"גם אם חמור ילך לבית הספר – הוא לא יהפוך לסוס".
(מתוך "החמור בבית הספר", רישום של פיטר ברויגל האב, המאה ה־16)

בחוות החיות "להתחיל מחדש" במושב חירות לא שומעים צופרים של מכוניות או רעש של דחפורים. במקומם מקפיצים אותך מהספסל כל כמה דקות נעירות קצובות של אחד מ־700 החמורים המתרוצצים פה באחו.

אך אלה לא נעירות מצוקה. מכאן אף חיה לא בורחת – לא ממקל ולא מסרגל; לא רותמים אותם לעגלות ולא מונעים מהם מים ואוכל או משליכים אותם לתעלה כשהרגל נפגעת. איש לא מתייחס פה לחמורים כ"בהמות משא" מטופשות ועיקשות.

כאן האתון היא האדון – ולכולן יש שם פרטי. טוני ויוליה ושאול וסימון ואמילי – משחררים לאוויר העולם נעירות עמוקות ועליצות של חדווה, בזמן שמתנדבים מנקים להם את השטח וממלאים עבורם את השוקת. אפילו העַיִר קטוע הרגל, האתון הפיסחת והחמור העיוור – שניצלו מגורל אכזר של התעללות – כבר לא מקוננים. יש להם עתיד.

"החמור בבית הספר", רישום של פיטר ברויגל האב (צילום: INTERFOTO / Alamy Stock Photo)

עיניה של שרון כהן, מייסדת המקום, מתמלאות לחלוחית בכל פעם שהיא מזכירה אותם ואת סיפור הצלתם ההרואי מציפורניהם של אנשים שפלים ורעי לב. הקעקוע של טינקרבל – האתון שהצילה בתחילת דרכה ושבזכות שיקומה מפעל ההצלה הזה התחיל – מוצג על כתפה בגאווה. מזכיר לה שכאן אין קבורת חמור.

מעבר לגדר משתעשעים בעלי חיים נוספים. תלמה ולואיז – צמד חזירות שגודלו למטרות ניסויים וכהן הצילה – מבוסס בבוץ וכמה סוסים משוקמים עומדים בגאווה, מסורקים למשעי. אבל גם הם יודעים שפה משפך המעמדות שונה – כאן כל חמור הוא מלך ואיש לא יעז לראות בהם חיה נחותה.

"חמור יותר אינטליגנטי מסוס", מפטירה כהן בלי ששאלנו. "חשוב שתדעו. יותר אינטליגנטי רגשית, יותר מחובר לרגשות. יותר נאמן. יש לו זיכרון פנומנלי"

"חמור יותר אינטליגנטי מסוס", מפטירה כהן בלי ששאלנו. "חשוב שתדעו. יותר אינטליגנטי רגשית, יותר מחובר לרגשות. יותר נאמן. יש לו זיכרון פנומנלי ואם רק יאפשרו לו, הוא לעולם לא ייפרד מעֲיָרָיו (צאצאי החמור)".

אבל הוא סובל מיחסי ציבור נוראיים.
"נוראיים, בכל התרבויות. לקרוא למישהו חמור בכל שפה זה עלבון. חמור תמיד נולד למציאות קשה. הוא תמיד מכונה 'בהמת משא'. הוא תמיד מקולל. תמיד נחשב טיפש. תמיד מדומה לכלי ריק. אני כבר למדתי לא לנסות להילחם בשמם של החמורים שלי על בסיס רחמים.

"אתה יכול לאסוף רחמים בקלות עבור כלב, סוס, קוף – אבל לקבל רחמים על חמור, מאוד קשה. המוח האנושי התרגל להתעלל בחמור. הם כמו צאן לטבח".

הסוס אסיל עובר שיקום על ידי עמותת "להתחיל מחדש" להצלת בעלי חיים (צילום: באדיבות "להתחיל מחדש")

אנשים באמת חושבים רציונלית שלהתעלל בחמור זה תקין?
"כן. אנשים שרואים שבועטים בכלב נחרדים. פגיעה בסוס? נורא ואיום. בסרט תראה סוס שבור רגל ונצבט לך הלב. איך אפשר לפגוע בחיה אצילה ויפה כזאת? אנחנו לא רגילים לראות סוס אומלל, זה לא בא לנו טוב.

"הדברים שונים אצל חמור. ביום־יום שלנו אנחנו בקושי רואים חמורים, ואם כן – העין שלנו משדרת למוח שחמור סוחב בכפר קאסם עגלה, ומאחורה מלקים אותו וזה טבעי. כי זה ייעודו. תאר לך שיקשרו עגלה לכלב, אוי ואבוי איזה רעש יעשו.

"אני לא מתקשרת יותר למשטרה להתלונן על התעללות בחמור. למדתי לא לדבר על ההתעללות ולהסיט את הדיון לפשעים אחרים, כדי להציל חמורים"

"אז אני למדתי את הלקח. אני לא מתקשרת יותר למשטרה להתלונן על התעללות בחמור. למדתי לא לדבר על ההתעללות ולהסיט את הדיון לפשעים אחרים, כדי להציל חמורים".

אם תתקשרי ותגידי "מתעללים פה בחמור", לא יבואו?
"אם אתקשר ל־100 ואגיד שיש חמור שעומד למות ממכות – לא יבואו. אז אני מתקשרת לניידים של שוטרים ספציפיים, כאלה שאני מכירה, ומדווחת להם שיש משקל עודף על הכביש.

חמור עובר טיפול שיניים (צילום: באדיבות "להתחיל מחדש")

"זה פשע שקופצים עליו ואפשר מייד לתת קנס. או שאני מדווחת: 'יש עגלה נוסעת על כביש מהיר'. משטרת התנועה מגיבה מהר לתלונה כזאת. הכי יעיל זה לדווח על מכירת ביצים לא מסומנות המובלות על עגלה".

מועצת הלול לא אוהבת?
"מה זה לא אוהבת? הם מקבלים חום כשהם שומעים שמובילים ביצים לא חוקיות. מייד מזנקים ומייד המשטרה עוצרת את העגלון על העברת ומכירת ביצים לא מסומנות מהשטחים. ככה אני מצילה על הדרך גם את החמור המסכן. בעקיפין".

"הם מקבלים חום כשהם שומעים שמובילים ביצים לא חוקיות. מייד מזנקים ומייד המשטרה עוצרת את העגלון על העברת ומכירת ביצים לא מסומנות מהשטחים. ככה אני מצילה על הדרך גם את החמור"

רגישות לסביבה, אינטיליגנציה גבוהה ודבקות במשימה

"חמור קטן קנה אבי
חמור קטן לבן.
באשר אלך, הלך עמי
באשר אישן – יישן.

"חמור קטן, אמה גדלו
היה קנאת רעיי
אותו משכו בזנבנבו  –
אותי – בצמותיי.

"ביום, בליל, רק בו אביט
כי אין כמותו נפלא
אתמול איתו בחמורית
שוחחתי כשעה […]"
(מתוך "החמור שבעולם", מילים: יחיאל מוהר, לחן: משה וילנסקי)

מתנדבים מטפלים בחמור בחוות החיות "להתחיל מחדש" (צילום: אבנר הופשטיין)

שמו הטוב של החמור נמצא תחת מתקפה קשה כבר מאות שנים. למרות אנושיותו הרבה, אולי בגללה, מלאו אסמיו תדמית רעה ויקביו יין מר עטור סרקזם, משטמה ובוז. החמור היה כמעט משחר האדם שם נרדף לכסיל, מרדן, עיקש, כעור וסתמי. כלי עבודה ריק שכמו מיקסר טוב חשוב שיהיה באסם כל עוד הוא מסתובב בעוצמה, אבל יש להשליך לפח או להעביר לפראייר הבא כשכוחו תש.

החמור, אולי דווקא בגלל תכונותיו ההומניות הבולטות, שימש כמעט תמיד תמונת מראה של האנושיות הבזויה, הפשוטה והנקלית ביותר. לא הוד ולא הדר, לא טוב לב ולא חיבה עיטרו את שמו באלף השנים האחרונות. זאת על אף שבאופן היסטורי ממש, לאורך מאות בשנים, שירתו החמורים את האדם בנאמנות אין קץ.

אוזניו המחודדות והזקורות של החמור הפונות לעיתים לרוחות מנוגדות אינן מעידות על טמטום או טמבליות, אלא משמשות כברומטר אמין למצבו הנפשי והפיזי

אבל לחמור, כידוע, לא מראים חצי עבודה. ואכן, חלק מהתכונות הרעות שנקשרו בשמם של החמורים ניתן בספין פשוט להפוך לחיוביות, כחלק מתהליך ההאנשה המקובל בחיה הזו. ה"עיקשות", למשל, נובעת כמובן בראש ובראשונה מחריצות והתמדה במשימה.

ה"מרדנות" מעידה על ערנות יתירה, כחלק מהיכולת לצפות סכנות מראש; "כסילות" היא בסך הכול פרשנות שגויה של העיקשות, שמביאה את החמור להישגים מרשימים, שמתפרשת כאיזו נאיביות חמורית חסרת חן או טעם.

חמור בריא בחוות החיות "להתחיל מחדש" (צילום: באדיבות "להתחיל מחדש")

אוזניו המחודדות והזקורות של החמור הפונות לעיתים לרוחות מנוגדות אינן מעידות על טמטום או טמבליות, אלא משמשות כברומטר אמין למצבו הנפשי והפיזי (אם הן נוטות הצידה, המצב קשה); הסתמיות של מראהו וקומתו (אל מול הסוס הטמיר והנווה) הופכות אותו קודם כל לחיה צנועה וענווה, המסתפקת במועט – וקלה לתפעול ולהאכלה.

אך משום מה אפילו תכונות אלה לא הוסיפו לדמותו תנאים של חיבה או אפילו מידה של חסד ורחמים. גם שלל הפתגמים והביטויים שנקשרו בשמו של החמור ביום־יום אינם מעניקים לו בהכרח כבוד. כשאדם מקטר שהוא "עובד כמו חמור" – הוא אינו מאותת בהכרח שעבודתו הקשה ממלאת אותו סיפוק או הנאה.

לעיתים תדמיתו של האדם־חמור טומנת בחובה סתירות. כשאב מבהיר לבנו שאסור לו להתנהג כ"חמור" בעבודה, למרבה הפלא הוא לא מזהיר אותו מפני עבודה קשה וסיזיפית אלא דווקא מתריע מפני מרדנות

נהפוך הוא, הרבה פעמים זוהי קינתו של הפראייר: "אני עובד כמו חמור כדי לפרנס אותך, בזמן שאתה מתבטל"; "אנחנו עובדים כמו חמורים על המצגת לקראת הפרזנטציה, בזמן שבמחלקות האחרות יוצאים לנופש".

לא תמצאו הרבה מקרים בהם אדם מפטיר לחברו "אל תהיה חמור" כמחמאה. אדם־חמור נתפס יצור נאיבי שמנצלים אותו ואת פשטות מחשבתו, פראייר אוטומטי שידרוך במקום ויצפה בעיניים כלות ואוזניים זקורות איך כולם מתקדמים, בעודו עוסק במלאכות פשוטות או בזויות ודורך במקום.

חמורים שמחים בחוות החיות "להתחיל מחדש" (צילום: באדיבות "להתחיל מחדש")

לעיתים תדמיתו של האדם־חמור טומנת בחובה סתירות. כשאב מבהיר לבנו שאסור לו להתנהג כ"חמור" בעבודה, למרבה הפלא הוא לא מזהיר אותו מפני עבודה קשה וסיזיפית אלא דווקא מתריע מפני התחצפות, התחכמות ומרדנות.

לפתע החמור שפל הרוח נהיה נוד שחצן ומתחכם, ולאף אחד הסתירה הזאת לא נראית מוזרה. העיקר שהחמור מקבל את הצד הרע של העסקה.

אדם חרוץ כמו דבורה, יסודי כמו נמלה, חכם כינשוף וערמומי כשועל. ישנן כמובן חיות פחות סימפטיות, כמו צלופח או תולעת, אבל בהשאלה אנושית אלה לפחות מעוררות חשש ומייצרות הרתעה

חיות אחרות בציבוריות הישראלית זכו לתהילה גדולה יותר. "סוס עבודה" – כך מהללים אדם שמשקיע אנרגיה ותשוקה במלאכתו. נחש אומנם מכיש את יריבו בהפתעה – אבל בעולם העסקים זה נחשב ליתרון, ובפוליטיקה עוד יותר.

כשאדם עמיד, חזק ומחושל אפשר להשוות אותו לגמל (חיה שנתפסת גם "חמודה" יותר מהחמור), כשהוא נאמן הוא מדומה לכלב, וכשהוא מגלה יכולת הישרדות יש לו תשע נשמות כמו לחתול. אדם חרוץ כמו דבורה, יסודי כמו נמלה, חכם כינשוף וערמומי כשועל. ישנן כמובן חיות פחות סימפטיות, כמו צלופח או תולעת, אבל בהשאלה אנושית אלה לפחות מעוררות חשש ומייצרות הרתעה.

חמור (צילום: tepic / iStock)

צאו וחישבו: איזה עורך דין תעדיפו לקחת, אחד שאומרים עליו שהוא "חמור הגון" או כזה שנחשב "נחש ארסי שמכיש חזק כשצריך"? איזה רופא תעדיפו שיטפל בכם, אחד שהוא "סוס עבודה" או "חמור עבודה"? איזה מנכ"ל נראה לנו יותר מצליחן, עקשן כמו פרד (חיה שהיא הכלאה בין חמור לסוס) או ערמומי כשועל?

יעקב שביט, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ומחבר הספר "חמוריות – מסע בעקבות החמור: מיתולוגיה, אלגוריה, סמליות וקלישאה" (אותו כתב ביחד עם יהודה ריינהרץ), מצביע על מראהו של החמור בתור המקור הראשוני לשפע התדמיות והאגדות שנקשרו בשמו.

"החמור הפך לחיה מסכנה, בעל כורחה. זאת על אף שבעבר הרחוק היא הייתה חיה שמלווה את הטקסים הכי קדושים: החמור בלעם בתנ"ך, חמורו של ישו. היו קוברים אותו מתחת לבית, שוחטים אותו כשעושים חוזים"

"מכיוון שהחמור המבוית, זה שהופיע לפני כ־6,000 שנה, קטן יחסית, כל אחד יכול לרכוב עליו – ילד, אישה, חייל ובעלי תפקידים. הוא זול ונוח יחסית לטיפול, מאריך ימים (עד 50 שנה לערך) וחוצה דרכים ארוכות ברגל בקלות.

"מכאן שאפשר להשתמש בו לכל מיני תפקידים. ואם הוא 'שימושי', אז 'נוח' להתעלל בו. ומכאן ביטויים רבים הקושרים חמור לניצול, לחולשה, עבדות והתעללות. כך גם השתרשה הסטיגמה של טיפשות או לא יוצלחיות. חשוב לציין שזה לא רק ענין מעמדי. אפילו אנחנו באקדמיה נחשבים 'חמורים עם משקפיים'.

חמור בחוות החיות "להתחיל מחדש" (צילום: אבנר הופשטיין)

"החמור הפך לחיה מסכנה, בעל כורחה. זאת על אף שבעבר הרחוק היא הייתה חיה שמלווה את הטקסים הכי קדושים: החמור בלעם בתנ"ך, חמורו של ישו. היו קוברים אותו מתחת לבית, שוחטים אותו כשעושים חוזים. נכתבו עליו אין ספור משלים ויש מסכת שלמה של דימויים וסימבוליקה סביב החמור – ביהדות, בנצרות, באסלאם וגם בתרבויות אחרות".

אז פעם החמור היה אחר?
"צריך להבדיל בעצם בין שני חמורים: החמור המציאותי והחמור המיתולוגי. המציאותי הוא זה שמתעללים בו, שעומל קשה. הוא נמצא פחות בארץ ויותר בחברות הערביות. אבל החמור כסמל נחשב מאוד אנושי.

"ספרים, שירים, משלים, פתגמים ומכתמים רבים נכתבו עליו ואודותיו בכל השפות, מספרי ילדים ועד למחשבה פילוסופית. גם אם תשקיע שנים בחיפוש כל המקורות לא תסיים"

"ספרים, שירים, משלים, פתגמים ומכתמים רבים נכתבו עליו ואודותיו בכל השפות, מספרי ילדים ועד למחשבה פילוסופית. גם אם תשקיע שנים בחיפוש כל המקורות לא תסיים".

ביצירות ספרותיות רבות נעה דמותו של החמור בין הטוב והרע, החיובי והשלילי חליפות. ברומן הספרדי האייקוני דון קיחוטה מאת מיגל דה סרוואנטס רוכב נושא הכלים של הגיבור על חמורו הנאמן. החמור בנג'מין ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול מתייחס למרד בחווה בציניות – ומגלם את הסקפטיות כלפי המהפכה הקומוניסטית.

פסל ברונזה של דון קיחוטה ונושא כליו סנצ'ו פנסה, מאת לורנצו קולאו ואלרה, בבריסל (צילום: Yair Haklai, ויקיפדיה)

בספר הג'ונגל של רודיארד קיפלינג, מוגלי נתקל בחמור זקן וחכם בשם "האח האפור" המרביץ בו דברי חוכמה; ב"כרוניקות של נרניה" החמור ברי מייצג אומץ ונחישות ואילו ב"מר מאני" של א.ב. יהושע החמור מוזכר כסמל לענווה וסיבולת.

בתנ"ך, אגב, מצוין (בספר שמואל) כי מספרם הרב של החמורים שברשותו מעידים על עושרו של אדם ועל ריבוי נכסיו. מאידך, מציין שביט בספרו דוגמאות לא מעטות ליחס היסטורי וספרותי שלילי ומשפיל שהופנה לעברם של החמורים.

"מספוא ושוט ומשא לחמור – ומרדות מלאכה לעבד", אומר החכם שמעון בן סירא בין המאה השנייה לפני הספירה; "חמור לא סובל בגשם", מטעים מחבר המשלים הרומי פידרוס"

"הדימויים הנפוצים ביותר של החמור בכל המסורות ובכל הסוגות הספרותיות הם של בהמה עקשנית, טיפשה, ולמודת סבל, שגורלה ייעד אותה להיות 'הפועל השחור' של בני האדם, והיא משולה לעבד". ואכן, החמור שימש כעבד נרצע של האדם משחר נעוריו, ובכתובים מתקבלת הפרדיגמה לפיה "חמור דינו לסבול" כמעט כברורה מאליה.

"מספוא ושוט ומשא לחמור – ומרדות מלאכה לעבד", אומר החכם שמעון בן סירא בין המאה השנייה לפני הספירה; "חמור לא סובל בגשם", מטעים מחבר המשלים הרומי פידרוס; ובמשלי קרילוב נטען כי לאחר שהחמור נעלב מקומתו הנמוכה, אלוהים נעתר לו והוסיף לו קול נעירה גדול ומטיל מורא – אך נעירה זו רק הגבירה את עליבותו ואת הבוז כלפיו.

הדואליות הזאת באה לידי ביטוי גם בספרי ושירי ילדים, שם אוהבים לעשות שימוש בחמור מואנש. אִיָה, גיבור הספרים והסרטים על פו הדב, הוא חיה קשישה, אפורה, מלנכולית ומדוכדכת. ואולי זה סוד קיסמה. לעומתה דמותו האהודה של "דונקי" בשרק מלאת קסם ואנרגיה, קשקשן חביב בעל כישורים ורבליים מרשימים, חוש הומור ואפילו יכולת שירה.

הקו החם של החמורים

"חמור מסכן! על אדונך ללמוד להיות בכלל,
רחום־חנון מתוך שותפות גורל!
כי הוא כמוך חי כראש
בארץ של חלב ודבש!
איזו כמיהה מביע הוא בצעד הנפחד!
כמו לומר 'היש לי כאן חבר אחד?'
עייר תמים! מסכן, בזוי, גזול!
אתה אחי – למרות הבוז והזלזול!"
(מתוך "לעייר צעיר שאמו קשורה ברצועה לידו", מאת סמואל טיילור קולרידג', לעברית: מיכל ספיר)

חוות החיות "להתחיל מחדש" (צילום: אבנר הופשטיין)

למרות שתפקידיהם מול החברה האנושית דומים, הסוס זכה תמיד לתהילה שהחמור לא נהנה ממנה. "על החמור לא רכבו אבירים ופרשים", כותב שביט, "ופסלים ואנדרטאות שלו לא הוצבו בכיכרות העיר כשמלכים ומצביאים יושבים על גבו מניפים את חרבם. גם לא נמצא כמדומה חמורים לצד סוסי העץ בחדרי הילדים. הוא גם לא נקרא, בדרך כלל, בשם פרטי. ובוודאי לא זכה לכינוי חיבה".

בד בבד, חוות הצלה כמו "להתחיל מחדש" או החווה הוותיקה "Safe Haven for Donkeys" בעמק חפר כנראה לא יספיקו. פרופסור שביט לא אופטימי לגבי תהליך הנרמול של החמור כחיה אצילית או כחברה אמיתית של האדם. הוא מתקשה לראות את היום שבו מראה של חמור ברחוב יעודד קריאות התפעלות כמו במקרה של סוס או צקצוקי חיבה כמו במקרה של כלב.

"אז למרבית הציבור אין ולא יהיה שום קשר אליו, ולכן אני מתקשה לראות סימפטיה מיוחדת שמתפתחת אליהם. כשאתה לא משתמש בו והוא סתם 'חמור' אז הפונקציה שלו אחרת לגמרי"

"בחוות ובמושבים ישנם אנשים רחמנים שמגלים יחס אמפתי לחמורים. גם אני אימצתי שני חמורים שאני מממן אותם ומגדלים אותם באיזה מושב. אבל למרות תכונותיו הטובות, לרוב האנשים אין גישה לחמורים, וכשהוא ברשותם, הוא מאוד פונקציונלי ומשמש לצורכי עבודה ורכיבה.

"אז למרבית הציבור אין ולא יהיה שום קשר אליו, ולכן אני מתקשה לראות סימפטיה מיוחדת שמתפתחת אליהם. כשאתה לא משתמש בו והוא סתם 'חמור' אז הפונקציה שלו אחרת לגמרי. ולא תעזור פה לא סוציולוגיה ולא פסיכולוגיה. הוא פשוט מהעת העתיקה".

חמורים אוכלים בחווה בדרום אפריקה, 13 ביוני 2022 (צילום: MARCO LONGARI / AFP)

כהן מקדישה את כל חייה (ואת חובות הבנק שצברה) כדי לשנות את הפרדיגמה החמורית ולהוכיח שלצד התכונות המקצועיות הבולטות המאפיינות אותן, כמו יכולות ניווט, חוש ריח ושמיעה חזקים, ויכולת טובה להתנהל בלהקה – החמורים והאתונים הם חיות סבלניות, חמות, פיקחיות, נאמנות, טובות לב מטבען ובעלות כושר הסתגלות יוצא דופן.

בקיצור, חיה מוש מול אנשים דוש, שמפריעים לה להתפתח.

היא נתקלה בהם לראשונה אחרי הצבא, כשעבדה כמוקדנית ב"תנו לחיות לחיות". עד אז כבר צברה כמעט עשור של ניסיונות הרואיים וסיזיפיים להציל חיות. בגיל 14 כבר העלתה כבש לקומה השנייה בבית הוריה, וכמעט גרמה לאביה התקף לב.

השכנים ברמת השרון ספגו בשתיקה את נביחות הכלבים ויללות החתולים ואפילו את קרקורי התרנגולים, אבל נעירת האתון שהעירה אותם בלילות לפני שמונה שנים הייתה קצת יותר מדי

השכנים בחצר רחבת הידיים שהשיגה ברמת השרון ספגו בשתיקה את נביחות הכלבים ויללות החתולים ואפילו את קרקורי התרנגולים, אבל נעירת האתון שהעירה אותם בלילות לפני שמונה שנים הייתה קצת יותר מדי בשבילם.

האתון ההיא הייתה עִירָה תינוקת, שכהן קטפה בלילה שבין שישי לשבת מאתר בנייה ברמלה לאחר שקיבלה טלפון שהבעלים לקח את אימה וככל הנראה מכר לשטחים. "ראיתי אותה עומדת בגשם שוטף עם הפרצוף למטה, קשורה בחבל, ספוגה במים, ומחכה למותה.

שרון כהן, מייסדת חוות החיות "להתחיל מחדש" (צילום: אבנר הופשטיין)

"לא יכולתי להפסיק לבכות. אמרתי, אני לוקחת אותה הביתה. חברה אמרה לי, 'את משוגעת לגמרי, איך תחזיקי חמור בבית?' אבל אני לקחתי אותה, ייבשתי אותה, שמתי לה מנורת חימום והתקשרתי לווטרינר. לאט־לאט היא התעוררה חזרה לחיים".

בינתיים העירה הפכה לאתון בריאה בשם טינקרבל, שדמותה מקועקעת לנצח על כתף שמאל של כהן, מלווה אותה קדימה כמו מצפן. אבל את מה שקרה אחר כך אפילו נאיבית מוצהרת כמוה לא יכלה לנבא. "פרסמתי בפייסבוק שאני מחפשת עמותות שיאמצו את טינקרבל, אבל אף אחת לא התנדבה.

"התחלתי לקבל טלפונים על חמורים עזובים נוספים! אמרו לי, 'קראנו שאת מצילה חמורים'. מהר מאוד הפכתי לקו החם לחמורים, 24 שעות ביממה"

"במקום זאת אני התחלתי לקבל טלפונים על חמורים עזובים נוספים! אמרו לי, 'קראנו שאת מצילה חמורים'. מהר מאוד הפכתי לקו החם לחמורים, 24 שעות ביממה. כל מיני חיות מסכנות שננטשו בצד הדרך, פצועות או מותשות.

"התחלתי לארגן תורמים, מתנדבים. מצאתי מישהו עם עגלה. מפה לשם, חברה ארגנה לנו את השטח החקלאי במושב חירות והרצנו עמותה". שש שנים אחרי, מטפלים במקלט השיקומי "להתחיל מחדש" בלא פחות מ־700 חמורים. 15 עובדים בצוות בתוספת עשרות מתנדבים שאוחזים במגרפה ומבצעים את המלאכה הבלתי־קדושה של פינוי הגללים של החבורה הנועזת והנוערת.

עגלה עם חמור בעזה, 28 באוגוסט 2023 (צילום: MOHAMMED ABED / AFP)

התהליך הזה מתפרש על שטח עצום של עשרות דונמים, בעלות של יותר משישה מיליון שקלים בשנה ועם שק חובות המאמירים בהתמדה. במקום גדלים גם עשרות סוסים, חזירים, כלבים וחתולים, אבל החמורים באופן חריג במרכז.

החווה מחולקת למתחמים: "מתחם התקווה", שמשקם חמורים עיוורים או נכים; "בית אבות", שאליו מגיעים החמורים הקשישים להעביר בשלווה את שנותיהם האחרונות; ו"גן החובה", שבו אימהות מלוות את העירים הצעירים בדרכם הראשונה – ולא נפרדות מהם לרגע.

חמורים משוקמים זוכים לפעמים לכרטיס טיסה חד־כיווני לממלכת החמורים הבלתי רשמית: עיר האורות פריז. שם, בצרפת, היחס החם לחמורים הוא חלק מהתרבות

חמורים משוקמים זוכים לפעמים לכרטיס טיסה חד־כיווני לממלכת החמורים הבלתי רשמית: עיר האורות פריז. שם, בצרפת, היחס החם לחמורים הוא חלק מהתרבות הטבעית כבר מזמן.

כמה חמורים עוד תצליחי להציל?
"אם אקבל עכשיו טלפון על 400 חמורים שנזרקו בג'נין אחרי שהוצאו ממעגל העבודה – אני אקבל אותם ואאמין שיהיה בסדר. אנחנו עם כמעט חצי מיליון שקל חובות, אבל בכל זאת נקבל אותם. והם כולם יקבלו אוכל וטיפול רפואי".

אילוסטרציה: אדם מדהיר חמור (צילום: Arif ALI / AFP)

את יודעת מה מתבקש לשאול אותך עכשיו…
"כן, אני יודעת. גם החברים אומרים לי תמיד: 'את חמור'. אני מאד גאה בזה. בלי החמוריות שלי, המקום הזה לא היה קיים".