סא"ל ג' - עוד חוליה בשרשרת

סגן-אלוף ג' שנכנסה אתמול לתפקידה כמפקדת טייסת נחשון (צילום: דובר צה"ל)
דובר צה"ל
סגן-אלוף ג' שנכנסה אתמול לתפקידה כמפקדת טייסת נחשון

סא"ל ג' מונתה למפקדת טייסת 122.

המינוי הזה הזכיר לי נשים גיבורות שהתחילו את המסע של עמנו ליציאה מעבדות לחירות. הרשומה הזו היא לכבוד שרשרת הנשים הגיבורות

שמות, פרק א'

בני ישראל יושבים במצרים בארץ גושן. החיים טובים.
ואז מתרחש שינוי:

ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף

קם מלך חדש שלא ידע את יוסף. יוסף, שהיה משנה למלך דאג להגן על בני ישראל.

בסיפור התעוררותו של עם העבדים, המיילדות הן הראשונות להתעורר ולעמוד מול מלך מצרים. שפרה ופועה מסרבות לבצע את הרצח האכזרי הנדרש מהן

יוסף מת, חלפו שנים רבות, וזיכרו הלך והתעמעם.
במצרים קם מלך חדש, שלא זכר כלל את ימי יוסף.
נראה לי שגם בני ישראל כבר שכחו את יוסף, שכחו מי הם, שכחו את ארץ כנען. יושבים בארץ גושן ו…שוכחים.

המלך החדש חושש מהתעצמות בני ישראל ומחליט להעביד אותם בפרך ולגבות מהם מיסים. שנים רבות המצרים ראו איך בני ישראל נהנים מפטור ממיסים (בזכות יוסף וזיכרון יוסף) ועכשיו נמאס להם.

העבודה בפרך והמיסים הכבדים לא עוזרים ובני ישראל לא בורחים, לא עוזבים וממשיכים להתעצם.

ב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ

המלך מחליט לעשות מעשה ומצווה על המיילדות שפרה ופועה להרוג כל זכר מבני ישראל שנולד, מיד כשהוא יוצא מרחם אימו מולידתו:

טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה
טז) וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.

התנ"ך לא משופע (בלשון המעטה) בנשים כדמויות מרכזיות. אבל כאן, בסיפור התעוררותו של עם העבדים, המילדות הן הראשונות להתעורר ולעמוד מול מלך מצרים.

לשאלת המלך המאיים, הן מסבירות שבנות ישראל יולדות לבדן, כמו חיות, כך שהמילדות מגיעות באיחור ולא יכולות לבצע את הנדרש – רצח התינוק מיד בצאתו מרחם אימו

שפרה ופועה מסרבות לבצע את הרצח האכזרי הנדרש מהן:

יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.

ולשאלת המלך המאיים, הן מסבירות שבנות ישראל יולדות לבדן, כמו חיות, כך שהמילדות מגיעות באיחור ולא יכולות לבצע את הנדרש – רצח התינוק מיד בצאתו מרחם אימו.

כתוצאה מההתנגדות הזו, מוציא המלך צו חדש, מוכר לנו מאוד:

כב) וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.

הצו הזה היווה את הזרז להתעוררות בני ישראל, אבל זה בפרקים הבאים.

את הפרק הזה נזכור כקרב גדול בין מלך מצרי אימתני לשתי מיילדות אמיצות, שפרה ופועה. דוגמא מרתקת לניצחון רוח האדם. ניצחון החיים על המוות

את הפרק הזה נזכור כקרב גדול בין מלך מצרי אימתני לשתי מילדות אמיצות, שפרה ופועה. דוגמא מרתקת לניצחון רוח האדם. ניצחון החיים על המוות.
כל פעם שאני קורא או שומע על יחס שלילי לנשים בידי אנשים המזהים עצמם כיהודים דתיים, אני נזכר בפועה ושפרה.

שתי נשים גיבורות.
נשות מופת.

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 395 מילים
סגירה