא שהמציאות קצת יותר מתסכלת. כבר ביום הראשון ב"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה התחוור לצוות ששני מכשירי החייאה שכבר חוברו לפני כשנה היו מנותקים ועוד שניים שכבו במחסן.

ראש המשלחת הישראלית רתח מזעם והחל בשיח לעומתי עם מנהל המחלקה הנאונטולוגית, ד"ר דונא, וגם עם מנהל בית החולים, ד"ר מהמט נור (Mahamat Nour), שאי אפשר לפקפק במחויבות שלו לתוכנית, כמי שאסף אותנו אישית משדה התעופה וליווה את הקורס במהלך השבוע, יחד עם עיסוקיו הרבים גם כמנתח ילדים בבית החולים.

"בשנה שעברה עשינו 7,700 לידות. באחד הימים היו פה 25 יולדות על שש מיטות בלבד. חלק מהתינוקות מגיעים אלינו מבחוץ אחרי הלידה כשהם לא נושמים", אומר ד"ר נור.

ד"ר אליה מציע לו לערוך מחקר שיבדוק את התמותה לפני ואחרי התקנת הציוד מחדש, בסוף השבוע שבו נערך הקורס. למרות התסכול מכך שהציוד שהותקן שם בעבר לא היה בשימוש, הצוות הישראלי המשיך לחצוב את הדרך למימוש התוכנית שלשמה הגיע לכאן: העבירו את הקורס, חיברו מחדש את מכשירי ההחייאה ושמו דגש מיוחד בפני התלמידים על שימור הציוד והידע.

לשם כך נבחרו ביום האחרון 16 נציגים מקרב התלמידים, 4 מהם נשים, שיהיו אחראים לבדיקה של תחזוקת הציוד, הטמעה וחזרה על הידע בקרב הקולגות שלהם בשלושת בתי החולים בעיר.

בסוף נבחרו 16 נציגים מקרב התלמידים, 4 מהם נשים, שיהיו אחראים לבדיקה של תחזוקת הציוד, הטמעה וחזרה על הידע בקרב הקולגות שלהם בשלושת בתי החולים בעיר

טיפול בתינוק ב"בית החולים לאם ולילד" בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023

ד"ר אליה עדיין לומד תוך כדי תנועה ומנסה לנהל את הציפיות באופן מציאותי: "מתקתק זה לא. הציפייה שמשהו יתקתק לא ריאלית, אתה לא תשנה תרבות ברגע. אני נכנס בנקודה ספציפית ורוצה שיתייחסו אחרת לתינוק ולהראות להם תסריט שבו זה אפשרי. אנחנו זורעים זרעים ואם נמצא את השותפים הנכונים בבתי החולים זה שווה.

"אני לא מסתכל על שני המכשירים שלא משתמשים בהם בבית החולים על שם גנדי באדיס אבבה, אלא על השניים שעובדים בכל הכוח בבית החולים השני בעיר, ומבקשים ממני עוד ועוד.

"אני לא מסתכל על שני המכשירים שלא משתמשים בהם בבית החולים ע"ש גנדי באדיס אבבה, אלא על השניים שעובדים בכל הכוח בבי"ח השני בעיר, ומבקשים עוד ועוד"

"אמרתי לכם מראש שזה לא יעבוד לפי התוכנית והגעתי כשאני יודע שזה ככה ואמרתי לעצמי, 'אדחוף אותם גם כשלא נעים, כי לא באתי לנענע את הראש ולהגיד תודה רבה. כשאני לא מרוצה אני אראה להם את זה. לא באתי מלמעלה, עזבתי משפחה ואספתי כסף כדי לבוא לפה בפעם הרביעית".

חדר טראומה שנתרם על ידי מש"ב, סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל, לבית החולים הראשי בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: Neonatologists for Africa)

"לגמור להם את התירוצים"

מכשירי ההנשמה ליילודים לא היו הפיל הלבן הרפואי היחיד בביקור. ביום האחרון יתברר לנו שגם חדר טיפול נמרץ ומאובזר שנתרם לבית החולים הראשי בעיר על ידי ממשלת ישראל באמצעות סוכנות הסיוע הלאומית מש"ב, עדיין לא נפתח לפעילות.

מנהל המחלקה הסביר שהוא עצמו חדש בתפקיד ושרק יום לפני שהגענו קיבל אישור להפעיל את חדר הטראומה שהיה מוכן לפעילות כבר לפני חצי שנה. הסבר קלוש, אבל זה סימפטום ידוע לסיוע באפריקה ובעולם השלישי בכלל, שפעמים רבות לא מגיע ליעדו או מתבזבז. ייתכן שהבעיה היא גם בהרגלים ישנים שצוותים רפואיים כאן מתקשים לשנות גם כשהם מקבלים את האמצעים והידע.

ד"ר אליה מתמקד במה שכן באפשרותו לעשות, וזה לגרום לבתי החולים כאן לבצע את ההחייאה המודרנית ליילודים ולהתחיל להוריד את הסטטיסטיקה הקטלנית.

"קל להיות שיפוטי אבל המטרה שלנו היא לתמוך בהם כשאנחנו כאן והאתגר הוא שימשיכו בזה ביום יום ושיהיה אדם אחד שאכפת לו בכל בית חולים", הוא אומר לי אחר כך וחוזר על המנטרה שמדריכה את הפעילות: ידע, ציוד ומוטיבציה.

"ברור שהחלק השלישי הוא הכי קשה, אבל בלי השניים הראשונים לא יהיה את השלישי ואז אתה סתם עוד אדם לבן שמרצה להם. לא קל לנו לראות ילד בלי נשימה אבל אני עושה הכל כדי לגמור את התירוצים כאן", הוא מוסיף.

"החדרת מוטיבציה היא הכי קשה, אבל בלי ידע וציוד זה לא יקרה ואתה סתם עוד אדם לבן שמרצה להם. לא קל לראות ילד בלי נשימה אבל אני עושה הכל לגמור את התירוצים כאן"

נג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: עומר שרביט)

חכות ולא דגים

ואכן, במהלך הימים בהם שהינו בבית החולים ראינו לא מעט תינוקות שזה עתה נותקו מחבל הטבור והובהלו לחדר הטיפולים בלא נשימה ומבלי שציפה להם טיפול הולם. למרות זאת, הצוות הישראלי התעקש להמשיך בקורס במקום לפעול לפי האינסטינקט המקצועי שלהם ולעבור לפגייה כדי לנסות להציל חיים.

הם העדיפו להכשיר את המקומיים ולצייד אותם כך שיוכלו לעשות את העבודה הזו בהמשך כשהצוות של NFA יעזוב את צ'אד ("אנחנו צריכים להיות אדישים במידה מסוימת כדי לתת חכות ולא דגים").

למרות האכזבה מכך שהציוד שהותקן בעבר בצ'אד לא היה בשימוש, הם מעידים גם על הצלחה באתיופיה, ("מנדנדים לנו לחזור"), וכבר החלו לעבוד שם על מחקר שיבדוק את שיעורי ההצלחה בהחייאה לפני ואחרי הטמעת המכשירים והידע.

למרות האכזבה מכך שהציוד שהותקן בעבר בצ'אד לא בשימוש, הם מרוצים מהתוצאות באתיופיה והחלו לעבוד שם על בדיקת שיעורי ההצלחה לפני ואחרי הטמעת המכשירים

אם יש מישהו שיכול לדרבן את המקומיים לעשות את העבודה ולהחדיר בהם מוטיבציה, זה ד"ר אליה. 'איש של אנשים' והרבה נטוורקינג, כפי שמעידה גם רשימת חבר המנהלים שקיבץ לעמותה שמארגנת את הפעילות. משדר דחיפות, 'פושר' שגורם לדברים לקרות ומאמין בניצול הזדמנויות שנקרות על פניו.

כך, למשל, כשחיכינו לבידוק בשדה התעפה בנתב"ג עמד לידינו בחור צעיר והתפתחה שיחה קצרה שבמהלכה התברר שהוא מתמחה ברפואת ילדים. "תרשמו את הפרטים שלו", התבקש הצוות על ידי ד"ר אליה. בהחלט ייתכן שהמתמחה הצעיר יצטרף בעתיד לאחת המשימת הבאות של הנאנטולוגים באפריקה, גם אם הוא עצמו עדיין לא מודע לזה.

צוות של "נאונטולוגים למען אפריקה" בבית החולים האיטלקי בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: Neonatologists for Africa)

לא בשם המדינה

הוא האמצעי מבין שלושה בנים למשפחה שבמשך שנים היתה בעלת השליטה בחברה ציבורית לייבוא ושיווק מזון מהחי, מהבולטות במשק הישראלי. אליה עצמו רחוק מהזירה העסקית ועובד כרופא ילדים מהשורה בתל אביב.

שמו עלה לכותרות בשנים האחרונות כאחד מיוזמי "מחוסגן", שנתנה מעטפת של ליווי לגנים שרוצים הגנה חיסונית. כצפוי, הוא הפך מטרה לזעם של מתנגדי החיסונים בארץ במהלך הקורונה.

צוות הנאונטולוגים שהגיעו לצ'אד לא הסתירו את זהותם הישראלית, אם כי על החולצות שהם לובשים, עם הלוגו של העמותה, אין דגל ישראל. בתשובה לשאלה האם הוא לא חושש שפעילותו תנוצל באופן כלשהו על ידי המדינה, ד"ר אליה השיב כך:

"אני נראה לך פראייר שלא מבין מה קורה סביבו? זה בסדר שידעו שאנחנו מישראל ושמשרד החוץ מעוניין בשיתוף הפעולה ואולי אנחנו פותחים דלתות, אבל הפעילות שלנו היא לא בשם המדינה".

"אני נראה לך פראייר שלא מבין מה קורה? בסדר שיידעו שאנחנו מישראל ושמשרד החוץ מעוניין בשת"פ ואולי אנחנו פותחים דלתות, אבל הפעילות שלנו היא לא בשם המדינה"

השוק המרכזי בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: עומר שרביט)

להוריד פרופיל ולא לצלם

כך או כך, ברור שקיומו של הקורס בצ'אד מתאפשר גם הודות לחידוש היחסים עם ישראל ב-2019. כפועל יוצא מכך, מתקיים שיתוף פעולה בנושאים אזרחיים והכשרות למומחים מצ'אד. בעקבות מזכר הבנות בין השגריר הישראלי בנג'מנה בן בורגל ושר הבריאות הצ'אדי, נחנכה גם יחידת הטראומה בבית החולים הראשי בעיר, כאמור.

כדי להגיע לצ'אד נדרשנו לעבור בשגרירות ולהוציא ויזה בעלות של 100 דולר. הטיסה עוברת דרך קונקשן באדיס אבבה והלינה בנג'מנה היא במלון רדיסון, האופציה היחידה והיקרה למדי בעיר.

בלובי המלון נצפו חיילים במדי צבא איחוד האמירויות, שני ישראלים שפועלים בתחום האנרגיה, שתי צרפתיות מארגון סיוע לטיפול במחלות עיניים וקבוצת גברים חסונים ומקועקעים עם מראה מזרח אירופי ולבוש אזרחי שנראו כמי שפועלים בתחום הביטחון.

בלובי המלון נצפו חיילי איחוד האמירויות, ישראלים מתחום האנרגיה, צרפתיות מארגון סיוע למחלות עיניים וגברים חסונים ומקועקעים שנראו מתחום הייעוץ הביטחוני

המלון ממוקם על שפת נהר הצ'ארי, באזור של שגרירויות ואחוזות פרטיות גדולות. האזור הזה מנותק מהעוני והפיגור שנשקף אלינו מחלון המכונית כשנסענו בין בתי החולים. "תוריד פרופיל", ייעצו לי לפני הנסיעה, אלא שהיה קצת קשה לעשות את זה כשאתה הזר היחיד בכל מקום שאליו תלך.

נוף ממלון רדיסון בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: עומר שרביט)

ממילא, במהלך השבוע לא יצאנו מהרכב למרחבים פתוחים ואת רוב התמונות בדרך צילמנו בהיחבא מהמכונית. בדרך אפשר לראות הרבה מאוד אופנועים ישנים שמשמשים מעין מוניות, גם לנשים שיושבות במושב האחורי.

המקומיים מגלים עצבנות כל פעם שהם רואים את מצלמת הטלפון בפעולה וכל ניסיון לצלם בפומבי גורר טרטור של חיילים שמבקשים את הטלפון ומוחקים את התמונות.

לא יצאנו מהרכב למרחבים פתוחים ואת התמונות צילמנו בהיחבא מהמכונית. המקומיים והחיילים מגלים עצבנות כל פעם שהם רואים את מצלמת הטלפון בפעולה

הדיווחים על חטיפות במזרח המדינה גרמו לכך שהצוות הישראלי שאליו נצמדתי העדיף לצמצם את הסיכון למינימום ולא לשוטט בחוץ, אפילו לא ברמה של להתרשם מדוכני האוכל שפזורים בצדי הכבישים.

לאחר שהתקבלה הזמנה להגיע לארוחת ערב במסעדה בנג'מנה, ("ליד השגרירות הרוסית, זה המקום הכי בטוח בעיר"), גורם ביטחוני ישראלי ייעץ לצוות להשאיר אדם אחד במלון שידווח במקרה שלא נחזור. הם העדיפו לוותר על ההזמנה ולהישאר במלון.

רק ביום האחרון, סו סורקיס מ-The Times of Israel ואני יצאנו לסיבוב קצר בשוק בליווי של אחד מעובדי בית החולים שפרס עלינו את חסותו.

דוכן מזון בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: עומר שרביט)

ארץ נצורה

משנה הזהירות נובע מכך שצ'אד ממוקמת במרכז רצועת הסאהל ונחשבת לארץ נצורה: מאוימת על ידי קבוצות חמושים בלוב מצפון, על ידי האסלאמיסטים של בוקו חראם ממערב, חוסר יציבות ברפובליקה המרכז אפריקאית מדרום ומאות אלפי פליטים שהגיעו מאזור המלחמה בסודן ממזרח.

צ'אד מאוימת ע"י חמושים בלוב מצפון, האיסלאמיסטים של בוקו חראם ממערב, חוסר יציבות ברפובליקה המרכז אפריקאית מדרום ומאות אלפי פליטים מהמלחמה בסודן ממזרח

הגישה לאסיה ולמזרח התיכון נסגרה בגבול עם סודן כך שהמוצא היחיד של המדינה הזו לעולם הוא דרך ניז'ר, שגם עליה השתלטה חונטה חדשה בקיץ האחרון, למורת רוחן של מדינות המערב. התוצאה היא שצ'אד היא המוצב הקדמי של המערב ובעיקר של צרפת באזור הזה.

תושבי נג'מנה שאיתם שוחחתי הסבירו שאין להם חיבה יתרה לצרפת, שכן בעיניהם היא זו שעומדת בדרכם לדמוקרטיה ושינוי, במעין קולוניאליזם שמעולם לא הסתיים בפועל.

הצרפתים נתפסים כמי שתמכו בחיסן הברה (1982 – 1990), באידריס דבי (1990 – 2021) שנהרג בלחימה בצפון ובאחד מבניו, אידריס דבי איטנו, שתפס את מושכות השלטון ומוגדר כיום כנשיא המדינה.

הקירבה של השליט החדש לצרפת וההתנגדות לשושלת הדיקטטורית הציתו לפני שנה מהומות שבהם נהרגו כ-200 בני אדם. לצד התקיעות הפוליטית, התושבים כאן מתוסכלים גם מהיעדר חשמל ותשתיות רעועות.

מימין: ד"ר אידריס דריה, מנהלת המחלקה הגניקולוגית בבית החולים הסיני בנג'מנה, צ'אד, וצוות "נאונטולוגים למען אפריקה". ספטמבר 2023 (צילום: עומר שרביט)

אישור מהבעל לניתוח קיסרי

בפגישה עם ד"ר אידריס דריה (Idriss Daraiya), מנהלת המחלקה הגניקולוגית בבית החולים הסיני בנג'מנה, היא מספרת שבאחת מהפסקות החשמל שנמשכה כשבוע היא עזבה את ביתה ועברה להתגורר בבית המלון הממוזג שבו שהינו, כדי לא למות מחום.

היא דוברת חמש שפות, אימה ממוצא אוקראיני ובאופן לא לגמרי מפתיע מספרת שסבתה מתגוררת בחיפה. בביקור במחלקה שלה, הצוות של ד"ר עזרא אליה החמיא לה על הצוות שנשלח מהמחלקה שלה ללמוד את הקורס ומסר לה את מכשירי ההנשמה שחלקם כבר הותקנו וחלקם האחר יחכו לטכנאי שיחבר צילינדר חמצן חיצוני.

"בדרך כלל אני קשוחה איתם אבל מחר אני אקנה להם קולה", אומר ד"ר דריה, שלא הסתירה את שביעות הרצון מכך שהתלמידים ששלחה קלטו את החומר כמו שצריך.

היא עצמה רווקה ואם לשני ילדים, אך אומרת שלא תצא מהבית ברגל בלי ליווי של גבר, מחשש להטרדות. לא היינו צריכים להתאמץ כדי לדלות ממנה פרטים על המבנה הפטריארכלי של החברה בצ'אד. שליש מהלידות שהיא רואה בבית החולים שלה הן של נשים מתחת לגיל 17 ובסך הכל יש שם 6,900 לידות בשנה על מעט מדי מיטות ואחיות.

לא היינו צריכים להתאמץ כדי לדלות ממנה פרטים על המבנה הפטריארכלי של החברה בצ'אד. שליש מהלידות בבית החולים שלה הן של נשים מתחת לגיל 17

אשה בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023

הנישואים בדרך כלל מאורגנים, מילת נשים נפוצה במזרח ובדרום, והפלות אינן חוקיות. הרופאה מספרת על ילדה קטנה שהגיעה אליה בהיריון, ושהסבירה לה שלא תוכל ללדת בלי ניתוח, שכאמור מצריך את אישור הבעל או האבא. הילדה לא חזרה. "אני מניחה שהיא מתה בלידה. במקרה של סירוב מהגבר אנחנו בידיים כבולות", אומרת ד"ר דריה.

לאחר שהסבירה לה שתצטרך ניתוח קיסרי כדי ללדת, הילדה לא חזרה. "אני מניחה שהיא מתה בלידה. במקרה של סירוב מהגבר אנחנו בידיים כבולות", אומרת ד"ר דריה

ד"ר דריה משתכרת כאלף דולר לפני תוספות ובתשובה לשאלה למה בעצם היא נשארת לעבוד ולחיות באזור כל כך קשוח, כאשר יש לה אופציות במדינות אחרות בתנאים טובים יותר, היא משיבה כך:

"חשבתי לחזור לבנין שבה חייתי בעבר, אבל אני לא יודעת למה החלטתי להישאר. אני לא אוהבת את השיטה כאן, של לקנות מכונית למנהל בכיר כאשר בבית החולים אין אקוגרף.

"אנשים פה מודים לי גם כשאני יודעת שעשיתי עבודה לא הכי טובה. אולי זה עניין של אופי, לפעמים אני אסביר למישהי במשך חצי שעה מה הבעיה שלה ושלא אפתח לה את הבטן בשביל כלום והיא תבין שתוכל לנסוע לטיפול בקמרון או מצרים. רוב האנשים פה לא למדו בבית ספר אבל זה לא אומר שהם טפשים.

"חשוב לי ליישם את הידע של ההחייאה המודרנית ולהוריד תמותת תינוקות. אמנם עבור האנשים שבאים לפה זה לא ביג דיל כשתינוק מת. האמא לא תבכה וקרוביה יאמרו לה 'לא נורא, עוד תשעה חודשים יהיה לך עוד תינוק'. אבל בתור גניקולוגית אני יודעת שזה לא כל כך פשוט ושיהיו לזה השלכות רפואיות על האשה".

20230919_145438

אני ואתה

בבוקר היום האחרון שלנו בנג'מנה, ד"ר עזרא אליה נותן זריקת מוטיבציה אחרונה לתלמידים שסיימו את הקורס ונבחרו להיות אנשי הקשר בבתי החולים. הוא מבטיח לינק לסרטונים שיאפשרו להם לחזור על אלגוריתם ההחייאה ומבקש מהם להתאמן פעם בשבוע. "החלום שלנו זה שנוכל להטיס אתכם לקורס בישראל ושתהפכו למדריכי NRP בעצמכם יחד עם צוותים מאתיופיה וגאנה".

הוא מזכיר להם את הדבר החשוב ביותר: "דקת הזהב. מתחילים לספור לא כשאתם מגיעים אלא כשהתינוק נולד. אם תגידו זה אפריקה, אקונה מטטה, שווייה שווייה, טרנקיל, אנחנו באפריקה וחם מדי לרוץ – זה לא יעזור לתינוק. הוא נולד עם אותה פיזיולוגיה כמו תינוק בארה"ב או בישראל וצריכים לרוץ אליו".

"דקת הזהב. מתחילים לספור כשהתינוק נולד ולא כשתגיעו. אם תגידו זה אפריקה, אקונה מטטה, שווייה שווייה, טרנקיל, באפריקה חם מדי לרוץ – זה לא יעזור לתינוק"

בערב שלפני כן יצאנו לביקור בבית יתומים. הנסיעה לשכונת גאסי הצריכה מעבר בדרכים עקלקלות ולא סלולות. מישהו דיבר עם מישהו ששלח אלינו נהגים עם רכבי שטח חדשים וחלונות מושחרים, ככה שיכולנו לעשות את הדרך בקלות וגם לצלם בלי בעיה בדרך. בית היתומים של גברת ציפורה (Fondation Dieu Benit) מאכלס 100 ילדים וילדות עד גיל 18 ונפתח בשנת 2011.

המנהלת שמחה לקבל תשורה צנועה של מחברות, עטים, עפרונות ומחקים. חילקנו להם גם דפים שעליהם השיר "אני ואתה" בתרגום לצרפתית. ד"ר עזרא אליה שלף גיטרה והילדים שרו בטבעיות בטייק הראשון, בשפתם. חיפשתי ממחטה.

שרים את "אני ואתה" בבית היתומים Fondation Dieu Benit בנג'מנה, צ'אד. ספטמבר 2023 (צילום: עומר שרביט)