פרופיל "טורבוביץ' הוא אחד מיושבי הראש של ההון-שלטון בישראל"

הוא היה נער הפלא של השירות הציבורי ● האיש ששבר את קרטל הביטוח והפך את רשות ההגבלים העסקיים לעצמאית ● הוא היה ראש הסגל של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ● ואז הוא פרש והחל לשרת את הטייקונים ● במידה רבה, יורם טורבוביץ׳ המציא את שיטת הרגולטור שחוצה את הקווים ● עכשיו בני גנץ הפקיד בידיו את המו״מ הקואליציוני ● פוליטיקה חדשה: זה לא מה שחשבתם

יורם טורבוביץ ואהוד אולמרט בלשכת ראש הממשלה ב-2007 (צילום: משה מילנר/לע״מ)
משה מילנר/לע״מ
יורם טורבוביץ ואהוד אולמרט בלשכת ראש הממשלה ב-2007

ההחלטה של כחול-לבן להעמיד בראש צוות המשא ומתן הקואליציוני את יורם טורבוביץ', היא מסוג ההחלטות האלה, שיכולות בהמשך להיזכר כרגע מפתח, כזה שאפשר ללמוד ממנו לאן נושבת הרוח.

"טורבוביץ' הוא אחד מיושבי הראש של ההון-שלטון בישראל", אומר הכלכלן פרופ' ירון זליכה, מי שכיהן כחשב הכללי במשרד האוצר. "במובן הזה, הוא כמו אהוד אולמרט. הוא למעשה מגיע לשולחן המשא ומתן הקואליציוני כמי שמייצג את ההון-שלטון.

״גנץ מביא את יורם ואת אקירוב ואת כל החבורה של אולמרט (שכבר החל השבוע לייעץ בעצמו לגנץ – א.ב.ד). אלה לא האנשים שהיינו רוצים לראות שם. הרי ברור שאנחנו זקוקים לשינוי ואלה לא בדיוק האנשים שינענעו את העץ. לכן זה מאוד מאוד מאכזב אותי".

״גנץ מביא את יורם ואת אקירוב ואת כל החבורה של אולמרט. אלה לא האנשים שהיינו רוצים לראות שם. אנחנו זקוקים לשינוי ואלה לא בדיוק האנשים שינענעו את העץ"

זליכה מתייחס לביוגרפיה העסקית המוכרת של טורבוביץ', שמערבת אינספור אינטרסים, גלויים וסמויים. זה לא מקרי שאין כמעט דיון על קשרי הון-שלטון, ששמו של טורבוביץ' לא יוזכר בו. לא הועלתה כלפיו כל טענה על שחיתות אישית, אבל לאורך כל הקריירה המפוארת שלו הוא הצליח לדלג בווירטואוזיות וכנראה גם עם מנות גדושות של חן אישי בין שני צידי המקף שמחבר את ההון והשלטון. מושך בחוטים, מחבר חיבורים, סוגר דילים, ועל הדרך גם מתעשר כהוגן.

טורבוביץ' נלחם למען יצחק תשובה במאבקיו במדינה נגד רגולציה על שוק הגז, ונהנה מחבילה יפה של ניירות ערך. הוא ניהל את מכירת איי-די-בי ממשפחת רקנאטי לנוחי דנקנר. הוא גם עבד כיועץ ללב לבייב ולאליעזר פישמן. והוא גם מקורב מאוד לאיש העסקים אלפרד אקירוב, שהעניק בבחירות באפריל ערבות בסך של שני מיליון שקלים למפלגתו של גנץ.

יצחק תשובה ואלפרד אקירוב (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)
יצחק תשובה ואלפרד אקירוב (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

אל שורת התפקידים וההצלחות המתגמלות האלה בשירות בעלי ההון הגדולים במשק, הוא הגיע אחרי שמילא תפקידי מפתח בשירות הציבורי. בסיבוב הראשון כממונה על ההגבלים עסקיים, ובסיבוב השני כראש לשכתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט.

דרור שטרום, שהחליף את יורשו של טורבוביץ' כממונה על ההגבלים העסקיים, אפילו מרחיק לכת ואומר שטורבוביץ' הוא לטעמו אחד מהאדריכלים והמעצבים של שיטת "הדלת המסתובבת" הידועה לשמצה, זו שבה רגולטורים בכירים מסיימים את תפקידם, ואז צונחים מהשירות הציבורי – הישר אל משרות מפתות ומתגמלות מאוד בשירות הטייקונים שעליהם פיקחו לפני רגע.

"המפקחים על הבנקים עשו את זה הרבה שנים לפניו (ועברו לתפקידי ניהול בכירים בבנקים שעליהם פיקחו – א.ב.ד), אבל קשה להשוות בינם לבינו – כי הם פעלו בסקטור מאוד צר. טורבוביץ' היה בעצם הרגולטור הראשון המשמעותי, שיצר את התופעה הזאת.

יורם טורבוביץ', אז ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, משוחח עם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בעת סיור בעזה ב-2007 (צילום: לע״מ)
יורם טורבוביץ', אז ראש הסגל במשרד רה״מ, עם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בעת סיור בעזה ב-2007 (צילום: לע״מ)

"מאז הוא קומבינטור. מה שכמובן עמד בעוכריו בהמשך, כשהוא ניסה להתמנות לתפקידים ציבוריים. הוא הרי רצה להיות מנכ"ל בזק כשהיא עוד הייתה חברה ממשלתית. ואחר כך הוא רצה להיות יועץ משפטי לממשלה. בשני המקרים זה לא קרה ואני חושב שמנעו את זה ממנו, כי לא סלחו לו על העניין הזה, שממשרת ציבור תקיף, שהצטייר כסמל של השירות הציבורי, הוא בבת אחת הפך את עורו".

דוקטור יורם ומיסטר טורבוביץ'

יורם טורבוביץ' החל לבסס את מעמדו ב-1992. הוא מונה אז לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים (שנקרא היום "הממונה על התחרות"). בעידן שקדם להפרטות הגדולות במשק, שיגיעו לשיאם כמה שנים מאוחר יותר, הממונה על ההגבלים העסקיים היה תפקיד שלא משך הרבה תשומת לב. טורבוביץ' מונה לתפקיד כשהוא בן 34.

בוגר עירוני א' בתל אביב, שם למד עם ציפי לבני ("אני מכירה ומעריכה אותו", היא אומרת ולא מוכנה להרחיב), אחרי שירות כקצין ב-8200, לימודי משפטים וסטאז' אצל השופטת מרים בן-פורת (לצידם של המתמחים הצעירים עופר נמרודי ורם שמגר, בנו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר). משם עבר למשרדו של עו"ד אמנון גולדנברג, שהיה אז מבכירי עורכי הדין בישראל ואז נסע להארווארד להשלים דוקטורט במשפטים.

הכניסה שלו למשרד הצנוע אז של הממונה על ההגבלים העסקיים הייתה סוערת, אפילו סוחפת. הוא זיהה את ההזדמנות שנקרתה בדרכו, אחרי המהפך שהחזיר את יצחק רבין לשלטון, והפך את היחידה הקטנה לפיקוח על הגבלים עסקיים לרשות עצמאית, בעלת סמכויות נרחבות ותקציב גבוה. "הוא עשה עבודה טובה. נקודה", אומר שטרום, "היה לו אומץ. הוא הפך את הרשות להגבלים עסקיים למקום יותר אגרסיבי ויותר משמעותי. אין ספק בזה".

האומץ של טורבוביץ' התגלה במלחמות שפתח נגד גופים חזקים כמו תנובה, בזק, רב בריח, הכבלים והדלק. הוא שכר חוקרים פרטיים כדי להוכיח שחברות הביטוח מתאמות ביניהן מחירום בצורה בלתי חוקית. זה נגמר בהעמדתם לדין של 13 בכירים בענף, בקנסות של מיליוני שקלים לחברות הביטוח ובעונשי עבודות שירות ומאסרים על תנאי למורשעים.

יורם טורבוביץ׳, מימין, בפמלייתו של יצחק תשובה בוועדת הכנסת ב-2010 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
יורם טורבוביץ׳, מימין, בפמלייתו של יצחק תשובה בוועדת הכנסת ב-2010 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

אבל מיד אחרי שעזב את המשרה הציבורית, הוא חצה את הקווים. ומאז אנחנו עם דוקטור יורם, ומיסטר טורבוביץ'.

"אחרי שהוא עזב את תפקיד הממונה על ההגבלים ועבר לשוק הפרטי, היו מי שהסתכלו בדיעבד על התקופה שלו בתפקיד, ואמרו שהוא בעצם רק דיגדג את בעלי ההון, כדי שיעריכו אותו וירצו שהוא יהיה בצד שלהם", אומר שטרום ומוסיף: "אבל זו כמובן רק אינטרפרטציה".

וזו הרי בדיוק הבעיה עם "הדלת המסתובבת". והיא רק החריפה והחמירה בשנים שיבואו, כשמצעד של עשרות רגולטורים בכירים למד מטורבוביץ' וממשיכי דרכו, איך ממנפים קדנציה קצרה בשירות הציבור – לקדנציה ארוכה ומתגמלת בהרבה בשירות בעלי ההון.

"הוא נורא עסוק בזה שיאהבו אותו"

התחנה הראשונה של טורבוביץ' אחרי שעזב את תפקיד הממונה על ההגבלים הייתה לצידו של אודי רקנאטי, שמינה אותו למשנה למנכ"ל חברת דיסקונט השקעות. כהכשרה לתפקיד, הוא שלח אותו לארבעה חודשי טירונות סיירת ביזנס במשרדי גולדמן-זקס בניו יורק. וכשמנכ"ל דסק"ש דב תדמור פרש כעבור שנה, טורבוביץ' בן ה-41 נכנס בטבעיות לנעליו.

כעבור שנתיים קשות ביותר, שכללו הפסדים של מאות מיליוני שקלים על השקעות שירדו לטמיון עם משבר הדוט-קום והובילו את דסק"ש לצלילה חופשית בבורסה, טורבוביץ' פרש עם חבילת פיצויים נדיבה של 5.2 מיליון שקלים.

"זה היה תענוג לעבוד עם יורם. הוא נשאר חבר קרוב ונאמן שלי. הוא אדם מיוחד. הכל אצלו הגיוני. יש תהליך קבלת החלטות. יש לו תוכנית משלו. זו פשוט הייתה תקופה קשה בשוק"

ואפילו במקרה הזה טורבוביץ' הצליח להשאיר אחריו שובל של מעריצים. עשר שנים אחרי, אמר מעסיקו דאז, אודי רקנאטי ל"כלכליסט": "זה היה תענוג לעבוד עם יורם. הוא נשאר חבר קרוב ונאמן שלי. הוא אדם מיוחד. הכל אצלו הגיוני. יש תהליך קבלת החלטות. יש לו תוכנית משלו. זו פשוט הייתה תקופה קשה בשוק".

דרור שטרום (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
דרור שטרום (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

"יורם הוא באמת איש רעים, אני מכיר אותו מצוין. אין כמותו להתחבב על אנשים – וזה דבר שמאד חשוב לו לטפח", אומר שטרום, שחושב שזו דווקא אחת החולשות הגדולות של טורבוביץ', שצריכות להדאיג את מי שמינו אותו לנהל את המשא ומתן הקואליציוני.

"במשא ומתן בסדרי גודל האלה אין לך מה לרצות שיחבבו אותך. אתה חייב להגיד את האמת שלך באופן מאוד משכנע. לבלף קצת על השאלה לאיפה אתה מוכן ללכת אם לא תהיה עסקה. ולהיות מאוד מאוד אמין וחותך וחד. ויורם, אם יש משהו שהוא לא טוב בו, זה להיות אמין וחותך וחד.

"הוא לא מתאים להיות אשף משא ומתן שמנווט את הספינה. הוא הרי היה מופקד על המשא ומתן המדיני בתקופת אולמרט ואף אחד לא ראה שם הישגים כאלה או אחרים. אני חושב שהמגרש הזה הוכח כגדול עליו בכמה מספרים".

הוא דווקא נחשב לאשף המשאים והמתנים, לא?
"לא יודע על ידי מי. תשמע, שיהיה ברור – אני לא שונא את יורם, אני מחבב אותו אפילו. אני ער למעלותיו וגם מכיר את חולשותיו – אני לא ראיתי אותו כנושא ונותן מצוין בשום הזדמנות. והוא גם הופיע מולי, כשהייתי ממונה על ההגבלים העסקיים. אני לא ראיתי את הכישורים המיוחדים שלו. יכול להיות שיש לו איזו מתנה נסתרת שאני לא ער לה".

ההון-שלטון ימשיך לשלוט

זליכה לא רק מוטרד מהמינוי של טורבוביץ', אלא גם כועס. "זו בושה וחרפה", הוא אומר, "זה מעביר מסר מאוד מאוד בעייתי. אחרי שגנץ פנה לגייס ערבויות מאקירוב, כל מה שנשאר לו זה להביא פנימה גם את תשובה. זה רק מראה לך, שההון-שלטון בישראל, שניווט פה את המדיניות הכלכלית בשנים האחרונות, והוביל אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו, ימשיך לשלוט במדינה גם בשנים הבאות".

"זה רק מראה שההון-שלטון בישראל, שניווט פה את המדיניות הכלכלית בשנים האחרונות, והוביל אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו, ימשיך לשלוט במדינה גם בשנים הבאות"

עד כמה בכלל עקרוני התפקיד של טורבוביץ' במו"מ הקואליציוני?
"זה לא מה שחשוב. אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה. זה הדבר היחיד שצריך לעניין אותנו. ובמקרה הזה, אין בכלל שאלה מי הם חבריו. וחבריו הם בדיוק אלה שימשיכו לנווט את המדיניות הכלכלית של ישראל. מדיניות שמחבקת את ההון, מעבירה מיליארדים לטייקונים ולמונופלים וחונקת את העסקים הקטנים ואת האזרחים"

טורבוביץ' גם מביא איתו קדנציה שנחשבת מוצלחת, כממונה על ההגבלים העסקיים שגילה אומץ בתפקיד.
"זה היה לפני עשרים וכמה שנים. אני לא יודע מה הוא עשה ומה הוא לא עשה אז וזה גם לא ממש משנה. מה שחשוב זה מבחן התוצאה, ובמבחן הזה ישראל היא היום אחת המדינות הכי לא תחרותיות בעולם. יכול להיות שהוא נלחם אז להכניס תחרות. במבחן התוצאה – הוא לא הצליח. וחוץ מזה – בעשרים וכמה השנים האחרונות, אני לא ראיתי אותו באף מאבק נגד ההון ובעלי ההון. ראינו אותו תמיד רק בצד השני.

ירון זליכה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
ירון זליכה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"אתה יודע, גם על נתניהו אומרים הרבה פעמים 'אבל ב-2003 הוא יצא להילחם בטייקונים'. אתה יודע למה הוא עשה את זה? כי אז הטייקונים לא היו חבריו. אבל ב-2009 נתניהו חזר כשהטייקונים לצידו וזה כבר היה נתניהו אחר. וכשגנץ בוחר עכשיו בטורבוביץ', הוא מאותת לנו כבר בהתחלה שהוא בוחר בטייקונים".

"אני חושב שזליכה מגזים", מרגיע שטרום, "אבל אין ספק שזו הדעה הפופולרית היום. בנושא הזה, אולי מתוך נאיביות, אני פחות שותף לביקורת. כי אני אומר לעצמי: בינינו, מי מנהל משאים ומתנים קואליציונים? הגבאי בבית הכנסת והצדיק מל"ו הרי לא יעשו את זה. צריך מישהו שמכיר את הפויילע-שטיקים של הדלתות האחוריות. של איך מוכרים ואיך לוקחים. אז לוקחים אדם שמשופשף בתככים פוליטיים.

"אני מציע שנבחין בין שני מצבים. במצב אחד יורם טורבוביץ' מנהל את המשא ומתן מטעם כחול-לבן, עושה את מעשה המרכבה והולך הביתה. אם זה המצב, אין לי שום בעיה איתו. אני חושב שזה תפקיד אינסטרומנטלי בלבד.

"אם אחרי זה, הכוונה היא גם להפוך אותו להיות ראש מטה במשרד ראש הממשלה, או ראש מועצה לאומית לכלכלה או דברים כאלה, זה כבר סיפור אחר. ואז בהחלט – כשמביאים בחשבון את החברים שהוא רכש לעצמו, זה יעמיד באור מאוד מוזר את מי שאמר שהוא רוצה פוליטיקה חדשה.

"אבל אם אנחנו מדברים על העניין הזה, בוא נגיד את האמת – אם אתה מסתכל על יאיר לפיד כדוגמה, אין לו חברים בעלי הון? בוודאי שיש לו. כולל אולמרט עצמו. זה לא איזה עולם שזר לו. דרכו לפוליטיקה הייתה משובצת בהם ורצופה בהם. אין לי ספק שהוא גם היה משלב אותם אם היה יכול.

"בסופו של דבר, לא יהיה תחליף לעין הציבורית שתפקח על מה שהאנשים האלה עושים. שזה עיתונות, שזה ביקורת, שזה בתי משפט, בדיוק כל הדברים האלה".

עוד 1,628 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 17 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ראשי מפלגות הימין התחייבו שלא להצטרף לממשלה צרה בראשות גנץ, אם וכאשר תוקם

ח"כים בכחול-לבן מסרבים לשבת בממשלה כזאת ● ליברמן מסרב להצהיר שלא יעשה כן ● שקד ובנט לא הצטרפו להתחייבות של הבלוק ● לדברי מקורבים, גנץ לא שולל את מתווה הנבצרות והרוטציה ● יו"ר כחול-לבן והרמטכ"ל נפגשו היום לאור האתגרים הביטחוניים ● השופט מלצר דורש חקירה פלילית של אי סדרים בעשרות קלפיות

עוד 35 עדכונים

עשיתי את ניו יורק ואת דויד לה שאפל

אבא ז״ל היה לו מנהג. היה לוקח מפתח וחורץ על הקיר סימן של איקס. סוג של  חותמת שעם. היום בו עברתי לגור לבד קיבל גם הוא חריץ שכזה. ״אתה עושה טעות ותחזור הביתה בלי כלום כמו שאתה עוזב״, אמר לי. אבא צדק. ההורים תמיד צודקים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר.

לא קינאתי בבני הדודים כשרכבו על האופניים החדשות שקיבלו. זה לא עניין אותי. אני לא אדם של שופינג. יריב שלי ממש מכריח אותי לקנות בגדים. אהבתי מאוד לצייר. תמיד ציירתי וכתבתי. להיות צייר היה תמיד במחשבות שלי. הציור היה חיים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר

עד שהגעתי לצבא לא הכרתי הומואים. בחטיבה הייתה לי חברה. הייתי בן 15. זה לא החזיק. בצבא הכרתי בחורה. קיבוצניקית. היה לנו רומן קצר. שירתתי בצריפין. בה״ד 6. בית ספר לתחזוקה, לשם הגעתי אחרי טירונות אי שם בדרום. תחזוקה זה אפסנאות. עברתי קורס בנושא. מרתק (סתם). בבסיס זה למדו חיילים להיות נהגים של, ולהפוך טבחים של סירי ענק.

נשארתי בבסיס כחלק ממחלקות ההדרכה. בשל לימודי האמנות והגרפיקה בתיכון שילבו אותי כשרטט בהוצאה לאור. סיפקנו שקפים וחומרים מודפסים למחלקות ההדרכה בבסיס. את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס.

היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר ומילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים. את סיכת חיל תחזוקה אני עיצבתי. נדמה לי שיש כבר אחרת במקומה.

בהוצאה לאור הכרתי את מי שיהיו חברים שלי וילוו את חיי בעשורים הבאים. היינו רביעייה. נותרתי עם אחת, את השניים האחרים שיחררתי מחיי. השתחררה המועקה שלא רצתה לצאת. בסוף יצאה והיום אני משוחרר, בעיקר מביקורת

את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס. היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר והם מילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״. למ׳ לקח הרבה מאוד זמן לצאת מהארון. אני תמיד אומר שצריך לתת לכל אדם את הזמן שלו להיפתח. לכל אחד התפרחת שלו.

דרך א׳ ידעתי שיש דבר כזה מועדונים. קודם לכן לא יצאתי לבלות. גם לא כשהייתי בתיכון. עם חברים בחטיבה שהיתה בשכונה הקרובה אלינו נהגנו ״להסתובב״ בדיזנגוף, ואולי הייתה גם גלידה אמריקאית על הדרך.

לא יצאתי קודם לכן למועדון גם לא כשלמדתי בתיכון הצפונבוני. א׳ מסתבר הכיר את עולם הבנים כבר מגיל 15. לי היה זה עולם חדש. לא היו לי הרבה עולמות מלבד ספרים וכן ציור. גם ״כן״ לא בטוח שהיה לי. אחרי הצבא כן.

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״

״דיווין״, מועדון ריקודים להומואים, היה אז מקום מפגש יחיד. חיים כהן (הזמר אדם) היה התקליטן. אחרי הצבא הכרתי את ״גן העצמאות״ שהיה ה״מקום״ למצוא בו זיון, ואם התמזל המזל יותר מסקס.

ב״דיווין״ הכרתי את האהבה הראשונה שלי. קראו לו ג׳קי. יעקב טלבי. מעולם קודם לכן לא התרגשתי בבטן כמו עם היפה הזה. היו עוד יפים. תמיד אזכור לו את הרגשות הראשונים שלי.

תמיד ידעתי שאני נמשך לגברים. בנעורי היו התנסויות. מעולם לא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות על הזהות המינית שלי. התמזל מזלי וניחנתי באופי אדיש, שקיבל את החיים כי שהם בלי התפלספויות.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור עם א׳ ומ׳ בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. יריקה מהים והליכה קצרה מבן יהודה וממועדון ״התיאטרון״. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בתל אביב בדרכו ממצרים. אז צילם עבור הנשיונל גי׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו.

עבדתי במלצרות, הייתי ברמן, מנהל משמרת״. תמיד פיטרו אותי. אהבתי את אורח החיים החדש. עבודה בשעות שמאפשרת לחוות לעתים את היום לרב את הלילה והייתי איש של לילה.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בת"א בדרכו ממצרים. אז צילם לנשיונל ג׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו

לא פעם מצאתי עצמי חוזר (אחרי משמרת בקפה בו עבדתי) עם האופניים מ״גן העצמאות״ אחרי סקס או בלי סקס. היו לילות שהבאתי לדירה השכורה בחורים והיו לילות לבנים של ציור. הרבה לילות לבנים של ציור.

בלי שרציתי או תכננתי, מצאתי עצמי בזוגיות מוזרה עם עולה חדש מאמריקה, צעיר ממני בכמה שנים. הייתי אז בן 23.

אחרי שנפרדנו הוא שב לארצו והתגורר קרוב לבוסטון בעיירה של הומואים מזדקנים. אמנים ומשוררים. פרובינסטאון קראו לה. הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה.

הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה

אני זוכר את הלילה הראשון. הייתי רשום במועדון הלוהט באותם ימים ״ליים לייט״. רשם אותי מעצב תפאורות שהכרתי בעיירה ההיא. לקחתי איתי את האיש הנחמד שנתן לי לישון בדירתו. הבחור הכי יפה, מוקף בנות, הביט לעברי.

בשירותים מול המראה כבר הבטנו אחד לשני בעיניים. והיו לי עיניים. שלחתי את הנחמד הביתה ומצאתי את עצמי נוסע בארבע לפנות בוקר בסאבווי ל״ברונקס״ עם היפיוף האיטלקי שהדבר הראשון שעשה כשירדנו מהרכבת היה לקנות דלי ענק של קנטאקי פרייד צ׳יקן.

הקשרים שיצרתי בעיירה הציורית חיברו אותי לצלמים והפכתי חבר של הצלם דויד אמסטרונג ז״ל ונאן גולדין, היום צלמת מאוד ידועה בעולם, אז היתה מורה באוניברסיטת ניו יורק. היא היתה המורה הרוחנית של דויד. שניהם צילמו אותי הרבה. אני מופיע במספר ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה.

אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)
אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)

כשהזכרתי את השם דויד לה שאפל שהכרתי בלילה תל אביבי, דחקו בי כולם לחדש את הקשר עימו וכך עשיתי. לה שאפל, מגדולי הצלמים של דורנו, ניהלנו רומן קצר. אפילו עבדתי איתו. זה נמוג כמו שזה בא. הייתי קישוט לא יותר.

הצלם דויד אמסטרונג ז״ל והצלמת נאן גולדין צילמו אותי הרבה. אני מופיע בכמה ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה

איזה כיף שמגדת עתידות צועניה וקשישה שישבה בחלון ראוווה בוילג׳ של מנהטן, אמרה לי לחזור לישראל, שם מחכה לי אהבה גדולה. היא צדקה. יריב ואני בזוגיות בריאה כבר כמעט 27 שנים. אנחנו מגדלים את רואי (20) ואת יאן (מכשפה בת 13). בסוף בסוף אין כמו הבית. אין כמו משפחה. למזלי היא טובה. לא לכולם יש המזל הזה ועדיין, תעשו הכל כדי להיות מאושרים. חגים שמחים.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,037 מילים

תקווה חדשה-ישנה למאבק במלריה: קוטל חרקים מימי הנאצים

חוקרים אמריקאים גילו מחדש קוטל חרקים יעיל במיוחד, שהיה בשימוש הנאצים ונעלם לאחר מלחמת העולם השנייה ● למרות יעילותו, השימוש בדי-אף-די-טי הופסק מסיבות פוליטיות - והעולם אימץ את הדי-די-טי ● לפי ארגון הבריאות העולמי, בכל שתי דקות מת בעולם ילד ממלריה

עוד 621 מילים

הכנסייה האתיופית בירושלים נסגרה למתפללים

פרסום ראשון הכנסייה המפורסמת בירושלים נסגרה למבקרים ומתפללים, לאחר שאירעו בה עימותים אלימים בהם עורבו מאבטחים ושוטרים ● ברקע למאבק על המוסד הוותיק עומד הקרע האתני-דתי המחריף באתיופיה, שראש ממשלתה זכה לאחרונה בפרס נובל לשלום

עוד 764 מילים

ככה עובדת אלימות משטרתית

בכל מקום שהיס"מ מופיע בו – תדע שמישהו הולך לספוג אלימות. מי? פשוט מאד: מי שבצד הלא-נכון. איך יודעים איפה הצד הלא-נכון? הצד שעומדים בו מפקדי המשטרה הבכירים באירוע.

במוצאי-שבת האחרונה עמדו מפקד מחוז מרכז של המשטרה, עמי אשד; מפקד משטרת פתח-תקווה, ברק מרדכי, וסגנו, שי גז; והתובע במשטרת פתח-תקווה, גרגורי פוקס  – בצדה המערבי של כיכר גורן בפתח-תקווה. הצד בו מתנהלת כבר שלוש שנים בקביעות המחאה נגד השחיתות השלטונית והרס הדמוקרטיה. מנגד, ביציע המזרחי, היתה ההפגנה בהזמנת הליכוד, למען ראש-הממשלה, בהשתתפות ראש מערך ההסברה בליכוד ואחרים.

ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים

ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים.

אדם אחר, איש שקט ומהוגן, מוחזק בידי שוטרים כשהוא שכוב על הכביש ופניו לאספלט. הוא לא מנסה להתנגד, הוא לא הפעיל אלימות. הוא מנוטרל. עוברות כמה שניות. ראשו מוטח באספלט. השניים נוטרלו מלכתחילה, כי נשאו שלט ענק "CRIME MINISTER". המשטרה קבעה שאסור להניף את השלט, רק לפרוש אותו על הכביש.

קרוב לחודשיים אני עם דלקת חריפה בשריר הכתף. שוטר הגיע מאחורי הגב שלי בהפגנה שקיימנו בבת-ים מול רדיו בלה-בלה-רגב מארח את שרה נתניהו, העבריינית המורשעת, עיקם אותה מאחורי הגב שלי (נוהל משטרתי ידוע). בכח, בסיבוב. לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה. הבהרנו שמה שלא יהיה – אלימות משני צדדי הנוכחים (ליכוד ואנחנו) לא תהיה.

לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה

הנסיון העשיר שיש לי עם המושג "משטרת ישראל: אבטחת שלום הציבור" לימד אותי שעל המשטרה אסור לסמוך. אז אני מסתובב באירועים מסוימים עם אמצעי הגנה עצמית. כדי לא להבהיל את איש הליכוד או ליצור תחושת איום כלפיו, החזקתי אותו מאחורי הגב. זה לא היה דיאלוג ראשון שלנו באירוע. השוטרים שחצצו בין שתי הקבוצות ראו את זה. יש היגיון ששוטר יבקש לדעת מה פתאום בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל ההיגיון אומר שהגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף.

באירועים מהסוג הזה, המשטרה חוצצת בין קבוצות המפגינים. הגיוני. איש ליכוד חצה את קו השוטרים והגיע אלינו. "אם לא תסתלקו תוך דקה…", הוא לחש באוזנו של חברי להפגנה, ישי הדס, שבאותו רגע היה עם מיקרופון הגברה ביד. "אם לא נסתלק תוך דקה, יקרה מה? ספר לנו", חזר אחריו הדס למיקרופון.

ההיגיון אומר שאחד כזה צריך להרחיק מיידית מהזירה. אולי אפילו לעכב אותו. ודאי לא להתיר לו להסתובב אחר-כך שוב ושוב בשטח ההפגנה שלנו. אז ההיגיון אומר, אז מה. ההיגיון הרי חייב להיעצר איפה שהוא. והוא לעולם נעצר איפה שאזרחים שומרי חוק מאוימים בו.

יש היגיון ששוטר יבקש לדעת למה בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל הגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף

בכלי-נשק אוטומטי שלופים, אחד עם אצבע על ההדק, עמדו השוטרים ואנשי היס"מ שחצצו בין הצדדים באירוע בבת-ים. עם הפנים אלינו, עם הגב לאנשי הימין.

סוף יולי האחרון. הפגנת מחאה קבועה ביום שישי שעה שהיועץ-המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עושה דרכו לבית-הכנסת. מפגין מוכנס בידי שוטר לניידת וממנה לתחנה.

הוא סירב להזדהות בפני השוטר, כיוון שלא התקיימה עילה בדבר חשד סביר לביצוע עבירה, כמתחייב בחוק. מאחר והמפגין שידר לייב לפייסבוק תוך כדי הליכה ברחוב, אפשר להיווכח שהסירוב להזדהות מוצדק.

מפגין אחר שהגיע למקום ותיעד במצלמת הטלפון את השתלשלות האירוע, מעוכב גם הוא. מופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים, הוא מוכנס לניידת. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. הוא נושא אקדח. אבל כשאין שיקול דעת או היגיון – זו עילה לאלימות חסרת פרופורציה ומעצר מיותר. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים.

מפגין אחר מעוכב, ומופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים

הלאה. שבע שנים אחורה. קיץ 2012. מוצאי-שבת, שעת לילה מאוחרת. צומת עזריאלי חסום במסגרת הפגנה נגד השחיתות ויוקר המחייה. הצומת חסום כמה שעות במסגרת נוהל לא-כתוב שנוצר בין המשטרה למוחים: מאפשרים לשחרר קצת לחץ באמצעות חסימת צומת.

עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי.

שישי. 16 אוגוסט, לפני כחודשיים. שעת לילה מאוחרת. שישה אנשים מוחזקים בכלוב העצורים במשטרת פתח-תקווה, נעולים מאחורי סורג ובריח. הרקע: עיכוב אחד מפעילי המחאה נגד השחיתות והרס הדמוקרטיה, והובלתו למעצר בתחנה.

הפעיל לא עבר על החוק. גם לא על הוראות מפקד מחוז מרכז, אשד. דווקא הוראות מפקד המחוז הן אלה שבמובהק מנוגדות לחוק ולפסיקת בג"צ. הפעיל הלך ברחוב. הוא "נשלף" ממנו למעצר כי ככה בא לה, למשטרה.

אחריו מעוכבת ונלקחת פעילה אחרת. בעקבות מעצר השניים, כבר הגיעו עשרות פעילים למחות מחוץ לתחנת משטרת פתח-תקווה. אז כבר עלה מניין המעוכבים והעצורים לעשרים. אנשים הוטחו לכביש, אחרים הורמו ממנו כאילו הם סחבות. הפעיל שעוכב? הוא אני. זאת לא עדות שמיעה; אני יודע מה היה שם.

עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי

ניגש שוטר לכלוב, מצביע על אחד העצורים ובקול רם ומאיים אומר לו:

"אתה צילמת אותי. אתה העלית לפייסבוק את התמונה. אתה עוד תשלם על זה. אתה עוד תראה מה יקרה לך".

אני נצמד לסורג ואומר לשוטר, "מה אתה עושה?! אתה מאיים על עצור ועוד לפני חקירה. אתה לא יכול לעשות את זה!"

"סתום ת'פה, מי דיבר אליך?!", הוא עונה. עצור נוסף, יוסף זרניק, מצטרף לוויכוח. הוא אומר לשוטר, "מה זה צריך להיות? זה איום על עצור!"

"בוא אתה לחיפוש", אומר מייד השוטר לזרניק.

הוא פותח את התא ומוציא אותו משם לחיפוש. לא חודרני, לשם ההבהרה. אגב, כל העצורים, איש בתורו, נלקחו לחיפוש. מגיעים שני שוטרים, האדיב והקשוח, שמים על הידיים כפפות לייטקס, מתייצבים מחוץ לכלוב. המסר מהכפפות ברור לעצורים. הם לא יודעים בשלב זה שהחיפוש לא יהיה חודרני.

החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות"

אחד-אחד מוציאים אותנו משם. החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. זרניק ואני, כל אחד בתורו (ייתכן וגם אחרים), שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות".

יוני 2017. עוד הפגנה בכיכר גורן יוצאת לדרך. הצעדה מתקדמת במעלה אחד הרחובות. המשטרה כבר נערכה מראש: היא הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה. כי צריך למלא מכסות.

המשטרה כבר נערכה מראש: הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה

סגן-מפקד משטרת פתח-תקווה אז, סהר שיין, ניגש לאחד המפגינים בצעדה, חוסם אותו ושואל:

"תגיד, אתה אמרת לי קודם 'עוד פעם אחת אתה קורא לי זרניק ואני נותן לך…'?" אני לא זוכר בוודאות מה הקצין אמר שההוא איים שייתן לו, אבל לצורך העניין נניח שמדובר ב"סטירה". כלומר, קצין המשטרה פנה למפגין בשם של מישהו אחר והמפגין ענה לו שלא יקרא לו ככה. הגיוני.

עונה המוחה: "כן, אני אמרתי. אני באמת לא זרניק".

עונה השוטר: "אז למה אמרת את זה? בשביל מה הפרובוקציה?"

מתנהלים חילופי דברים קצרים ביניהם שבשפת הכדורסל קוראים לזה, השוטר נעמד לסחוט "עבירת תוקף" (אני אוציא ממך עבירה בזמן שאני שומר עליך), ניגש מפגין אחר ושואל את שיין:

"רגע, הוא (קרי מי ש"נחשד" כזרניק) מעוכב או עצור?"

"לא", עונה השוטר.

"אה", אומר המפגין שאיננו זרניק, "אז אני יכול ללכת", והולך.

אומר השוטר למפגין שהתערב והכניס היגיון לשיגעון: "הוא לא, אבל עכשיו, אתה מעוכב",

ומפקיד אותו בידי שוטרים שהפקידו אותו באוטובוס העצורים. מספר דו-ספרתי של מפגינים עזב את אזור כיכר גורן באותו ערב באוטובוס שהביאה המשטרה.

כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות, מייצגות אמנם, אבל דוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל.

כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל

אף לא אחד מהם הוא במסגרת "התנגשויות אלימות" עם משטרה. "התנגשויות אלימות" עם משטרה הן עניין נפרד. הכלל "כשלוקחים סיכון, עלולים לחטוף", שרלוונטי ל"התנגשויות אלימות" עם המשטרה, לא מתקיים כאן.

לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כמו גרעינים במשקל. בימוי הגבלות שלא מתיישרות עם החוק (אסור להניף שלט; אבל לפרוש מותר! אותו שלט, אגב, הונף ללא הפרעה בפתח-תקווה ובערים רבות אחרות בארץ עד אותו יום). זו אלימות. אלימות חמורה. היא כזו כיוון שהיא שוללת בהינד עפעף עצמאות מאזרחים שלא עברו על חוק, שהופכת את החופש שלהם לבן-ערובה. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד. זה כבר נגזרת. מובן מאליו, דבר של מה בכך.

לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כגרעינים במשקל – זו אלימות, השוללת חופש מאזרחים שומרי חוק. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד – זה כבר נגזרת

משטרה פועלת על-פי חוק. למשטרה יש מרחב מסוים שנקרא "שיקול דעת". שיקול דעת מופעל לעולם לטובת האזרח. הוא מתקיים במקרים שבהם אזרח עשה מעשה שלא עולה בקנה אחד עם החוק, אבל הנסיבות (אי-ידיעה, "חוסר דרמה", פעם ראשונה, וכדומה) מצדיקות את הפעלתו. אחרת זה לא היה "שיקול דעת", אלא היצמדות להוראות החוק.

גם בתי-משפט מפעילים שיקול דעת. למעשה, כל גוף ציבורי או ממשלתי בעל סמכויות ענישה ואכיפה פועל ככה. בישראל, המשטרה פועלת שלא על-פי חוק ואת שיקול הדעת מפעילים לרעת האזרח. היגיון הפוך.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט מחבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
הכי גרוע , הכל אמת פה משטרת ישראל מליציית מנדלבליט , עובדת קשה מאוד כדי לכתוב ספר חוקים חדש. למזלי , אני אשכנזי , טיפה מגודל , יודע לדבר , חייכן , והכי חשוב , תמיד הידיים שלי מונפו... המשך קריאה

הכי גרוע , הכל אמת פה
משטרת ישראל מליציית מנדלבליט , עובדת קשה מאוד כדי לכתוב ספר חוקים חדש.
למזלי , אני אשכנזי , טיפה מגודל , יודע לדבר , חייכן , והכי חשוב , תמיד הידיים שלי מונפות בגובה 2,40 , הרבה מעל כולם , שהמצלמות יראו שאני לא "מתעמת" עם השוטרים .
אין הפגנה שאני לא מקבל לפחות 4 איומי מעצר עיכוב לתחנה ושאר ירקות .
אני מחייך , מושיט ידיים לאזיקים , אבל הם יודעים שזכותי לשוטט שם , זה נכתב בפסק דין בהחלטת שופטת שראתה את האיוולת המשטרתית .
אני לא רואה את האור שבקצה המנהרה .
בעתיד יאלצו לעשות המון סמינרים כדי ללמד את פיקוד המשטרה לכבד את האזרחים , לתת להם את הכבוד , כי המשכורת של השוטרים מגיעה מהכיס שלנו

במדינה דמוקרטית מתוקנת השלטון מגן על האזרח והמשטרה מגנה על האזרח. רק במדינות דיקטטוריות ובמדינת ישראל השלטון מתעמר באזרח והמשטרה מגנה על השלטון. מדינת ישראל היא מזמן כבר לא דמוקרטיה. כא... המשך קריאה

במדינה דמוקרטית מתוקנת השלטון מגן על האזרח והמשטרה מגנה על האזרח.
רק במדינות דיקטטוריות ובמדינת ישראל השלטון מתעמר באזרח והמשטרה מגנה על השלטון. מדינת ישראל היא מזמן כבר לא דמוקרטיה. כאשר אזרח הגון פוחד משוטר, משהו רע וגרוע קיים הן בשלטון והן במשטרה. ולא אמרנו כלום על רמת השוטרים והמפקדים והיסמניקים שמגוייסים למשטרה.

עוד 1,584 מילים ו-4 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

הקהילה היהודית הקטנה של האלה, גרמניה, מורכבת ברובה מיוצאי בריה"מ לשעבר ● אחרי ניסיון הפיגוע בבית הכנסת שלהם ביום כיפור, שבמהלכו נורו למוות שני אנשים שאינם נמנים עם חברי הקהילה, הפך המקום לאתר עלייה לרגל ● יעקב שוורץ השתתף בתפילות הראשונות בבית הכנסת שהיה היעד למתקפה

עוד 1,163 מילים

מיהו יהודי? גרסת המעבדה

חשיפה הרבנות הראשית מבצעת בדיקות דנ"א שנויות במחלוקת, בחיפוש אחר דם יהודי כאישור ליהדותו של אדם ● השיטה החלה במוסקבה כיוזמה פרטית שנועדה להוכיח את יהדותם של יוצאי ברית המועצות לשעבר ● כעת, תומכיה של השיטה מתמודדים עם תביעה בבג"ץ ועם ביקורת חריפה

עוד 4,918 מילים

דרוש מנהיג ספר חדש משווה את נתניהו לקודמיו - וזה לא מחמיא לו

האם ישראל תוכל לחזור לעידן המנהיגים ההרואיים? ● בספר חדש, נזכרים דניס רוס ודייויד מקובסקי ברגעים איקונים של קבלת החלטות בישראל, ושואלים אם יש לישראלים את מה שצריך בשביל להיפרד מהפלסטינים

עוד 2,218 מילים

טיול לחג מסע בעקבות ליידי טונשוק והמלכה רוקסלנה

הטיול הקצר בעקבות חגיגות נבי מוסא יוצא מרחוב הדגל הזעיר ברובע המוסלמי ● בדרך אפשר לפגוש את עקבותיהם של נביאים, ממלכים, מצביאים ופילגשים ● טיול לירושלים - חלק חמישי

עוד 749 מילים

רגע לפני החגים, כניסת התיירים לישראל זינקה לגבהים חדשים ● בממשלה מתמוגגים, אבל אם התיירים ימשיכו לנהור לכאן בלי היערכות חדשה, תל אביב וירושלים ייפרדו מעוד דירות לטובת airbnb, נתב"ג יקרוס תחת העומס והפריפריה לא תיהנה מהשגשוג ● בתעשייה מזהירים: "ישראל יכולה למשוך 10 מיליון תיירים בשנה, אבל צריך לשאול אם זה טוב ומשרת את כולם"

עוד 1,740 מילים

נתניהו העביר לפוטין בקשה רשמית לחנינה לנעמה יששכר

יו"ר ישראל ביתנו: "היחיד שחתם על הסכמים עם הערבים זה נתניהו, אנחנו עדיין מחכים לתשובה מצוות המו"מ של הליכוד, יש לנו סבלנות" ● לפיד: על ישראל לסייע לכורדים "בכל דרך" ● מטה המאבק למען שחרור נעמה יששכר יקיים הפגנה מול שגרירות רוסיה בישראל ● שר החינוך פרץ: אין מקום לשוברים שתיקה ולמחסום ווטש בבתי הספר

עוד 24 עדכונים

מחקר ענק טוען: הקהילה היהודית בארה"ב היא עדיין הגדולה בעולם​

בניגוד לשמועות, הקהילה היהודית בארה"ב חיה, בועטת - ואפילו מתרחבת ● על פי מחקר רחב היקף, יהדות ארה״ב גדלה בשבע השנים האחרונות ב-10% ומספר היהודים שם מוערך ב-7.5 מיליון, לעומת 6.74 מיליון בישראל ● ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם

האוכלוסייה היהודית בארצות הברית גדלה ב-10% ב-7 השנים האחרונות והיא הגדולה בעולם, כך עולה מפרויקט מחקר שאסף מידע מ-150 סקרים נפרדים.

המחקר, שערך המכון למחקרים חברתיים על שם סטיינהרדט באוניברסיטת ברנדייס, בחן את האוכלוסייה היהודית ב-48 מדינות ארה"ב (הוואי ואלסקה לא נכללו בסקר) וכלל השוואות למחקרים דומים שערך המכון ב-2012 וב-2015.

הנתונים מראים כי ארצות הברית היא כיום המדינה בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ובה כ-7.5 מיליון יהודים. בישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים כעת 6.74 מיליון יהודים.

"הציניות בנוגע ליהדות ארה"ב והסברה שאנחנו אוכלוסייה שהולכת ומתכווצת, שאנו אוכלוסייה שהולכת ונעלמת, אינה נכונה", אומר לאונרד סאקס, מנהל מרכז סטיינהרדט. "הנבואה של יהדות ההולכת ונעלמת עדיין לא התגשמה".

המחקר אינו קובע מספר מוחלט לגבי מספרם של היהודים בארצות הברית, זאת מכיוון שבניגוד לישראל, מרשם האוכלוסייה אינו כולל שאלות לגבי השתייכותם הדתית של האזרחים ולכן הנתונים מתבססים על סקרים והערכות.

לפי המחקר האחרון, מספר היהודים בארה"ב עשוי לנוע בין 7.1 מיליון ל-7.8 מיליון. יהודים מהווים כ-2% מהאוכלוסייה בארה"ב. ההגדרה בה השתמשו החוקרים לשאלת מיהו יהודי היא גמישה יותר מכפי שמקובל בישראל.

כ-4.4 מיליון מבוגרים בארה"ב מגדירים את עצמם כיהודים. בנוסף יש כ-1.5 מיליון מבוגרים נוספים "הרואים עצמם כבעלי רקע יהודי, או יהודים על פי קריטריונים אחרים". כמו כן, ישנם 1.6 מיליון ילדים שגדלים כיהודים בארה"ב.

מיהם האמריקנים הרואים עצמם בעלי רקע יהודי אך לא מזדהים עם דת משה?

"יותר מקובל כיום לומר, אם אינך יהודי דתי, שאתה יהודי חסר דת", אומר סאקס. "יותר אנשים, במיוחד צעירים שאינם שומרי מצוות, הינם חסרי דת, אבל אין זה אומר שהם אינם מעורבים או שהם אינם הופכים למעורבים יותר בתור מבוגרים".

הבדל מרכזי נוסף שעולה מהמחקר בין הקהילות היהודיות בישראל ובארה"ב נוגע לפוליטיקה. בעוד בישראל רוב הציבור היהודי נוטה לימין ולשמרנות, הרי שבארה"ב, לפי המחקר, היהודים היו ונותרו מבצר של ליברליזם פוליטי.

המחקר מצא ש-51% מיהודי ארה"ב מזדהים כדמוקרטים (לעומת 34% מכלל האמריקאים). רק 17% מהם מזדהים עם הרפובליקנים. יש יותר מפי שניים יהודים ליברלים (42%) לעומת יהודים שמרנים (20%). כל הנתונים מעידים כי הקהילה היהודית שם נוטה שמאלה באופן מובהק ביחס לכלל האוכלוסייה האמריקנית.

נתונים אחרים שנבדקו במחקר חיזקו את ההנחה שיהודי ארצות הברית נותרו כשהיו תמיד: ליברלים, משכילים ולבנים.

בנוסף, המספרים מראים כי הקהילה היהודית האמריקנית מוסיפה להיות מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הכללית. 26% מיהודי ארצות הברית הם בני 65 ומעלה, בהשוואה ל-20% בלבד בקרב כלל הציבור. שיעור היהודים המבוגרים הגבוה ביותר נמצא, באופן לא מפתיע, בפלורידה, שם שליש מהיהודים הם מעל גיל 65.

בהסתכלות על הפיזור הגאוגרפי של היהודים בארצות הברית, נמצא כי ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול בארצות הברית, ובעולם כולו.

באזור המטרופולין של ניו יורק, הכולל את העיר והפרברים סביבה ובניו ג'רזי, חיים כ-1.8 מיליון יהודים. בתוך העיר ניו יורק, היהודים מתרכזים בברוקלין ובמנהטן, שבהם נמצאים 678,000 יהודים המהווים 16% מהאוכלוסייה.

המדינה בעלת מספר היהודים הקטן ביותר בארצות הברית היא וויאומינג, שם מתגוררים לפי המחקר רק 2,200 יהודים.

עוד 445 מילים

בלי סודות "בגיל 18 גיליתי שאבי הביולוגי הוא אפרו-אמריקאי"

לייסי שוורץ דלגאדו תמיד נראתה שונה, ובבית הכנסת שאלו אותה אם היא ממוצא אתיופי ● אבל רק בגיל 18 גילתה שאמה ניהלה רומן עם גבר אפרו-אמריקאי ● היום היא מסתובבת בארה"ב עם הסרט התיעודי שעשתה על סיפור חייה ● ובחתונה שלה השמיעו מוזיקת סול והורה

עוד 641 מילים

טיול לחג שווה לגלות את המקומות המונגשים בעיר העתיקה

מתגלגלים בעיר הקודש: אתרים בעיר העתיקה נגישים כעת למטיילים בכיסא גלגלים ● לאחר פרויקט שיפוץ בן 9 שנים, מטיילים עם מוגבלות יכולים להגיע לרוב האטרקציות המפורסמות של הבירה, ועשויים למצוא הפתעות נוספות בדרך ● טיול לחג בירושלים - חלק רביעי

עוד 824 מילים

מסעות טיפוליים בחו"ל הפכו ללהיט בקרב חיילים משוחררים שחוו טראומה בעת שירותם הצבאי ● בליווי מקצועי, יוצאים עשרות משלחות בשנה לטיול מגבש ● "כדי למצוא ריפוי, הם צריכים לחבור לעוד אנשים שראו את מראות הקרב לשבוע ברומניה, רק כדי שהם יוכלו להיות האחד עם השני ולא יחושו שמסתכלים עליהם כתמהוניים" ● טיול אחרי צבא מסוג אחר

עוד 2,883 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה