הנשיא ריבלין אומר שהציבור מתחלחל מעצם המחשבה על סיבוב בחירות שלישי. בני גנץ אומר שאין לו שום בעיה עם הליכוד, רק עם בנימין נתניהו. שתי האמירות מתקבלות איכשהו באדישות, אבל הן מחייבות תשובה נחרצת.

כן, שלושה סיבובי בחירות בשנה זה דבר אבסורדי, וגם שניים זה די מוזר. זה עסק יקר וזה מזיק למשילות. אבל זה הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. הסיבה לכך היא שגנץ טועה: יש בעיה גדולה מאוד עם הליכוד. הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית.

שלושה סיבובי בחירות בשנה זה אבסורד, וגם שניים זה מוזר. זה יקר ומזיק למשילות. אבל הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. גנץ טועה: הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית

המאזן של נתניהו מורכב. הוא עומד בפני חשדות כבדים לשחיתות ונראה שכתבי האישום בדרך. הוא מוכן לשקר, לפלג, לפגוע בדמוקרטיה ולסחור במודיעין כדי לשרת את מטרתו. ההסתה שלו נגד אזרחי ישראל הערבים היא ביזיון גדול ופיגוע חברתי.

אבל יש גם צד חיובי. כשהוא מדבר על במת העולם, הוא מעצבן רבים מהמאזינים, אבל הוא גם מביא לישראל סוג של הערצה כשהוא מקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית.

הטיפול שלו בכלכלה סביר. ישראל הייתה משגשגת יותר אם היה תהליך שלום, אך בהתחשב בכך שאין הוא הצליח להפיק את המירב: האינפלציה נמוכה, יש צמיחה מסוימת, האבטלה בירידה, כמה רפורמות בוצעו ויש תחושה של יציבות. הוא לא הפריע לצמיחת סקטור ההי טק החשוב, ופה ושם טיפח אותו.

אבל יש גם צד חיובי. בנאומיו על במת העולם הוא מעצבן רבים, אך מביא לישראל הערצה, כשמקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית. הטיפול שלו בכלכלה סביר. הטיפול המדיני משמר סוג של יציבות

הטיפול המדיני שלו בענייני האזור – שוב, בהתחשב בכך שאין תהליך שלום – משמר סוג של יציבות, חרף הרפתקאותיו בסוריה (לאף אחד אין פתרון לקטסטרופה שם).

לגבי ההסכם הגרעיני עם איראן, הוא צדק בכך שדחף את המעצמות ליותר, אך הימר במהלך חזיתי נגד ממשל אובמה כאשר רוב מומחי הביטחון בישראל בעצם קיבלו את ההסכם שהושג; עם זאת צריך גנרלים ברי מזל, ולביבי היה מזל כשדונלד טראמפ נבחר.

אז כן, הוא צריך ללכת, ללא כל ספק. רוב העולם ינשום לרווחה. אבל האם אז הכל בסדר? ממש, אבל ממש לא. בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו.

למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, לא רק אצל ביבי. הבעיה היא אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד ותרבות השוק הגסה שקנתה שם אחיזה. הבעיה היא במדיניות: המפלגה גרמה נזק ותמשיך לגרום נזק כל עוד היא בשלטון.

הליכוד עלה לראשונה בהנהגת מנחם בגין ב-1977. בגין עשה שלום עם מצרים והחזיר לה את סיני, וזה משובח. אבל גם המערך היה עושה אותו דבר – ונתקל כמובן בהתנגדות היסטרית של הליכוד.

בעקבות פרץ הרציונליות הזה הליכוד פצח בבולמוס של התנחלות בשטחים וגם, להתנקות מתווית השכל הישר, פנה למלחמה.

בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו. למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד. הבעיה היא במדיניות

בגין ואריאל שרון סיבכו את ישראל בכיבוש מחצית מלבנון במלחמה שיזמו ב-1982. אש"פ סולק משם עד מהרה ונמלט לטוניס, וזה היה לא רע. אבל ממשלת הליכוד סירבה לסגת מהמדינה השכנה, והדבר אף חיזק את ארגון החזבאללה החדש.

בבחירות 1984 משה ארנס בז ליצחק רבין שהציע נסיגה: "האם הוא מאמין בכך?" שאל בציניות בתשדיר בחירות. "האם מישהו מאיתנו מאמין בכך?" שנה לאחר מכן הובילה ממשלת האחדות בהנהגת שמעון פרס לנסיגה מרוב השטח, ואין אדם סביר שמבכה היום את המהלך. מי התנגד? רוב שרי הליכוד.

הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה.

גם את זה ממשלת האחדות פתרה, אבל לא בגלל עבודה משותפת. מי התנגד לתכנית הייצוב האמיצה והחכמה של פרס ויצחק מודעי? רוב שרי הליכוד.

הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה

לאחר הרוטציה פרס הגיע להסכם עם המלך חוסיין, שככל הנראה היה מעביר את מרבית הגדה המערבית לירדן, פוטר את ישראל משליטה על מיליוני פלסטינים, מונע את האינתיפאדה הראשונה (ומן הסתם גם השניה), מנטרל את אש"פ, ומביא לשלום עם ירדן ואולי מדינות אחרות באזור. שמיר סיכל את המהלך בתמיכה מלאה של הליכוד.

בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים שמטרתם הייתה להזיז בוחרים לימין ולמנוע חלוקה כדי להביא למדינה דו-לאומית שבסוף תהיה ערבית.

הליכוד מוביל בדיוק לדבר הזה, ומהמר על כך שהיהודים לנצח ישלטו בכוח הזרוע והפלסטינים לעולם לא יקבלו את זכות הבחירה. הסדרי האוטונומיה בגדה מקלים על המצב בינתיים, מבלבלים קשות את הבוחר, ומאפשרים לליכוד למסמס את הסכנה. הם ממש מהווים מתנה לימין. ואם זאת מי התנגד להם? כמובן שהליכוד.

בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים

היציאה מעזה הייתה מהמהלכים היותר הגיוניים. שטח קטנטן ולא אסטרטגי; אוכלוסייה עויינת וגדולה. היציאה משם ב-2015 איפשרה למאזן הדמוגרפי להראות יותר סביר למרות המשך הכיבוש בגדה, וחסך חיי חיילים.

שוב, ממש מתנה לימין. אמנם שרון הצליח לבצע את הנסיגה אבל הימין עשה לו את המוות ולבסוף שרון נטש את הליכוד והקים את קדימה. היום עזה אכן מהווה בעיה בטחונית, אבל המצב עדיין עדיף על כיבוש הרצועה. אפשר להתנהל מולה יותר טוב; מי מונע זאת? ממשלת הליכוד, כמובן.

לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם. בלי שלטון ימין כבר מזמן היו כאן מסחר ותחבורה ציבורית בשבת באזורים הגיוניים, נישואים אזרחיים, גיוס חובה לצבא או לשרות לאומי, ולימודי ליבה. הרוב מעוניין בכל אלה.

לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם

המאזן המתואר לעיל הוא מקור החלחלה האמיתית.

הדבר המדהים הוא שהליכוד לא מתבייש. במקום זאת הוא מצליח איכשהו לגרום לשמאל לענווה לא מוסברת. אסור להעליב את הליכוד כדי לא לפגוע בבוחריו, וגנץ המסכן מהלך על בהונות.

זה בא לידי ביטוי במהלך שני הקמפיינים של כחול לבן, ורואים את זה גם היום בעקבות מועד ב' היחסית מוצלח. ייתכן שזה שינה את דעתם של כמה מצביעים, אבל לא רבים, ובוודאי שלא מספיק.

יש קפאון וקבעון הנובע מסוג של מלחמת תרבות שלא ייחודית לישראל, ובישראל מתקשר ליחס לדת. קשה להעביר מצביעים. קשה לשכנע אנשים. מקסימום, אפשר לגרום לצד זה או אחר להשאר בבית במספרים יותר גדולים ביום הבוחר. ובכל זאת, עם כל ההבנה והאמפטיה לכולם, צריך לבחור אם להמשיך לצעוד אלי האבדון, או לא.

אז מה עכשיו?

הצרות המשפטיות של נתניהו מעוותות את הכל ומונעות בעצם הכרעה על העיקר. הן גורמות לתומכיו להתיישר עם הליכוד, משוכנעים שיש קשר של הדיפ סטייט נגד המנהיג הנערץ. הן גם יוצרות היסטריה לא אסטטית נגד נתניהו בשמאל.

כתוצאה מכך הקמפיינים התמקדו (ומתמקדים כבר שנים) בנתניהו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה. באופן ממש משעשע, האיש הציני הזה היום מצטייר בעיני רבים כרציני.

כתוצאה מהצרות המשפטיות של נתניהו, הקמפיינים מתמקדים כבר שנים בו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה

השימוע של נתניהו מתוכננן לבעוד שבוע וככל הנראה בקרוב יוגשו כתבי אישום. לוחות הזמנים של הפוליטיקה והפלונטר שזורים זה בזה. עדיף לא להחליט על דבר לפני שהעניין המשפטי יוכרע.

אם יהיו כתבי אישום, הליכוד בפירוש עשוי להדיח את נתניהו. ואז, למרות טענותי שמשהו פגום במפלגה, יהיה מדובר במצב חדש.

אם כל זה יוביל לבחירות בזק, תנוח דעתו של ריבלין המודאג. מועד ג' לא לחלוטין בלתי סביר בנסיבות הזויות שכאלו. ואם זה מה שיהיה, הבוחר יזכה בבהירות לראשונה.

אם ביבי ירוץ, אז יהיה ברור שהכוונה היא לראש ממשלה העומד למשפט.

ואם זה יהיה הסיבוב הראשון בלי נתניהו, אפשר יהיה סוף-סוף לדון בסוגיות, בלי רעש הקומפרסור, כמו אנשים בוגרים. חזון אחרית הימים!

מועד ב' היווה תיקון טעות חלקי. מועד ג' עשוי להצליח ממש.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com